שושנה רזיאל (1917-2010) (שושנה שפיצר)

הייתה לוחמת אצ"ל ואשת חינוך, על פעילותה זכתה בתואר יקירת העיר ירושלים.
את לימודיה במסגרות החינוכיות, החלה בגיל צעיר, בשל דרישת אימה, שהייתה אשת חינוך גם היא.
לשירות באצ"ל, הגיעה בעקבות חברתה שהייתה איתה בסמינר, ובמהלך שירות זה, הכירה את דוד רזיאל, לימים בעלה.
לאחר מלחמת העצמאות, ייסדה בירושלים את ביה"ס יהודה הלוי, שנפתח לבנות מכל זרמי האוכלוסייה, וניהלה אותו במשך 40 שנים.
בגישתה החינוכית חוללה מהפך, כשהעניקה חינוך לבנות ביה"ס במגוון רחב של תחומים, ובהמשך דרכה החינוכית, החליטה לצרף בנים לשיעורים אלה. החלטתה לצרף בנים חוללה סערה, אך שושנה התעלמה מהסערה, והמשיכה בדרכה.
בשנת 1998, קיבלה את תואר יקירת העיר ירושלים, על תרומתה החינוכית ארוכת השנים לעיר.
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית ירושלים
למידע נוסף:
https://he.wikipedia.org/wiki/שושנה_רזיאל
קרדיט תמונה: מכון ז'בוטינסקי ו-ויקישיתוף

פנינה פדרמן (1914-1948)

הייתה לוחמת אצ"ל שנפלה בעת מילוי תפקידה.
פנינה נולדה בפרנקפורט שבגרמניה, למדה שם בבית הספר התיכון היהודי משם עברה ללימודים באוניברסיטה, כשהייתה בת 16 הצטרפה לתנועת בית"ר, ובשנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון, עזבה לבלגיה, שם הוציא אביה עיתון בשם "העתיד שלנו", שהיה לביטאון בית"ר במדינה.
לאחר שהות המשפחה בבלגיה, עזבה להולנד, אך כשהתייתמה משני הוריה חזרה לבלגיה, שם נישאה לבעלה. חתונתם נערכה במועדון בית"ר.
בשנת 1935 עלתה לארץ ישראל יחד עם בעלה, והזוג התיישב בראשון לציון, שם ייסדה את סניף קופת חולים המקומי, הקימה מסעדה שהייתה מיועדת לעובד הלאומי בבאר יעקב, והמשיכה את פעילותה בבית"ר כשהדריכה בסניף התנועה בעיר.
במקביל, הצטרפה עם בעלה לאירגון האצ"ל, ביתם שימש כמקום מפגש ויציאה לפעולות האירגון שקרו בדרום הארץ.
כשבעלה נתפס ע"י הבריטים והוגלה לאריתריאה, עברה לגור בנחלת יהודה, וגם שם ביתה שימש מקלט לפעילות אירגון האצ"ל, ובנוסף לכך, שימש הבית מקלט לפעילים ופליטי מלחמה.
בפעילותה האחרונה מילאה תפקיד ציבורי שהיה מיועד למשפחות האסירים, מכוניתה עלתה על מוקש והיא נהרגה.
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית ראשון לציון
למידע נוסף:
http://www.gen-mus.co.il/person/?id=23377

לילי שטרסמן-לובינסקי (1908-1959)

עורכת, מתרגמת ופעילה בתנועה הרוויזיוניסטית בפולין.
שטרסמן-לובינסקי נולדה בווארשה, בשם איליציה פרידברג, כבת למשפחה יהודית מתבוללת. היא נשלחה ללימודיים כללים (לא יהודיים). עם תום לימודיה התיכוניים עברה ללמוד בצרפת, שם בשנת 1925, בזמן לימודיה בסורבון, נחשפה לרעיונות מהפכניים. היא הצטרפה לתנועות למען זכויות אדם והשתלבה בחיי הבוהמה. הייתה חברה בליגה לזכויות האזרח שחבריה החזיקו בתפיסת עולם סוציאליסטית וקוסמופוליטית. עם שובה לווארשה הקימה בביתה סלון פוליטי שהיווה מקום מפגש תרבותי וחברתי.
בתחילת שנות השלושים, בזמן ביקור בברלין, נחשפה שטרסמן לובינסקי לרעיונות קומוניסטיים, ועם שובה לפולין החלה לרקום קשרים עם חברי המפלגה הקומוניסטית בעיר. בפעילותה התמקדה בהסברה ובהדפסה של כתבי תעמולה ותרמה למפעלי צדקה. היא עזבה את התנועה בשנת 1934, עקב גילויי אנטישמיות מצד חבריה לתנועה.
באותה תקופה הכירה שטרסמן לובינסקי את ז'בוטינסקי, ונחשפה לרעיונות רוויזיוניסטיים וציוניים. באותה התקופה היא חברה גם לאברהם (יאיר) שטרן, ולדויד רזיאל, שחיזקו והעמיקו את הכרותה וחיבורה לרעיון הציוני. שטרסמן, יחד עם בעלה, הפכה את ביתה לבית ועד לתנועת האצ"ל בווארשה, וביתה היווה מוקד פעילות והתרמה. עם התפתחות פעילותה הוקם גם עיתון האצ"ל בווארשה, ששטרסמן לובינסקי היתה עורכת, כותבת ומתרגמת בו.
באוגוסט 1939 נסעה כנציגת האצ"ל לקונגרס הציוני בז'נבה, וחזרה לביתה ימים ספורים לפני המלחמה, אז גילתה שבעלה גויס לצבא הפולני.
עם פלישת גרמניה לפולין הסתתרה שטרסמן-לובינסקי עם בנייה במספר מקומות, תחילה בבית חותנה ולאחר מכן במרתף בווארשה, עד שבשנת 1940 הצליחה להימלט ולקבל סרטיפיקט לעלייה לא"י.
גם בארץ המשיכה בפעילותה הפוליטית, והייתה פעילה בצה"ר ובמפלגת הציונים הכלליים.

ציפורה קסל (1920-2016)

לוחמת Irgun

ציפורה נולדה בירושלים בשנת 1920 וגדלה במשפחה דתית בת תשע נפשות.
בילדותה למדה בבית הספר אווילנה דה – רוטשילד, אך בשנות השלושים נאלצה משפחתה להגר לארה"ב בעקבות קשיי פרנסה. קסל התקוממה נגד המעבר, שכן רצתה להצטרף למאבק להקמת המדינה, אך נכנעה לבסוף ללחץ הוריה.

בשנת 1939 הגתה קסל תכנית פעולה לשיבה לארץ. קסל הצטרפה לקורס טייס אזרחי ותכננה להתנדב למאמץ המלחמתי. שיעורי התיאוריה עברו בהצלחה, אך בחלק המעשי כשלה. בהמשך מצאה דרך אחרת לתרום את חלקה כ"לוחמת לשחרור פלשתינה א"י" והתנדבה בוועד העברי לשחרור לאומי שפעל בארה"ב.

בקיץ 1946 חזרה לישראל והחלה לעבוד במזכירות המטה של האצ"ל וכן הדפיסה ותירמה מכתבים ומאמרים פרי עטם של בכיריו. לאחר מכן, יצאה לשליחות בפאריס, שם הוקם מטה באצ"ל בגולה. קסל הייתה אחת השותפות לניסיון ההתנקשות הכושל בחייו של הגנרל אוולין בארקר, מפקד הצבא הבריטי בארץ ישראל.

ביוני 1948 הוטל עליה להיות אשת הקשר בין מפקדת האצ"ל לאוניה אלטלנה, שנשלחה מצרפת לישראל כשעליה מעפילים וכלי נשק רבים. כשהאוניה הייתה בדרך, בגין הורה לציפורה לשלוח מברק לאנשיה, ולהורות להם לעצור, בשל האיסור להכניס נשק לישראל. לבסוף, האוניה הגיע לישראל ועגנה מול כפר ויתקין ובגין וציפורה עלו על סיפונה. בתחנה השניה שלה, מול חופשי תל אביב הופגזה בידי צה"ל ובגין וציפורה קפצו לים. לאחר מכן עזבה את פעילות הארגון.

קסל עבדה כמזכירה ב The Hebrew University of Jerusalem ונפטרה בשנת 2016.

איפה ראוי להנציח אותה? Jerusalem Municipality | עיריית ירושלים

תמונה מתוך אתר מכון ז'בוטינסקי, מוצגת במסגרת שימוש הוגן.

לקריאה נוספת: אתר דעת

חיה אוסטר (1914-1970)

מגיע לה רחובות נוספים על שמה!

אחות ראשית בקופת חולים הלאומית ברמת גן ולוחמת האצ"ל.

אוסטר גדלה בחולות תל-אביב הקטנה של סוף שנות ה – 20 ועוד בהיותה ילדה פעלה להדוף את הפורעים הערבים בירושלים העתיקה. זמן לא רב לאחר מכן, הצטרפה אוסטר לשורות ארגון האצ"ל. מאחר שהייתה נערה צנומה, ניתן היה "להתאים" את שמלתה ולהפכה ל"סליק" נייד, כך נהגה להעביר את הנשק ממקום למקום כשהוא מוסתר על גופה.

לאחר קום המדינה הייתה אוסטר פעילה ב"הוועד למען החייל" ברמת-גן. אוסטר הייתה האחות הראשית בקופת חולים הלאומית ברמת גן.

אוסטר נמנית על מייסדי פלוגת גיוס בית"רית, דרך קליטת עולי בית"ר שבאו מחו"ל.

אוסטר הונצחה בעיר רמת גן בשנת 1972 ברחוב האחות חיה אוסטר.

תמונה באדיבות שמוליק לוטטי.

עיריית רמת גן
Irgun
מוזיאון האצ"ל
תנועת בית"ר העולמית – World Betar Movement

שרה לבני (שרה רוזנברג) (1922-2007)

היתה לוחמת אצ"ל, ונולדה בורשה בירת פולין, כילדה קטנה עלתה עם הוריה לארץ ישראל, ומשפחתה קבעה את מקום מגוריה בחיפה.
כנערה הצטרפה לתנועת ההגנה, בגיל 16 עזבה את תנועת ההגנה והצטרפה לתנועת בית"ר, ובהמשך דרכה הצטרפה לאצ"ל.
לאחר מעצרם של 38 מחברי האצ"ל, וכליאתם במחנה המעצר שהיה במזרע, תפקידה של שרה היה לסייע בשמירת הקשר איתם, כשהיא מתחזה לסייעת של רופא השיניים שטיפל בהם.
בתקופת הסזון עברה לצפת, ושם הועסקה כגננת, ועסקה גם בגיוס חברים חדשים לסניף האצ"ל המקומי.
לאחר תקופה בת שנתיים בצפת, עברה לתל אביב.
בשנת 1942 הכירה את איתן לבני, שהיה ממפקדי האצ"ל, ב-12/1/1946 אירע שוד רכבת הכסף, והזוג לבני השתתף בשוד כששרה הייתה חלק מקבוצה של שבע נשים, שעזרה בהובלת כספי השוד לתל אביב.
בעלה של שרה, איתן, נעצר באפריל 1946, ונידון למאסר, באוקטובר אותה שנה נעצרה גם שרה ונכלאה בבית הסוהר לנשים שהיה בבית לחם, בדצמבר 1947, הועברה לבית המעצר בעתלית, ובבית המעצר עתלית, ביימה התקף אפנדיציט, שהצריך אישפוז בבית חולים, והיא ניצלה את האישפוז וברחה ממחנה המעצר.

למידע נוסף

אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית תל-אביב-יפו
עיריית צפת