נחמה דוידית (1924-2015)

נחמה דוידיתשחקנית, במאית, מורה וציירת.

נחמה סטוקלין נולדה בתל אביב. היא למדה בסמינר לוינסקי למורים וב-1945 נבחנה לבית הספר הדרמטי שליד תיאטרון הבימה.
היא התקבלה והפכה לשחקנית, בת המחזור הראשון של שחקני הבימה. בין השנים 1947-1950 שיחקה בהצגות כמו- משפחת היינה, המבול וערבות הנגב.
במהלך משחקה בהצגה, צפה בה הבמאי האמריקאי הרולד קלורמן והציע לה מלגת לימודים בארה"ב. היא למדה בניו יורק ב-neighborhood playhouse והמשיכה את לימודיה ב-actor's studio. במהלך הלימודים החלה לעסוק בבימוי ועבדה במחנות נוער לילדים דוברי עברית.

ב-1951 שבה לישראל וביימה הצגות עם תלמידים ושחקנים חובבים. ב-1955 חתמה חוזה חסר תקדים עם תיאטרון האוהל שאיפשר לה לבחור את תפקידיה ולא להופיע בהצגות ישנות המחודשות. היא הופיעה בהצגות שזכו לשבחים כמו: ג'וני בלינדה, קערת העץ וכוכב השחר. ב-1957 עברה השתלמות משחקית נוספת בפריז.

ב-1962 פרשה מעולם המשחק והחלה לצייר. ציוריה הוצגו בתערוכות בגרמניה וארה"ב. ב-1973 למדה ציור בבית הספר לאומנות "בצלאל" שבירושלים והשלימה תואר שני בריפוי אומנויות בבוסטון.
בין השנים 1981-2004 עבדה כמורה להוראה מתקנת בשילוב אומנות בבתי ספר יהודיים בארה"ב. וב-2010 שבה לארץ, התגוררה ברעננה והמשיכה לצייר עד סוף ימיה.

ראוי שיהיה רחוב על שמה בערים בהן ניכר פועלה- תל אביב, ירושלים ורעננה. עיריית תל אביב יפו עיריית ירושלים עיריית רעננה

רינה בן מנחם (1934-2004)

סופרת ישראלית. שרה רינה בן מנחם נולדה בבני ברק, למשפחה רינה בן מנחםמתבודדת אשר עלתה מאירופה. בילדותה, שרה הייתה תלמידה מצטיינת אולם בגיל 15 בחרה לעזוב את בית הספר, ועברה ללמוד צורפות במכללת בצלאל אשר בירושלים. עם הגיעה לגיל צבא, התגייסה שרה לחיל האוויר ושימשה כמדריכת ספורט. לאחר סיום שירותה הצבאי, חזרה לירושלים והחלה לעבוד במקצועה, כצורפת. במקביל לכך, כתבה שרה ספרונים רבים המכילים סיפורים קצרים אותם הפיצה בין חבריה. בנוסף, התפרנסה שרה מכתיבת מערכונים ורומנים קצרים עבור כסף, ולאחר שצברה ניסיון רב בכתיבה והעשירה את בטחונה החליטה לנסות ולהוציא את כתביה האישיים לאור. לימים, סיפרה שרה כיצד עברה בין המו"לים השונים בבקשות להוציא את כתביה לאור, אולם אלו דחו אותם פעם אחר פעם, לעיתים בליווי פגיעות ועלבונות. שרה החליטה לא לוותר, ולאחר שצברה את הסכום הדרוש, החליטה להוציא לאור את ספרה הראשון, "הדווקאים".

שרה החליטה להוציא את "הדווקאים" תחת שם עט, ש.ר.ב – ראשי תיבות של שמה המלא – בין היתר, בשל תוכנו הנועז. "הדווקאים" נחשב לספר הקווירי הראשון בישראל, אשר מספר על חבורה תל אביבית של מספר הומואים ולסבית אחת, דמותה של המספרת, אשר חיים את חייהם ללא כל בושה והסתרה של זהותם המינית. ב1960, זמן פרסום הספר, הוא נחשב לפורץ דרך וחסר עכבות והתנצלויות. הממסד הספרותי הישראלי באותם ימים התנער לחלוטין מהספר עצמו. רק שבועון "העולם הזה" הסכים לראיין את הסופרת האנונימית על תהליך כתיבת הספר, תוך שילוב כתבים נבחרים מתוכו. מיד לאחר פרסום הכתבה, נסקו מכירות הספר בחנויות העצמאיות ועד היום נחשב ספרה זה של רינה לנדיר וקשה למצואו. לראשונה, הצליחה רינה לכתוב על ההווי הקווירי בישראל מתוך נקודת במבט עכשווית, לא שיפוטית, אך לא פחות חשוב מכך, מתוך היכרות מעמיקה עם הקהילה ועם תחושותיה.

אולם למרות ההצלחה הגדולה לה זכתה בין לילה, דמותה הספרותית – ש.ר.ב – היא זו שזכתה לעיקר התהילה ולא רינה. רינה בחרה שלא לשתף את מכריה ומשפחתה ביצירותיה, ולא העזה לעמוד באופן פומבי ולהזדהות כש.ר.ב האנונימית. גם ספריה הבאים, "הצלע" וה-"הפרחחית", יצאו לאור בהוצאה עצמית ותחת שמה הספרותי. בקרב משפחתה, אורח חייה של רינה ויצירותיה היו טאבו, ונאסר עליה לדבר עליהם עם בני משפחתה.

בתחילת שנות ה-70, בדידותה של רינה, אשר השתקפה היטב מבין
שורותיה, גברה, והיא החליטה לעזוב את ישראל ועברה להתגורר בהולנד.

מומלץ להציע את שמה בכל עיר בישראל, ובייחוד העיר ירושלים, בה התגוררה ויצרה.
Jerusalem Municipality | עיריית ירושלים

למידע נוסף – https://goo.gl/wIiOSl

**כריכת ספרה הראשון, "הדווקאים", אשר דמותה של רינה מופעה על הכריכה**