נחמה ריבלין, (1945-2019)

מגיע לה רחוב משלה!
undefined

הייתה אשת נשיא המדינה ראובן ריבלין יבדל"א.
נולדה במושב חרות.
למדה בבית ספר תיכון בעמק חפר.
בשנת 1964, למדה באוניברסיטה העברית בירושלים, וקיבלה תואר ראשון בביוטכנולוגיה וזואולוגיה, יחד עם תעודת הוראה בתחום מדעי הטבע.
במשך שנים ארוכות עבדה באוניברסיטה העברית כמזכירה מדעית במכון למדעי החיים, בתחילת דרכה עבדה כמזכירה במחלקה לזואולוגיה, ולאחר מכן, עבדה במחלקת אקולוגיה.
לאחר יציאתה לגימלאות, החלה ללמוד את תולדות האמנות, אך לא קיבלה תואר אקדמי בתחום זה.
במסגרת תפקידה כאשת הנשיא, תמכה בפעילויות לטובת נשים וילדים, לצד תמיכה במשפחות שכולות.
בעת כהונתה אירחה 200 פעילי אקי"ם, במטרה לתמוך בילדים המתמודדים עם מוגבלות שכלית התפתחותית.
קידמה נושאים כמו שמירה על איכות הסביבה ושלום.
בשנת 2018, ייסדה את הפרס לשירה עברית, ולקחה חלק בדיבוב הסרט "הדב פדינגטון 2".
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית ירושלים
עיריית תל-אביב-יפו
Reuven Ruvi Rivlin – ראובן רובי ריבלין
קרדיט תמונה:ויקישיתוף, התמונה מוצגת במסגרת שימוש הוגן.
למידע נוסף:
https://he.wikipedia.org/wiki/נחמה_ריבלין

פרופ׳ חוה ליפשיץ (2005-1936)


undefined

כימאית ישראלית בולטת, מומחית בתחום ספקטרומטרית מסה.

▪️נולדה בוינה כאוה וולף, ולאחר האנשלוס עלתה עם משפחתה לא״י. בילדותה גילתה כשרון בולט למוזיקה ולמדה פסנתר אצל המלחין פאול בן חיים.

▪️למדה כימיה וכימיה פיזיקלית לתואר ראשון ושני באונ׳ העברית. בשנת 1961 השלימה את דוקטורט בכימיה של קרינות בהנחיית גבריאל שטיין, שלאחריו נסעה לפוסט-דוקטורט באונ׳ קורנל, שם החלה את דרכה המקצועית בתחום המוביל בו עסקה – ספטקטרומטרית מסה.

▪️בשובה הצטרפה לסגל האונ׳ העברית שם פיתחה מעבדה לחקר התחום ותרמה לפיתוח ההוראה. הנחתה תלמידים רבים לדוקטורט ופוסט-דוקטורט, עמדה בראש המכון לכימיה באונ׳ העברית והיתה חברה בצוות העורכים של כתבי עת מקצועיים מובילים וזכתה במספר פרסים חשובים.

▪️בנוסף, החזיקה בתפקידים ציבוריים שונים בעולם האקדמיה – היתה חברה במועצה להשכלה גבוהה, יו"ר המחלקה לכימיה פיזיקלית וחברה בוועדה העליונה למדע וטכנולוגיה.

▪️שימשה דמות תומכת ומודל לחיקוי עבור מדעניות בתחילת דרכן באקדמיה.

▪️ליפשיץ התמודדה עם מחלת הסרטן במשך כ-20 שנה, אך המשיכה בפעילות ובמחקר עד ימיה האחרונים.

▪️הותירה בלכתה את בעלה, פרופ׳ אסא ליפשיץ – גם הוא במכון לכימיה באונ׳ העברית, ושלושה ילדים.

עיריית תל-אביב-יפועיריית ירושליםעיריית רחובותהאוניברסיטה העברית

*התמונה מתוך אתר מכון ויצמן ומוצגת במסגרת שימוש הוגן

עליזה ורדי (1935-2014)

23794954_1566832733405591_2595491551817434327_nהיתה גנטיקאית ישראלית שתחום התמחותה היה תחום ההדרים, פועלה התמקד בפיתוחם של 14 זני הדרים, שפיתחה יחד עם צוותה.
הייתה יקירת ענף ההדרים, וזוכת פרס אות קנט לשנת 2011.
עליזה נולדה בארץ ישראל המנדטורית, סיימה את לימודיה בגימנסיה הריאלית בראשון לציון, לאחר שירותה הצבאי, למדה לימודי ביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, והמשיכה את לימודיה במוסד זה כתלמידת מחקר שבחוג לגנטיקה.
בשנת 1970, קיבלה תואר ד"ר בנושא החיטה.
יצאה לשנת חופשה שבמהלכה עשתה פוסט דוקטורט באוניברסיטת קיימברידג', ולאחר תקופה זו הייתה אסיסטנטית במשך שנתיים אצל מעבדתו של פרופסור יחיאל זוהר.
בשנת 1972, הצטרפה למכון וולקני, כחוקרת במכון המטעים, החל מקיץ 1973, הובילה פרוייקט שנועד להשבחת הדרים, שנועד לתת תשובה לחוסר הריווחיות של ענף הפרדסנות בישראל.
במהלך שנות ה-80' פותחו זנים חדש של הדרים, והחשוב שבהם היה זן הקלמנטינות "אור".
בשנת 1998 מונתה לתפקיד מנהלת המחלקה להשבחה וגנטיקה מולקולארית של עצי פרי, בשנת 2001 פרשה לגימלאות, אך למרות פרישתה המשיכה להיות בקשר עם המחלקה, וליוותה אותה.
לאחר פטירתה, חבריה פיתחו זן של הדרים דמוי אשכוליות הנקרא "עליזה", לזיכרה.
למידע נוסף

אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית ראשון לציון
Volcani Center – ARO
קרדיט תמונה: התמונה מתוך הספד שספדו לה חבריה, מוצגת במסגרת שימוש הוגן.

אביבה רבינוביץ (1927-2007)

23754981_1561060833982781_6372515727553121473_nנולדה בקיבוץ תל יוסף, ובהמשך חייה התגוררה בירושלים, וכפר ורבורג, שם היה למשפחתה משק, את לימודיה עשתה בבאר טוביה.
כשהייתה בת 16, קיבלה החלטה להתנדב לפלמ"ח, שם הייתה אלחוטאית ומזכירה, בעקבות אירועים מסויימים, הורחקה מהאירגון, ולקראת כ"ט בנובמבר כשביקשה לחזור, נמסר לה שפלוגתה הועברה לגבעתי, ואינה משתפת נשים בלחימה במתכונתה החדשה.
כשכתבה את ספר הגדוד הרביעי של פלמ"ח הראל, כתבה שלא רצתה להיות מזכירה.
היא חזרה למשק, אך כשאירעה פלישת צבאות ערב, עברה לקיבוץ קריית ענבים, שם מוקם הגדוד הרביעי, יחד עם חברתה, הייתה שותפה לקרב על הרדאר, ונפצעה בו.
בתפקידה כסיירת, לקחה חלק בכל קרבות הגדוד, ולאחר המלחמה, הצטרפה עם קבוצת לוחמי פלמ"ח לקיבוץ כברי, בקיבוץ שימשה אביבה כמורה ומחנכת, בהתחלה במעברת עולים, ולאחר מכן בקיבוץ עצמו.
בשלב זה לה ולבעלה היו שני ילדים.
בשנות ה-70', הצטרפה לרשות שמורות הטבע, ובמקביל, עשתה דוקטורט בנושא יחסי הגומלין שבין המסלע והקרקע לצמחים.
תפקידה ברשות היה מנהלת חטיבת המדע, ובתפקיד זה קידמה שמירת טבע בשמורות הארץ השונות.
תפקידה הנוסף היה לדאוג לשיקום הנוף בתקופת הקמת וסלילת כביש 6.
בשנת 2001, עזרה בשיכנוע בג"ץ בצורך לכפות פיקוח על מפעלי קק"ל, שלשיטתה גרמו נזק סביבתי.
בשנת 1997, קיבלה את פרס האו"ם לאיכות הסביבה.
למידע נוסף

קרדיט תמונה: אתר עיתון הארץ, התמונה מוצגת במסגרת שימוש הוגן.
אז איפה כדאי להנציח אותה?
Jerusalem Municipality | עיריית ירושלים

ברוריה קופמן 1918-2010

23172864_1551781434910721_9143388281319813372_nפיזיקאית ומתמטיקאית ישראלית-אמריקאית.

ברוריה קופמן נולדה בניו יורק ב-21 באוגוסט 1918. אביה, יהודה אבן שמואל, היה חוקר חשוב במדעי היהדות, ונודע מתרגם ספר הכוזרי ומפרש ספר מורה הנבוכים. בסוף שנת 1926 עלתה המשפחה לארץ ישראל. קופמן למדה בבית חינוך לילדי עובדים בתל אביב ובגימנסיה הרצליה.

בשנת 1938 סיימה קופמן את לימודי התואר הראשון במתמטיקה ב The Hebrew University of Jerusalem האוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1948 סיימה דוקטורט באוניברסיטת קולומביה – בתחום המתמטיקה המתקדמת. לאחר מכן החלה בפוסט-דוקטורט כחוקרת במכון למחקר מתקדם שבפרינסטון עד שנת 1955, שם עבדה עם ג'ון פון נוימן ועם אלברט איינשטיין. בפרינסטון חקרה קופמן אפשרויות לפתרון בעיות פיזיקליות מסובכות בעזרת מתמטיקה.
קופמן חזרה לישראל בשנת 1960 ושימשה כפרופסור במכון ויצמן למדע עד שנת 1971. מחקרה עסק בתפר בין תורת החבורות ועולם הפיזיקה. בשנת 1965 היא הייתה אחת משתי נשים שהתמנו לוועד המנהל של רשות השידור. לאחר מכן לימדה ב אוניברסיטת חיפה – University Of Haifa עד שנת 1988. משנת 1993 שימשה כפרופסור אורח באוניברסיטת אריזונה ובאוניברסיטת קולומביה.
בזמן שהותה בארץ היתה חברת קיבוץ משמר העמק

בשנותיה האחרונות חזרה לישראל, כדי לחיות בטבעון לצד בתה תמי (תמר) הריס, ונכדתה נועם. היא נפטרה ב-7 בינואר 2010 בבית אבות בקריית טבעון, בהיותה בת 91.

איפה כדאי להנציח?
עיריית רחובות, שם עבדה וחקרה במכון ויצמן, עיריית חיפה, שם חקרה באוניברסיטה. עיריית תל-אביב-יפו, שם גדלה, ו מועצה מקומית קרית טבעון, שם חיה בשנותייה האחרונות.

סמיש זדנקה (דבורה כהן), (1904-2007)

סמיש זדנקה דבורה כהןנולדה בפראג שבאותה תקופה הייתה שייכת לאוסטריה. כנערה הייתה פעילה בתנועת נוער ציונית והחינוך שקיבלה משם הביא אותה לעלות לארץ ישראל, בשנת 1924.
בשנת 1926, יחד עם בעלה, נסעה לקליפורניה כדי להשלים את לימודי האוניברסיטה שלה, באוניברסיטאות דיוויס וברקלי, ובסיומם קיבלה תואר בוגר במקצועות של טכנולוגיית מזון ותזונה.
בשנת 1934, לאחר שובה לארץ מצאה עבודה ככימאית בבית החרושת לשימורי פירות שהיה ברחובות. שנים ספורות לאחר מכן הצטרפה לתחנת הניסיונות שהייתה גם היא ברחובות.
בשנת 1946 מונתה דבורה לראשת המעבדה לשימורי פירות וירקות, ובשנת 1949, מונתה כמדריכה בפקולטה לחקלאות ברחובות, בתחום טכנולוגיה של פירות.
לאחר שנת 1951, עברה לעבוד בתחנה לחקר החקלאות, ושם שימשה כמנהלת המחלקה לטכנולוגיה של מזון.
בשנת 1963, קיבלה זכות להדריך עבודות גמר ועבודות דוקטורט בפקולטה לחקלאות.
בשנת 1946, קיבלה דבורה מענק מהממשלה הבריטית, שנועד עבור הכנת מיצים ותרכיזים של פירות הדר.
השגיה המדעיים הם:
היא שימשה כיועצת בועדות ששימשו לתיכנון תעשיית המזון, כולל עיסוק בהכנת תקנים למוצרי מזון במוסדות בישראל ובחו"ל.
היא עבדה גם בפיתוח נושא השימורים בבתי הספר החקלאיים בארץ.
למידע נוסף:
http://www.agri.gov.il/he/pages/468.aspx
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית רחובות
התמונה מתוך אתר מכון וולקני, ומוצגת במסגרת שימוש הוגן.

שרה גריס צימרמן (1913-1989)

שרה גריס צימרמןהייתה פתולוגית של צמחים ומומחית לגידול תפוחי אדמה, ועסקה בתחומים אלה שנים רבות.
היא נולדה להורים שהיו בני העלייה השנייה, וקבעו את מקום מגוריהם במושבה יבניאל. כבר מילדותה חונכה לערכי עבודת האדמה ואהבת הארץ.
במושבה לא הייתה לה האפשרות להמשיך את לימודיה העממיים, ולכן נשלחה ע"י הוריה לתל אביב על מנת להמשיך לימודים אלה.
שרה, אימה ואחותה לקחו כמה פרות מהמשק המשפחתי, ועברו לגור בתל אביב. עיקר הטיפול בפרות היה ע"י אימה של שרה, ושרה חילקה חלב בתשלום, כך הצליחה המשפחה לממן את השהות והלימודים בתל אביב.
את לימודיה העממיים סיימה בגימנסיה הרצליה, ואת לימודי הביולוגיה למדה באוניברסיטה העברית בירושלים. כבר באותו שלב ייחסה חשיבות רבה ללימודי החקלאות בארץ, אבל פקולטה מסודרת ללימוד התחום עדיין לא הייתה קיימת, לכן קיבלה מלגה מטעם ממשלת איטליה, ושם למדה עד 1935.
בזמן שהותה באיטליה, עסקה גם בפעילות ציונית עם נוער יהודי מאיטליה, ונכחה בקונגרס הציוני היהודי ה-19 שהתקיים בלוצרן.
בשנת 1937 התחילה לעבוד בתחנת הניסיונות ברחובות.
בשנת 1942 נענתה לקריאת המוסדות הבריטיים והתגייסה לצבא הבריטי, עשתה שירות ביחידת ה-A.T.S, במשך תקופה קצרה עבדה כאחות מעשית בבית חולים צבאי בקהיר, אך כעבור זמן קצר עברה לעבוד בתחום התמחותה כמומחית לגידול תפוחי אדמה.
באותה תקופה היה סגר ימי באזור ולא הייתה אספקה סדירה של תפוחי אדמה. לשרה היה תפקיד בלימוד החקלאים המקומיים את שיטת גידול תפוחי האדמה ולשם המשימה נסעה פעמים רבות על הקו ארץ-ישראל מצריים. ההצלחה הייתה גדולה ובעקבותיה הוענקו לה ציון לשבח והעלאה בדרגה.
ההישגים המדעיים שלה היו:
תחום המומחיות שלה היה פתולוגיה של צמחים, יחד עם שותפה עסקה במחקר של שיטות זיהוי של מחלות ו-וירוסים שהיו עלולים להימצא בפקעות תפוחי אדמה שהיו מיועדות לזריעה, עבודת המחקר שלה הייתה חלק מהדוקטורט שלה שהיה בנושא גורמי התנוונות של תפוחי אדמה, שאותה סיימה בשנת 1937, באוניברסיטה של מילאנו.
לצד עבודת הדוקטורט עסקה גם בחקר ההיבטים הכלכליים הקשורים בביטוח בקר ומקנה בארץ ישראל, בשיטות חדשות לאריזת פירות וירקות שנועדו לשווקים המקומיים, ובגידול כבשים בארץ.
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית תל-אביב-יפו
התמונה באדיבות האתר של המכון הוולקני, ומוצגת במסגרת שימוש הוגן
למידע נוסף:
http://www.agri.gov.il/he/pages/637.aspx

יעל פוזנר (1910-1990)

יעל פוזנרהייתה אשת חינוך ששימשה יו"ר הנהלת החברה למתנ"סים, שזכתה בפרס החינוך של עיריית תל אביב לשנת תשמ"ד 1984, וגם זוכת פרס מטעם המועצה לארץ ישראל יפה.
היא נולדה וגדלה בגרמניה, כבת למשפחה עשירה שהיו בה תעשיינים, אביה היה עורך דין.
בראשית שנות ה-30 קיבלה דוקטורט בפיזיקה. בתקופה לימודיה הכירה את בעלה, והם התחתנו.
לאחר עליית היטלר לשלטון, היא היגרה יחד עם בעלה לשוודיה, שם הקימו בני הזוג מוסד לילדים עולים, שגילם היה צעיר כדי להיות חלק מעליית הנוער.
בשנת 1937, עלה בעלה לארץ ישראל, ושנה לאחריו עלתה יעל, עם ילדיה שהיו ילדים קטנים.
בשנת 1938, לימדה מתמטיקה בבית הספר התיכון האורתודוקסי ע"ש אוולינה דה רוטשילד, מספר שנים לאחר מכן, הנרייטה סאלד הציעה לה לעבוד בעליית הנוער. תקופת עבודתה שם נמשכה 12 שנים, בתפקידים שונים.
בשנת 1952 פנה אליה ראובן שילוח, שהיה ראש המוסד, וגייס אותה לעבודה שבמהלכה עסקה בהצלת יהודי איראן. לאחר תפקידה זה נשארה במוסד, ותפקידה היה לבנות סיפורי כיסוי עבור שליחים שיצאו למשימות באירופה, ובין היתר עבדה עם יצחק שמיר, לימים ראש ממשלת ישראל. היא עבדה עם סוכנים שביצעו מעקב אחרי נאצים, וסוכנים שעסקו בטירפוד פעילות המדענים הגרמניים שהייתה אז במצרים.
תפקידה היה להכין לסוכנים תעודות מזוייפות, וביוגרפיה מזוייפת שעזרה להם להיקלט בארצות שאליהם נשלחו. תרומתה בתפקיד זה היה במבצע חטיפת אדולף אייכמן למשפט בארץ.
לאחר מכן, בין השנים 1965-1977 עבדה במשרד החינוך; בתחילת הקריירה כמנהלת אגף בינוי, ובשלב מאוחר יותר עסקה בהקמת מבני חינוך ובתי ספר רבים. בשנותיה במשרד החינוך, עבדה עם חמישה שרי חינוך במדינת ישראל.
למידע נוסף:
https://he.wikipedia.org/…/%D7%99%D7%A2%D7%9C_%D7%A4%D7%95%…
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית תל-אביב-יפו
קרדיט תמונה:
מתוך אתר בית הספר הר גילון ע"ש ד"ר יעל פוזנר.

אלטה יאקובס (1854-1929)

אלטה יאקובסרופאה, אקטיביסטית וממציאה ממוצא יהודי-הולנדי. האישה הראשונה שלמדה באוניברסיטה בהולנד והרופאה הראשונה בהולנד.
יאקובס נולדה בשנת 1854, בכפר קטן, למשפחה יהודית
מרובת ילדים. אביה היה רופא כפרי, ממנו למדה בתחילה את יסודות הרפואה.
לאחר שסיימה את לימודיה בבית הספר היסודי, נחסמה דרכה להמשך השכלה גבוהה פורמלית. למרות זאת, היא המשיכה ללמוד, בעזרת חינוך ביתי וכן על ידי עבודה בבית המרקחת של אחיה. בעזרת מאמצים אלו היא קיבלה תעודת עוזר רוקח. תעודה זו היוותה הכרה בלימודיה ויכולותיה. לאחר מכן היא פנתה במכתב לראש ממשלת הולנד, ע"מ שיאשר לה ללמוד באוניברסיטה, בשנת 1870. באפריל 1871 קיבלה יאקובס אישור ללמוד באוניברסיטה- אולם גם שם נערמו לה קשיים. היא זכתה ליחס עוין מאוד מצד המרצים עמיתיה לספסל הלימודים. גם בביתה היא לא קיבלה תמיכה, וספגה התנגדות בעיקר מצד אחיה ואביה. למרות קשיים אלו היא סיימה את לימודיה בשנת 1879 כרופאה הראשונה בהולנד.
עם תום לימודיה עברה יאקובס ללונדון, שם נחשפה

לתנועת הסופרג'יסטיות ולפמיניזם. היא הושפעה מאוד מרעיונות אלו, והתמקדה בתחילה בסיוע לגבי מיניות ותכנון משפחה.
יאקובס עברה לגור באמסטרדם, שם פתחה מרפאה לבריאות האישה, שם, פעמיים בשבוע, היא קיבלה נשים נזקקות לטיפול ללא תשלום. היא נחשפה לחשיבות אמצעי המניעה ולצורך של נשים רבות בהן, וסייעה לפיתוח הדיאפרגמה- למרות התנ
גדות עזה של עמיתיה למקצוע וביקורת ציבורית. פעולתה לגבי נשים המשיכה מעבר לתכנון ילודה- היא העבירה שיעורים לגבי בריאות, דיברה כנגד זנות ויזמה חקיקה כנגד משמרות עמידה ארוכות לזבניות.
אחרי שהשתתפה בכנס פמיניסטי בלונדון בשנת 1899, החליטה יאקובס להקדיש את עצמה למאבק למען זכות ההצבעה לנשים, ונסעה סביב העולם על מנת לעורר מודעות לנושא זה.
היא הוכרה בשנת 2006 כאחת מחמישים הדמויות המובילות בהיסטוריה של הולנד, והיא נלמדת כחלק מתכנית הלימודים התיכונית.
הציעו אותה בכל עיר!

ורה רובין (1928-2016)

15822964_1241548149267386_6744885736787847272_nאסטרופיזיקאית אמריקאית יהודיה. נודעה במחקריה על תנועת גז וכוכבים בגלקסיות, מחקרים שהייתה להם תרומה משמעותית בגילוי מרכיבים בלתי ידועים של היקום ובמיוחד החומר האפל.
רובין נולדה בשם ורה קופר בפילדלפיה, למשפחה יהודית יוצאת ליטא. היא החלה להתעניין באסטורונומיה כבר בגיל צעיר- נטייה שזכתה לעידוד מצד הוריה.
התפתחותה כמדענית נתקלה בקשיים כשהגיעה לאקדמיה- שם הופלתה עקב היותה אישה. היא סיימה את התואר הראשון שלה במכללת וסאר בניו-יורק, מכללה יוקרתית לנשים, אולם לא התקבלה לאוניברסיטת פרינסטון, אליה הגישה מועמדות, על רקע מגדרי. לבסוף היא התקבלה לאוניברסיטת קורנל- ועבודת המאסטר שלה התמקדה בתנועת גלקסיות.
באותן שנים כבר היה ידוע מעבודותיו של האבל כי היקום מתפשט, אולם רובין גילתה כי בניגוד לסברות- הגלקסיות אינן מתרחקות בצורה ישירה, אלא ישנה הזחה בתנועתן.
רובין המשיכה את מחקרה על תנועת הגלקסיות גם בתואר השלישי שלה, אותו ערכה באוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון, והיתה מהראשונים לזהות שגלקסיות אינן מפוזרות באופן אקראי בייקום, אלא מאוגדות בצבירים.
תוצאות מחקריה- גם במאסטר וגם בדוקטורט לא התקבלו בחמימות על ידי הממסד המדעי של אותה התקופה.
לאחר עשור באוניברסיטת ג'ורג'טאון המשיכה רובין למכון קרנגי, שם המשיכה לחקור את תנועת הגלקסיות, יחד עם קנט פורד. בתצפיותם הם גילו כי המסה הנראית לעין של הכוכבים בגלקסיה אינה יכולה להסביר את מהירותם של הכוכבים החיצוניים, לכן ישנה כנראה מסה נוספת, שאיננו יכולים לראותה. הרעיון של חומר אפל הועלה כבר בשנות ה-30, אבל עבודתם של רובין ופורד סיפקה הוכחות ראשונות לקיומו.

החומר האפל שינה מן היסוד את תפיסתנו בנוגע ליקום וחולל מהפכה בפיזיקה כולה. המאמצים להבין את טיבו מעסיקים חוקרים רבים באסטרופיזיקה ובפיזיקה של חלקיקים.

נוסף על עבודתה המדעית פורצת הדרך, פעלה רובין רבות גם לקידום נשים במדע, במיוחד באסטרונומיה.
עבודתה פורצת הדרך של רובין זיכתה אותה בפרסים מדעיים ובאותות הוקרה רבים, בראשם המדליה הלאומית האמריקאית למדעים (1997), פרס גרובר (2002) ומדליית הזהב של החברה המלכותית הבריטית לאסטרונומיה (1996). היא גם זכתה לאסטרואיד הנושא את שמה, ובשנים האחרונות הוזכרה כמה וכמה פעמים כמועמדת לפרס נובל בפיזיקה.

התמונה באדיבות נאסא