שרה שפירא (1866-1932)

undefined

הייתה משוררת שכתבה בעברית, ופעלה בתחומי רוסיה והאימפריה הרוסית.
במהלך הקריירה שלה פירסמה שירים בכתבי עת שהופיעו באותה תקופה.
שירה הנודע "ציון", המוכר בזכות מילות הפתיחה שלו:"אל טל ואל מטר", נכתב בשנת 1887.
ארבע שנים לאחר פירסום השיר, הוא הולחן ע"י דוד קבונובסקי, שהיה מלחין ידוע שפעל בתקופה ההיא.
השיר התקבל בהתלהבות רבה ע"י אנשי היישוב, והודפס בשירונים רבים.
בשנת 1901, עבדה כמורה באודסה, ולקחה חלק בוועידת חובבי ציון שהתכנסה בעיר.
קיימה קשר מכתבים עם המשורר יהודה לייב גורדון, שהקדיש לה ארבעה שירים מיצירתו.
משוררים נוספים של התקופה כתבו לכבודה שירים.
לאחר המהפכה הרוסית התגוררה במוסקבה, ועברה לעבוד במחלקה היהודית של ספריית לנין, במסגרת עבודתה שם, שימשה כעוזרת מנהל המחלקה.
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית תל-אביב-יפו, ובכל עיר אחרת שבה יש חיי תרבות.
למידע נוסף:
https://he.wikipedia.org/…/%D7%A9%D7%A8%D7%94_%D7%A9%D7%A4%…
קרדיט תמונה: התמונה מתוך אתר "עונג שבת" ומוצגת במסגרת שימוש הוגן.

מלכה חפץ-טוזמאן (1987-1894)

משוררת יידית. 29177296_1674932505928946_4506576763140616752_n

מלכה חפץ נולדה בווהלין למשפחה חסידית. בשנת 1912, בהיותה בת 16, הפליגה לארה"ב לבדהּ, שם חי כבר אחיה. הוריה ואחיה הנוספים הצטרפו אחר-כך. שנתיים אחר-כך נישאה לחזן, אולם התנתה את זוגיותם בכך שיהיה לה חדר משלה, ושלא תיאלץ להשתתף בפעילויות הדתיות, הציבוריות והפוליטיות של בן זוגהּ, שכן ראתה את עצמה כבעלת ראיית עולם חילונית מודרנית רדיקלית. היא החלה לפרסם באנגלית בשם בדוי רשימות על חיי פועלים אמריקנים, ושירים ברוחו של וולט וויטמן, בין היתר בכתבי עת אנארכיסטיים, ואחר כך החלה לכתוב גם שירה ביידיש.

עד 1939 היתה שירתה משוללת מאפיינים יהודיים, לאחר השואה התפתחה בה תחושת של סולידריות לאומית- גם אם ללא מאפיינים דתיים. בהמשך היא צידדה בהקמת מדינת ישראל, גם אם ללא איפיון ציוני של יצירותיה, והיא אף התגוררה בארץ שנה אחת. (1972)

חפץ-טוזמאן לא היתה חברה במעגלי יוצרים, אולם היתה בקשרי כתיבה עם כמה מן ממשוררי היידיש הניו-יורקיים הגדולים, שראו בה פורצת דרך בתחום שירת הנשים היידית- אבחנה שהיא התנגדה אליה, וראתה בעצמה לא משוררת נשים, אלא כזו הנוגעת בחוויות אוניברסליות בנפש האדם.

בשנת 1981 זכתה (היא היתה אז כבת 87) בפרס איציק מאנגער לשירה יידית.

שולמית קלגואי (1891-1972)

משוררת, סופרת ומתרגמת.23231333_1552269908195207_5991514741609283816_n

שולמית שימשלביץ נולדה בעיירה קטנה ברוסיה (כיום, בשטח אוקראינה) למשפחה יהודית מיוחסת – הוריה היו נצר למשפחות רבניות ידועות. על אף החיבה לחינוך יהודי, הוריה הקפידו לשלוח את ילדיהם לרכוש השכלה רחבה וכללית. שולמית הצטיינה בלימודיה, והיא סיימה את לימודיה התיכוניים בהצטיינות כבר בהיותה בת 15. כאשר פרצו פרעות בקהילות היהודיות ברוסיה, משפחתה של שולמית החליטה לקחת על עצמה את ההגנה על הקהילה המקומית והחביאה סליק נשק בביתה. במהירה, הרשויות עצרו את הוריה, ולאחר מכן גם את שולמית ואחיה, אהרון. שולמית ישבה מספר חודשים במעצר, אולם לבסוף זוכתה לחלוטין במשפט.

לאחר זיכויה, נסעה שולמית ללימודים בסורבון שם למדה מדעי הרוח. לאחר תום לימודיה, הוזמנה ללמד צרפתית בגימנסיה העברית אשר בירושלים, והיא נענתה להזמנה. עם עלייתה הצטרפה שולמית לחבורה ירושלים החדשה, אשר כללה אמנים ואנשי רוח אשר שאפו להקים בעיר חברה חדשה, יצרנית ויוצרת, ברוח סוציאליסטית. בנוסף ללימודי צרפתית, רכשה שולמית במהירה שליטה בעברית והיא החלה ללמד גם שפה זו. כמו כן, כתבה ופרסמה שולמית יצירות ושירים פרי עטה. בעקבות מלחמת העולם הראשונה, נסגרה הגימנסיה, ושולמית עברה לחיפה ולימדה בבית הספר הריאלי. שם, בעקבות ניסיונה והידע הרב אותו צברה, ייסדה שולמית את מגמת הצרפתית בבית הספר ואת לימודי הספרות. במקביל לעיסוקה בהוראה, הקפידה שולמית לפרסם יצירות ספרותיות פרי עטה, תרגומים ליצירות שונות מהשפות הרבות בהן שלטה, כתיבת שירים מקוריים וסיפורים לגיל הרך.

מומלץ להציע את שמה של שולמית קלוגאי לרחוב בכל עיר, ובייחוד ירושלים וחיפה בהם פעלה.
Jerusalem Municipality | עיריית ירושלים
עיריית חיפה

למידע נוסף

**התמונה לקוחה מאתר Wikipedia, ומוצגת במסגרת שימוש הוגן**

שולמית (שולה) איתן (1927-2014)

שולמית איתןהייתה מחנכת, סופרת ילדים ומשוררת ילדים.
שולמית נולדה בשנת 1927 בארץ ישראל, ולמדה בגימנסיה הרצליה בתל אביב. בשלב מאוחר יותר בלימודיה, למדה במכללה לחינוך ע"ש דוד ילין, ובמחלקה לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב.
הייתה לה השכלה אקדמית רחבה שהתבטאה בתארים בספרות, בתיאטרון ובאמנות.
במסגרת פעילותה, לימדה בבתי ספר ובמכללות, ושילבה גם הדרכה בחוגי דרמה, פירסום מאמרים בנושא חינוך, כתבה מחזות וסיפורים שהיו מיועדים לילדים ולמבוגרים, והתפרסמו בעיתוני ילדים, ובבמות פירסומיות נוספות.
עסקה עיבוד תסכיתי רדיו עבור קול ישראל הישן, ובעיבוד חומר ספרותי לילדים, פעוטות, וילדי חינוך מיוחד, העיבוד היה מיועד למשרד החינוך ולטלוויזיה הלימודית, לימים הטלוויזיה החינוכית הישראלית.
בנוסף לכך פירסמה ספרי ילדים, ספרי שירה, וספרים למבוגרים.
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית תל-אביב-יפו
למידע נוסף:
https://he.wikipedia.org/wiki/שולמית_איתן
קרדיט תמונה: מאתר מכללת ספיר

 

פדווא טוקאן (1917-2003)

הייתה משוררת פלסטינית שנפדווא טוקאןולדה בשכם.

היא נולדה בשכם למשפחה שהייתה עשירה מאד בעיר, את השכלתה קיבלה בבית ספר יסודי, אך בגיל 12 נאלצה לפרוש מהלימודים בעקבות אירוע טראומתי. לאחר פרישתה מהלימודים אחיה הגדול קיבל את האחריות על חינוכה.
בין השנים 1962 ל-1964 למדה אנגלית וספרות אנגלית באוניברסיטת אוקספורד.
במהלך פעילותה פירסמה ספרי שירה, שחלקם תורגמו לאנגלית, ופירסמה גם אוטוביוגרפיה שבה תיארה את חייה שכללו מערכת יחסים מורכבת עם אימה, מערכת יחסים שעיצבה את דרכה האישית, שמטרותיה היו הכרה נשית פמיניסטית, כולל הכרה בתפיסתה הלאומית הפלסטינית, ספר זה ותפיסתה הכללית קירבו בינה לבין קבוצות נשים ישראליות שראו במאבקה מאבק ייחודי.
היא האמינה שהצלחת המאבק הפלסטיני תלויה בכך שהחברה תהיה פתוחה, ובכך שהנשים תהיינה משוחררות.
טענתה הייתה, שרק בחברה ליברלית יהיה אפשר לקדם את שאיפות העם הפלסטיני.
היא נשארה כל חייה בשכם, אך יצאה לאירופה על מנת לקבל פרסים שבהם זכתה, במדינות ערב, מצרים וירדן זכתה לפירסום בשל מעמדה כמשוררת שתמכה במאבק הפלסטיני.
בנוסף להיותה משוררת, הייתה חברה בהנהלת אוניברסיטת א-נג'אח בשכם.
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית חיפה
למידע נוסף:
https://he.wikipedia.org/…/%D7%A4%D7%93%D7%95%D7%95%D7%90_%…

רנה ליטוין, 1939-2012

רנה ליטויןהייתה סופרת, משוררת, חוקרת ספרות ומתרגמת מאנגלית, ספרדית ורוסית.
נולדה בהונג-קונג בשנת 1939. בשנת 1949 עלתה המשפחה לישראל והשתקעו בקריית חיים.
היא למדה ספרות עברית ואנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים ולימדה שירה באוניברסיטת תל אביב ובהמכללה האקדמית בית ברל.
היא היתה עורכת ומתרגמת בהוצאת ספריית פועלים, וכממונה על מדור ספרות מתורגמת בהוצאת כתר. החל מ-1998 עבדה כעצמאית עם מגוון הוצאות ספרים הקיבוץ המאוחד – ספרית פועלים. תרגומיה כוללים ספרים רבים: גבעת ווטרשיפ, מרת דאלווי והרפתקאות אליס הן מהמוכרים בהם. במהלך חייה המקצועיים היא עבדה גם עם מגוון תיאטראות, תיאטרון גשרהבימה התיאטרון הלאומי ו תיאטרון החאן – Khan Theatre. ותרגמה מחזות, בינהם חתונת הדמים של לורקה,
פעילותה הענפה הניבה הערכה ציבורית והיא צברה פרסים רבים. היא זכתה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, פרס ברנשטיין, פרס טשרניחובסקי, פרס שרת האומנויות ופרס משרד התרבות ליצירה.
איפה כדאי להציע?
עיריית תל-אביב-יפו שם גדלה.

 

שרה קופיה סולם (1592-1642)

שרה קופיה סולםמשוררת איטלקייה יהודיה.
נולדה בונציה למשפחה יהודית של סוחרים עשירים וקיבלה השכלה בסיסית הן ביהדות והן בתרבות כללית, לימודים שכללו ידיעה של מספר שפות, בכללן לטינית ועברית. ידיעותיה כללו גם הכרות עם כתבי קודש יהודיים ונוצריים, וגם עם תרבות חילונית, כמו אריסטו.
כבר בגיל צעיר החלה קופיה לכתוב שירה באיטלקית והמשיכה בה כל חייה.
אחת ההשפעות הגדולות ביותר על יצירותיה וחייה היה נזיר ויוצר נוצרי בשם אלסנדו צ'בה. בעקבות קריאה של אחת מיצירותיו הפכה קופיה למעריצה נלהבת של צ'בה. היא כתבה לו מכתב, שהחל תכתובת ענפה שארכה כארבע שנים, וכללה חברות אינטימית (ואפלטונית מצד קופיה) והשפיעה עמוקות על חייה. מכתביה לצ'בה לא פורסמו ואבדו, אולם צ'בה פרסם את מכתביו אליה, ומהם עולה קול ייחודי של אישה משכילה, המקיימת בביתה סלון ספרותי חילוני, תוך הקפדה ודבקות בדתה.
מבין כתביה של קופיה שרדו רק 14 שירים, אולם עולה מהם קול ייחודי וחשוב- שבו יש תיעוד ראשוני לחיי הרוח של יהודי וספציפית נשות ונציה במאה ה-17.
הציעו אותה בעירכן!

 

ענבל פרלמוטר (1971-1997)

ענבל פרלמוטרזמרת, גיטריסטית ופורצת דרך במוזיקת הרוק בישראל. למרות תקופת יצירתה הקצרה נחשבת ליוצרת ייחודית ומשפיעה במוזיקה הישראלית.
פרלמוטר נולדה ברעננה, הוריה היו המשוררת עופרה סמוליאנוב והמוזיקאי אברהם פרלמוטר.
היא החלה את דרכה המקצועית בשנת 1992, בלהקת המכשפות (יחד עם יפעת נץ ויעל כהן). פרלמוטר היתה סולנית הלהקה וכותבת השירים העיקרית. בשנת 1994 יצא אלבומה הראשון של הלהקה "עד העונג הבא" בהפקת קורין אלאל- שנחל הצלחה וזכה למעמד של תקליט זהב. ב- 1995 יצא אלבומה השני של הלקה, "זמנים מוזרים", שוב עם פרלמוטר ככותבת העיקרית.
שירי הלהקה התאפיינו בשיח פתוח על דכאון וקושי נפשי, דימויים מיניים לא הטרונורמטיביים.
גם לאחר התפרקות הלהקה המשיכה פרלמוטר להיות קול ייחודי ביצירתה,
והמשיכה להקליט ולצור.
ערב לפני הופעת איחוד של המכשפות נהרגה פרלמוטר בתאונת דרכים, כאשר בדמה לא נמצאו שרידי סמים או אלכוהול.
אלבומה האחרון יצא לאחר מותה, בשם "הקלטות אחרונות".

עידית חכמוביץ (1955-2015)

עידית חכמוביץמשוררת ומלחינה ישראלית.
חכמוביץ נולדה וגדלה בקיבוץ יגור. בכיתה ט' הפסיקה את לימודיה המוסדרים בתיכון ועברה לעבוד בבית הילדים בקיבוץ. באותו הזמן כתבה את שירה הראשון שזכה לביצוע פומבי "שיר שבת", שבוצע ע"י מקהלת הקיבוץ המאוחד.
שירה הראשון שזכה להשמעה מסחרית היה "אישה", בביצוע חני לבנה ובלחן של מתי כספי.
היא זכתה לקריירת פזמונאות ארוכה, ושיריה זכו ללחנים וביצועים מגוונים. שיריה הולחנו ע"י אישים מרכזיים בזמר העברי, ובינהם סשה ארגוב, נחום היימן ומתי כספי. הם הושרו על ידי זמרים והרכבים מרכזיים כמו גלי עטרי, הפרברים, אורנה ומשה דץ, וכן הרכבים קיבוציים כמו הגבעטרון.
איפה כדאי להציע אותה?
ב עיריית כרמיאל, לה כתבה שיר לרגל 25 שנים להקמת העיר.

מלכה נשר (1907-1959)

15338605_1223010191121182_7065276780471461272_n(מאריה מלכה אדלר), היתה משוררת שהייתה ידועה בהונגריה, ויצירתה נכתבה בהונגרית ובעברית, היא נולדה בהונגריה בעיירה קוז'מרק, וכנערה חייה היו בקצ'קמט, וכשנישאה לבעלה עברה לעיירה קאלוצ'ה, שהייתה ממוקמת 200 קילומטרים מדרום לבודפשט בירת הונגריה.
היא הייתה שותפה לקהילה הקטנה שניהלה אורח חיים של יהדות נאולוגית, ובקאלוצ'ה היא חיתה עם בעלה, והקימה את משפחתה.
בתקופת השואה, במאי 19444, זמן קצר לפני הקמת הגטו בקאלוצ'ה הצליחה נשר להימלט עם משפחתה לבודפשט, ששם הסתתרה בדירת מסתור.
היא קיבלה החלטה לעזוב את המקום שבו ידעו על יהדותה, מתוך העדויות שהתחילו להגיע מפולין, שעליהן שמעה עוד כנערה.
השמדת יהדות הונגריה, יחד עם הצלת משפחתה, תופסים מקום מרכזי ביצירתה, שכללה שירים ומחזות, בשירים "שיבה אל ליבך", ו"אנחה", וגם במחזה "המלאך שכשל".
כששוחררה בודפשט ע"י הצבא האדום, נותרה עם משפחתה בעיר, ובאותה תקופה שונה שם משפחתה ל"שימו", מתוך ניסיון להתקבל לחברה ההונגרית שנוצרה לאחר המלחמה.
בשנת 19499, לאחר עליית ילדיה לישראל, בעליה הבלתי לגאלית, וניסיונותיה לעלות לישראל עם בעלה, נכלאה בכלא ההונגרי, ובשנת 1951, שוחררה ועלתה לישראל יחד עם בעלה, במסגרת של איחוד משפחות.
בזמן קליטתה בישראל, הציבה לעצמה שתי משימות, לימוד השפה העברית, והפיכת השפה לשפת יצירתה.
בתחילת דרכה בישראל, גרה בירושלים, למדה באולפן, ושמעה הרצאות של האוניברסיטה העברית באופן עצמאי.
התגוררה במנזר נוטרדאם בירושלים, ולאחר מכן עברה עם בעלה לבת ים.
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית בת ים
למידע נוסף