מלכה ברוורמן (בן יהודה), (1917-1997)

מלכה ברוורמןהייתה בכירה בקהילת המודיעין של מדינת ישראל, והאישה הראשונה שכיהנה בתפקיד סגנית ראש המוסד, בתפקידה זה היה לה חלק גדול בעיצוב המוסד ב-13 שנות קיומו הראשונות.
מלכה נולדה בביאליסטוק שבפולין, והייתה הצעירה מבין 8 אחים. אביה יחד עם שני אחיו היו אנשי עסקים אמידים, ואימה הייתה אישה שומרת מסורת.
היא למדה בגימניסיה כמו כל אחיה ואחיותיה, ולמדה גם נגינה על פסנתר. החינוך שקיבלה מהבית היה חינוך לציונות, וכנערה הייתה חניכה בתנועת השומר הצעיר. כנערה חוותה גם אנטישמיות.
הזמן והשפעות המהפכה הבולשביקית, כולל ההפסדים שגרמה מלחמת העולם הראשונה, גרמו להחמרה במצבה הכלכלי של המשפחה, אחיה ואחיותיה היגרו למקומות אחרים בעולם, ובשנת 1933 עלתה מלכה לארץ ישראל, יחד עם אימה ושניים מאחיה ואחיותיה, האחות ציפורה שעלתה עם המשפחה נפטרה בארץ ממחלת הטיפוס, והאחות ברוניה שהתגוררה בוורשה שבפולין נספתה בשואה.
עם הגעתה לארץ, נאלצה ברוורמן לוותר על הצטרפות לגרעין שהוקם לצורך הקמת קיבוץ, גרעין שהוקם ע"י חבריה לתנועת השומר הצעיר, ובנוסף לוויתור זה, ויתרה גם על המשך לימודים, על מנת לעזור לפרנסת משפחתה.
משפחתה קבעה את מקום מגוריה ברעננה, ומלכה מצאה עבודה במיון בפרדס תפוזים, עד מהרה קודמה בעבודתה לדרגת אחראית.
היא הצטרפה לש"י (שירות ידיעות), שהיה שירות המודיעין של ההגנה, ועיסוקה שם היה העברת ידיעות, בנוסף לכך היא עברה גם הכשרה בעזרה ראשונה וקורס הדרכה. לאחר מכן, הדריכה על נשק, בתקופה ההיא באו לידי ביטוי תושיה המשולבת בקור רוח.
בשנת 1944, נישאה לבעלה והזוג השתקע בשכונת צהלה שהייתה אז בשלבי הקמה.
באותה שנה, 1944, הצטרף למוסד איסר הראל שהיה מזכיר המחלקה היהודית, ולאחר מכן גם ראש המחלקה, ומשנת 1947 עד לקום המדינה היה מפקד מחוז תל אביב. בתקופה זו למד הראל להכיר את מלכה, ונוצרו ביניהם יחסי אמון.
עם הקמת מדינת ישראל, הועמד הראל בראש הש"ב שלימים הפך לשב"כ, וברוורמן עם אנשים נוספים של הש"י עברה לשירות בגוף החדש.
בשנת 1951, הוקם המוסד וב-1952, מונה איסר הראל לראש המוסד, ולקח איתו את מלכה לעבודה במוסד. באותו זמן המוסד היה בשלבי ההקמה הראשונים שלו, והתחלק לשני עיסוקים עיקריים:
תחומי המנהלה, והתחום המבצעי.
איסר הראל עסק בתחום המבצעי, ומלכה ברוורמן התעסקה בתחום המנהלי. הראל נתן גיבוי מוחלט לברוורמן, ועם הזמן היא קיבלה סמכויות נוספות וצברה כח, עד שאנשי המוסד הבינו שיש תחומים שבהם אין טעם לפנות ישירות לראש האירגון.
היא קיבלה סמכויות גם בתחום כח האדם, ובשיבוצי כח אדם.
כאחראית על תחום הכספים, היו לה קשרי שלטון ענפים, אך יחד עם זאת נשארה צנועה ולא אהבה מותרות כלל.
הייתה אחראית על ענייני תקציב, כולל הגשת תקציבים לרה"מ הראשון דוד בן גוריון.
למשימות המבצעיות היו מלווים גם ענייני לוגיסטיקה, והייתה לה אחריות גם עליהם, וכתוצאה מכך הייתה מעורבת בכל משימות המוסד הידועות, ביניהן:
לכידת אדולף אייכמן, ופרשת יוסל'ה שוחמכר.
בקיץ 1965 יצאה לחופשת פרישה, ובשנת 1966 פרשה מהמוסד באופן סופי.

לאה פלדבלום (1918-1989)

%d7%9c%d7%90%d7%94-%d7%a4%d7%9c%d7%93%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%9dלאה פלדבלום, חברת השומר הצעיר בבלגיה, ניצולת שואה, מטפלת במעון ילדי איזיו שבחרה להתלוות ל-44 ילדי המעון בדרכם למחנה ההשמדה.

לאה פלדבלום נולדה בוורשה למשפחה יהודית שבה היו לה עוד אח ואחות. בשנת 1929 משפחתה היגרה לבלגיה, שם הייתה פלדבלום חברה בתנועת השומר הצעיר. לאחר שבלגיה נכבשה על ידי גרמניה הנאצית נמלטה משפחתה לצרפת. לאה עבדה תחילה כמורה ויועצת במעונות בשאמברי ובשלב מאוחר יותר הצטרפה לסגל מעון הילדים באיזיו.

בשנת 1944 עבדה פלדבלום במעון לילדים יהודים בני 7-15 שהוריהם גורשו באיזיו, 70 ק"מ מזרחית לליון, צרפת. פלדבלום גורשה למחנה הריכוז דראנסי ומשם לאושוויץ בשיירה מספר 71 מיום 13 באפריל 1944 יחד עם 44 ילדי המעון ושישה מטפלים נוספים מאותו המעון. ברשותה של פלדבלום היו מסמכים מזויפים שאפשרו לה להינצל מהגירוש לאושוויץ, אך פעמיים היא סירבה לנצל הזדמנויות לעבור לשוויץ וחשפה את זהותה האמיתית, כדי להישאר עם חניכי המעון. ב-15 באפריל 1944, עם הגעתם לאושוויץ, היא הובילה את טור הילדים עד לנקודה שבה הופרדו מהם והילדים נשלחו להשמדה, והיא נשלחה למחנה אסירים. פלדבלום נבחרה לעבור ניסויים רפואיים. פלדבלום הייתה היחידה מבין הילדים והמטפלים במעון הילדים באיזיו שניצלה בשואה.

בינואר 1945 שוחררה וחזרה לצרפת, ולאחר מכן עלתה לארץ ישראל והתחתנה. שנתיים לאחר מכן התאלמנה כשבעלה נהרג במלחמת העצמאות.

בשנת 1987 מסרה עדות מרגשת מאוד ומזעזעת על גירושם וגורלם של הילדים מהמעון באיזיו במשפטו של קלאוס ברבי, שהוביל את פשיטת הגסטפו על המעון. בעדותה במשפט אמרה פלדבלום:
"זוהי חובתי להעיד נגד קלאוס ברבי בשם 44 הילדים שלי שנרצחו באושוויץ, משום שמדי לילה הם עומדים מול עיני"

כדאי להציע רחובות על שמה בתל אביב, שם התגוררה לאחר שעלתה לארץ, ובכל עיר בישראל!

לקריאה נוספת:
לאה פלדבלום- ויקיפדיה
סיפורם של ילדי מעון איזיו – אתר יד ושם
הסרט הצרפתי העלילתי שמתאר את סיפורו של מעון הילדים באיזיו

בתמונה: מעון הילדים באיזיו, באדיבות יד ושם.