רות עמירן (1914-2005)

רות עמירן היתה ארכיאולוגית ידועה, אשר התמחתה בארכיאולוגיה של העת העתיקה בארץ ישראל. ידועה בזכות ספרה "הקיראמיקה הקדומה של ארץ ישראל", אשר נחשב עד היום לאחד הכתבים החשובים ביותר בתחום זה.

רות נולדה במושבה יבנאל שבצפון הארץ, ולמדה בבית הספר הריאלי שבחיפה. ילדותה ונערותה התאפיינו בחינוך ציוני והסתפקות במועט. היא למדה ארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית וסיימה את לימודיה בשנת 1939. בתקופה זו השתתפה בחפירות ארכיאולוגיות בג'רישה והעי.

בתחילת דרכה עבדה באגף העתיקות כאוצרת במוזיאון רוקפלר שבירושלים. בהמשך היתה מפקחת עתיקות בחפירות ארכיאולוגיות בירושלים ובצפון הארץ. בשנת 1953 חקרה את הרגמים בדרום מערב ירושלים. בשנים 1955-1957 השתתפה בחפירות של יגאל ידין בחצור וניהלה את שטח ב' של החפירה הארכיאולוגית בתל חצור. בסיום תקופה זו כתבה את ספרה על הקרמיקה הקדומה של ארץ ישראל, אשר עודנו חיבור יסוד בתחום.

בשנת 1962, בעת החפירות של המצודה בתל ערד, החלה עמירן בחשיפה של העיר הכנענית באתר. עבודה זו נמשכה יותר מ-30 שנה, כאשר עמירן ניהלה כ-18 עונות חפירה במקום. עבודה זו נחשבת הישג מרכזי בקריירה של עמירן. כמו כן בנתה את התוכנית לביתן הקרמיקה של מוזיאון ארץ ישראל ואת אגף הארכיאולוגיה במוזיאון ישראל.

בשנת 1982 זכתה בפרס ישראל בתחום חקר ארץ ישראל.

רות עמירן הקדישה את חייה לחקר הארכיאולוגיה, ונחשבת אחת מהחוקרות המשמעותיות בתחומה. עבודתה משמשת עד היום כבסיס להבנת הארכיאולוגיה של ארץ ישראל ושל המזרח הקדום.