מרים בת אברהם (לויטין) (1908-1998)

24131015_1572056389549892_360804647933211186_nחקלאית וזמרת.

מרים בת אברהם נולדה בתימן, ולאחר שהתייתמה מהוריה בגיל צעיר, עלתה עם משפחת דודה ב-1912 לארץ ישראל. המשפחה התיישבה ברחובות, וחיה בעוני רב. מרים לא זכתה להשכלה מסודרת, ועם הזמן נשלחה לבית יתומות בירושלים, שם גדלה והתחנכה. בהיותה בת 14, פגשה בה מניה שוחט, דמות בולטת באותם ימים, ונקשרה אל מרים עד מאוד. היא פרשה עליה את חסותה, ומרים עברה לקיבוץ כפר גלעדי יחד עם מניה, שם למדה בבית הספר החקלאי לבנות בניהולה של חנה מייזל.

מרים התאהבה ברעיון הקיבוץ, ובעיקר בעבודת החקלאות. היא עבדה בגן הירק המקומי, ועסקה בגידול ירקות לזרעים. במסגרת עבודתה, הגיעה מרים להישגים רבים בתחום, אשר הובילו לזכייתה בפרסים רשמיים על כך: פרס העבודה הממלכתי, פרס מטעם חברת הזרע ועוד. במהלך עבודתה, נהגה מרים לשיר, וכל באי גן הירק זכו לשמוע את קולה הנאווה. למרות הפצרות רבות ונשנות מצד חבריה לפתח את קריירת השירה שלה, מרים סירבה והעדיפה להמשיך לעסוק בחקלאות. אולם היא לא רצתה לוותר על אהבתה לשירה באופן מלא – מרים נהגה להופיע במסגרות השונות בקיבוץ, בעיקר בעת ביקור אורחים נכבדים, טקסים רשמיים ואף בערבי שירה מקומיים. מרים שימשה כסולנית, וקולה הערב כבש יוצרים מפורסמים באותה תקופה, אשר ביקשו להיפגש עם ולהעביר לה את יצירותיהם. במשך השנים, שרה מרים מגוון רחב של שירים, ובעיקר שירי ילדים ושירי ארץ ישראל קלאסיים.

מומלץ להציע את שמה של מרים בת אברהם לרחוב בכל עיר, ובייחוד ראש העין הממותגת כעיר המוזיקה.
עיריית ראש העין

**התמונה לקוחה מאתר חלון אחורי, ומוצגת במסגרת שימוש הוגן. צילום מקור: גדעון גלעדי**

אהובה עוזרי (1948-2016)

15578387_1231159573639577_8679760842573032897_nהיתה זמרת ויוצרת מוסיקלית, שפעילותה כללה כתיבת שירים והלחנתם, בנוסף לכך שימשה כמורה לפיתוח קול, ופיזמונאית.
היא נולדה וגדלה בתל אביב, בשכונת כרם התימנים, התחילה את פעילותה כילדה ושימשה כמקוננת בטקסי אזכרה שנערכו בשכונה.
ב-1968, למדה ממוסיקאי הודי נגינה על ה"בולבול טרנג", והיא הייתה והמוסיקאים הישראלים היחידים שידעו לנגן על כלי זה.
ב-1975, יצא אלבומה הראשון, "היכן החייל", שכלל שירי אהבה, ואת שיר השכול המזרחי הראשון, "היכן החייל", השיר נכתב בהשראת שכנתה של עוזרי שקוננה על בנה החייל שנעדר במלחמת יום הכיפורים.
ב-1976, שידרה הטלוויזיה הישראלית את סרטו של הבימאי אורי ברבש, "יום של חול", שעסק ביצירתה, והיה הסרט הראשון שעסק ביצירה המזרחית בכלל.
בהמשך שנת 1976, חיברה את השיר "ירושלים של בית"ר", שנכתב לכבוד גמר גביע המדינה בכדורגל, והיה בו חידוש, שולבה בו הקלטה של 1:14 דקות משידור הגמר.
בעקבות תחושתה של עוזרי שעיסוק בשירי עצב ושכול, מביאים לה רוחות רעות, פרשה מהופעות למשך 17 שנים, אבל למרות הפרישה המשיכה לעסוק בהקלטות, בתקופת הפרישה התמקדה בלימודי פיתוח קול, ולימדה את זוהר ארגוב, ולצד העיסוק במוסיקה עבדה במסעדה.
בשנת 1999 הוציאה את אלבומה "צלצולי פעמונים", שזכה להצלחה רבה, שיר הנושא זכה לגירסאות כיסוי רבות.
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית תל-אביב-יפו
למידע נוסף
התמונה מוצגת באדיבות ארכיון "נברו ייצוג אומנים ויוצרים"

רחל אטאס (רחל ברוך) (1934-2004)

15230616_1206602512761950_5013910002228920146_nהיתה שחקנית קולנוע, תיאטרון, זמרת, וגם מדבבת ישראלית.
היא נולדה בתל אביב, והחלה את קריירת המשחק שלה בגיל צעיר, בשנות ה-60' שיחקה בהצכות בתפקידים מגוונים, וכשהוקם תיאטרון הסמבטיון שהיה תיאטרון סאטירי, שיחקה לצידם של אריק אינשטיין, ומרדכי בן-זאב.
היא זכורה לציבור הרחב כמי ששרה את השירים "חיימקה שלי", ו"טנגו כפר סבא", ביצעה שיר נוסף בשם "בן החוג הנוצץ".
בשנת 19644 שיחקה בהצגה "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" שעלתה בתיאטרון הקאמרי, ושיחקה את דמותה של נופרית שהייתה הפילגש המצריה של שלמה המלך, הייתה בולטת בביצוע השירים "שיר המצריה", "שערוריה שכזאת", ו"שיר המריבה" שאותו שרה יחד עם השחקנית יונה עטרי.
שיר נוסף שבלטה בו היה "שמש מוף", שנכתב במיוחד בשבילה, ע"י המשורר נתן אלתרמן.
היא השתתפה בהצגה "זעקי ארץ אהובה" שעלתה בתיאטרון הבימה, ובהצגה "משלי ערב" שהייתה ההצגה הראשונה שהועלתה בתיאטרון החמאם, שיחקה גם בהצגות "פישקה החיגר", "חכמי חלם", "כמו ציפורים", "משחקי הפיג'מה", והצגות רבות נוספות.
הנחתה את המופע "היה היו זמנים", שזכה להצלחה גדולה, ולקחה חלק באופרטה הישראלית "שולמית" שעלתה בתיאטרון "דו-רה-מי".
היא שיחקה גם בסרטי קולנוע, "נס בעיירה" שהיה מבוסס על קובץ סיפורים מאת שלום עליכם, ובסרטים "רק בלירה ו"חמש חמש", שהיה מבוסס על מחזמר משנות ה-50'.
אטאס השתתפה גם בתכנית הטלוויזיה שכונת חיים בתפקיד אימא של יוני.
למידע נוסף
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית תל-אביב-יפו
קרדיט תמונה: הטלוויזיה החינוכית הישראלית

מרים אביגל (מרים לאון), (1936-2016)

14962582_1182749535147248_7121882201082937941_nהיתה זמרת ישראלית שפעלה בשנות ה-50' וה-60', ושיא הצלחתה היה בשני להיטים שאותם ביצעה, "בדרך לתבור ו"בת הדייג.
היא נולדה בתל אביב, להורים יוצאי סלוניקי שביוון וגדלה בשכונת פלורנטין, בהיותה בכיתה ב', נקלעה משפחתה למצב כלכלי קשה, ומרים הקטנה הועברה לפנימיית "בית הילד", בעיר הולדתה.
עם סיום לימודיה בבית הספר העממי, נשלחה לפנימייה שהייתה בבית הספר לגננות ולטכנאות נוף בפתח תקווה, באותה תקופה הגיע לבית הספר מורה למסיקה בשם עמנואל זמיר, שקיים בפנימייה מבחני קבלה ללהקה, ושם התגלה כישרונה של לאון הצעירה, היא הצטרפה ללהקה יחד עם ארבע תלמידות.
הלהקה ששמה היה "בני תמין", ערכה הופעות רבות בארץ, הופעות שנערכו בעיקר במעברות.
בשנות ה-50', הציע זמיר ללאון לשיר דואט עם אחד מזמרי התקופה הבולטים שמשון בר נוי, ובשנת 1955, הקליטה איתו שני שירים, תוך זמן קצר זמיר הציג את אביגל ללוחמי "חבורת האש", קבוצה לוחמים מימיה הראשונים של המדינה, ופעילותה החברתית הייתה קיום מפגשים חברתיים בסגנון הישן שכלל שירה לאור מדורה.
באחד מהאירועים החברתיים האלה, פגשה מרים אביגל שהייתה בת 19, את בעלה לעתיד בנימין אביגל, והם נישאו בשנת 1957, שנה לאחר הנישואין נולדה בתם הראשונה, ולכבוד הולדתה נכתב השיר "בת הדייג", שכתב הזוג אביגל.
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית תל-אביב-יפו


למידע נוסף

נתניה דברת 1930-1987

נתניה דברתמגיעים לה רחובות!

זמרת סופרן ישראלית ומורה לפיתוח קול באקדמיה למוזיקה בתל אביב

נתניה נולדה בעיר רובנו שבברית המועצות. במלחמת העולם השנייה נמלטה יחד עם משפחתה לעיר באקו. לאחר מלחמת השחרור עלתה נתניה יחד עם משפחתה לישראל.

נתניה למדה עברית ועבדה כפועלת במפעל עלית, ובהמשך למדה ראיית חשבון. המפנה הגדול בחייה של נתניה אירע בשנת 1950, כשזכתה בתחרות לכשרונות צעירים מטעם משרד החינוך במלגת לימודים באקדמיה למוזיקה בירושלים. הקריירה של נתניה תפסה תאוצה. היא המשיכה ללמוד גם באיטליה ולאחר מכן גם בבית הספר ג'וליארד בניו יורק.

נתניה פצחה בקריירה בינלאומית. בין השאר היא הופיעה עם התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק והתזמורת הסימפונית של שיקגו, היא הופיעה עם התמורת הסימפונית חיפה ועם התזמורת הקאמרית הישראלית, והייתה סולנית באופרה הישראלית.

החל מאמצע שנות השבעים לימדה נתניה פיתוח קול באקדמיה למוזיקה בתל אביב במקביל להופעותיה. בשנת 1985 הוזמנה לשמש חברת המועצה הציבורית של האופרה הישראלית החדשה.

במהלך שנות הקריירה שלה הקליטה נתניה מעל 20 תקליטים של מוזיקה קלאסית, שירי עם ישראליים, רוסיים, צרפתיים ושירים ביידיש.

איפה כדאי להציע אותה? בתל אביב ובירושלים בהן חיה ופעלה, בבת ים בה היא קבורה ובכל עיר בישראל!

לקריאה נוספת

תצלום מתוך תוכניה של האופרה הישראלית מעונת 1967/8, התמונה מוצגת במסגרת שימוש הוגן.

סועאד זכי (1915-2004)

12642654_977453919010145_5590016081858381066_nמגיע לה רחוב משלה!

סועאד נולדה במצרים למשפחה בורגנית. היא גדלה באיזור כפרי ולמדה בבית ספר אנגלי. בנעוריה התגלה כשרון השירה שלה והיא עברה לגור אצל דודיה בקהיר כדי ללמוד בקונסרבטוריום.
בשנת 1934 פרצה לתודעה המצרית כשתחנת הרדיו המצרית הממלכתית החלה להשמיע משיריה. היא כונתה "אל א'נסה סין", העלמה ס', והפכה לזמרת מבוקשת שהופיעה בכל רחבי העולם הערבי, ובמהרה גם לכוכבת קולנוע.
בתחילת שנות הארבעים נישאה סועאד למוחמד אל-עקאד, נגן קאנון מפורסם, ובשנת 1944 נולד בנם היחיד, משה.
בעקבות הקמת מדינת ישראל ומלחמת השחרור החלו מהומות נגד יהודים במצרים, והקריירה של סועאד נעצרה. בשנת 1950 עזב מוחמד את את סועאד ואת מצרים והיגר לארה"ב, וסועאד החליטה לעלות לישראל עם בנה. בעקבות כך הוגדרה במצרים כבוגדת ואויבת העם ומרבית ההקלטות של שיריה הושמדו.
בישראל התגוררה סועאד במעברה של כפר שלם בתל אביב ולאחר מכן באור יהודה. היא החלה להקליט שירים עם התזמורת הערבית של קול ישראל, עבדה עם האחים אל-כוויתי, עם זוזו מוסא ועם ליאון קסטרו. מכיוון שהמשכורת שקיבלה מקול ישראל לא הספיקה כדי לממן את לימודיו של בנה, פתחה סועאד מזנון בבנק החקלאי בתל אביב ובנוסף, עבדה בבנק כמנקה. בעבודתה זו הציגה את עצמה סועאד בשם מזל זכי כדי שלא להיות מזוהה עם שם הבמה שלה.
בשנות השמונים חודש הקשר בינה ובין מוחמד והשניים נישאו מחדש. הם התגוררו בתחילה בניו-יורק אך בשנת 1988 חזרו לישראל וחיו בחיפה עד יומם האחרון.
בישראל לא זכתה סועאד להכרה ממסדית בחייה. הגיע הזמן לתקן את העוול ולקרוא על שמה רחוב! כדאי להציע אותה בתל אביב, באור יהודה ובחיפה בהן התגוררה, ובערים נוספות!

לקריאה נוספת

צילום: רותי שניידר

עליזה עזיקרי (1941-2009)

למה היא לא מונצחת?עליזה עזיקרי

זמרת ושחקנית ישראלית.
נולדה במרוקו בשם לוסי מלול ועלתה לארץ בשנת 1952 במסגרת "עליית הנוער". גדלה בכפר הנוער קריית יערים ובקיבוץ "בית אלפא", שם גם עוברת שמה ל"עליזה".
לאחר גיוסה לצה"ל היא הוזמנה להשתתף בלהקת גייסות השיריון, לאחר ששאול ביבר, קצין החינוך של החיל, התרשם מקולה.
עם שחרורה החלה להשתתף במופעי תרבות והצגות. היא השתתפה בפסטיבלי זמר, הופיעה לצד חיים טופול ויהורם גאון במחזות והשתתפה ב"מועדון הזמר" של הרדיו. בזמן שהופיעה במועדוני הים התיכון גילה אותה אריס סאן. בין השניים ניצת רומן, וסאן כתב לה מספר להיטים- בינהם "נערה ממש אוצר".
בשנת 1970 ייצגה עזיקרי את ישראל בפסטיבל הזמר הבינלאומי בברזיל.
היא ערכה סיבובי הופעות בדרום אמריקה ונחשבה לזמרת פופולארית.
בתחילת שנות ה-70 עברה עזיקרי להתגורר בארה"ב, אולם ביקרה בישראל לעיתם תכופות.
היא השתתפה בסרט האיקוני "קזבלן", בשנת 1977 השתתפה בפסטיבל הזמר המזרחי.
ב-1984 שבה להתגורר בארץ והשתקעה באילת.
מאז שחזרה היא חיה בארץ באלמוניות יחסית, עם הופעות ציבוריות מעטות- בין היתר עקב תאונת דרכים שעברה.
ב-2009 נפטרה ממחלת הסרטן.
ב"הבימה" הועלה בשנת 2011 מחזמר בשם "סיגל" העוקב אחר הרומן של עזיקרי עם אריס סאן.

אסתר גמליאלית (1919-2012)

מגיעים לה רחובות על שמה!אסתר גמליאלית

היתה זמרת ישראלית פופולארית בשנות השלושים והארבעים. התפרסמה בתקופת היישוב, בתיאטרון המטאטא, בביצוע שירים של וילנסקי, אלתרמן, נחום נרדי ואחרים. גמליאלית, ברכה צפירה ושושנה דמארי היו ידועות בתקופה זו כזמרות ממוצא תימני, שחלק משיריהן היה בעל ניחוח מזרחי, ויש הטוענים כי הן היוו את תחילת המוזיקה המזרחית בישראל.
נולדה במצרים במהלך מסעם של הוריה מתימן לארץ ישראל, ועלתה עם משפחתה בגיל שנה לכרם התימנים. ב-1936, בגיל 16, הצטרפה ללהקת הבלט התימני של רינה ניקובה כזמרת, ולאחר מכן הצטרפה לתיאטרון הסאטירי המטאטא ושרה את "שיר המטאטא".
מלהיטיה: "גדליה רבע איש", "הטנדר נוסע", "אלימלך", "הודי חמודי" ואחרים.
בשנת 2000 הוציאה אלבום לא מסחרי בהפקה עצמית ובו שבע עשרה הקלטות
מקוריות של שיריה.

הציעו רחובות על שמה בעיר שלכן, בערים בהן רחובות על שם אישים במוזיקה הישראלית, או בכל עיר הנראית לכן לנכון.

ויקיפדיה

 

 

אום כולתום (1898-1975)

מגיעים לה עוד רחובות על שמה!אום כולתום

"כוכב המזרח", זמרת ומוזיקאית משפיעה ואהובה בכל העולם הערבי ובכלל.
אום כלתום נולדה בשם פאטמה איבראהים אל-בלתאגי במצרים למשפחה דתית. אביה היה האימאם של המסגד המקומי, והוא היה זה שהעניק לה את הכינוי "אום כלתום", על שם בתו של מוחמד הנביא.
כשרון השירה שלה ניכר עוד בילדותה, וכבר בגיל 12 החלה להופיע. בתחילה הופיעה מחופשת לבן בלהקה שהקים אביה. היא המשיכה להופיע במקומות קטנים מחופשת לבן עד שהייתה בת 23.
במהלך השנים הבאות הפכה אום כלתום לכוכבת ענק במצרים ובכל המזרח התיכון. ב-1932 יצאה למסע הופעות שכלל גם הופעות בישראל, ובבירות העולם הערבי, דמשק, בגדד, ביירות, טוניס וטריפולי. היא הייתה לסנסציה בינלאומית, נערצת על ידי מאות אלפי אנשים.
אום כלתום המשיכה להקליט ולהופיע עד אשר מחלת הכליות ממנה סבלה הכריעה אותה בשנת 1975.

יש בישראל רחוב אחד על שמה, בירושלים. הציעי אותה לעירייה שלך!

לקריאה נוספת

גאולה נוני (1942-2014)

מגיעים לה רחובות על שמה!גאולה נוני

שחקנית וזמרת ישראלית.
גאולה נולדה ברמת גן. כבר מגיל צעיר התבלטה בכישרונה התיאטרלי, וכבר בגיל 15 החלה להופיע בתיאטרון סמבטיון. קצת לפני שהתגייסה ללהקת הנח"ל עוד הספיקה לככב בשובר הקופות המקומי הראשון, "איי לייק מייק" בשנת 1961.
אחרי הצבא נסעה גאולה לאירופה ושם למדה ריקוד אצל מרי ויגמן, מחלוצות המחול האקספרסיוניסטי. כששבה לארץ, גאולה הצטרפה לתיאטרון הבימה שם כיכבה בתפקיד הראשי במחזמר "אירמה לה דוס".
בשנת 1964 שיחקה בסרט "סאלח שבתי" את דמותה של חבובה שבתי, בתו של סאלח. בסרט שרה יחד עם אריק איינשטיין את הדואט "לי ולך". בשנת 1988 שיחקה במחזמר "סאלח שבתי" בהבימה, הפעם את דמותה של אשתו של סאלח.
גאולה המשיכה לפתח קריירת משחק ושירה בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע, עד שחלתה בגיל 68. בין סרטיה הבולטים: "צ'רלי וחצי", "סימה ועקנין מכשפה", ו"משפחת צנעני". גאולה שיחקה בין היתר בסדרות "עניין של זמן", "משפחת עזאני", "בלו נטלי", ו"טירונות".

אין על שמה אף רחוב! כדאי להציע אותה ברמת גן, בה נולדה, בתל אביב בה התגוררה רוב חייה, ובערים נוספות בישראל.

לקריאה נוספת

תצלום באדיבות יעל קלופמן.