ז'וטה הרטמן (1922-2015)

זוטה הרטמןלוחמת במרד גטו ורשה.

ז'וטה רוטנברג נולדה בפולין למשפחה יהודית, ועם כיבוש פולין על ידי גרמניה הנאצית נשלחה יחד עם בני משפחתה וכלל יהודי פולין לגטו של העיירה קיילצה. באחד מיציאותיה אל מחוץ לגטו על מנת למצוא מזון למשפחתה, נתפסה ז'וטה על ידי השלטונות הנאצים והואשמה באי ענידת הטלאי הצהוב. איכשהו ז'וטה הצליחה להימלט, וברחה לגטו ארדום. לאחר מכן הועברה אל גטו ורשה שם פגשה בבני משפחה נוספים אשר שהו שם. ביולי 1942 החלו הגרמנים באקציות רבות אל עבר מחנה ההשמדה טרבלינקה. באחת מאותן אקציות, פגשה הרטמן את בן עירה אשר היה חבר במחתרת אצ"י – ארגון צבאי יהודי – וגייס אותה לשורות הארגון. מרבית חברי אצ"י השתייכוללתנועות הנוער של בית"ר, תאי האצ"ל והתנועה הרביזיוניסטית, אולם זו'טה הייתה בין החברים הבודדים אשר היו ללא שיוך מפלגתי. ז'וטה שימשה כקשרית, ולקחה חלק בפעולות מחתרת רבות אשר עסקו בהברחת תרופות, מכתבים, נשק ואמצעי לחימה בין חברי המחתרת השונים. ז'וטה הייתה מחביאה את הציוד המוברח תחת דגים מסריחים, וכאשר התקרבה אל השומרים במחנה הם העדיפו להמנע ממנה ולתת לה לעבור. ז'וטה עברה הכשרה צבאית רחבה במסגרת חברותה במחתרת, ובהדרגה נטמעה בתוך הארגון והפכה לחלק בלתי נפרד ממנו.

בערב חג הפסח תש"ג (1943) הוחלט על פרוץ המרד בגטו ורשה, בשיתוף יחד עם מחתרת יהודית נוספת שפעלה בשטח הגטו, אי"ל – ארגון יהודי לוחם. במהלך המרד לחמה ז'וטה באזור המפעלים של גטו, ובמקביל טיפלה בפצועים הרבים של הצד היהודי. לאחר דיכוי המרד, הסתתרה ז'וטה יחד עם שאר חברי המחתרת בבונקר, אולם במהירה הגרמנים עלו על עקבותיהם, פוצצו את הבונקר ושלחו את השאר למחנה ההשמדה מיידאנק. במהלך שהותה במחנה, הכירה ז'וטה את משה הרטמן, והשניים נישאו. לאחר סוף המלחמה, כאשר התוועדו לגורלם הנורא של בני משפחותיהם, החליט הזוג הצעיר להגר מפולין, ולאחר עצירות קצרות בגרמניה וצרפת, עלו לבסוף לישראל.

ז'וטה פעלה רבות להנחלת זכרון השואה במדינת ישראל, והתעקשה לספר את סיפור הגבורה של המחתרות היהודיות. בייחוד ביקשה ז'וטה לספר את סיפורה של מחתרת אצ"י, אשר נמחקה כמעט כליל במהלך המרד והודרה כמעט לחלוטין מהשיח על כך במדינת ישראל באותם ימים. היא הופיעה ובפני בני נוער, חיילים, אנשי ציבור וכל מי שבעצם רצה לשמוע, על מנת להגן על זכרם של הלוחמים היהודים. במשך שנים רבות "זכתה" ז'וטה להתעלמות והדרה כמעט מוחלטת מסיפור הגבורה של מרד גטו ורשה. רק ב2008, הכירה בה מדינת ישראל וכיבדה את ז'וטה בהדלקת המשואה בטקס המרכזי כנציגת לוחמי הגטאות.

סיפורה של זו'טה, ושל מחתרת אצ"י כולה, ראוי להכרה משמעותית וראויה יותר, ובייחוד לאור ההדרה והתעלמות המוחלטת לאורך השנים.

מומלץ להציע את שמה בכל עיר בישראל, בייחוד חולון בה התגוררה וירושלים שם נמצא מוסד "יד ושם" המשמש במפעל ההנצחה הגדול ביותר לאירועי השואה.
עיריית חולון – הדף הרשמי Jerusalem Municipality | עיריית ירושלים

למידע נוסף – https://goo.gl/BIPY1h

**התמונה באדיבות מכון ז'בוטינסקי, ומוצגת במסגרת שימוש הוגן**

 

מרים נוביץ (1908-1990)

מרים נוביץאוצרת, אספנית וחוקרת ישראלית.

נוביץ, ילידת רוסיה הלבנה, גדלה ברוסיה ובפולין, ולאחר לימודיה התיכוניים נסעה לצרפת. בפאריס הייתה מקורבת לחוג אמנים ולאנשי שמאל. בשנת 1943 נעצרה על פעילות פוליטית בחוגי השמאל ונכלאה במחנה ויטל, שם קשרה קשרי ידידות עם יצחק קצנלסון. המפגש עימו שינה את עולמה של נוביץ ובזכותו התקרבה לרעיון הציוני. לאחר שחרורה מהמחנה יצרה בפאריס קשר עם צביה לובטקין ואנטק צוקרמן, ובעקבות זאת עלתה לארץ ישראל (1946) והצטרפה לקיבוץ לוחמי הגטאות.

נוביץ הייתה האוצרת הראשונה של בית לוחמי הגטאות ומי שהניחה את המסד שלו, כבר בשנות ה – 50. היא שטבעה את המונח "התנגדות רוחנית" לגבי יצירות האמנות שנעשו בתקופת השואה, שרק מאוחר יותר זכה לתשומת לב ההיסטוריונים של השואה.

על פי נוביץ ההתנגדות הרוחנית, על כל היבטיה, הייתה חשובה יותר מהתנגדות באמצעות כלי נשק, כשהיציאה האמנותית היא פן חשוב שלה.

איפה ראוי להנציחה:
בערים בסביבת מקום פעילותה עיריית נהריה עיריית עכו

קיבוץ לוחמי הגטאות Ghetto Fighters' House
לקריאה נוספת
"הגיבורות : פרק מספר לכבוד יום השואה הבינלאומי" NRG
http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/205/216.html

התמונה באדיבות ארכיון בית לוחמי הגיטאות, מוצגת במסגרת שימוש הוגן.

פולה אווה אלסטר (19??-1944)

%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%90%d7%9c%d7%a1%d7%98%d7%a8לוחמת גטו ורשה

פולה נולדה בורשה, פולין, וכבר כנערה החלה להיות מעורבת פוליטית בתנועות ציוניות שונות. בתחילה הצטרפה לגרעין השומר הצעיר ובהמשך עברה ל"פרייער-שומר" ול"יוגנט", תנועות צעירים שהיו מסונפות למפלגת פועלי-ציון שמאל. פולה התבלטה בפעילותה עם הילדים והנערים החברים בתנועה ועד מהרה התמנתה למנהלת החוג האקדמי של פועצ"ש, נבחרה לחברת הועדה המרכזית של סניף ורשה של היוגנט ולמפקדת "יונגבור" (תנועת הילדים של המפלגה). חבריה מתארים אותה כדמות תוססת ומרכזית בעלת שאיפות גדולות והבנה יוצאת דופן של האידיאולוגיה המפלגתית.
עם הכניסה לגטו בתחילת מלחמת העולם השנייה החלו פולה ואחותה, בלה (וונדה) אלסטר, לפעול בדרכים שונות למען קהילת הגטו. הן היו שותפות בהקמת בית-תמחוי, החלו בהפצה של עיתונות תוך סיכון משמעותי לחייהן ופעלו למען הקמה של מסגרות חינוך מחתרתיות לילדי הגטו היהודים. בהמשך המלחמה הייתה פולה שותפה באי"ל (ארגון יהודי לוחם) שפעל בגטו ואף כיהנה כנציגת המחתרת היהודית ב"מועצה הארצית הלאומית הפולנית". פולה אלסטר מצאה את מותה במהלך המרד הפולני והיא בת 35. בתום המלחמה, אחותה, מצאה את גופתה וגופות שניים מחבריה לתנועה ולמרד (הערש ברלינסקי ואליהו ארליך). בסמוך אליהם נמצאו יומניה של פולה מתקופת המלחמה. היומנים נמסרו לבית לוחמי הגטאות על-ידי האחיין שלה, אותו לא הכירה.
אין על שמה אף רחוב בישראל! כדאי להציע אותה בכל עיר שיש בה רחובות על שם לוחמי גטאות ופרטיזנים.

קריאה נוספת לקוראי היידיש שביננו: דריי-אנדענקבוך, תל-אביב 1966.

התצלום מתוך הספר 'דריי-אנדענקבוך' שיצא לזכרה של פולה ולזכרם של חבריה.