סטלה קורקוס (1858-1948)

15094860_1192478060841062_8336612556093845920_nמגיע לה רחוב משלה!
סטלה דוראן נולדה למשפחה יהודית אמידה ומיוחסת ממוצא אנגלי – אביה, אברהם, היה סוחר ואימה, רבקה, הייתה אחייניתו של השר המונטיפיורי הנודע. עם סיום לימודיה התיכוניים המשיכה סטלה ללימודי הוראה, ובסיומם אף החלה לנהל בית ספר פרטי בלונדון. ב1884, לאחר נישואיה למשה קורקוס, סוחר קרקעות אמיד, עברו הזוג להתגורר במוגדור אשר במרוקו. באותה תקופה חששו הקהילות היהודיות מהשפעתו ההולכת וגוברת של המיסיון הנוצרי, אשר פתח בתי ספר רבים ברחבי מרוקו. ראשי הקהילה היהודית החליטו על שורת צעדים על מנת למנוע את השפעת המיסיון על בני הקהילה, ובין השאר הוחלט על הקמת בית ספר יהודי לבנות – הראשון מסוגו – בניהולה של סטלה.
ואכן, ב1885, נוסד בית הספר "עוז והדר" במימון הקהילה היהודית וסיוע ארכון כי"ח. בית הספר התמקד בבנות הבאות ממשפחות העניות, מתוך תפיסה כי ישמשו כמטרה קלה עבור אנשי המיסיון. בהתאמה, בנות אלו למדו ללא תשלום, ופעמים רבות קנתה סטלה מכיסה בגדים ותרופות עבור הבנות ובני משפחתן. סטלה ניהלה את בית הספר מתוך תפיסת שליחות – לצד הלימודים העיונים, נדרשו הבנות לתרום מזמנן לקהילה על ידי התנדבות. בנוסף, במקביל ללימודים העיוניים, רכשו הבנות מקצועות שימושיים לאותה תקופה – תפירה, סריגה וריקמה – ועל ידי מכירת עבודתיהן סייעו בקיום בית הספר והקהילה סביב. בית הספר לבנות של סטלה זכה להצלחה רבה, ובשיאו למדו בו 225 בנות. רמת הלימודים הגבוהה בבית הספר – שנבדקה תדיר על ידי מבחנים שיזמה סטלה והפיצה את תוצאותיהם לתורמים מחו"ל – גרמה לקונסולים ממדינות אירופה השונות אשר היו מוצבים במרוקו לשלוח לשם את בנותיהן.
למרות התמקדותה של סטלה היה בתחום החינוך, היא השאירה את חותמה במגוון פעילויות – הזכורה ביותר היא נחישותה הבלתי נלאית לטפל בבעיית הדיור במלאח היהודי. כישלונם הקודם של ראשי הקהילה בנושא זה לא הרתיע אותה, והיא הצליחה לקיים פגישה עם הסולטן – מקרה נדיר לאותה תקופה. סטלה הצליחה להוציא הבטחה מפורשת מהסולטן בדבר הקמת המלאח, הכוללת שכר דירה מופחת למשפחות חסרות יכולת כלכלית. סטלה ליוותה פרוייקט הרחבת המלאח עד לשלב הסופי, תוך דרבון וגיוס כל הגורמים הדרושים לכך. שמה הלך לפניה בקרב כל הקהילות היהודיות במרוקו, והיא נודעה ככתובת לכל פניה בנושא ציבורי וחינוכי. סטלה נפטרה בקזבלנקה בשנת 1948.

מומלץ להציע את שמה לכל עיר בישראל, ובעיקר ערים בעלות אוריינטציה חינוכית כחולון.

עיריית חולון – הדף הרשמי
מוזמנת להציע אותה בעירך!

** בתמונה: הספר נשים יהודיות במרוקו מאת אליעזר בשן, ממנו נדלה המידע אודות סטלה קורקוס

בלה ברעם (1918-2006)

15073293_1187967557958779_7828924530076715176_nלמה היא לא מונצחת?
היתה שדרנית רדיו, במאית, וגם סופרת ישראלית, היא נולדה בקייב שבאוקראינה, בשנת 1922, התייתמה מאביה ולאחר מכן עלתה עם אימה לארץ ישראל, ושתיהן קבעו את מקום מושבן בתל אביב.
היתה ממייסדי תנועת "המחנות העולים", שהייתה בתל אביב, ובשלב מאוחר יותר עברה לגור בקיבוץ גבעת ברנר, ועיסוקה היה חינוך.
החלה את עבודתה ברשות השידור בשנת 1946, ותפקידיה היו ניהול אולפן הרשות בתל אביב, ועריכת המדור לתיאטרון, קולנוע ואמנות פלסטית של הרשות.
סיפורי הילדים שכתבה פורסמו בעיתונים "דבר לילדים", ו"משמר לילדים", לאחר הפירסום בעיתונים, סיפוריה יצאו לאור בספרים.
עשתה עיבוד של מחזות לתסכיתי רדיו, ועסקה בבימוי סרטים, ועסקה בעיבוד מחזות לספרים.
לאחר עזיבתה את הקיבוץ, עבדה ברדיו "קול ירושלים", והתקבלה לעבודה כקריינית בפינת הנוער של הרדיו, הפיקה את תכנית הילדים "פינת הילד", עם פרוץ מלחמת העצמאות, שימשה קריינית חדשות, משדרת התסכיתים, ומספרת סיפורי הנוער, בעקבות שריפת משדר התחנה, ומלאכת ריכוז הקריינים בירושלים שהייתה נצורה.
כשהדרך לירושלים נפרצה, רוכזו כל אנשי הצוות בתל אביב, והקימו את הרדיו העברי הראשון, שהפך מ"קול ירושלים", ל"קול ישראל", בקול ישראל תפקידה היה מנהלת פינת הנוער, ולאחר תקופה קצרה קיבלה את תפקיד ניהול מחלקת האמנות והדרמה.
בשנת 1957 יזמה את שידור התכנית "בימות ובדים", תכנית זו זכתה להצלחה גדולה במשך 20 שנים, והייתה לה השפעה רבה על חיי התרבות במדינה הצעירה.
לצד פועלה עם "בימות ובדים", ייסדה ברדיו את סוגת הדרמה הדוקומנטרית, ונושאי התכנית שונו לסיפורים על אירועים שקרו בארץ.
הפיקה את התכנית הדוקומנטרית "חלמתי על פרחים", שעסקה ברצח ילדי מעלות, התכנית עוררה הדים, ובלה ברעם נשלחה לייצג את מדינת ישראל בתחרות "פרס איטליה".

למידע נוסף

אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית תל-אביב-יפו
קרדיט תמונה: ארכיון לוטן אדריכלים, התמונה מוצגת במסגרת שימוש הוגן

נתניה דברת 1930-1987

נתניה דברתמגיעים לה רחובות!

זמרת סופרן ישראלית ומורה לפיתוח קול באקדמיה למוזיקה בתל אביב

נתניה נולדה בעיר רובנו שבברית המועצות. במלחמת העולם השנייה נמלטה יחד עם משפחתה לעיר באקו. לאחר מלחמת השחרור עלתה נתניה יחד עם משפחתה לישראל.

נתניה למדה עברית ועבדה כפועלת במפעל עלית, ובהמשך למדה ראיית חשבון. המפנה הגדול בחייה של נתניה אירע בשנת 1950, כשזכתה בתחרות לכשרונות צעירים מטעם משרד החינוך במלגת לימודים באקדמיה למוזיקה בירושלים. הקריירה של נתניה תפסה תאוצה. היא המשיכה ללמוד גם באיטליה ולאחר מכן גם בבית הספר ג'וליארד בניו יורק.

נתניה פצחה בקריירה בינלאומית. בין השאר היא הופיעה עם התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק והתזמורת הסימפונית של שיקגו, היא הופיעה עם התמורת הסימפונית חיפה ועם התזמורת הקאמרית הישראלית, והייתה סולנית באופרה הישראלית.

החל מאמצע שנות השבעים לימדה נתניה פיתוח קול באקדמיה למוזיקה בתל אביב במקביל להופעותיה. בשנת 1985 הוזמנה לשמש חברת המועצה הציבורית של האופרה הישראלית החדשה.

במהלך שנות הקריירה שלה הקליטה נתניה מעל 20 תקליטים של מוזיקה קלאסית, שירי עם ישראליים, רוסיים, צרפתיים ושירים ביידיש.

איפה כדאי להציע אותה? בתל אביב ובירושלים בהן חיה ופעלה, בבת ים בה היא קבורה ובכל עיר בישראל!

לקריאה נוספת

תצלום מתוך תוכניה של האופרה הישראלית מעונת 1967/8, התמונה מוצגת במסגרת שימוש הוגן.