איקה קומפורטי-עובדיה (1920-2011)

אדריכלית ומתכננת ערים.

איקה (חורסי) קומפורטי-עובדיה נולדה בעיר סופיה שבבולגריה בשנת 1920.  בשנת 1943 גורשו איקה ומשפחתה מעיר מגוריהם ביחד עם יהודי סופיה. המשפחה הגיעה אל העיר פלבן, שם יצרה איקה מסגרות לגיל הרך עבור ילדי העקורים ועבדה כגננת.

בתום המלחמה למדה אדריכלות בסופיה. בשנת 1950 עלתה לישראל ביחד עם בעלה ביטוש קומפורטי ובתם התינוקת.  כשהגיעה לישראל, עבדה איקה כאדריכלית העיר חולון. בהמשך, החלה לעבוד בצוות התכנון של תוכניות האב של תל אביב. במסגרת התפקיד, חקרה את שכונות העוני בעיר.  במקביל היתה אדריכלית ומתכננת ערים עצמאית.

איקה קומפורטי-עובדיה זכתה ביחד עם בעלה ביטוש בפרסים רבים על עיצוב אנדרטאות, פארקים ומבני ציבור.

בין המבנים שתכננה נמצאים המרכז לחקר ההתיישבות ברחובות (1961) ובית ספר מקיף באילת על שם גולדווטר (1970). בנוסף, הזוג תכנן את האנדרטה במצודת כ"ח להנצחת זכרם של חללי קרבות הגליל בנבי יושע (1957), וזכו בפרס על עיצוב זה.

איקה קומפורטי-עובדיה הקימה מפעל התנדבותי לסיוע לעולים החדשים מבולגריה אשר עלו בשנות ה-90. היא סייעה לעולים רבים מבולגריה להיקלט בארץ, ועזרה להם למצוא דיור ועבודה במקצועות טכניים.

(התמונה מתוך ויקיפדיה ומוצגת במסגרת שימוש הוגן)

יוהנה פרנר (2005-1938)

מחלוצות הטלוויזיה בישראל, היתה בין מובילי הטלוויזיה החינוכית, ערוץ 2 וערוץ 10.

נולדה בוורשה למשפחה יהודית משכילה. אמה דיאנה היתה בעלת תואר שני בספרות, ואביה, עו"ד דוד פיינברג, היה דוקטור למשפטים, פעיל ציוני-רוויזיוניסטי ומקורב לזאב ז'בוטינסקי (שעל שם אשתו, יוהנה, קרא לבתו). בהיותה בת 3 עלתה המשפחה ארצה ויוהנה גדלה בתל אביב.

עם סיום לימודיה בתיכון נסעה יוהנה ללמוד רפואה בארה"ב, אך עם פרוץ מלחמת סיני שבה ארצה, התגייסה ושרתה כקצינה.  היא המשיכה ללימודי ביולוגיה באוניברסיטת ת"א, השלימה תואר שני ותעודת הוראה, והחלה ללמד ביולוגיה בגימנסיה הרצליה.

ב-1966 הצטרפה לצוות המורים של הטלוויזיה החינוכית, שהחלה את שידוריה באותה שנה, והגישה שיעורי ביולוגיה מצולמים. במהרה היתה למפיקה, ובמשך 20 שנה שימשה כמנהלת התכניות של החינוכית, תפקיד שבמסגרתו היתה אחראית ליצירת תכניות מצליחות כמו "זהו זה!", "קרובים קרובים", ו"ערב חדש".

בתחילת שנות ה-90 עברה לטלוויזיה המסחרית והיתה ממונה על שידורי הדרמה של קשת בערוץ 2 (בין היתר: "שמש", "בת ים ניו יורק", "הבורגנים"). בנוסף, היתה בין מקימי רדיו קול הים האדום.

בשנת 2000 היתה בין מקימי ערוץ 10, ושימשה כמנכ"לית הערוץ בשנתו הראשונה, עד לעזיבתה, שאחריה עסקה בניהול פרויקטים אחרים בתחום התקשורת.

ב-2005 נפטרה בגיל 67, לאחר שנתיים של מאבק במחלת הסרטן. היתה נשואה לאמנון, אם לבן ובת, וסבתא לנכדים.

*צילום: הטלוויזיה החינוכית. התמונה מאתר YNET ומוצגת במסגרת שימוש הוגן.

ג׳יין באטן (1982-1909)

טייסת ניו זילנדית, שברה שיאי טיסה רבים, ביניהם טיסת סולו מאנגליה לניו זילנד.

נולדה ברוטורואה וגדלה באוקלנד, ניו זילנד. בנערותה היתה פסנתרנית ורקדנית מחוננת וחשבה להמשיך לקריירה באחד מהשניים, אך לקראת גיל 18 החליטה להיות טייסת – במידה רבה בעידוד אמה, כפי שהעידה מאוחר יותר.

בגיל 20, לאחר שאביה סירב לסייע לה בלימודי טיסה משום שראה בכך מקצוע גברי, עברה באטן עם אמה ללונדון ועד גיל 23 קיבלה רשיונות טייס פרטיים ומסחריים. ב-1934, לאחר מספר נסיונות כושלים, הצליחה לשבור את השיא שקבעה הטייסת הבריטית איימי ג׳ונסון ולבצע טיסת סולו מאנגליה לאוסטרליה – טיסה שנמשכה 14 ימים ו-22 שעות.

ב- 1935 קבעה שיא עולמי בטיסה מאנגליה לברזיל, וזכתה על כך באות ״מסדר הצלב הדרומי״ – הראשונה מחוץ למשפחת המלוכה שזכתה באות זה. ב-1936 שברה שיא עולם נוסף בטיסת סולו מאנגליה לניו זילנד. עד פרוץ מלחה״ע ה-2 זכתה שברה מספר שיאים נוספים וזכתה בפרסים רבים.

לאחר שמטוסה גויס לצרכי המלחמה, תמו ימיה של באטן כטייסת, והיא החלה לקחת חלק בפעילות לגיוס משאבים לטובת המאמץ המלחמתי באנגליה.

לאחר המלחמה פרשה מהחיים הציבוריים כמעט לחלוטין. ב-1982 ננשכה ע״י כלב באי מיורקה בספרד, ומתה בודדה לאחר שסרבה לקבל טיפול רפואי.

לאחר מותה זכתה באטן להנצחה רבה, בעיקר בניו זילנד.

כדאי להנציחה בכל עיר שיש בה שדה תעופה, ביניהן חיפה, הרצליה, אילת ועוד.

*התמונה מויקיפדיה ומוצגת במסגרת שימוש הוגן