יהודית מרקה-קראוזה (1906-1936)

הארכיאולוגית הצברית הראשונה.

יהודית מרקה-קראוזה נולדה בסג'רה (אילניה) שבגליל התחתון. הוריה היו חלוצים ואביה ניהל את חוות ההכשרה בסג'רה. החווה היתה מוקד חשוב לאנשי העליה השניה ובה למדו צעירים עבודה חקלאית בארץ ישראל. יהודית בילתה שם חלק גדול מילדותה.

לאחר שסיימה את לימודיה התיכוניים בגימנסיה הרצליה בתל אביב, יהודית מרקה-קראוזה החלה ללמוד ארכיאולוגיה בסורבון שבפריז. היא למדה שפות עתיקות וביקרה באתרים ארכיאולוגים ברחבי המזרח התיכון, במטרה להכשיר את עצמה כארכיאולוגית מקראית. עם שובה לישראל, החלה לעבוד בחפירות ארכיאולוגיות.

במימון הברון רוטשילד, יהודית מרקה-קראוזה ניהלה חפירה ארכיאולוגית באתר א-תל שנמצא בקרבת בית אל, וזוהה כהעי מסיפורי הכיבוש של יהושוע בן נון.

מרקה-קראוזה פעלה באתר בין השנים 1933-1935 באחת החפירות הארכיאולוגיות הראשונות בישראל שנוהלו על ידי יהודים. בחפירות התגלו ממצאים מרתקים, ביניהם עיר מוקפת חומות מתקופת הברונזה הקדומה, מאגר מים, בתים ומקדשים.

במהלך החפירה חלתה יהודית מרקה-קראוזה בשחפת ונפטרה בשנת 1936 כשהיתה בת 30 בלבד. היא נקברה בבית הקברות טרומפלדור שבתל אביב.

(התמונה מתוך ויקיפדיה ומוצגת במסגרת שימוש הוגן)

מרים בן-פרץ (1927-2020)

פרופסורית לחינוך באוניברסיטת חיפה, נשיאת מכללת תל-חי וכלת פרס ישראל לחקר החינוך בשנת 2006.

מרים בן-פרץ (לבית רבין) נולדה בגרמניה בשנת 1927. המשפחה עלתה לישראל בשנת 1935 והתיישבה בעיר חיפה.

כשסיימה את בית הספר התיכון, טרם מלחמת העצמאות, החלה ללמוד ביולוגיה באוניברסיטה העברית, אך לימודיה נעצרו בגלל המלחמה.  בתקופה זו היתה מרים פעילה בארגון ההגנה ושירתה כמדריכת נשק בירושלים הנצורה במלחמת העצמאות. במהלך המלחמה נפל בעלה יוסף קופלר בקרב הל"ה, והיא הפכה אלמנה בגיל 19.

בתום המלחמה השלימה בהצטיינות את לימודי התואר הראשון. מרים בן-פרץ המשיכה להצטיין בלימודיה, והשלימה תואר שני בהוראת מדעים ודוקטורט בחינוך באוניברסיטה העברית. בתקופה זו נישאה לבעלה השני, משה בן פרץ.

בשנת 1969, מונתה לחברת סגל בפקולטה לחינוך של אוניברסיטת חיפה, והמשיכה ללמד שם עד שיצאה לגמלאות. במהלך הקריירה שלה תיפקדה מרים כראש החוג להוראה וראש בית הספר לחינוך באוניברסיטה, ובשנת 1990 מונתה כפרופסור מן המניין.  בין השנים 1993-1996 כיהנה כנשיאת מכללת תל חי.

מחקריה של בן-פרץ עסקו בחקר פיתוח תוכניות הלימודים ובהכשרת מורים. המומחיות שלה בתחומים אלו הובילה לרפורמות משמעותיות במערכת החינוך כולה, ועבודותיה זכו להדים ברחבי העולם.

במחקריה עסקה רבות בהתפתחות האישית והמקצועית של מורים. אחד ממחקריה החשובים בחן כיצד חוויות מקצועיות של מורים משפיעות על התפתחותם ועל רכישת הידע שלהם. בנוסף, חקרה בן-פרץ את החינוך היהודי בישראל ובתפוצות, ובדקה את התפיסה של סמלים יהודים וזהות יהודית בתרבויות שונות. 

בן-פרץ הרבתה להשתמש בכלים ותיאוריות מתחומים נוספים, ביניהם כלים מתחום הפסיכולוגיה, היסטוריה וסוציולוגיה.

פרופ' בן-פרץ זכתה בפרסים רבים על פועלה, ביניהם בפרס ישראל לחקר החינוך בשנת 2006, אז תוארה כאחת מגדולי החוקרים בחינוך והוראה. בנאומה בטקס קבלת פרס ישראל אמרה: "יש להרבות בלמידה ולהמעיט במדידת הישגים מתמדת, המחבלת בחדוות הלימוד".

התמונה מוצגת במסגרת שימוש הוגן