רונית קרצנר (1956 – 2020)

עורכת סרטים, במאית ומפיקה תיעודית.

רונית קרצנר אומצה בהיותה תינוקת וגדלה בירושלים. בשנים 1977-1981 היא למדה בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב ולאחר מכן החלה לעבוד כעורכת וידאו, וערכה מאות סרטי תדמית, פרסומת ותעודה.

בשנת 1990, בהיותה בת 34, החליטה לחפש אחר אימה הביולוגית. זאת, כשהדברים היחידים שידעה עליה היו שהיא נולדה בפריז, היתה בת 20 כשילדה אותה, דיברה יידיש ועבדה בעסק משפחתי. החיפוש לא היה פשוט אך בסופו של דבר, קרנצנר טסה לפריז ופגשה את אימה הביולוגית. המפגש השפיע על דרכה המקצועית, שאחרי המפגש החלה לביים סרטים שעוסקים באנשים המחפשים אחר זהותם.

ב-1999 ביימה את סרטה הראשון, "הסוד", סרט תיעודי על קתולים בפולין שגילו בבגרותם שהוריהם הסתירו מהם את יהדותם, ומחליטים לחיות כיהודים בפולין בעלת ההיסטוריה האנטישמית. הסרט הופק עבור ערוץ 8, נמכר לשידור לתחנות טלוויזיה רבות ברחבי העולם, השתתף במסגרת הפורום בפסטיבל ברלין, וזכה בפרס ראשון בפסטיבל לסרטי נשים בבורדו, צרפת. הסרט הוקרן בהקרנה חגיגית באו"ם.

סרטה השני של קרצנר, "הקטנה הנ"ל", שאותו הפיקה, ביימה וערכה עבור ערוץ 8, עקב אחר סיפורה האישי. כמי שאומצה בעצמה, תיעדה קרצנר את מסעה בעקבות אימהות ביולוגיות וחייהן בצל ההחלטה לוותר על תינוקותיהן. כשהחלה לעבוד על סרטה, גילתה שלפי חוק, בהתאם לסעיף 34 – אסור לישראלים שאומצו לפרסם את הפרט הזה בתקשורת. בעקבות אותו מידע היא יזמה עם מאומצים אחרים את "התנועה לזכויות מאומצים". יחד הם צילמו סרטוני מחאה, הפיצו אותם בפייסבוק וזכו לעשרות אלפי לייקים. עם ההד הציבורי החלו להגיע גם נבחרי הציבור, ובעזרת נוסח תיקון לחוק שמאפשר לאדם לפרסם את היותו מאומץ היא הצליחה בסופו של דבר לשנות את חוק האימוץ בנושא.

"בשירות למען הילד אמרו לי שלא אקבל אישור לעשות סרט על מאומצים ישראלים, וגם לא על עצמי, ללא אישור שופט(…) הייתי בהלם, גם בתור מאומצת, שמישהו צריך להרשות לי להגיד מי אני, וגם כאדם יוצר(…) אחד ההסברים ששמעתי (לחוק) היה שמפגשים בין הורים ביולוגיים למאומצים עלולים לגרום סבל לשני הצדדים, אבל לדעתי, זה היה מעוגן עמוק בנושא הבושה. בעבר הייתה סטיגמה נוראית על אימוץ". מתוך ראיון עימה בXNET לאישה מ-2017.

שאלת הזהות המשיכה להעסיק את קרצנר גם בסרטיה הבאים. "מנחם ופרד" (ערוץ 8, 2008), שיתוף פעולה הפקתי ישראלי-גרמני, הופק על ידי קרצנר בשיתוף עפרה טבת. הסרט עוקב אחר האחים מנחם ופרד שגדלו כילדים יתומים בשואה, ולאחריה נפרדו דרכיהם וכל אחד מהם בחר מסלול חיים הפוך מעבר לים. קרצנר וטבת בוחנות בסרט את שאלת הזהות היהודית ואת הדילמה של הדור השני לשואה, כאשר המשפחה המורחבת של האחים מתכנסת בעיר הולדתם, ביוזמת בניו של הנאצי שגירש אותם מביתם ושרף את בית הכנסת. הסרט זכה בפרס ההשראה באירוע "קולנוע לשלום" בפסטיבל ברלין.

סרטה הבא, "קרוע", הופק, בוים ונערך על ידי קרצנר עבור ערוץ 8 ב-2011. הסרט התיעודי מספר על הכומר היהודי-פולני רומאלד ושקינל, יעקב וקסלר, שהתעקש לשמור על זהותו היהודית והקתולית, תוך התעלמות מהסתירה שבין שתי הזהויות. החלטתו לעבור לגור בישראל העמידה במבחן את חוק השבות ודרשה ממנו לבחור זהות. הסרט הוקרן בעשרות פסטיבלים יהודיים ברחבי העולם.

סרטה התיעודי החמישי, "יהודי חיובי", שנוצר עבור יס דוקו, בוחן מפרספקטיבה של 10 שנים מה קרה בחייהם של גיבורי סרטה הראשון, שגילו את עובדת היותם יהודים בפולין.

סרטה השישי, "הרועה", נוצר בשיתוף פעולה הפקתי ישראלי-אוסטרי עבור כאן 11. הסרט מלווה את הנס ברוייר, יהודי אוסטרי, רועה צאן וזמר בשפת היידיש מאוסטריה, ועוקב אחר מסעו של ברוייר ושל אזרחים כמותו אשר מסייעים לפליטים ברחבי אירופה.

על כל פועלה, היא יותר מראויה לרחוב משלה וניתן לעשות זאת בירושלים ובתל אביב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s