מירלה שרון (1932-2017)

23032377_1545602802195251_8146407177481176294_nמחלוצות המחול בישראל. זוכת פרס מפעל חיים מטעם משרד המדע, התרבות והספורט לשנת 2002 בתחום המחול, על תרומתה להכרת אמנות המחול על כל היבטיו במשך שנים רבות. רקדנית, כוריאוגרפית ומרצה למחול.

נולדה וגדלה בקיבוץ עין חרוד. כבר מגיל צעיר הבחינו בכישרונה האומנותי הרב, ובגיל 15, בשנת 1947, הופיעה בלהקות מחול ייצוגיות של ישראל בפסטיבלי נוער ברחבי העולם. ב-1958 הופיעה בריקודיה ברחבי ארצות הברית וקנדה מטעם הקונסוליה הישראלית בניו יורק, לרגל חגיגות העשור למדינת ישראל. ב-1958 ו-1959 השתלמה בניו יורק אצל מרס קנינגהם ועסקה בהוראת מחול והכנת הופעות בסדנה לאומניות דרמטיות של עיריית ניו יורק. בין השנים 1960 ו-1962 לימדה בבית הספר למשחק ניסן נתיב. מ-1963 עד 1969 שהתה בניו יורק, בזכות מלגה. היא הופיעה בלהקת המחול של אלווין ניקולאס ובלהקת המחול של מורי לואיס, עסקה ביצירת כוריאוגרפיות ורקדה בערבי מחול בניו יורק ומחוצה לה.

עם שובה ארצה ב-1970 הוזמנה שרון בתור כוריאוגרפית ללהקת בת שבע, וב-1976 החלה לעבוד עם להקת "בת דור". ב-1980 הוזמנה לייצג את אמנות המחול בארץ, במרכז פומפידו בפריז, ככוריאוגרפית עצמאית ישראלית. שרון ייצגה את ישראל במחולות "פניקס", "פריזמה" ו"תמורה", עם להקה של רקדנים שהרכיבה במיוחד לאירוע זה. בהמשך המשיכה ליצור עם "להקת המחול מירל'ה שרון".עבודותיה הרבות הועלו על ידי להקתה, להקת המחול בת-שבע, להקת בת-דור ולהקות מחול בחו"ל.

במקביל לעיסוקה בריקוד ובכוריאוגרפיה עסקה במשך השנים בהוראת מחול, והרצתה בין השאר באוניברסיטת תל אביב, בסמינר למורים ובספרייה למחול. כמו כן הקדישה את זמנה לפעילות ציבורית למען קידום המחול ולמען יצירת מסגרות נאותות שתאפשרנה את התפתחותם של יוצרים בתחום המחול. היא הייתה מהיוזמים והמקימים של "איגוד הכוריאוגרפים בישראל" ומונתה ליו"ר האיגוד. הייתה חברה בוועדת טלגם, שהגדירה קריטריונים לתקציבי תמיכה ללהקות מחול. הייתה חברה בוועדת תיאטרון ומחול מטעם משרד החינוך והתרבות והייתה מהיוזמות להקמת מדור זה. כן הייתה חברה ב-CIDD, ארגון הכוריאוגרפים העולמי.

מירלה שרון זכתה להכרה רחבה בפעילותה האומנותית והציבורית, ובשנת 2002 הוענק לשרון פרס מפעל חיים מטעם משרד המדע, התרבות והספורט.

 

אלידע גרא (1931-2017)

אלידע גראהייתה במאית קולנוע וכוריאוגרפית. הסרט העלילתי הראשון שלה, הוא גם הסרט הראשון שבוים ע"י אישה.
היא נולדה בארצות הברית למשפחה יהודית, למדה מחול בבית ספר בניו יורק, והייתה מתלמידות מרתה גרהם.
הופיעה בתיאטרוני העיר, ועסקה גם בכוריאוגרפיה, הקימה להקת מחול עצמאית, ועסקה גם בהדרכת תנועה הקשורה לתיאטרון.
בשלב מסויים קיבלה פניה של במאי קנדי שבא לצלם את עבודתה, ונסעה לקנדה כדי ללמוד צילום ובימוי. במהלך שהותה בקנדה הכירה את בעלה, ובשנת 1964 עלתה לישראל יחד עם בעלה והילדים.
בישראל לימדה שיעורי תנועה שהיו מיועדים לשחקנים, השיעורים נעשו במסגרת עבודתה בתיאטרון הקאמרי.
בנוסף לכך, הקימה סטודיו למחול ששכן בביתה, ועשתה סרטים.
במסגרת יצירת הסרטים שלה, עשתה עיצוב תנועה לסרטי קולנוע ישראליים פופולריים.
בשנת 1969 ביימה את הסרט "לפני מחר", שהיה הסרט הארוך היחיד שביימה, לאחריו ביימה סרטי תעודה שהוזמנו ע"י גופים שונים.
בשלב מאוחר יותר בקריירה, חזרה לעיסוק בתחום המחול, ובמסגרת עיסוקה זה ניהלה את מדור המחול באמנות לעם, הייתה המנהלת האמנותית של להקת המחול "גוונים", והייתה עם מייסדי הפסטיבל "גוונים במחול".
בנוסף לכך, הייתה מחלוצות הקולנוע, ומהנציגים הבולטים של תנועת "הרגישות החדשה", שרוב חבריה הם גברים.
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית תל-אביב-יפו
למידע נוסף: https://he.wikipedia.org/wiki/אלידע_גרא
קרדיט תמונה: ויקיפדיה, התמונה מוצגת במסגרת שימוש הוגן.

לאה ברגשטיין (1902-1989)

15000198_1180752428680292_5060599790969432349_oלמה היא לא מונצחת?

כוריאוגרפית, מחלוצות הריקוד העממי ("ריקודי עם") בישראל.
ברגשטיין נולדה בגליציה למשפחה יהודית מבוססת. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נמלטה המשפחה לוינה. שם החלה ברגשטיין לעסוק בפעילות ציונית בתנועת הנוער של השומר הצעיר ושם היא החלה לבסס את תפיסת עולמה הציונית-סוציאליסטית.
בגיל 17 סיימה סמינר לגננות, וב-1922 החלה ללמד מחול, רקדה בהפקות חשובות והמשיכה למלא תפקידים משמעותיים בהנהגת "השומר הצעיר".
ב-1925 עלתה לארץ ישראל והצטרפה לקיבוץ בית אלפא, שבמסגרתו הוקמה קבוצה של רועי צאן בהנהגת מתתיהו שלם וברל בקר היא השתתפה בעבודות המשק, והמשיכה את הריקוד כתחביב ששילבה בתעסוקתה היומיומית. ב-1926 הקימה את להקת המחול הראשונה שלה, שהשתתפה באירועים קיבוציים וחלוציים. היא חיברה ריקודים מקוריים שבהם הושפעה מתחושת החיבור לטבע ועבודת האדמה.
לאחר עשור, ב-1935 הגיעה למסקנה כי היא מתקשה לשלב בין חובותיה למשק ובין הריקוד, ועזבה את בית אלפא לתל אביב, שם הצטרפה ללהקה של גרטרוד קראוס. ב-1940, עקב בפילוג בתנועה הקיבוצית הוקם "בית יוחנן", שם הצליחה ברגשטיין להשתלב כרקדנית ויוצרת, והיא לקחה תפקיד חשוב בעיצוב החגים הקיבוציים ולמעשה ביצירת פולקלור ארצישראלי חדש, החיוני לבניית התרבות אותה ביקשה ההתיישבות העובדת לעורר.
היא נפטרה בבית יוחנן.
בתמונה- הריקוד "והיה כי תבואו אל הארץ" של לאה ברגשטיין בחג העומר ברמת יוחנן בשנות הארבעים. התמונה באדיבות ארכיון רמת יוחנן.
איפה כדאי להציע?
בערים וביישובים בעמק יזרעאל והסביבה: ולפנות למועצה המקומית של עמק יזרעאל.