אליזבת (לילי) ווסט (1913-2006)

לילי ווסטחסידת אומות עולם וסמל להתנגדות להט"בית למשטר הנאצי. מגיבורות הרומן התיעודי "אמה ויגואר".
לילי ווסט היתה אישה גרמנייה נשואה ואם לארבעה בזמן מלחמת העולם השנייה, אז פגשה את פליצה שרגנהיים- אישה יהודייה צעירה שירדה למחתרת לאחר האקציה של יהודי ברלין. השתיים נפגשו דרך שידוך של חברה משותפת. לאחר כמה שבועות של חיזור מצד פליצה החל רומן אינטנסיבי בין שתיהן, שהונצח ברומן המכתבים "אמה ויגואר".
לילי ווסט, שהיתה חסרת תודעה פוליטית עד פגישתה עם פליצה התחברה לרעיונות של אהובתה. היא הסתירה בדירתה נשים יהודיות, הכירה את פליצה להוריה למרות הסנקציות החריפות ואיום הגירוש למחנות שעמד מעל ראשיהם של להט"בים.
באותה תקופה מתחילה לילי ווסט בהליך גירושין מבעלה המשרת בחזית, והיא ופליצה מחליפות טבעות ועורכות חוזה נישואין, שבו הן מגדירות את עצמן כבנות זוג, ומתוות קווי בסיס למערכת היחסים אותה הן מבקשות לכונן.
באוגוסט 1944, נתפסה פליצה עקב הלשנה בדירתה של לילי ווסט, ונשלחה לטרזינשטט ולאחריו נשלחה לאושוויץ. לילי ווסט מנסה להציל אותה ממחנה ריכוז, אולם המאמצים לא עולים. לאחר מכן נחקרה לילי ווסט על יחסיה עם פליצה שרגנהיים ע"י הגסטאפו, אולם הוחלט לא לעצור אותה עקב קשריה המשפחתיים וילדיה. אחרי שליחתה על פליצה שרגנהיים למחנה ממשיכה לילי ווסט בהסתרת נשים יהודיות, והיא שיכנה שלוש מהן בדירתם והסתירה אותן עד סוף המלחמה.
אחרי המלחמה התקרבה לילי ווסט ליהדות, ואף שלא התגיירה רישמית שמרה מצוות ופקדה לעיתים קרובות את בית הכנסת. בנה התגייר ועלה לישראל בשנת 1961.
סיועה לעם היהודי הוכר בשנת 1985, אז קיבלה את אות חסידת אומת עולם על הסתרה של שלוש נשים יהודיות בברלין.
מעבר לסיפורה האישי של לילי ווסט, סיפורה עומד כאנדרטה וסמל לכוחה של האהבה והאנושיות גם בזמן מלחמה וחושך. הנצחתה אינה רק לאישה, אלא להומניזם, לקרבה בין בני אדם ללא הבדלי דת, גזע או נטייה מינית ולאחווה אנושית.
בתמונה, לילי ווסט ופליצה שרגנהיים, 1941