אוצרת, אספנית וחוקרת ישראלית.
נוביץ, ילידת רוסיה הלבנה, גדלה ברוסיה ובפולין, ולאחר לימודיה התיכוניים נסעה לצרפת. בפאריס הייתה מקורבת לחוג אמנים ולאנשי שמאל. בשנת 1943 נעצרה על פעילות פוליטית בחוגי השמאל ונכלאה במחנה ויטל, שם קשרה קשרי ידידות עם יצחק קצנלסון. המפגש עימו שינה את עולמה של נוביץ ובזכותו התקרבה לרעיון הציוני. לאחר שחרורה מהמחנה יצרה בפאריס קשר עם צביה לובטקין ואנטק צוקרמן, ובעקבות זאת עלתה לארץ ישראל (1946) והצטרפה לקיבוץ לוחמי הגטאות.
נוביץ הייתה האוצרת הראשונה של בית לוחמי הגטאות ומי שהניחה את המסד שלו, כבר בשנות ה – 50. היא שטבעה את המונח "התנגדות רוחנית" לגבי יצירות האמנות שנעשו בתקופת השואה, שרק מאוחר יותר זכה לתשומת לב ההיסטוריונים של השואה.
על פי נוביץ ההתנגדות הרוחנית, על כל היבטיה, הייתה חשובה יותר מהתנגדות באמצעות כלי נשק, כשהיציאה האמנותית היא פן חשוב שלה.
איפה ראוי להנציחה:
בערים בסביבת מקום פעילותה עיריית נהריה עיריית עכו
קיבוץ לוחמי הגטאות Ghetto Fighters' House
לקריאה נוספת
"הגיבורות : פרק מספר לכבוד יום השואה הבינלאומי" NRG
http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/205/216.html
התמונה באדיבות ארכיון בית לוחמי הגיטאות, מוצגת במסגרת שימוש הוגן.
רחוב משלה 