שרה יערי (1914-1994)

זמרת מצו-סופרן.

שרה רייכסטלר נולדה בפולין למשפחה יהודית מסורתית. היא חונכה לאהבת הזמר היהודי העממי המסורתי. למדה שירה ופיתוח קול מויטוריו ויינברג, יצחק אדל ואלי קורץ. נוסף על כך למדה בבית הספר למסחר. לישראל עלתה בנעוריה.

יערי השתתפה באופרה הארצישראלית ובאורטוריה הארצישראלית. משנות ה-40 הרבתה לשתף פעולה עם נחום נרדי – היא שרה משיריו והוא ליווה אותה בנגינה. בין היתר הייתה מהראשונים שהקליטו את "שיר העבודה" ב-1943. במלחמת העצמאות התפרסמה בביצועה את השיר "בן עשרים" שהושמע ברדיו. היא הקליטה עשרות שירים נוספים, ביניהם: "צאנה צאנה" ושירי עם ביידיש ושירי ילדים.

העיתונאי ומבקר התרבות אורי קיסרי כתב על הופעתה של יערי ב-1950: "כן, זוהי זמרת עממית ממדרגה ראשונה. לקולה גוון וצליל היודעים לדבר אל ההמונים ולעורר בצוותא את הדמעה הטובה והחיוך המאושר".

בקיץ 1955 יצאה לסיבוב הופעות באנגליה ובצרפת, הופיעה בין היתר בנשף הסופרים, העיתונאים והאמנים בפריז, בתוכנית ברדיו פריז והקליטה משיריה. באותה שנה יצא תקליטה "יידישע פאלקס-לידער" הכלל שירי עם ביידיש.

במשך עשרות שנים הופיעה בנשפים אמנותיים וערבי זמר, בקבלות שבת וערבי חג, באירועים של ההתיישבות העובדת, בערבי תרבות נושאיים ועוד. בין היתר נהגה ללוות את משורר איציק מאנגר בזמרה משיריו מאז ביקורו הראשון בארץ ב-1958 ועד מותו. בשנות ה-60 היא הוציאה תקליט עם שירים על מילים של יצחק ירושלמי ושירים שהוא תרגם מעברית ליידיש.

היא ראויה לרחוב משלה וניתן לעשות זאת בתל אביב.

שרה יערי – שיר העבודה

שרה יערי – בן עשרים

שרה יערי – צאנה צאנה

אורה זיטנר (1946 – 2020)

זמרת, פסנתרנית ומנצחת מקהלות.

אורה זיטנר נולדה בפולין, עם עלייתה של משפחתה לארץ הם התיישבו ברמת גן.  זיטנר למדה באקדמיה למוזיקה על שם רובין בתל אביב, היא התמחתה בהלחנה, ניצוח מקהלות ונגינה בפסנתר. במשך תקופה ארוכה נמנתה עם "חבורת רננים" ועם מקהלת רינת.

הקריירה של זיטנר כזמרת החלה במופע של שירי סשה ארגוב שנערך בשנת 1979. כתוצאה מהמופע יצאו שני אלבומי מופת, שבהם זיטנר ביצעה את שירי ארגוב בלוויית פסנתר. השיר הידוע ביותר בביצועה הוא "שיר ארץ" למילותיו של נתן יונתן וכמו גם השירים "אז היה לה עדיין ריח של ים" למילותיה של לאה גולדברג ו-"מחשיך ערב קיץ" למילותיו של איציק מאנגר.

זיטנר שרה בעברית, יידיש ולדינו ולאורך השנים היא הוציאה עוד חמישה אלבומים: חלקם גירסאות כיסוי ללהיטים ושירי עם ישראלים וחלקם פיוטים יהודיים ושירים ביידיש.

בפסטיבל שירי הילדים מספר 13 (1982), הופיעה זיטנר עם השיר "בחלון שלי יש ים". היא גם הדריכה קולית את משתתפי הפסטיבל ואת שחקני תיאטרון אורנה פורת. בשנת 1987 ערכה מסע הופעות שבמסגרתו הופיעה בתיאטרון העירוני של פריז. בשובה העלתה את מופע היחיד שלה "תחת גגות פריז", שבו שרה וליוותה את עצמה בפסנתר בתוכנית של שאנסונים צרפתיים.

מלבד הופעות היחיד שלה, הרבתה זיטנר לשתף פעולה במופעים עם אמנים והרכבים אחרים, כמו ההופעות המשותפות עם רביעיית "קולן", עם ישראל גוריון ואליהו הכהן. היא הייתה יוזמת של אירועי זמר ברחבי ישראל, מפגשי זמר ב-"צוותא", וכן לקחה חלק בפסטיבל אבו גוש למוזיקה קלאסית.

בשנת 1995 זכתה בפרס על שם אמה שייבר מבית שלום עליכם על תקליט שירי היידיש שהוציאה "א ניגון וואס לויפט מיר נאך".

המלחין והמומחה לזמר העברי, פרופ' עודד זהבי, אמר עליה: "שמור לה מקום חשוב בתולדות הזמר הישראלי, בעיקר כמבצעת של שירי סשה ארגוב, אבל גם בזכות האלבום 'למדבר'. זיטנר וארגוב היו שותפים לקו התפר הדק שבין ה'ליד' הקלאסי ובין השיר הישראלי הפופולרי. הוא, בכתיבה הפסנתרנית וההרמונית המיוחדת שלו והיא בעלת ההשכלה הקלאסית שידעה בקולה המדויק ובחוש המוזיקלי הנהדר שלה. נדמה לי שחלק מהחיבור של זיטנר לארגוב נבע מהיותה אדם ואמן בלתי מתפשר, ממש כמוהו".

אבנר איתי, ממנצחי מקהלת "רינת", אמר עליה: "המוזיקה שלה היתה אנינת טעם. היא עשתה הרבה הקלטות מכל מיני סוגים ואי אפשר היה להישאר אדיש לקול שלה"

היא ראויה לרחוב משלה וניתן לעשות זאת בתל אביב וברמת גן.

אורה זיטנר- שיר הארץ

אורה זיטנר- בחלום שלי יש ים

גילה ירון

זמרת סופרן.

גילה ירון החלה את הקריירה המוזיקלית שלה בין השנים 1963-1974, במקהלת "רינת". מקהלה קאמרית שהתמקדה בשירת א-קפלה של מוסיקת רנסנס ושל יצירות ישראליות ומודרניות, ובכך ייצגה חידוש בנוף המוזיקה המקהלתית בישראל. ירון הופיעה עם המקהלה בכל הקונצרטים והסיורים שלה בארץ ובעולם, לרבות בתפקידי סולו.

ירון הופיעה על במות ישראל במשך מעל ל-40 שנה (והופיעה גם באירופה ואמריקה). הרפרטואר שלה כזמרת כלל יצירות מתקופת הברוק ועד תקופתנו אנו. היא חשה קשר מיוחד עם המוסיקה של אוליבייה מסיאן, אשר את כל יצירותיו לקול שרה והקליטה. במהלך הקריירה הענפה שלה כזמרת סופרן, ירון עבדה עם כמה מגדולי המנצחים כמו: זובין מהטה, גארי ברתיני, מנדי רודן, ועוד. בין הפסנתרנים שאיתם עבדה אפשר למנות את רות מנזה, עדית צבי, אלן שטרנפלד, צבי זמל ויונתן זק.

בשנת 1982 הצטרפה לסגל ההוראה במחלקה הווקאלית שבאקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, שם עבדה כ-30 שנה ובה שימשה כראש המחלקה במשך 10 שנים. התמחותה בשירה אמנותית בסגנון 'ליד' וכסולנית באורטוריות הובילה אותה להנחיית סדנאות לזמרים בנושאים הללו. היא נתנה גם שיעורי דיקציה ושירה בבית הספר הישראלי לשירת מקהלה.

כישרונה האמנותי זיכה אותה בהכרה על ידי קהל חובבי המוזיקה בארץ ובעולם, ועל ידי הממסד התרבותי הרשמי. בשנת 1990 זכתה בפרס היוקרתי מטעם רשות השידור והמועצה לתרבות ולאמנות על ביצועה ליצירה "אלזה" מאת המלחין חתן פרס ישראל יוסף טל.

בנוסף, ירון היתה סופרת שכתבה ספרים העוסקים בהגייה נכונה בשש שפות לזמרים וספר יחיד במינו ללימוד השפה הגרמנית דרך טקסטים שיריים קלאסיים. ספרים אלו משמשים שימוש נרחב מורים, זמרים, תלמידי אקדמיה ומנצחי מקהלות עד היום. בשנת 2014, פירסמה ספר זיכרונות בשם 'סתם כי בא לי לספר', אשר יצא בהוצאת סטימצקי. בספר זה אספה זיכרונות ורשמים מהקריירה המוזיקלית שלה. הספר זכה להצלחה, ובשנת 2016 תורגם לאנגלית ולגרמנית וזכה גם למהדורה דיגיטלית.

https://www.youtube.com/watch?v=bMb-nZA-zw0

גילה ירון שרה שיר ערש

סירטון שנערך לכבוד יום הולדתה ה-75 של גילה ירון

ראיון עם גילה ירון על הוצאת ספרה "סתם כי בא לי לספר".