נחמה דוידית (1924-2015)

נחמה דוידיתשחקנית, במאית, מורה וציירת.

נחמה סטוקלין נולדה בתל אביב. היא למדה בסמינר לוינסקי למורים וב-1945 נבחנה לבית הספר הדרמטי שליד תיאטרון הבימה.
היא התקבלה והפכה לשחקנית, בת המחזור הראשון של שחקני הבימה. בין השנים 1947-1950 שיחקה בהצגות כמו- משפחת היינה, המבול וערבות הנגב.
במהלך משחקה בהצגה, צפה בה הבמאי האמריקאי הרולד קלורמן והציע לה מלגת לימודים בארה"ב. היא למדה בניו יורק ב-neighborhood playhouse והמשיכה את לימודיה ב-actor's studio. במהלך הלימודים החלה לעסוק בבימוי ועבדה במחנות נוער לילדים דוברי עברית.

ב-1951 שבה לישראל וביימה הצגות עם תלמידים ושחקנים חובבים. ב-1955 חתמה חוזה חסר תקדים עם תיאטרון האוהל שאיפשר לה לבחור את תפקידיה ולא להופיע בהצגות ישנות המחודשות. היא הופיעה בהצגות שזכו לשבחים כמו: ג'וני בלינדה, קערת העץ וכוכב השחר. ב-1957 עברה השתלמות משחקית נוספת בפריז.

ב-1962 פרשה מעולם המשחק והחלה לצייר. ציוריה הוצגו בתערוכות בגרמניה וארה"ב. ב-1973 למדה ציור בבית הספר לאומנות "בצלאל" שבירושלים והשלימה תואר שני בריפוי אומנויות בבוסטון.
בין השנים 1981-2004 עבדה כמורה להוראה מתקנת בשילוב אומנות בבתי ספר יהודיים בארה"ב. וב-2010 שבה לארץ, התגוררה ברעננה והמשיכה לצייר עד סוף ימיה.

ראוי שיהיה רחוב על שמה בערים בהן ניכר פועלה- תל אביב, ירושלים ורעננה. עיריית תל אביב יפו עיריית ירושלים עיריית רעננה

נג'ווה סלאם (1925-1988)

נגווה סלאםשחקנית מצריה.

נט'ירה מוסא שח'אתה נולדה בקהיר למשפחה יהודית. עקב העוני שבו גדלה, היא הפסיקה את לימודיה בסוף בית הספר היסודי.
היא החלה לשחק בקבוצת התיאטרון של נגיב א-רחיאני. זאת לאחר שכשצפתה בהצגה של הקבוצה בגיל 13, היא ניגשה לרחיאני ואמרה לו שנהנתה ממנה ותרצה לעבוד אצלו. בתחילה הוא סירב, אך נג'ווה המשיכה להגיע כל שבוע. הוא התרשם מהילדה ואיפשר לה לעבוד כסייעת ללא תשלום. לאחר שנה, הוא החל לשלם לה סכום מועט וכאשר אחת מהשחקניות חלתה היא החליפה אותה. כאשר עלתה לבמה, אף אחד מהשחקנים האחרים לא האמין שזוהי הפעם הראשונה שלה עליה.

היא הפכה לשחקנית מן המניין, כוכבת מוכרת ואהובה ששיחקה בהצגות רבות.
בשנות ה-60 הקהל המצרי החל לגלות את עולם הטלוויזיה. נג'ווה שיחקה באחת מהתוכנית הנצפות ביותר, "הגבר שהתחייב" (בתרגום חופשי). בכל פרק היא שיחקה דמות אחרת לגמרי, דבר שדרש טווח משחק ויכולת של עמידה מול מצלמה, יכולות שלא כל שחקני התיאטרון ידעו או יודעים ליצור. היא שיחקה בעוד סדרות טלוויזיה מוכרות ומספר סרטים.
בשנות ה-70 הקימה קבוצת תיאטרון משלה שנקראה בשמה, "נג'ווה סלאם". הקבוצה הופיעה במרכז המוזיקה שבמרכז קהיר והצליחה מאד.

ב-1978 הוענק לה אות הוקרה מהמדינה מצרים ועד היום היא זכורה כאייקון לאומי ממלכתי מצרי.
ראוי להוקיר לה כבוד ושיהיה רחוב על שמה. ניתן לעשות זאת באחת מהערים בעלות דו קיום כמו יפו, עכו, חיפה או ירושלים. או באשדוד, שם חיים חלק ממשפחתה של נג'ווה עד היום.
עיריית אשדוד – העמוד הרשמי עיריית ירושלים עיריית חיפה עיריית עכו עיריית תל-אביב-יפו

לאה דגנית (1907-1985)

שחקנית, ציירת, זמרת, מלחינה ומתרגמת. 29102124_1671755366246660_7564349687149636190_n

לאה קורנמן נולדה בברסט ליטובסק שבאימפריה הרוסית, בשנת 1924 עלתה לישראל.
היא היתה שחקנית כוכבת של תיאטרון האהל, שהיה מהתאטראות הראשונים בארץ. היא שיחקה בו בין השנים 1925-1969 ואף קראה לבתה אהלה, על שם התיאטרון (שגם היא כמובן, הפכה זמרת ושחקנית מפורסמת).
היא שיחקה בהצגות כמו: המלך ליר, שלמה המלך ושלמי הסנדלר, החולה המדומה ועולמו של פרץ- עליו זכתה בפרס קלאוזנר.
לאחר שהיתה כבר שחקנית מפורסמת נסעה ללמוד ב'אקטורס סטודיו' בניו יורק אצל לי שטראסברג, באותה תקופה עם מרלין מונרו.

מלבד היותה שחקנית, לאה גם ציירה והציגה את ציוריה בתערוכות בארץ ובעולם. היא למדה במכון אבני ובגרנד שומייר בפריז והיה לה סטודיו בתל אביב.
כמו כן, היא תירגמה וכתבה שירים, המוכר שבהם: "ריח דבש, ריח מנטה" שבוצע על ידי יפה ירקוני.
היא הקליטה תקליט בארה"ב בשם "song of Israel" והופיעה במרכזים יהודיים ברחבי העולם בשירים וסיפורים בעברית ויידיש הכללו פרקים על נשים בתנ"ך.

לאה היא סמל לארץ ישראל של פעם, לעשייה ולבנייה. כל חייה הוקדשו לחיי התרבות והאומנות בארץ וראוי שיהיה רחוב על שמה. אם בתל אביב שם חיה ועבדה ואם בראשון לציון או נתניה, שקראו לרחובות על שם בעלה, איש התיאטרון משה הלוי, אך לא על שמה.

עיריית תל-אביב-יפו עיריית ראשון לציון עיריית נתניה

שירים בביצועה לדוגמא:
בעמדה
https://www.youtube.com/watch?v=Q_5I1o4WUJ0
שיר ערש
https://www.youtube.com/watch?v=U1pYUvahJlI
שיר עד
https://www.youtube.com/watch?v=hP8co0Nh3c0

סופיה קרפ (1854-1904)

23905240_1570257033063161_4483835510179648800_nהשחקנית הראשונה של תיאטרון היידיש, מייסדת תיאטרון הגרנד וזמרת אלט סופרן.

סופיה קרפ היה שם הבמה של שרה סגל.
היא החלה את חייה כתופרת יהודיה ברומניה, אך כאשר להקת השחקנים של אברהם גולדפדן הגיעה לעיירתה גאלאץ ב-1876, היא החליטה להצטרף אליהם. הלהקה היתה להקת השחקנים המודרנית המקצועית הראשונה ביידיש וסופיה היתה אז רק בת 16.

לאורך ההיסטוריה נשים הורחקו מעולם המשחק, כך גם היה בתיאטרון היידיש היהודי. להקתו של גולדפדן היתה מורכבת משלושה גברים ששיחקו גם את התפקידים הנשיים. כך שכאשר סופיה שיחקה לראשונה את תפקיד הנכדה בהצגה די באבע מיטן אייניקל (הסבתא עם הנכד), היא הפכה לשחקנית הראשונה בתיאטרון המקצועי.

עם השנים סופיה הפכה לשחקנית ופרימה דונה מוכרת ואהובה, היא היתה חלק מעולם התיאטרון כל חייה. הופיעה עם הלהקה בבוקרשט, אודסה, האימפריה הרוסית, כמו גם בגליציה ובערים שונות בגרמניה וברומניה.
התפקידים הזכורים ביותר שלה היו: יהודית במחזה אוריאל אקוסטה ובנווליו (שהינו תפקיד גברי) ברומיאו ויוליה של שייקספיר. גם התיאטרון גדל והצליח.
ב-1882 היא עזבה לניו יורק והופיעה באופרה הרומנית ובתיאטרון האוריינטלי. ב-1902 לאחר שהתבססה, היא הקימה בשיתוף עם השחקן יעקב פישל והמחזאי יוסף לטינר את תיאטרון הגרנד בניו יורק, התיאטרון הראשון שיועד רק להצגות ביידיש. אך בתיאטרון היו גם ויכוחים על הוצאות כספיות וליהוק, כך שלאחר שנתיים כל מרצה וכספה של סופיה הושקעו בלפתוח תיאטרון חדש משלה, היא רצתה בית שבו כישוריה וניהולה לא ידוכאו.

היא לא זכתה לכך. בגיל 41 היא נפטרה מדלקת ריאות. ביום הלווייתה אלפים הלכו ברחובות והתקבצו ליד התיאטראות בהם שיחקה, כדי לתת לה כבוד אחרון.
על קברה נכתב:
"פה נטמנה אשה בת בינה
בנעם זמרתה לבבות הרנינה
בקסם שפתיה לקחה נפשות
לבכי וצחוק עוררה הרגשות
עתה בקבר תשכון הדרך
הלך פה תעבור, אמור שלום לעפרך".

הערים שבהן ראוי שיהיה רחוב על שמה, הן ערים ששמות להן לדגל את חשיבות התיאטרון לחברה כמו תל אביב (שם גם הופיע תיאטרון גולדפדן וקיים עד היום תיאטרון היידיש בישראל), ירושלים, עכו, באר שבע וחיפה.
עיריית תל-אביב-יפו Jerusalem Municipality | עיריית ירושלים עיריית חיפה עיריית באר-שבע | העמוד הרשמי עיריית עכו תיאטרון היידיש יידישפיל תיאטרון היידישYiddishpiel Theater תיאטרון יידישפיל

רמה סמסונוב (1921-2012)

23754677_1564021687020029_826929290143457578_nזמרת, מורה לפיתוח קול, שחקנית וסופרת.

רמה נולדה בירושלים, גדלה בחדרה, משפחתה היתה ממייסדי העיר והיא היתה חברה בפלמ"ח.
לרמה היה קול של זמרת מצו סופרן, אבל בתחילה היא לא חשבה על עצמה כזמרת, אלא כמורה. היא למדה הוראה בסמינר המורים ע"ש דוד ילין בבית הכרם. לאחר מכן, התקבלה ולמדה מוסיקה בג'וליארד בניו יורק. כמו כן, למדה זמרה באקדמיה למוזיקה בי-ם אצל רוזה פאול.

כל חייה שזורים באהבת ההוראה ואהבת היצירה. עם שובה מניו יורק הוגדרה על ידי המבקר משה גורלי כ-"כוח צעיר ובעל עתיד" והיא אכן פעלה לאורך השנים: הופיעה, כתבה והקימה. ב1957 זכתה במדליית זהב בפסטיבל הנוער הדמוקרטי במוסקבה, ב1960 הופיעה בפסטיבל הזמר הראשון וזכתה במקום השני עם השיר "העלמה" יחד עם גדעון זינגר, ב1965 יסדה עם המנצח גארי ברתיני את התזמורת הקאמרית שנקראה דאז "האנסמבל". התזמורת היתה הראשונה מסוגה בארץ מכיוון ששילבה יצירות עם סולנים, שרמה היתה מהראשיים שבהם.
בין המופעים הזכורים שלה היה מופע שירי לאדינו עם יוסי בנאי ויהורם גאון (שהיה תלמידה) ומופע משיריו של המחזאי ברטולד ברכט בתיאטרון הזוית, היא גם הופיעה תקופה ארוכה עם האופרה הישראלית.
רמה כתבה גם שירים לאחרים, שהמוכר שבהם הוא "טוליק" הנכתב על הקצין תובל גבירצמן ז"ל ובוצע ע"י אושיק לוי.

בשנות ה-50 של חייה היא התחילה ללמד בבית הספר לאומנויות הבמה "בית צבי" אשר ברמת גן, שם היא העמידה דורות של שחקנים, זמרים ומוזיקאים במשך 35 שנה. במהלך תקופה זו היא לימדה גם באקדמיה למוסיקה על שם רובין בירושלים והוציאה שני ספרי ילדים: "לא הספיקה לי היד" ו "השן הראשונה".
בשנת 2000 זכתה בתואר של יקירת העיר תל אביב.
עד היום מוענקת מלגה בבית צבי על שמה על ידי הבמאי אלון אופיר, שגם הוא היה תלמיד שלה.

ערים שבהן אפשר וראוי שיהיה רחוב על שמה: חדרה בה גדלה (קיים רחוב על שם משפחתה כמייסדים, אך לא על שמה) או רמת גן, תל אביב וירושלים בהן פעלה, עבדה, יצרה ותרמה כל חייה.
עיריית חדרה עיריית רמת גן עיריית תל-אביב-יפו Jerusalem Municipality | עיריית ירושלים יהורם גאון – Yehoram Gaon Beit Zvi האופרה הישראלית Jerusalem Academy of Music and Dance

אסמהאן (1912-1944)

23722699_1564236853665179_1150683159559463660_nזמרת ושחקנית ממוצא דרוזי.

אמאל אל-אטרש נולדה למשפחה דרוזית מיוחסת, אשר עקב חילוקי דעות עם השלטונות העותוניים התיישבה בלבנון – אולם לא לאורך זמן. לקראת המרד הדרוזי שהחל להתארגן כנגד השלטון, החליטה אם המשפחה – עליאא' – לברוח יחד עם ילדיה למצרים. עליאא', אשר הייתה ידועה בקולה היפה, החלה לשיר באירועים משפחתיים וקהילתיים על מנת לפרנס את משפחתה. אמאל נהגה להתלוות לאמה בזמן הופעותיה, ואף היא החלה לשיר בביתה ובבית הספר, כאשר היא מפליאה בביצועים לקלאסיקות הערביות הגדולות. באחד מהערבים שרה אמאל בחדרה, כאשר המלחין המצרי הידוע, דאוד חוסני, אשר הגיע לבקר את אחיה, פריד, קרא לה והחמיא לה על שירתה. חוסני התפעל משירתה המיוחדת, ונתן לה את כינויה אסמהאן, אשר עתיד להישאר איתה לאורך כל הקריירה שלה. אסמהאן החלה להופיע עם אחיה פריד, זמר ומלחין ידוע באותה תקופה, ובתוך זמן קצר זכתה להצלחה רבה בעולם הערבי כולו. אסמהאן הקליטה שירים רבים, אשר הפכו לקלאסיקות ערביות גדולות, ושימשו כפסקולים של הסרטים הגדולים ביותר באותה תקופה. בנוסף, החלה אסמהאן לשחק, וסרטה הראשון, לצד אחיה פריד, זכה לתהודה רבה, ושיריהם המשותפים הפכו ללהיטים מוכרים בכל בית. לרוע המזל, בעת צילומי סרטה השני נהרגה אסמהאן בתאונת דרכים מסתורית, אשר נקשרה, בין השאר, לפעילות הפוליטית, לרומנים השונים בחייה ואף לבית המלוכה המצרי.

אולם למרות הקריירה הקצרה, שמה של אסמהאן מוכר היום בכל רחבי העולם הערבי. אסמהאן נחשבת לאחת מהדיוות של העולם הערבי, לצד אום כולתום, פיירוז, סבאח ועוד, ושיריה הפכו ללהיטים כמעט מיד עם צאתם ומושמעים עד היום הזה. בשיריה השתמשה אסמהאן במוזיקה הערבית הקלאסית, אולם לא פעם שילבה השפעות מערביות כאופרה, וטנגו. טובי המלחינים והמשוררים באותה תקופה פנו אל אסמהאן ומנהליה על מנת לכתוב לה שירים, וחלקים מהם הפכו לחלק ממורשת השירים בתרבות העממית והדתית. בנוסף, דמותה הצבעונית של אסמהאן נחשבה לפורצת דרך באותה תקופה – היא לא התנצלה על בחירותיה האישיות, על הרומנים השונים אותם ניהלה ועל לבושה והתנהגותה. עד היום, כ70 שנה לאחר מותה, זוכה אסמהאן להערצה אדירה בקרב העולם הערבי כולו.

מומלץ להציע את שמה של אסמהאן לרחוב בכל עיר, ובייחוד ערים בעלות אוכלוסייה ערבית כיפו, ודרוזית כמועצה המקומית חורפיש.

למידע נוסף
**התמונה לקוחה מאתר Wikipedia, ומוצגת במסגרת שימוש הוגן**

סבאח (1927-2014)

23517595_1558341690921362_5231892894052937281_nזמרת ושחקנית לבנונית.

ג'נט ג'רג'יס פע'אלי – הידועה לרוב בשם הבמה, סבאח – נולדת למשפחה נוצרית בלבנון. אמה הייתה עורכת ערבים מוזיקליים רבים בביתם, וסבאח הקטנה חלקה עם אמה את אהבתה למוזיקה. כבר בהיותה בת 13, הקליטה סבאח את שירה הראשון, אשר הגיע לאוזני המפיקה הלבנונית אסיא דאר'ר. מיד הוחתמה סבאח על חוזה ענק הכולל הוצאת תקליטי שירה וסרטים בכיכובה, ועברה למצרים על מנת לממש את חלומה. כבר בסרטה הראשון זכתה להצלחה רבה, ושמה של דמותה בסרט, סבאח, דבק בה והיא החלה להקרא כך בכל רחבי העולם הערבי. היא הפכה לחביבת הקהל במצרים ובעולם הערבי כולו, ואף זכתה לתשבוחות גם מצד מבקרי הקולנוע המצריים הנחשבים ביותר באותה תקופה. בשירתה, התמחתה סבאח בשירה הלבנונית העממית, והצליחה לסחוף אחריה את ההמונים כולם. חייה הסוערים, ואישיותה הכובשת גרמו לרבים בעולם הערבי להעריץ אותה לאורך זמן רב. גם בשנות ה80 לחייה, עמדה סבאח על הבמות ואף הופיעה בתוכניות הטלויזיה עתירות הרייטינג בעולם הערבי.

סבאח נחשבת לאחת הדיוות הגדולות בעולם הערבי, ובמהלך הקריירה הארוכה שלה הקליטה כ-50 אלבומים, ושיחקה בקרוב ל-100 סרטים. לאורך השנים, זכתה סבאח בהוקרה רבה, הן על ידי הפסטיבלים והגורמים הרשמיים של תעשיית הקולנוע הערבית, והן על ידי ההמונים אשר העריצו אותה ועקבו בשקיקה אחר הקריירה המפוארת שלה. יכולתיה המוזיקליות נלמדות עד היום באקדמיות למוזיקה ברחבי העולם הערבי ובעיקר בלבנון, וחלק מחפציה האישיים משמשים כיום במוזיאונים שונים כהוקרה לפועלה וכשימור זכרה מכתבים שכתבה לאורך השנים, השמלות והתלבושות השונות מהסרטים בהם שיחקה, תצלומים ישנים ונדירים שלה ועוד מזכרות נמצאים במוזיאון המוקדש לה בלבנון, ומספר את סיפור חייה התוסס והענף.

מומלץ להציע את שמה של סבאח לרחוב בכל עיר, ובייחוד ערים בעלות אוכלוסייה ערבית כירושלים, יפו וחיפה.
Jerusalem Municipality | עיריית ירושלים
עיריית תל-אביב-יפו
עיריית חיפה

למידע נוסף

**התמונה לקוחה מאתר Wikipedia, ומוצגת במסגרת שימוש הוגן**

דפנה אילת (1938-2002)

22730304_1541524789269719_6250800337694293248_nהיתה מלחינה, פזמונאית, משוררת ושחקנית ישראלית, במסגרת תפקידיה כפזמונאית ומלחינה עבדה עם מבצעים ישראליים רבים.
היא נולדה בתל אביב, שבתקופת לידתה הייתה שייכת לארץ ישראל המנדטורית, נולדה למשפחה שמוצאה מפולין, אוקראינה, ובלארוס של היום.
את לימודי המשחק וההלחנה למדה אצל פאול בן חיים.
כתבה שירים לשלישיית גשר הירקון, ואריק אינשטיין ז"ל, ושיתוף הפעולה שלה עם אריק אינשטיין הוביל לאלבום הבכורה של הזמר.
מעורבותה באלבום הייתה גדולה, והניבה 11 שירים, ושישה לחנים.
בנוסף לכך, עסקה גם בהלחנת מוזיקה לתכניות טלוויזיה שונות, ביניהן התכניות "פלאי קלעים", "פרפר נחמד", ו"רגע עם דודלי", שהפכו לקלאסיקות ישראליות.
היא הלחינה את השירים "אל תבכי ילדה", "הגשם מתופף", "כי הנה הסתיו עבר", ועוד רבים אחרים.
בנוסף לכך, העניקה לשלמה ארצי שירים לאלבום הבכורה שלו.
עשתה עבודות תרגום להרכבים נבחרים, ובשלב מסויים עברה לתרגום מחזות לעברית.
קרדיט תמונה: ויקיפדיה, התמונה מוצגת במסגרת שימוש הוגן.
למידע נוסף

אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית תל-אביב-יפו

רחל שור בן צור 1945-2014

רחל שור בן צורשחקנית, מורה למשחק, משוררת וסופרת.
נולדה וגדלה בתל אביב.
היא היתה בוגרת המחזור הראשון בסטודיו למשחק של ניסן נתיב, שיחקה על מרבית במות התיאטרון בישראל, היתה חברה בצוות תוכנית הטלוויזיה "ניקוי ראש" והשתתפה בסרטי קולנוע בהם: "בר 51" בבימויו של עמוס גוטמן, ו"רומן זעיר" בבימויו של דן וולמן. ב-1969 הצטרפה לצוות ההוראה בסטודיו למשחק של ניסן נתיב ב-1985 היא החלה ללמד גם בסטודיו בירושלים.
במשך 45 שנה, העמידה מאות שחקנים ויוצרים בולטים. בין תלמידיה המובהקים: השחקנים רמי הויברגר, מיקי ליאון, משה איבגי, דאנה איבגי, ידידיה ויטל, נועה בירן וחברי אנסמבל "ציפורלה"
בנוסף היא גם היא שימשה כשדרנית ועורכת תכניות בגלי צה"ל; היתה שחקנית אורחת בתכנית "ניקוי ראש"; שיחקה בלונדון בפאן אפריקן ת'יאטר, ובארץ שיחקה במרבית הבמות – בתאטרון הקאמרי, הבימה, בתיאטרון חיפה ("טרטיף"), בתיאטרון בימות, בצוותא, בבמת השחקנים בתל אביב, בתיאטרון החאן, ובתיאטרון אורנה פורת.
היא נפטרה בשנת 2014 לאחר מאבק במחלה קשה.
איפה כדאי להנציח?
עיריית ירושלים

עיריית תל אביב יפו

טובה פירון (1911-1999)

טובה פירוןהייתה שחקנית וזמרת שתקופת פעילותה המרכזית קרתה בתקופת היישוב.
היא נולדה ברוסיה, עלתה לארץ ישראל, למדה בגימנסיה הרצליה, ושם גם סיימה את הלימודים.
שיחקה בתאטרונים "הקומקום" ו"המטאטא". לאחר סיום תקופת המשחק נסעה ללונדון, ובשנת 1930 סיימה בהצלחה את לימודיה באקדמיה המלכותית לאמנות הבמה בלונדון. לאחר סיום הלימודים חזרה לארץ, וכעבור זמן קצר נסעה שוב לבריטניה והתקבלה שם לתאטרון בקיימברידג'.
בראשית שנות ה-30' פגשה איש תאטרון בריטי, ונישאה לו. בני הזוג היו הורים לילד אחד, הם נפרדו כעבור מספר שנים, וטובה שבה לארץ עם בנה.
בתקופת מלחמת העולם השנייה חברה ללהקת שחקנים, ונשלחה ע"י שירות הבידור הצבאי של בריטניה להופיע בפני חיילים של בעלות הברית באיטליה.
באחת מנסיעותיה בכבישים של איטליה, ראתה את חיילי הבריגדה היהודית, שמעה את שירתם בשפה העברית, והתחילה גם היא לשיר בעברית.
כך הפכה לזמרת רוסיה ששרה בעברית.
היא נתנה הופעות גם בפני ניצולי שואה באיטליה, וכשחזרה לארץ החלה קריירת משחק נוספת בתיאטרון "לי לה לו".
סגנון שירתה היה מורכב משירים רוסיים שעברו תרגום לעברית, והשיר המפורסם ביותר שלה הוא "תכול המטפחת", היא הייתה הראשונה שביצעה את השיר, שלאחר מכן בוצע ע"י זמרים נוספים.
קרדיט תמונה: ערוץ היוטיוב של גיא אלון.
למידע נוסף:
https://he.wikipedia.org/wiki/טובה_פירון
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית תל-אביב-יפו