סוזי דבוסקין (1947-2017)

סוזי דבוסקיןספורטאית, ממארגני "טריאתלון נשים הרצליה".
סוזי דבוסקין נולדה בארה"ב למשפחה יהודית ומגיל קטן נמשכה לספורט. כבר מגיל 7 החלה סוזי לשחות, בעיקר שחייה אומנותית, ואף הגיעה להישגים ארציים רבים במסגרת תחרויות בין אוניברסיטאיות בחוף המערבי של ארה"ב. ב1966, בהפלגת הנוסעים האחרונה מניו יורק לישראל, הגיעה סוזי לראשונה לישראל, והחלה ללמוד חינוך באוניברסיטה העברית אשר בירושלים. במקביל ללימודיה ולשיעורי העברית אותם לקחה, החלה סוזי להתנדב באלי"ן – האיגוד הישראלי לילדים נפגעים, ופעילות זו השתלבה היטב עם לרצונה להעמיק את לימודיה בתחום החינוך המיוחד. לאחר סיום לימודיה, הבינה סוזי כי בארץ אין עדיין מסגרות ללימוד חינוך מיוחד, ועל כן נאלצה לחזור לארה"ב על מנת להשלים את השכלתה בתחום כפי שרצתה. כעשור לאחר מכן, שבה סוזי לישראל, והפעם בלווית בעלה, דני, אותו הכירה במסגרת חוגי עולים אשר הייתה מארגנת לציבור הסטודנטים סביבה.הזוג דבוסקין ושלושת ילדיהם- אורן, עודד ותמר, הרבו לעסוק בספורט, אולם לאחר שהכירו את תחרות הטריאתלון – שילוב בין ריצה, שחייה ורכיבה על אופניים – הפך ענף זה למועדף על המשפחה. לאחר שהגיעה לתחרות הגברים על מנת לעודד את אחיה, אורן, החליטה תמר להירשם לתחרות הנשים יחד עם אמה. סוזי ותמר החלו להתאמן יחדיו לקראת התחרות, והצליחו להגיע לקו הסיום יחד כאשר תמר מקדימה את אמה רק במעט. ב1996, בעת אימוניה לקראת הטריאתלון השנתי השלישי לנשים, נהרגה תמר בתאונת פגע וברח בעת שרכבה על אופניה. מותה של תמר היכה את משפחתה בהלם וכאב רב, ומשפחתה החליטה להתמודד במקומה בטריאתלון כשלשה. לאחר מכן, החליטה סוזי להנציח את תמר דרך הספורט, והחל מהטריאתלון הרביעי לקחה על עצמה את הפקת וארגון התחרות כולה לאורך השנים. משפחת דבוסקין, ובייחוד סוזי ודני, הם הרוח החיה מאחורי התחרות, כאשר חודשים רבים לפני הם מארגנים אימונים לקהל הרחב, מעודדים אוכלוסיות רבות לקחת חלק בתחרות עצמה ובספורט בכלל, רתימת גופים ציבוריים ועסקיים למהלך ועידוד נשים מכל המגזרים והאוכלוסיות לקחת חלק – אפילו למקטע מסויים. עם השנים, תחרות הטריאתלון נקראה על שמה של תמר ונערכת לזכרה, ומתחרות קטנה של כמה עשרות משתתפות צמחה לכאלף משתתפות בשנה שעברה.

סוזי ראתה בהשתתפות בטריאתלון הרבה מעבר לספורט. לדבריה, תחרות הטריאתלון לנשים היא כהעצמה נשית לכל דבר. למרות הנחישות הרבה וההתמדה באימונים הנדרשים לשם כך, סוזי רואה בכל אישה שנכנסת לתחום, ובייחוד לאור הרתיעה בעבר של נשים מהענף, כהצלחה אישית וכחיזוק לכך שאין דבר העומד בפני אותן נשים לאחר מכן. סוזי קידמה את התחרות לאור המוטו "כל אחת מנצחת", סיסמא אשר נולדה כאשר התאמנה לטריאתלון הראשון יחד עם ביתה, תמר.

בחודש שעבר, כשבועיים לפני התחרות השנתית, נפטרה סוזי דבוסקין לאחר מלחמה ממושכת במחלה. החל מהשנה, תחרות הטריאתלון היא לזכר סוזי ותמר דבוסקין.

מומלץ להציע את שמה בכל עיר בישראל, ובייחוד ערי השרון, הרצליה, כפר סבא ורעננה, בהן פעלה.
עיריית הרצליה – Herzliya Municipality עיריית רעננהעיריית כפר סבא

למידע נוסף – https://goo.gl/HCpI9p

**התמונה צולמה על ידי דני דבוסקין, ומוצגת במסגרת שימוש הוגן**

סטלה (אסטלה) בליץ-אגרסטריבה (1909-1943)

14947888_1177515285670673_447999755217719107_nמתעמלת אולימפית הולנדית יהודיה, זוכת מדליית הזהב הקבוצתית בהתעמלות נשים באולימפיאדת אמסטרדם.

בליץ-אגסטריבה נולדה באמסטרדם בשנת 1909. הייתה חברה בנבחרת ההולנדית להתעמלות נשים, שזכתה במדלית הזהב האולימפית באולימפיאדת אמסטרדם בשנת 1928. הנבחרת כללה 5 נשים יהודיות והמאמן חריט קלירקופר היה יהודי.

מדליית הזהב בה זכו בנות הנבחרת, אותו הישג היסטורי ממש, משך את עיניי הנאצים בשעה שאלו נכנסו בשערי המדינה ב-1941. לנאצים חרה שיהודי הולנד הפגינו עליונות גופנית בספורט, והם ניהלו מסע ציד רשמי וגלוי אחר כוכבות ההתעמלות היהודית. לאחר שנתיים, הצליחו לתפוס הנאצים. את כל המתעמלות היהודיות, כוכבות נבחרת ההתעמלות ההולנדית , וכך גם את מאמנם שעסק באותה התקופה גם בהוראה לצד אימון התעמלות, כך הפכה הנבחרת זוכת מדליית הזהב האולימפי מנבחרת הנצחון ל"נבחרת המוות". מבין חמש החברות היהודיות בנבחרת התעמלות הנשים של הולנד, היתה דה לוי ניצולת השואה היחידה. אלקה ובנותיה שרדו את השואה לאחר ששהו במחבוא במהלך המלחמה. שלוש מתעמלות נספו במחנה סוביבור (קלוט-נורדהיים, דרזדן-פולק ותמנס-סימונס),וכן המאמן קלירקופר בסוביבור. בליץ-אגסטריבה נספתה באושוויץ ביחד עם בעלה ושני ילדיהם. בשנת 1997 הונצחו בנות הנבחרת ומאמנן ביד לאיש הספורט היהודי, במכון וינגייט

התמונה מוצגת במסגרת שימוש הוגן.

לקריאה נוספת על "נבחרת המוות" ו"העונש" באתר כיכר תרבות

דף ההנצחה למשפחת בליץ-אגסטריבה בעמוד ההנצחה ליהודי הולנד

אנג'ליקה רוזיאנו (1921-2006)

14910425_1171869292901939_3020118670265470415_nספורטאית, שחקנית טניס שולחן רומנית – יהודיה, זכתה 6 פעמים ברציפות באליפות העולם בטניס שולחן לנשים בשנים 1950 – 1955 ובסך כולל של 39 מדליות באליפות העולם.

רוזיאנו נולדה ברומניה בשנת 1921 והחלה לשחק טניס שולחן בגיל 8. בגיל 13 בלבד העפילה רוזיאנו לגמר אליפות רומניה לנשים. לאורך הקריירה זכתה רוזיאנו ב- 39 מדליות באליפות העולם בטניס שולחן מתוכן 17 מדליות זהב, 12 מדליות כסף ו – 7 מדליות ארד.

רוזיאנו עלתה לישראל בשנת 1960 והספיקה לזכות במכביה השישית Maccabiah Games שנערכה בשנת 1961 ובאליפות ישראל לנשים בשנים 1960-1962.

בשנת 1981 הונצחה רוזיאנו ביד לאיש הספורט היהודי במכון וינגייט, מוזיאון המנציח יהודים שהגיעו להישגים ספורטיביים יוצאי דופן. רוזיאנו נחשבת לשחקנית הטניס שולחן הגדולה בכל הזמנים.

בשנותיה האחרונות התגוררה בעיר חיפה וזכתה בשנת 2011 לתואר אזרחית כבוד של העיר.

היכן ניתן להנציח אותה? עיריית חיפה.

התמונה באדיבות הארכיון הלאומי של הולנד.

לקריאה נוספת:
אגדה על השולחן – אנג'ליקה רוזיאנו אלופת אירופה / דודו דודסון אתר NRG

אנג'ליקה רוזיאנו – מלכת השולחן, סיפורה של אגדת ספורט אלמונית/ עדי רובינשטיין