אחיות לואיז קוק (1901-1991), ואידה קוק (1904-1986)

אחיות קוקהיו עובדות השירות הציבורי של אנגליה, לואיז עבדה כמזכירה ואחותה עבדה כקלדנית.
לאורך כל השנים, הייתה בין האחיות מערכת יחסים קרובה, והן גרו יחד במשך תקופה ארוכה.
כאשר הייתה אידה בת 32, החלה לפרסם ספרים בשם העט מרי בורצ'ל, וזכתה להצלחה גדולה, במשך עבודתה כסופרת כתבה 112 ספרים, והפכה לסופרת אהובה בבריטניה כולה.
הכסף שהרוויחה אידה במהלך פעילותה כסופרת, מימן את פעילות האחיות להצלת יהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה.
האחיות ביקרו בגרמניה, במטרה לצפות באופרה, ובעת ביקורן שם, דרך ידידן המשותף, גילו את המצב הקשה במדינה בכל הקשור למצוקת היהודים שעדיין נרדפו ע"י הנאצים, הן ערכו בדקה שבסיומה גילו כי כדי לאפשר ליהודים להיכנס לבריטניה, החוק דרש שלפליט תהיה עבודה או שיהיה לו כסף כדי לדאוג לעצמו.
שתי האחיות מימנו את נסיעת הפליטים לבריטניה, ועזרו להם להבריח את כספם, (המשטר הנאצי אסר על היהודים לקחת את כספם), כדי שבהמשך יוכלו הפליטים לקבל אשרת כניסה לבריטניה, וזאת באמצעות לקיחת רכוש שכלל תכשיטים, יהלומים, ומעילי פרווה יקרים, האחיות עזרו ליהודים לשאת רכוש זה לאורך כל הדרך, כי לפי חוקי המשטר הנאצי, היהודים לא היו יכולים לקחת אותו בעצמם.
בתקופה שבין השנים 1936-1939, האחיות סייעו לפליטים להימלט מגרמניה הנאצית ב-29 מקרים שונים, בכמה מהמקרים סייעו האחיות למשפחות יהודיות.
ככל הנראה, הן העניקו סיוע ל-50 או 60 יהודים.
הן עשו שימוש באהבתן המשותפת לאופרה, כדי להסוות את מטרתן האמיתית, של הנסיעות החוזרות ונשנות, באמצעות ידידן המשותף, שהעביר להן מידע על הופעות אופרה קרובות, וחיבר ביניהן לבין בכירי השילטון הנאצי דאז, האחיות עשו שימוש במסלול עוקף שעבר דרך הולנד, כדי להקשות על גילוי זהותם של היהודים שלקחו איתן.
שיא פעילות ההצלה שלהן, היה לאחר ליל הבדולח, בתקופה שבין נובמבר 1938, כולל תקופת פרוץ המלחמה, וניתוק היחסים הדיפלומטיים בין בריטניה וגרמניה שקרה בספטמבר 1939.
האחיות שכרו דירה בלונדון, שבה שיכנו את הפליטים שהביאו איתן מגרמניה, במקביל, אידה נסעה ברחבי בריטניה, ונאמה בכנסיות כדי לגייס תרומות לפליטים.
פעילותה של אידה מומנה באמצעות הכסף שהרוויחה מפעילותה הספרותית, בשלב מאוחר יותר, הנציחה אידה את פעילותה למען הפליטים בספרה "עקבנו אחרי כוכבים", שפורסם בשנת 1956.
בשנת 1964, הכיר יד ושם בשתי האחיות כחסידות אומות העולם.
קרדיט תמונה: אתר "הטלגרף", התמונה מוצגת בשימוש הוגן.
אז איפה כדאי להנציח אותן?
עיריית ירושלים
Yad Vashem: World Holocaust Center, Jerusalem
למידע נוסף:
https://he.wikipedia.org/…/%D7%90%D7%99%D7%93%D7%94_%D7%A7%…

קורי טן בום (קורנליה טן בום) (1892-1983)

28795790_1668970116525185_8926341970318974764_nהייתה נוצריה ממוצא הולנדי שעסקה בהצלת יהודים בזמן מלחמת העולם השנייה.
הוריה היו שייכים לזרם הנוצרי רפורמי, ויצרו קשרים חברתיים עם יהודים רבים, קורי נולדה בעיר הארלם , ולמדה להיות שענית בבזל שבשוויץ, לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, קורי לא נישאה, ועבדה יחד עם אביה בחנות השעונים המשפחתית, ובבית ספר דתי כמורת דת.
לאחר שהולנד נכבשה ע"י הנאצים, החלה קורי בהסתרת יהודים בבית המשפחה, בית שכונה "המחבוא", ועשתה זאת כשאביה ואחותה מסייעים לה, בנוסף לפעילות הסתרת היהודים, שימש בית המשפחה סניף לפעילות המחתרת היהודית, ובני המשפחה היו חברים באירגון התנגדות שהיה באיזור מגוריהם.
המשפחה העניקה מקלט ליהודים רבים, ולאחר ששהו היהודים בבית, הם הועברו על ידיה למקומות אחרים ששימשו להם מסתור.
בנוסף להסתרת יהודים, הוסתרו ע"י המשפחה גם פעילים של המחתרת, גם אנשים אחרים שנרדפו ע"י הנאצים מצאו אצל קורי מקלט, קורי לקחה על עצמה לדאוג לאספקת מזון עבור האנשים שהסתתרו אצלה.
בזמן פעילות ההסתרה, היו מקרים של לידות, ואז קורי הייתה דואגת למיטה בבית חולים עבור היולדת, אם זה בבית יולדות או בבית חולים.
לעיתים, הייתה מחפשת בעצמה יהודים שהיו זקוקים להגנה, וכשנמצאו מקומות עבור היהודים שמצאה, הייתה דואגת לבדוק את בטיחות המקום וחשאיות המקום, לפני שהעבירה את היהודים לשם, לאחר שהעבירה את היהודים, הייתה איתם בקשר שוטף, וסיפקה להם כרטיסי מזון.
מקורות המימון לפעילות הצלת היהודים, היו החנות המשפחתית, ומיהודים עשירים ששילמו מכספם על הסתרת היהודים שידם לא הייתה משגת לממן את הסתרתם.
בשלב מסויים, נעצרה אחותה נולי, ואז לאחר מעצרה, קורי קיבלה אזהרה, והיהודים שהיו אצלה הועברו במהירות למקומות מסתור מחוץ לבית משפחת טן בום.
באירוע שקרה בפברואר 1944, פשטו אנשי הגסטפו על בית משפחת טן בום, בעקבות הלשנה, היהודים שהיו בבית המשפחה נמלטו משם, אך המשפחה ו-30 עובדים שהיו איתם נלקחו לחקירה, לאחר 10 ימי חקירה מת אביה של קורי, אחותה נעצרה יחד עם אח נוסף, האח שרד את המעצר, אך מת זמן קצר לאחר שיחרורו משם, אחותה נולי שרדה את המעצר, קורי ואחותה בטסי נלקחו למאסר נוסף, שלאחריו נשלחו למחנה הריכוז פיכט, ובספטמבר 1944, גורשו האחיות למחנה הריכוז ראוונסברוק שבגרמניה, בדצמבר 1944, מתה בטסי, קורי שוחררה שבועיים לאחר מות אחותה, וחזרה להרלם שבניו יורק.
בשנת 1967, הכיר יד ושם בירושלים בקורי כחסידת אומות העולם, בשנת 1971, יצא ספרה "המחבוא" בו כתבה על קורות משפחתה במלחמה.
בביתה המקורי של משפחת טן בום, פועל מוזיאון המתאר את פועלם.
שלושה ספרים שכתבה תורגמו לעברית, ביניהם ספרה "המחבוא".
אז איפה כדאי להנציח אותה?
Jerusalem Municipality | עיריית ירושלים
Yad Vashem: World Holocaust Center, Jerusalem
למידע נוסף:
https://he.wikipedia.org/…/%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%99_%D7%98%…
קרדיט תמונה:
ויקישיתוף

אליזבת (לילי) ווסט (1913-2006)

לילי ווסטחסידת אומות עולם וסמל להתנגדות להט"בית למשטר הנאצי. מגיבורות הרומן התיעודי "אמה ויגואר".
לילי ווסט היתה אישה גרמנייה נשואה ואם לארבעה בזמן מלחמת העולם השנייה, אז פגשה את פליצה שרגנהיים- אישה יהודייה צעירה שירדה למחתרת לאחר האקציה של יהודי ברלין. השתיים נפגשו דרך שידוך של חברה משותפת. לאחר כמה שבועות של חיזור מצד פליצה החל רומן אינטנסיבי בין שתיהן, שהונצח ברומן המכתבים "אמה ויגואר".
לילי ווסט, שהיתה חסרת תודעה פוליטית עד פגישתה עם פליצה התחברה לרעיונות של אהובתה. היא הסתירה בדירתה נשים יהודיות, הכירה את פליצה להוריה למרות הסנקציות החריפות ואיום הגירוש למחנות שעמד מעל ראשיהם של להט"בים.
באותה תקופה מתחילה לילי ווסט בהליך גירושין מבעלה המשרת בחזית, והיא ופליצה מחליפות טבעות ועורכות חוזה נישואין, שבו הן מגדירות את עצמן כבנות זוג, ומתוות קווי בסיס למערכת היחסים אותה הן מבקשות לכונן.
באוגוסט 1944, נתפסה פליצה עקב הלשנה בדירתה של לילי ווסט, ונשלחה לטרזינשטט ולאחריו נשלחה לאושוויץ. לילי ווסט מנסה להציל אותה ממחנה ריכוז, אולם המאמצים לא עולים. לאחר מכן נחקרה לילי ווסט על יחסיה עם פליצה שרגנהיים ע"י הגסטאפו, אולם הוחלט לא לעצור אותה עקב קשריה המשפחתיים וילדיה. אחרי שליחתה על פליצה שרגנהיים למחנה ממשיכה לילי ווסט בהסתרת נשים יהודיות, והיא שיכנה שלוש מהן בדירתם והסתירה אותן עד סוף המלחמה.
אחרי המלחמה התקרבה לילי ווסט ליהדות, ואף שלא התגיירה רישמית שמרה מצוות ופקדה לעיתים קרובות את בית הכנסת. בנה התגייר ועלה לישראל בשנת 1961.
סיועה לעם היהודי הוכר בשנת 1985, אז קיבלה את אות חסידת אומת עולם על הסתרה של שלוש נשים יהודיות בברלין.
מעבר לסיפורה האישי של לילי ווסט, סיפורה עומד כאנדרטה וסמל לכוחה של האהבה והאנושיות גם בזמן מלחמה וחושך. הנצחתה אינה רק לאישה, אלא להומניזם, לקרבה בין בני אדם ללא הבדלי דת, גזע או נטייה מינית ולאחווה אנושית.
בתמונה, לילי ווסט ופליצה שרגנהיים, 1941