שרה שפירא (1866-1932)

undefined

הייתה משוררת שכתבה בעברית, ופעלה בתחומי רוסיה והאימפריה הרוסית.
במהלך הקריירה שלה פירסמה שירים בכתבי עת שהופיעו באותה תקופה.
שירה הנודע "ציון", המוכר בזכות מילות הפתיחה שלו:"אל טל ואל מטר", נכתב בשנת 1887.
ארבע שנים לאחר פירסום השיר, הוא הולחן ע"י דוד קבונובסקי, שהיה מלחין ידוע שפעל בתקופה ההיא.
השיר התקבל בהתלהבות רבה ע"י אנשי היישוב, והודפס בשירונים רבים.
בשנת 1901, עבדה כמורה באודסה, ולקחה חלק בוועידת חובבי ציון שהתכנסה בעיר.
קיימה קשר מכתבים עם המשורר יהודה לייב גורדון, שהקדיש לה ארבעה שירים מיצירתו.
משוררים נוספים של התקופה כתבו לכבודה שירים.
לאחר המהפכה הרוסית התגוררה במוסקבה, ועברה לעבוד במחלקה היהודית של ספריית לנין, במסגרת עבודתה שם, שימשה כעוזרת מנהל המחלקה.
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית תל-אביב-יפו, ובכל עיר אחרת שבה יש חיי תרבות.
למידע נוסף:
https://he.wikipedia.org/…/%D7%A9%D7%A8%D7%94_%D7%A9%D7%A4%…
קרדיט תמונה: התמונה מתוך אתר "עונג שבת" ומוצגת במסגרת שימוש הוגן.

נחמה ריבלין, (1945-2019)

מגיע לה רחוב משלה!
undefined

הייתה אשת נשיא המדינה ראובן ריבלין יבדל"א.
נולדה במושב חרות.
למדה בבית ספר תיכון בעמק חפר.
בשנת 1964, למדה באוניברסיטה העברית בירושלים, וקיבלה תואר ראשון בביוטכנולוגיה וזואולוגיה, יחד עם תעודת הוראה בתחום מדעי הטבע.
במשך שנים ארוכות עבדה באוניברסיטה העברית כמזכירה מדעית במכון למדעי החיים, בתחילת דרכה עבדה כמזכירה במחלקה לזואולוגיה, ולאחר מכן, עבדה במחלקת אקולוגיה.
לאחר יציאתה לגימלאות, החלה ללמוד את תולדות האמנות, אך לא קיבלה תואר אקדמי בתחום זה.
במסגרת תפקידה כאשת הנשיא, תמכה בפעילויות לטובת נשים וילדים, לצד תמיכה במשפחות שכולות.
בעת כהונתה אירחה 200 פעילי אקי"ם, במטרה לתמוך בילדים המתמודדים עם מוגבלות שכלית התפתחותית.
קידמה נושאים כמו שמירה על איכות הסביבה ושלום.
בשנת 2018, ייסדה את הפרס לשירה עברית, ולקחה חלק בדיבוב הסרט "הדב פדינגטון 2".
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית ירושלים
עיריית תל-אביב-יפו
Reuven Ruvi Rivlin – ראובן רובי ריבלין
קרדיט תמונה:ויקישיתוף, התמונה מוצגת במסגרת שימוש הוגן.
למידע נוסף:
https://he.wikipedia.org/wiki/נחמה_ריבלין

חיה תומא (1931-2009)

undefined

אמנית קרמיקה

חיה קרברג נולדה ברומניה, ב-1934 עלתה לארץ.
משפחתה התיישבה בחדרה ולאחר מכן עברה לחיפה. היא שירתה בצבא במחלקת התרבות של חיל הים.

בין השנים 1965-1968 למדה תסריטאות במוסקבה.
בשנים 1971-1974 למדה קרמיקה באונ' חיפה. בין השנים 1975-1980 למדה אומנות במכללת אורנים.
בשנים 1955-1972 עסקה במחול, ב1989-2004 לימדה את אומנות הקרמיקה בבית חסד בחיפה. לאורך השנים גם ניהלה חנות ספרים בעיר.

אומנותה של תומא היא במדיום הפיסול הקרמי והקדרות. היא מחוברת לביוגרפיה שלה ולנוף של הארץ, ובעיקר לחיפה- עיר מגוריה.
בין עבודותיה הידועות היתה סדרה של קירות קרמיקה אשר נוצרו בשנים 1999-2008 בפסטיבל החג של החגים.
היא השתתפה בתערוכות בארץ ובעולם. ביניהן: "המטבח היהודי" ו-"קולות רחוקים, מילים קרובות" בגרמניה.
תומא היתה גם מעורבת בפעילות פוליטית ובעבודותיה הביעה זאת. בחלק מפסליה תיארה את סבל המלחמה והשפעתה על גורלן של הנשים.

לזכרה הוקם "מסלול חיה תומא" שהוא חלק מהפסטיבל החג של החגים. במשכן לתרבות ואומנות נגלר הוצגה תערוכה להוקרתה בהשתתפות 50 אמנים יהודים וערבים.
כמו כן, הוקם קיר בואדי ניסנאס המוקדש לה.

היא ראויה לרחוב משלה וניתן לעשות זאת בעיר שלה, העיר חיפה.
עיריית חיפהפסטיבל החג של החגיםמכללת אורניםאוניברסיטת חיפה – University Of Haifa

שרה משורר (1930-2015)

שרה משוררהייתה רבנית ופעילת ציבור, שפעלה בפתח תקווה, זכתה בתואר יקירת העיר פתח תקווה, עסקה בלימוד תורה לנשים, ובתחומי קליטת העלייה, והעצמת נשים.
בשנת 1949, נישאה לבעלה. ובשנת 1972, החלה את פעילותה הציבורית, עבדה עם עולים חדשים, אזרחים ילידי המדינה וקשישים. נטלה חלק בפעילותה של עמותת "נש"ר" שפועלת בעיר עד היום.
שרה הייתה האישה הראשונה שהעבירה שיעורי תורה לנשים בפתח תקווה, ומייסדת שיעורי התורה בעיר, העבירה שיעורי תורה במשך 30 שנים.
סייעה לעולים חדשים מאתיופיה ורוסיה בענייני דת, כמו בריתות מילה, והתקנת מזוזות בבתיהם, השכנת שלום בית, ובאירגוני ליל הסדר.
במסגרת פעילותה, פעלה לטובת הקמת מעון ילדים שהיה שייך לאירגון אמונה, בכל שנה בחג הפסח עסקה באירגון קמחא דפסחא.
הקימה סניף של תנועת זהב"י תנועה למען משפחות ברוכות ילדים בפתח תקווה, ועמדה בראשו במשך 10 שנים, דאגה לזכויותיהן של משפחות ברוכות ילדים, והקימה קייטנות לטובת ילדים אלה במסגרת פעילותה בתנועת אמונה.
נבחרה כחברת מרכז של המפד"ל, וחברת לשכה של המפלגה, פעלה בהתנדבות בתנועת אמונה, וקיבלה תעודת הוקרה מטעם התנועה בשנת 2009.
בשנת 1998, קיבלה את פרס הציונות הדתית למנהיגות והגשמה, ובשלב מאוחר יותר קיבלה את אות אשת החיל, של האגודה לטיפוח חברה ותרבות.
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית פתח תקוה
למידע נוסף:
https://he.wikipedia.org/wiki/שרה_משורר
קרדיט תמונה: ויקישיתוף

עדנה אולמן מרגלית (1946-2010)

עדנה אולמן מרגליתחוקרת, מתרגמת, ופעילת זכויות אדם.
אולמן-מרגלית נולדה וגדלה בשכונת רחביה בירושלים וסיימה לימודיה בגימנסיה העברית בשכונה זו. את לימודיה הגבוהים החלה בתחומי המתמטיקה והפילוסופיה ולאחר שהשלימה תואר באוניברסיטה העיברית השלימה תואר שלישי באוניברסיטת אוקספורד בשנת 1973. לאחר סיום לימודיה שימשה כעמיתת מחקר באוניברסיטת אוקספורד, במכון ללימודים מתקדמים בברלין ובמכון למחקר מתקדם בפרינסטון. ב-1976 הצטרפה כחברת סגל לאוניברסיטה העברית.

בשנה 1996 נתמנתה לראשות החוג לחינוך באוניברסיטה העברית (היא לא יכלה ללמד בחוג לפילוסופיה היות ובעלה כבר לימד בחוג זה). בשנים 2008-2005 כיהנה כראש המרכז לחקר הרציונליות. החל משנת 2008 כיהנה כמנהלת בית הספר לחינוך.

אולמן-מרגלית הייתה פעילה בארגונים שונים: בשנים 1993-1985 הייתה חברה בהנהלת הקרן החדשה לישראל, ובתוך פרק זמן זה בשנים 1992-1988 שימשה כסגן נשיא הקרן. שימשה בשלוש תקופות כהונה שונות כיו"ר האגודה לזכויות האזרח בישראל (1994-1993, 2001-1999, 2003-2002), והייתה חברת הנהלת "בצלם".

אולמן-מרגלית נפטרה ב-16 באוקטובר 2010 ממחלת הסרטן, בגיל 64.

אחיות לואיז קוק (1901-1991), ואידה קוק (1904-1986)

אחיות קוקהיו עובדות השירות הציבורי של אנגליה, לואיז עבדה כמזכירה ואחותה עבדה כקלדנית.
לאורך כל השנים, הייתה בין האחיות מערכת יחסים קרובה, והן גרו יחד במשך תקופה ארוכה.
כאשר הייתה אידה בת 32, החלה לפרסם ספרים בשם העט מרי בורצ'ל, וזכתה להצלחה גדולה, במשך עבודתה כסופרת כתבה 112 ספרים, והפכה לסופרת אהובה בבריטניה כולה.
הכסף שהרוויחה אידה במהלך פעילותה כסופרת, מימן את פעילות האחיות להצלת יהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה.
האחיות ביקרו בגרמניה, במטרה לצפות באופרה, ובעת ביקורן שם, דרך ידידן המשותף, גילו את המצב הקשה במדינה בכל הקשור למצוקת היהודים שעדיין נרדפו ע"י הנאצים, הן ערכו בדקה שבסיומה גילו כי כדי לאפשר ליהודים להיכנס לבריטניה, החוק דרש שלפליט תהיה עבודה או שיהיה לו כסף כדי לדאוג לעצמו.
שתי האחיות מימנו את נסיעת הפליטים לבריטניה, ועזרו להם להבריח את כספם, (המשטר הנאצי אסר על היהודים לקחת את כספם), כדי שבהמשך יוכלו הפליטים לקבל אשרת כניסה לבריטניה, וזאת באמצעות לקיחת רכוש שכלל תכשיטים, יהלומים, ומעילי פרווה יקרים, האחיות עזרו ליהודים לשאת רכוש זה לאורך כל הדרך, כי לפי חוקי המשטר הנאצי, היהודים לא היו יכולים לקחת אותו בעצמם.
בתקופה שבין השנים 1936-1939, האחיות סייעו לפליטים להימלט מגרמניה הנאצית ב-29 מקרים שונים, בכמה מהמקרים סייעו האחיות למשפחות יהודיות.
ככל הנראה, הן העניקו סיוע ל-50 או 60 יהודים.
הן עשו שימוש באהבתן המשותפת לאופרה, כדי להסוות את מטרתן האמיתית, של הנסיעות החוזרות ונשנות, באמצעות ידידן המשותף, שהעביר להן מידע על הופעות אופרה קרובות, וחיבר ביניהן לבין בכירי השילטון הנאצי דאז, האחיות עשו שימוש במסלול עוקף שעבר דרך הולנד, כדי להקשות על גילוי זהותם של היהודים שלקחו איתן.
שיא פעילות ההצלה שלהן, היה לאחר ליל הבדולח, בתקופה שבין נובמבר 1938, כולל תקופת פרוץ המלחמה, וניתוק היחסים הדיפלומטיים בין בריטניה וגרמניה שקרה בספטמבר 1939.
האחיות שכרו דירה בלונדון, שבה שיכנו את הפליטים שהביאו איתן מגרמניה, במקביל, אידה נסעה ברחבי בריטניה, ונאמה בכנסיות כדי לגייס תרומות לפליטים.
פעילותה של אידה מומנה באמצעות הכסף שהרוויחה מפעילותה הספרותית, בשלב מאוחר יותר, הנציחה אידה את פעילותה למען הפליטים בספרה "עקבנו אחרי כוכבים", שפורסם בשנת 1956.
בשנת 1964, הכיר יד ושם בשתי האחיות כחסידות אומות העולם.
קרדיט תמונה: אתר "הטלגרף", התמונה מוצגת בשימוש הוגן.
אז איפה כדאי להנציח אותן?
עיריית ירושלים
Yad Vashem: World Holocaust Center, Jerusalem
למידע נוסף:
https://he.wikipedia.org/…/%D7%90%D7%99%D7%93%D7%94_%D7%A7%…

שרה אשל (1918-2012)

23244233_1553251131430418_3019162992787653040_nהיתה סופרת ילדים ישראלית.
שרה נולדה וגדלה בעיירה בליניץ שבתקופת לידתה היתה שייכת לרוסיה הלבנה, עלתה יחד עם הוריה לארץ ישראל בשנת 1931, בהיותה בת 13.
את לימודי בית הספר היסודי שלה למדה ברחובות, ואת לימודי התיכון המשיכה בתל אביב.
בגיל צעיר, הצטרפה לתנועת השומר הצעיר, והגיעה לתפקיד רכזת הנהגת התנועה הראשית, בהמשך דרכה למדה בסמינר למדריכי נוער שהתקיים בירושלים.
בשנת 1937, הצטרפה לקיבוץ של השומר הצעיר, והייתה מבין האנשים שהקימו את חצור, עסקה בעבודה בחקלאות, בתעשייה, ובחינוך ילדי עולים מהקיבוץ שבו התגוררה, ובחינוך ילדי קיבוצי הסביבה.
בין השנים 1971 ל-1978, עבדה במכון למחקר חינוכי של הפרופסור ראובן פוירשטיין ז"ל, ותפקידה היה להנחות מורים בתכניות העשרה מיוחדות שהיו מיועדות לעבודה עם ילדים מתקשים בלמידה.
במהלך שהותה בקיבוץ נישאה לבעלה, ושם נולדו ילדיהם ונכדיהם, בשנת 1967, בתקופת מלחמת ששת הימים נהרג בנה בעת מילוי תפקידו כטייס בחיל האוויר.
למידע נוסף
קרדיט תמונה:התצלום מתוך אתר לקסיקון הספרות העברית החדשה ומוצג במסגרת שימוש הוגן.
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית רחובות
עיריית תל-אביב-יפו

אניטה מילר כהן (1890-1962)

23379916_1553230338099164_2215304035810939616_nשימשה בתפקידי עיתונאית, עובדת סוציאלית, ופוליטיקאית.
היא נולדה למשפחה יהודית שהייתה אמידה, בשנת 1909, נישאה לבעלה, ובני הזוג היו הורים לבת.
בשנת 1921, התגרשה מבעלה, וזמן לא רב לאחר הגירושין, נישאה בשנית, לאדם שהיה סוחר וציוני בהשקפתו, וביחד הם גידלו את בתה מנישואיה הקודמים, ואת ילדיו של בעלה.
בשנת 1923, השתתפה בקונגרס הראשון שהיה מיועד לנשים יהודיות, שם עסקה בנושאים חברתיים הבוערים שהיו באותה תקופה, רווחת הילדים, והבריאות הציבורית.
בקונגרס השני שנערך בשנת 1929, נבחרה לאחת מסגני נשיא הקונגרס.
אניטה התמקדה בעבודה סוציאלית, ועזרה ליהודים, ולאלה שאינם יהודים, בשנת 1910 ערכה לראשונה ביקור ביישוב היהודי בארץ ישראל, והרחיבה את פעילותה בעקבות פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בה עזרה לפליטי גליציה ובוקובינה שהגיעו לוינה.
במקביל לפעילות זו, התחילה את פעילותה בתנועה הציונית, ובפוליטיקה, ועזרה בעליית חברי תנועת החלוץ לארץ ישראל.
בהיותה בת 25, עמדה בראש הועד הממשלתי של אוסטריה, שעסק בנושאי הפליטים, בתפקידה זה עסקה באירגון בתי מחסה עבור אימהות וילדים שהיו זקוקים לכך, תחנות חלב, ועזרה ל-1000 נערות יתומות שהיו זקוקות לעזרה.
כשהסתיימה מלחמת העולם הראשונה, והקיסרות האוסטרית התמוטטה, לקחה חלק בהקמת הועד הלאומי ששימש את יהודי אוסטריה, עזרה גם באירגון הגנה עצמית מפני התפרעות של חיילים שזה עתה חזרו מן הקרבות, ובמקביל שמה לב למצוקת החיילים, והקימה בתי הבראה, ומטבחים שהיו מיועדים לאנשים מחוסרי עבודה.
עזרה גם במיקום מחודש של 12 אלף יהודים שבאו לוינה ממדינות שונות.
בשנת 1920, השתתפה באירגון ועידת העזרה היהודית העולמית, לקחה על עצמה את ניהול פעילות הג'וינט באוסטריה, ונתנה עזרה לילדים שהתייתמו בעקבות הפרעות באוקראינה כשהיא עוזרת באיסופם ממקומות בהם שהו, לפנימיות שאותם הקימה, או בהעברתם לארצות בטוחות שבהן סיכויים להינצל גבוהים יותר, במקביל, אירגנה עבורם משפחות אומנות במדינות אמריקה.
בשנת 1925, פתחה את הקונגרס האמריקני בשיקגו.
בתקופת העליה הרביעית עסקה באירגון עזרה לטובת עולי פולין שהיו בארץ ישראל, זאת בניגוד לעיסוקה בוינה ששם עסקה בנושאים של חקיקה לטובת ילדים, וזכויות נשים, על עיסוקה בוינה קיבלה איגרת הוקרה מטעם ראש עיריית וינה.
בין החוקים שהעבירה היה חוק שנתן זכות בחירה לנשים, בזכות גילה הצעיר, הצליחה להוריד את הרף בבחירות למועצה, כך נבחרה לרשימה היהודית הלאומית באוסטריה.
בשנת 1936 עלתה לארץ ישראל, וקבעה את מקום מגוריה בתל אביב.
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית תל-אביב-יפו


למידע נוסף

קרדיט תמונה: ויקישיתוף

תמר אנה הלנה קולק (1917-2013)

23131024_1547731338649064_490108887584853067_nהיתה רעייתו של טדי קולק ז"ל, לשעבר ראש עיריית ירושלים, ונמנתה על מייסדות אירגון איל"ן, אירגון המטפל בילדים נכים.
תמר נולדה בוינה שבאוסטריה, כנערה לקחה חלק בפעילות תנועת הנוער הציונית, "כחול לבן", ובעת פעילותה בתנועה פגשה את טדי קולק, שיהיה בעלה.
בשנת 1937, עלתה לארץ, ונפגשה עם טדי בפעם השנייה, יחד הצטרפו השניים לקבוצה שייסדה את קיבוץ עין גב, תמר מונתה לאחראית על אספקת המזון שהגיעה לקיבוץ, והייתה אחראית גם על תקציב הקיבוץ.
במקביל, התחיל טדי את פעילותו הציבורית בסוכנות היהודית, לאחר קום המדינה, נשלחה משפחת קולק לשליחות בוושיגנטון, שליחות שהסתיימה בשנות ה-50'.
משפחת קולק עברה לגור בירושלים, כשטדי מונה למנהל משרד ראש הממשלה.
תמר הייתה לצידו של טדי לאורך כל עשייתו הציבורית, ובמיוחד לאורך כהונתו בת 28 השנים כראש עיריית ירושלים, כהונה שהסתיימה בשנת 1993, עם תחילת כהונת אהוד אולמרט כראש העיר.
בנוסף לכך, הייתה תמר ממייסדות איל"ן, היא כיהנה כיו"ר סניף איל"ן בירושלים במשך תקופה של יותר מ-25 שנים, ובהמשך הייתה נשיאת הכבוד של הסניף.
קיבלה את עיטור איל"ן בשנת 2000.
בשנת 1982 פעלה במסגרת "בית תמר", הנקרא על שמה, "בית תמר", היה מקום שסיפק מודל משפחתי מיוחד, שהיה תחליף עבור ילדים נכים שלא היו יכולים לגור עם משפחותיהם בעקבות נסיבות חיים קשות.
אז איפה כדאי להנציח אותה?
Jerusalem Municipality | עיריית ירושלים

למידע נוסף

קרדיט תמונה: אתר ynet, התמונה מוצגת במסגרת שימוש הוגן.

עאדלה בייהם (1900-1975)

22885779_1546050152150516_656103150268928296_nמנהיגה סורית. עאדלה בייהם אלג'זאארי נולדה בביירות למשפחה מיוחסת – סבה היה לוחם אגדי כנגד הקולוניאליזם האירופי במזרח התיכון. בהתאמה, נשלחה עאדלה למוסדות השכלה פרטיים, ורכשה השכלה כללית לצד השכלה תיאולוגית רחבה. בנוסף, רכשה עאדלה שליטה מלאה ב3 שפות – ערבית, צרפתית וגרמנית. במקביל ללימודיה, התנדבה עדאלה מגיל צעיר בעזרה למשפחות נזקקות על ידי איסוף ותרומת מזון, תרופות, בגדים וסיוע בכלל צרכיהם. גם לאחר נישואיה, בהיותה בת 17, המשיכה עאדלה בפעילותה הציבורית. היא הפכה לאחת מהמתנגדים הבולטים להתערבות האירופאית-צרפתית במזרח התיכון, ובייחוד סמל לתחיה הנשית של הלאומית ערבית.

לצד אהבת המולדת והפטריוטיות שדבקה בה, עדאלה לא היססה לבקר את החברה הערבית והסורית בפרט על יחסה לנשים. עאדלה נלחמה בכל מאודה למען ביעור הבערות בקרב נשים, שכן לראייתה זהו המכשול העיקרי בדרך לקידום מעמד האישה. היא כתבה מאמרים הקוראים לציבור בסוריה ובעולם הערבי כולו לפעול למען שחרור האישה, כצעד ראשון בדרך לשחרור האומות הערביות כולן מעול המעצמות האירופאיות. היא נלחמה למען זכות הצבעה לנשים, ועודדה נשים לצאת ולרחובות ולמחות על כך. כאשר אושרה זכותם של נשים לבחור ולהיבחר, נלחמה עאדלה לביטול כל ההגבלות על זכות זו. עאדלה ייסדה ארגונים ועמותות אשר פעלו לקידום מעמד האישה הערבית על ידי ביעור הבערות בקרב נשים במדינה, ועידוד סולידריות נשית באמצעות חונכות והתנדבות של נשים בקרב נשים נזקקות. עאדלה ייסדה בית ספר אשר שם דגש על השכלה רחבה ומקצועית לנערה הלומדות בו, יחד עם הקניית גאווה לאומית באמצעות לימוד המורשת והתרבות הסורית והערבית כולה. בית הספר זכה להצלחה רבה בעולם הערבי, והיה ידוע בקונצרטים האנדלוסים אותם הציג ברחבי העולם הערבי.

עאדלה בייהם נחשבה למנהיגה בולטת למען הלאומנות הסורית, והערבית כולה, וכסמל להתנגדות לקולוניאליזם האירופאי הרחב בעולם הערבי. עאדלה ביקשה כל העת לקשור בין פעילותה הלאומית לבין פעילותה הפמיניסטית. מעל לכל במה היא דרשה את שחרור האישה הערבית כתחילת שחרור האומה הערבית כולה. במהלך פעילותה הציבורית כיהנה עאדלה כנשיאה של ארגוני נשים רבים, והובילה את המאבק הנשי למען זכות הבחירה ולמען רכישת השכלה בקרב נשים. עאדלה זכתה להכרה על פועלה הפורה עוד בימי חייה, ואף הוחלט על מתן עיטור הזכאות האזרחי הסורי כאות הכרה. אולם היא לא הספיקה להשתתף בטקס, וביתה קיבלה את הכבוד בשמה.

מומלץ להציע את שמה של עאדלה בייהם לרחוב בכל עיר, ובייחוד ערים בעלות אוכלוסייה ערבית, כיפו, חיפה ועוד.
עיריית תל-אביב-יפו עיריית חיפה

**התמונה לקוחה מאתר Wikipedia, ומוצגת במסגרת שימוש הוגן**