חנה רוט (1939-2019)

שחקנית, זמרת, משוררת וסופרת.

רוט נולדה באיטליה, בגיל צעיר עלתה עם הוריה לארץ והמשפחה השתקעה בתל אביב. היא למדה בחוג לאמנות התיאטרון וספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. לאחר מכן שבה לאיטליה, שם למדה וחקרה פולקלור ושירה עממית יהודית ואיטלקית. היא נפגשה עם קבוצת מחקר ולהקת פולקלור מהחשובות בעולם, אספה מאות שירי עם יהודיים וחקרה את אופן ביצועם העממי. בעקבות כך הופיעה במופעים של שירה עממית, ביניהם ב"פסטיבל ונציה למוזיקה מודרנית ולשירה עממית", הופעה שנחלה הצלחה ובעקבותיה הוציאה תקליטים של שירי עם יהודיים ואיטלקיים.

בסוף שנות השישים שבה לישראל והצטרפה לתיאטרון "בימות". בין ההפקות המדוברות שהשתתפה בהן היו: ב"גבעת ספון ריבר", "איש חסיד היה" ו"נפוליון – חי או מת".

בסוף שנות ה-60 הקליטה שני תקליטי סולו. "אנעים זמירות", במסגרתו ביצעה שירי עם ביידיש, ובהם גם שירים חסידיים שלוקטו ועובדו על ידה. ו"מול חלונך", שכלל שירים חסידיים, מסורתיים ושירי עם יהודיים ביידיש ובלאדינו.

ב-1975 השתתפה בתוכנית הרדיו של קול ישראל "על הדרך עץ עומד", שהוקדשה לשירים יידיים שתורגמו לעברית על ידי יעקב שבתאי. השירים הוקלטו עבור התוכנית ויצאו גם על גבי תקליט.

לקראת סוף שנות השבעים, בעת שהות נוספת באיטליה, עסקה רוט בחקר שירים יהודיים שנכתבו בתקופת השואה, בעיקר ביידיש. מחקרה הניב תקליט נוסף שכונה "Es Brent" (יידיש: "בוער"), שהוקלט ויצא באיטליה, וזכה לשבחים לפרסים חשובים והכרה בינלאומית.

מלבד משחקה בתיאטרון בימות, רוט שיחקה בעשרות הצגות בתיאטראות הגדולים בארץ: הקאמרי, הבימה, באר שבע, חיפה, החאן, בית ליסין ועוד. בין ההצגות בהן שיחקה היו הצגותיו של חנוך לוין, "הקמצן" של מולייר, "תל אביב הקטנה" ו"מסע יום ארוך אל תוך הלילה". שיחקה גם בסרטים ותוכניות טלוויזיה, המוכרים שבהם: "אלכס חולה אהבה" ו"רחוב סומסום".

רוט כתבה שלושה ספרים: ספר השירים "תמונות מתערוכה רחוקה", אשר יצא בהוצאת "עם עובד" ועובד על ידה להצגת יחיד (1987), ספר הסיפורים "אתמול יקר", יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד (1997) וספר השירים "הסתיו של פרימורה" בהוצאת גוונים (2003).

עבור תקליטה הראשון ביידיש זכתה בפרס השני בפסטיבל שירה בנאפולי, עבור תקליטה השני ביידיש זכתה בפרס מבקרי איטליה. כמו כן, זכתה בפרס לאמנויות הבמה על שם גוטליב וחנה רוזנבלום מטעם עיריית תל אביב על הישגיה באמנות המשחק.

עם מותה ספד לה נשיא המדינה, רובי ריבלין: "הייתה שחקנית מופלאה. לצד המשחק, היא עסקה שנים רבות באהבתה השנייה – שירת עם. הזמרת-החוקרת הצליחה לשמר ולעבד מחדש שירי עם באיטלקית, יידיש ולאדינו והם יישאו את מורשתה ויישארו עמנו עוד שנים רבות".

היא ראויה לרחוב משלה וניתן לעשות זאת בתל אביב, חיפה ובאר שבע.

לסירטון כתבת הפרידה מחנה רוט בכאן 11

Chana Roth – SHLOF MAYN KIND

יער, יער – חנה רוט (מתוך איש חסיד היה)

התמונה לקוחה מתוך אתר מעריב ומוצגת במסגרת שימוש הוגן.

גליה ישי (1950 – 2020)

שחקנית, זמרת, מורה למשחק ובמאית.

ישי נולדה בתל אביב. היא למדה בבית הספר לאמנויות רננים ובמהלך לימודיה הופיעה במסגרות שונות. בגיל 16 הופיעה בתוכנית הרדיו לגילוי כישרונות צעירים, "תשואות ראשונות" וביצעה את השיר "מנדלבאום". לאור הצלחת השידור הפיק "קול ישראל" את התקליט "הידד לצעירים", בו הקליטה שלושה שירים, בהם "בת יחידה" שזכה להצלחה במצעד הפזמונים. לאחר שסיימה את לימודיה ב"רננים" למדה כשנתיים בבית הספר למשחק "בית צבי" ברמת גן. היא למדה משחק גם ב-HB Studio בגריניץ' וילג' שבניו יורק ובאוניברסיטת תל אביב.

בשירותה הצבאי התקבלה ללהקת פיקוד מרכז והשתתפה בתוכניתה "רד אלינו לבקעה". היא התבלטה בחלקה השני של התוכנית, "מועדון הסרט הטוב", בשירים "צ'ארלי צ'אפלין", "טנגו ולנטינו" וה-"הבלתי מאושרים". עם שחרורה מצה"ל, השתתפה במחזה של ניסים אלוני "נפוליון – חי או מת!" שהועלתה בתיאטרון בימות. עם רדת ההצגה התקבלה לתיאטרון הבימה והשתתפה בהצגות "פר גינט", "הכל יחסי", "משוגע מי שלא משוגע" ו"האוצר".

לאורך השנים הופיעה במסגרות שונות בתיאטרון הרפרטוארי והעצמאי. ביניהן: הגרסה האנגלית למחזמר "איש חסיד היה" על בימת ברודוויי, הצגה המוזיקלית "לילי גם" על פי "גם הוא באצילים", הסאטירה החברתית "סטאטוס קוו ואדיס" ו-"אחרון הפועלים" מאת יהושע סובול. כמו כן, ערכה סיור הופעות בארצות הברית בהצגה "On the Crossroad", שהועלתה באוניברסיטאות שונות ברחבי היבשת.

היא הופיעה כשחקנית גם בהפקות טלוויזיה וקולנוע רבות כגון: "מלכת הכביש", "אישה ושמה גולדה", "לצוד פילים", "רמת אביב ג'", "החיים זה לא הכל", "סוזאנה הבוכייה", "כאן גרים בכיף", "אולי הפעם", "צומת מילר", "השוטר הטוב", "מטומטמת" ו-"קופה ראשית".

ישי הופיעה גם כזמרת. עם שחרורה מצה"ל הוחתמה בחברת התקליטים CBS והשתתפה בתקליט פסטיבל הזמר 1970 בשיר "אהבת קיץ" ובאוסף "קרוסל" בשיר "כל כך מפוזרת". בשנת 1986 השתתפה כזמרת במופע לציון 100 שנים להולדת דוד בן-גוריון, מטעם הסוכנות היהודית שהוצג בדרום צרפת. בשנת 2005 חזרה לבמה כזמרת רוק והופיעה בליווי להקה במועדון "הבארבי".

ישי הצליחה במיוחד בקרב קהל הילדים. היא הופיעה בהצגות ילדים רבות, בעיקרן בתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער. היא גילמה את התפקיד הראשי בהצגה ז'אן ד'ארק ואת "פרנסואה ראש גזר". דוגמאות נוספות להצגות לילדים בהן בשתתפה: "החתול במגפיים", "הדברים שאנו אוהבים" בה הופיעה בעברית ובאנגלית, עם השחקנית ציפי מור בצמד "רגע וגלי", "סיפורים שענת אוהבת במיוחד" ו"מומיש" שזכה מקום שני בפסטיבל הצגות ילדים.

היא השתתפה בפסטיבל שירי ילדים ובפסטיבל שירי משוררים לילדים, בו זכתה במקום השני עם שיר "איה". תרמה את קולה להצגות תיאטרון הבובות של אריק סמית וקריינה תקליטי מוזיקה לילדים.

היא הופיעה בתשדירי השירות מטעם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ובמשך שלוש-עשרה שנה הופיעה בדמות האייקונית של פינגי בתוכנית "פרפר נחמד". היא השתתפה גם בתוכניות הילדים "רחוב סומסום", "בלי סודות" , "הספינה המזמרת", "טלפלא" ועוד.

על עבודתה עם ילדים אמרה: "במשך שנים שאלתי את עצמי למה נשארתי בעולם הילדים. אני טובה בזה. אני ילדה בת שלוש מבפנים ולא מתביישת להגיד את זה. הרבה מבוגרים שוכחים את הילד שבהם וזה לא טוב. צחוק והומור באים מילדים. אני פתאום גיליתי נורא חזק את הילד שבי. לא כל אחד יכול להופיע מול ילדים. זה קהל מאוד קשה". מתוך ראיון עימה באתר הבמה (2005)

משנת 2000 עסקה בבימוי ובהוראת משחק במסגרות שונות. בשנים 2017–2020 לימדה אלתור, קומדיה ותיאטרון באקדמיה לאמנויות הבמה של דים אמור. ב-1979 כתבה ופרסמה את הספר "כתב חושם", שירי הילדים שכתבה הולחנו ובוצעו באלבום של קורין אלאל "ארנבות משוקולד".

היא ראויה לרחוב משלה וניתן לעשות זאת בתל אביב, רמת גן, גבעתיים וחיפה.

השואוריל של גליה ישי

גליה ישי – בת יחידה

גליה ישי ושלמה ארצי – מה עושים העצים?

גיטל מישקובסקי (1914-1988)

משוררת עברייה, נולדה בפולין.למדה ברשת החינוך העברית "תרבות", ולאחר מכן הצטרפה לתנועת השומר הצעיר. בשנת 1939, ערב תחילתה של מלחמת העולם השנייה, עלתה לארץ ישראל, והייתה ממייסדות קיבוץ איילון בו חייתה כל חייה.

החלה לפרסם את שיריה, במקביל לפירסום רשימות וקטעי ספרות קצרים, בעיתונות הפולנית. לאחר עלייתה לארץ, הייתה כותבת קבועה בכמה כתבי עת, "דבר", "דבר הפועלת", כתב העת "הדים", מטעם הוצאת הקיבוץ הארצי, ועוד כתבי עת נוספים.

ספר שיריה הראשון יצא בשנת 1956, ויציאתו זיכתה אותה בפרס קוגל לספרות יפה. ספר שיריה השני, יצא בסמוך לפטירתה. כתבה שירה נשית בתקופה שבה נשים כמעט לא כתבו שירה, נושא יצירתה המרכזי היה כיבוש הארץ.

אז איפה כדאי להנציח אותה?

איילון (קיבוץ)

למידע נוסף: https://he.wikipedia.org/…/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%9C_%D7…

קרדיט תמונה: ויקישיתוף, התמונה מוצגת במסגרת רשיון שימוש הוגן.

שרה קופיה סולם (1592-1642)

שרה קופיה סולםמשוררת איטלקייה יהודיה.
נולדה בונציה למשפחה יהודית של סוחרים עשירים וקיבלה השכלה בסיסית הן ביהדות והן בתרבות כללית, לימודים שכללו ידיעה של מספר שפות, בכללן לטינית ועברית. ידיעותיה כללו גם הכרות עם כתבי קודש יהודיים ונוצריים, וגם עם תרבות חילונית, כמו אריסטו.
כבר בגיל צעיר החלה קופיה לכתוב שירה באיטלקית והמשיכה בה כל חייה.
אחת ההשפעות הגדולות ביותר על יצירותיה וחייה היה נזיר ויוצר נוצרי בשם אלסנדו צ'בה. בעקבות קריאה של אחת מיצירותיו הפכה קופיה למעריצה נלהבת של צ'בה. היא כתבה לו מכתב, שהחל תכתובת ענפה שארכה כארבע שנים, וכללה חברות אינטימית (ואפלטונית מצד קופיה) והשפיעה עמוקות על חייה. מכתביה לצ'בה לא פורסמו ואבדו, אולם צ'בה פרסם את מכתביו אליה, ומהם עולה קול ייחודי של אישה משכילה, המקיימת בביתה סלון ספרותי חילוני, תוך הקפדה ודבקות בדתה.
מבין כתביה של קופיה שרדו רק 14 שירים, אולם עולה מהם קול ייחודי וחשוב- שבו יש תיעוד ראשוני לחיי הרוח של יהודי וספציפית נשות ונציה במאה ה-17.
הציעו אותה בעירכן!

 

מלכה נשר (1907-1959)

15338605_1223010191121182_7065276780471461272_n(מאריה מלכה אדלר), היתה משוררת שהייתה ידועה בהונגריה, ויצירתה נכתבה בהונגרית ובעברית, היא נולדה בהונגריה בעיירה קוז'מרק, וכנערה חייה היו בקצ'קמט, וכשנישאה לבעלה עברה לעיירה קאלוצ'ה, שהייתה ממוקמת 200 קילומטרים מדרום לבודפשט בירת הונגריה.
היא הייתה שותפה לקהילה הקטנה שניהלה אורח חיים של יהדות נאולוגית, ובקאלוצ'ה היא חיתה עם בעלה, והקימה את משפחתה.
בתקופת השואה, במאי 19444, זמן קצר לפני הקמת הגטו בקאלוצ'ה הצליחה נשר להימלט עם משפחתה לבודפשט, ששם הסתתרה בדירת מסתור.
היא קיבלה החלטה לעזוב את המקום שבו ידעו על יהדותה, מתוך העדויות שהתחילו להגיע מפולין, שעליהן שמעה עוד כנערה.
השמדת יהדות הונגריה, יחד עם הצלת משפחתה, תופסים מקום מרכזי ביצירתה, שכללה שירים ומחזות, בשירים "שיבה אל ליבך", ו"אנחה", וגם במחזה "המלאך שכשל".
כששוחררה בודפשט ע"י הצבא האדום, נותרה עם משפחתה בעיר, ובאותה תקופה שונה שם משפחתה ל"שימו", מתוך ניסיון להתקבל לחברה ההונגרית שנוצרה לאחר המלחמה.
בשנת 19499, לאחר עליית ילדיה לישראל, בעליה הבלתי לגאלית, וניסיונותיה לעלות לישראל עם בעלה, נכלאה בכלא ההונגרי, ובשנת 1951, שוחררה ועלתה לישראל יחד עם בעלה, במסגרת של איחוד משפחות.
בזמן קליטתה בישראל, הציבה לעצמה שתי משימות, לימוד השפה העברית, והפיכת השפה לשפת יצירתה.
בתחילת דרכה בישראל, גרה בירושלים, למדה באולפן, ושמעה הרצאות של האוניברסיטה העברית באופן עצמאי.
התגוררה במנזר נוטרדאם בירושלים, ולאחר מכן עברה עם בעלה לבת ים.
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית בת ים
למידע נוסף

בלאנש בן דהאן (1903-1975)

15056378_1186270844795117_7653389205257986224_nמגיע לה רחוב משלה!
סופרת ומשוררת. נולדה בעיר אוראן (אלג'יריה הצרפתית) למשפחה ממוצא מרוקאי. בילדותה עברה המשפחה לגור בצרפת, אך במקביל המשיכה המשפחה לבקר באלג'יריה.
שליטתה המלאה של בלאנש בשפה הצרפתית אפשרה לה לפרסם את שיריה בכתבי עת ספרותיים, וכבר בגיל 24 הוציאה בלאנש את ספר ממקבץ שיריה השונים. במהלך השנים הוציאה בלאנש ספרים רבים אשר נחשבו לפורצי דרך, הן מבחינה ספרותית והן מבחינת תכניהם. כך לדוגמא, שני ספריה הבולטים ביותר: "מזלטוב" (1926) אשר מגולל את סיפורה של נערה יהודייה והתמודדותה מול המסורת – נישואין בשידוך אל מול אהבת נעורים, ו"שירים במכנסיים קצרים" (1948) אשר כלל שירים קצרים מתובלים בהומור רב וציניות על מצב האנושות. ספריה לאורך השנים זיכו את בלאנש בפרסים רבים ממוסדות מכובדים, בהם האקדמיה הצרפתית, והאקדמיה להומור – בלאנש הייתה האישה הראשונה שזכתה בפרס זה.
במקביל לפרסומיה השונים, עסקה בלאנש רבות בפעילות ציבורית הקוראת לעידוד ספרות וכתיבה. בלאנש הקימה וניהלה סלון ספרותי ומועדון תרבות בעיר הולדתה – אוראן – אשר פעל לקירוב בין הקבוצות השונות החיות בעיר דרך המילה הכתובה. בנוסף לפעילותה הציבורית, פרסמה בלאנש מאמרים בעיתונות הצרפתית העוסקים בתרבות האיסלמית וסוגיות בוערות באלג'יריה. פעילותה הציבורית הענפה זיכתה אותה בפרסים רבים, בין השאר עיטור קצין השכלת העם מטעם ממשלת צרפת. לאחר מותה, בשנת 1975, נוסד "פרס בלאנש בן דהאן" המוענק לסופרים וסופרות על יצירות הקשורות באלג'יריה.

מומלץ להציע את שמה לכל עיר בישראל, ובעיקר בנתניה בה קיימת אוכלוסיה צרפתית רבה (למשל, עיריית נתניה).
מוזמנת להציע אותה בעירך!

רחל מורפורגו (1790 – 1871)

רחל מורפורגוהייתה משוררת עברייה איטלקייה.
מורפורגו נולדה בשלהי המאה ה-18 בטריאסטה שבאיטליה. היא היתה בת למשפחה יהודית מוכרת, ונכדתו של המשורר יצחק לוצאטו.
היא התחנכה במשפחה דתית- והשכלתה כללה גם לימודי קודש שהונחלו לה ע"י קרובי משפחתה.
היא החלה לכתוב שירה עברית בגיל 18, אולם החלה לפרסם את שיריה רק בהיותה בת 57, בכתב העת "כוכבי יצחק", וזכתה להכרה ופופולאריות.
יצירתה הלירית שואבת מטקסטים עבריים קאנוניים- התנ"ך, התלמוד וספרי דת ומדרשים נוספים. מוטיב נוסף בכתיבתה הוא הכמיהה לגאולה משיחית. כתיבתה כוללת גם ביקורת על מעמד האישה בחברה היהודית.
מעבר ליכולותיה הליריות, הגותה של מורפורגו כללה גם סיוע וקרבה אינטלקטואלית לשד"ל, שתועדה בקשר מכתבים בין השניים.
מורפורגו הוזנחה בתחילה בביקורת הספרותית על תחילת שירת ההשכלה, ויצירותיה לא נתפסו כמשפיעות, אולם עם פריחת הדיון בשירת נשים, והעשרת הדיון הזה בתיאוריות פמיניסטיות המבקשות להטיל אור על היצירה הנשית קיבלה דמותה זרקור מחקרי משמעותי יותר.
הציעי אותה בעירך!

אלחנדרה פיסארניק (1936-1972)

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

אלחנדרה פיסארניק

מגיעים לה רחובות!
משוררת ומתרגמת יהודייה ארגנטינאית

 
אלחנדרה נולדה בעיר אבז'אנדה בארגנטינה להורים שהיגרו מרוסיה וסלובקיה. ספר שיריה הראשון התפרסם עוד במהלך לימודיה באוניברסיטה – אלחנדרה למדה פילוסופיה, ספרות ועיתונאות, אך עזבה את הלימודים כדי להתמקד בציור. בהמשך נסעה לפריז, שם למדה היסטוריה של הדת וספרות צרפתית בסורבון, ותירגמה שירה וספרות לספרדית.
 
היא פרסמה ספרי שירה רבים שזכו להצלחה בינלאומית ותורגמו לשפות רבות.
אלחנדרה התאבדה בשנת 1972, והיא בת 36 בלבד.
 
"מַבָּט מִתּוֹךְ הַבִּיב
יָכוֹל לִהְיוֹת הַשְׁקָפַת-עוֹלָם
הַמֶּרֶד הוּא לְהַבִּיט בַּוֶּרֶד
עַד תַּהֲפֹכְנָה הָעֵינַיִם לְאָבָק "
(תרגום: פבלו יצחק הלוי-קירטצ'וק)
 
כדאי להציע אותה בערים בהן יש רחובות על שם משוררות, למשל, בשכונת קריית המשוררים בפתח תקווה, במטולה בה מתקיים פסטיבל משוררים, ובערים נוספות בארץ!

יוכבד בת מרים (1901-1980)

12647214_976555855766618_3528975633327362360_nמגיעים לה עוד רחובות!

משוררת עברית.
נולדה יוכבד זֶ'לזניאק בפולין אך בחרה לעברת ולהחליף את שמה ל"בת מרים" על שום שאיפתה להיות משוררת כמרים המקראית. למדה באוניברסיטת אודסה ובאוניברסיטת מוסקבה.
כבר בתחילת שנות העשרים שלה החלו שיריה להתפרסם בברית המועצות. קובץ שיריה "מרחוק" זכה לפופולריות רבה והודפס שנים ארוכות וגם אחרי מותה.
עלתה לישראל ב-1928 וכאן היתה אם לבן ובת אף על פי שמעולם לא התחתנה.
בת מרים הייתה חלק מהאליטה הספרותית שהתגבשה בתל אביב הצעירה, נחשבה כחלק עיקרי מהבוהמה התרבותית וזכתה לחברותם והערכתם של רבים מגדולי המשוררים והסופרים של התקופה בינם רחל המשוררת, נתן אלתרמן, אברהם חלפי, לאה גולדברג, חיים הזז (שהיה גם אבי בנה) ורבים אחרים עימם עמדה בקשרים.
הייתה חלק מהחבורה המהפכנית- תרבותית שהתארגנה בתל אביב ונקראה "חבורת יחדיו" ששמה לה מטרה לכתוב בישראל יצירה מודרנית בשפה העברית.

זכתה בפרס ברנר בשנת 63' ובפרס ביאליק לספרות ב-64'. זכתה בפרס חיים גרינברג ב-68' ובפרס ישראל לספרות ב-72'.

רחוב על שמה קיים בתל אביב ובבאר שבע.
היינו מציעות אותה במטולה למשל, בה מתקיים פסטיבל משוררים.

לקריאה נוספת
צילום: שירה לחמנוביץ'

נלי זק"ש (1891-1970)

12573159_973895786032625_8327308193307558340_nמגיעים לנו רחובות על שמה!

כלת פרס נובל לספרות 1966, משוררת ומחזאית.
זק"ש נולדה למשפחה יהודית בגרמניה. החלה לכתוב שירה בגיל מוקדם וכבר בגיל עשרים החלו שירים שלה להתפרסם בעיתונים. היא התפרסמה ככותבת.
כשעמדה ב-1940 להשלח ע"י הנאצים למחנה ריכוז התערבה לטובתה הסופרת סלמה לגרלף (סופרת שוודית שחיברה את "מסע הפלאים של נילס הולגרסון") וגם משפחת המלוכה השוודית התערבה להצלתה. היא עברה לחיות וליצר בסטוקהולם ושם שינתה לחלוטין את נושאי כתיבתה ואופיה, עסקה בהשמדת היהודים, בטרגדיה של העם היהודי בתפוצות גם בכתיבת שירה וגם במחזות. היא סבלה מאד מהטראומה של השלטון הנאצי בגרמניה, מצבה הנפשי התדרדר, היא סבלה מהזיות, תחושת רדיפה, פחד מחזרת הנאצים ואף אושפזה בבית חולים לחולי נפש. למרות זאת דיברה לעיתים על התפייסות עם העם הגרמני.
יצירתה תוארה כ"דחוסה" "טראגית" "מטרידה" אבל גם "מרגשת עמוקות" ו"גאונית".
ב-1966 זכתה בפרס נובל לספרות על מכלול יצירתה וחלקה את הפרס עם ש"י עגנון.
יש על שמה שני רחובות בישראל: בתל אביב ובבאר שבע. ערים מספר החלו להקים קריות נובל, בהן כל הרחובות נקראים על שם זוכי פרס נובל, למשל בראש העין וברעננה- כדאי להציע אותה שם ובכל עיר אחרת.

לקריאה נוספת
צילום: שירה לחמנוביץ'