וירג'יניה אפגאר (1909-1974)

רופאה מרדימה אמריקאית אשר היתה מהחלוצות בתחום. מפתחת מבחן אפגאר להערכת בריאות היילוד.

וירג'יניה אפגאר נולדה בניו ג'רזי למשפחה בת שלושה ילדים. היא היתה תלמידה מצטיינת אשר מגיל צעיר התעניינה במדע, בעידודו של אביה שהיה אסטרונום ומדען חובב.

בשנת 1937 סיימה אפגאר את ההתמחות בכירורגיה באוניברסיטת קולומביה. היא היתה בין הנשים היחידות בעולם בהוכשרו בתחום עד אז. בשנת 1938, החלה לעסוק בתחום ההרדמה אשר היה בראשית דרכו. בשנת 1949, התקבלה כפרופסור מן המניין בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קולומביה, והיתה לאישה הראשונה שהחזיקה בתפקיד זה. כמו כן, עמדה בראש מחלקת ההרדמה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה.

בשנת 1953, פירסמה אפגאר את "מבחן אפגאר": שיטה לבדיקת בריאות הילודים בדקות הראשונות לאחר צאתם לעולם. הבדיקה פשוטה יחסית ומאפשרת איתור מצוקה אצל תינוקות. "מבחן אפגאר" מתבצע מיד בתום הלידה, במטרה להעריך את מצבו הגופני של התינוק מיד לאחר הלידה. המיילדת או הרופאה בודקות ומעריכות חמישה מדדים שונים – נשימה, קצב לב, צבע עור, טונוס שרירים ותגובה לגירויים. מבחן אפגאר היה פריצת דרך ושינה את אופן הטיפול בילודים במצוקה. השיטה, אשר נמצאת בשימוש עד היום, הפחיתה באופן משמעותי את תמותת התינוקות לאחר הלידה.

אפגאר פירסמה מחקרים רבים ומאמרים בעיתונות מדע פופולרית. היא זכתה לתארי "דוקטור של כבוד" ממספר אוניברסיטאות כהערכה על פועלה. בשנת 1994, דיוקנה הופיע על סדרת הבולים האמריקאית שהנציחה 20 אמריקאים דגולים שפעלו לשינוי החברה. 

אפגאר היתה הרופאה הראשונה, ובמשך זמן רב אף היחידה, בבית החולים של אוניברסיטת קולומביה ובתחומי הכירורגיה וההרדמה. במהלך חייה, היא נמנעה מהצטרפות לארגוני זכויות נשים. היא נהגה לומר כי "נשים הן משוחררות מרגע שהן עוזבות את הרחם".

השפעתה ותרומתה של ד"ר וירג'יניה אפגאר למדע מורגשת בחדרי לידה בכל רחבי העולם. היא היתה אישה פורצת דרך ומעוררת השראה. לכן מגיע לה רחוב משלה!

אידה לונסקי (1914-2012)

המנתחת הראשונה בישראל.

אידה נולדה בעיירה רקישוק שבליטא. לאחר מות אביה אליעזר בילדותה, אמה פאניה גידלה לבדה את אידה וארבעת אחיה. בשנת 1941, במהלך מלחמת העולם השניה הוגלתה המשפחה למחנה עבודה בסיביר. אנשי העיירה אשר לא הוגלו נספו בשואה. אחיה של אידה, שנלחם כפרטיזן, נספה גם הוא.

בתום מלחמת העולם השניה, כשהיתה בת 20, הצליחה אידה לקבל אשרת יציאה מסיביר תוך מתן שוחד. היא ברחה מסיביר לבושה בשמלה שתפרה לעצמה משק. מתוך העוני, החלה אידה לבנות לעצמה חיים חדשים.

לאחר המלחמה היא הגשימה את חלום הילדות שלה והחלה ללמוד רפואה בוילנה, ואף סיימה את הלימודים בהצטיינות. בתקופה זו הכירה את האדם שהפך לבעלה, צבי לונסקי.

בשנת 1959 הזוג ובתם הקטנה עלו לישראל, ביחד עם אימה של אידה ובני משפחה נוספים.

לונסקי החלה לעבוד בבית החולים רמב"ם בישראל, ובהמשך עברה למחלקה הכירורגית של בית החולים בנהרייה והיוותה גורמת חשובה בפיתוחו. שם, נהייתה למנתחת הראשונה בישראל , תפקיד אותו מילאה במשך 40 שנה. לונסקי פרשה לגימלאות בגיל 67, אך המשיכה לנתח בקליניקה הפרטית שלה עד גיל 75.

ד"ר אידה לונסקי פרצה את הדרך לרופאות מנתחות ישראליות, ביניהן בתה אשר הלכה בעקבותיה. אידה הצילה את חייהם של אנשים רבים. בנוסף, היא לימדה, הכשירה וגידלה דור שלם של מנתחות ומנתחים.

אידה נפטרה בשנת 2012 ממחלת הסרטן. היא הותירה אחריה שתי בנות וחמישה נכדים.