רות הנדלר (1916-2002)

אשת עסקים יהודייה אמריקנית, נשיאת חברת הצעצועים "מאטל", הזכורה כממציאת בובת הברבי.

נולדה בשם רות מריאנה מוסקו בקולורדו שבארצות הברית.

משפחת הנדלר ושותפהּ לעסקים הקימו חברה קטנה שעסקה בייצור מסגרות לתמונות, ובשלב מאוחר יותר עברו לעסוק בייצור ריהוט לבתי בובות. כשביקרה באירופה, ראתה בחנות בשוויץ, בובה תוצרת גרמניה, וייצרה בובה לפי המודל הגרמני, שלה קראה "ברבי", על שם בתה.

בשלב מאוחר יותר, עוצבו בובות נוספות מדגם ברבי, כולל עיצוב בובת זכר. בשנת 1968 מונתה רות לנשיאת חברת "מאטל".

למידע נוסף:

https://he.wikipedia.org/wiki/רות_הנדלר

אז איפה כדאי להנציח אותה?

תל אביב, וכל יישוב שיש בו יש חנויות צעצועים.

התמונה באדיבות ויקיפדיה, ומוצגת ברשיון שימוש הוגן.

פרחה ששון (1859-1936)

מגיעים לה רחובות משלה!

היתה אשת עסקים יהודיה ממוצא בגדדי, שנודעה כפילנתרופית, רבנית מלומדת ופעילה ציונית.
נולדה בשנת 1859 במומבאי, הודו, בת לקהילה היהודית-בגדדית בעיר. היתה בת משפחת ששון, שזכתה לשם "הרוטשילדים של המזרח" בשל הונה המופלג. המשפחה שלטה על חלק גדול מהמסחר הענף בין הודו לבריטניה.
בנעוריה קיבלה חינוך פרטי מרבנים שהגיעו למומבאי מבגדאד, ובמקביל רכשה השכלה כללית בבית ספר נוצרי יוקרתי במומבאי.
בעזרת הונה המשפחתי מימנה יוזמות פילנתרופיות וציבוריות שונות. בין היתר תמכה במחקריו במומבאי של מרדכי זאב חבקין, מפתח החיסון כנגד חולרה, והשתתפה במאמציו להפיץ את החיסון בקרב האוכלוסייה המקומית. היא גם הייתה פעילה ציבורית בתנועה המקומית בהודו כנגד מנהג הפורדה, שכלל סגרגציה מלאה בין נשים לגברים ולבישת כיסוי גוף ופנים מלא מצד נשים מקומיות בנוכחות גברים.
לאחר פטירתו של בעלה בשנת 1894 קיבלה לידיה את ניהול חברת דוד ששון ושות' (David Sassoon & Co.), חברת המסחר הבינלאומית הגדולה של המשפחה, וכך באופן יוצא דופן לתקופה זו אישה עמדה בראשות חברה כלכלית גדולה.
בזכות חינוכה הפרטי מרבנים היא הייתה מלומדת היטב בכתבי הקודש היהודיים ובקיאה ברזי היהדות. לאורך חייה פרסמה מספר מאמרים בכתבי עת יהודיים על סוגיות שונות בהיסטוריה והדת היהודית, כולל מאמר על הגותו של רש"י (1930).
מסופר שבאחת מנסיעותיה לבגדד שהתה בעיר לאורך שלושה חודשים שבמהלכם ניתן לה הכבוד לקרוא בתורה באופן קבוע בבית כנסת בעיר. היא זכתה לשם התואר רבנית. בשנת 1924 הפכה האישה הראשונה המשמשת כיושבת הראש של הכנס השנתי של בית המדרש לרבנים בלונדון ונאמה את הנאום הפותח בכנס. הנאום הודפס כנספח לספרו של הרב יואל לייב הלוי הרצוג "אמרי יואל (ויקרא)". בנאום, שמתובל בדברי תורה ותלמוד, ציינה שהיא אסירת תודה על ההזדמנות שניתנה לה לנאום בפני הקהל המכובד, אך גם עסקה בזכויות נשים ונזפה בכך שרק שבעים שנה לאחר פתיחת המוסד ניתנה ההזדמנות לאישה לנהל את האסיפה השנתית.

הציעו רחובות על שמה בכל עיר שהיא.

לקריאה נוספת
תמונה באדיבות מרכז מידע הר הזיתים

הדי לאמאר (1914-2000)

מגיעים לה רחובות!

שחקנית קולנוע וממציאה יהודייה.

הדי נולדה בווינה למשפחה יהודית. קריירת המשחק שלה החלה עוד כשהייתה נערה. הפריצה הגדולה שלה לתודעה הייתה בסרט "אקסטזה" כשהייתה בת 18 בלבד. הדי עשתה היסטוריה בכך שהייתה לשחקנית הראשונה שהופיעה בעירום בסרט קולנוע מהוגן.
כשנה לאחר מכן נישאה לפרידריך מאנדל, סוחר נשק עשיר עם קשרים ענפים למשטר הנאצי ולמשטר הפאשיסטי באיטליה. מאנדל אסר על הדי להמשיך בקריירת המשחק שלה ואסר עליה לצאת מביתם לבדה. הדי נאלצה ללוות אותו לכל מקום, בין היתר גם לפגישות עסקים עם מדענים ואנשי מקצוע מתעשיית הנשק. במפגשים אלו נחשפה הדי לתחום חדש ומרתק שיהיה משמעותי בחייה בהמשך.
בשנת 1937 החליטה הדי לברוח מפרידריך. היא התחפשה למשרתת שלה וברחה מביתה באישון ליל. מאוסטריה הגיעה לפריז, ושם פגשה את לואי מאייר, ממייסדי MGM. הדי נסעה איתו להוליווד, ושם פיתחה קריירה קולנועית משגשגת.
במהלך מלחמת העולם השנייה המציאה הדי (יחד עם המלחין ג'ורג' אנטהיל) מערכת לניווט טורפדו באמצעות גלי רדיו העמידה בפני חסימת תדרים. הדי וג'ורג' רשמו פטנט על הטכנולוגיה שפיתחו, שידור גלי רדיו בדילוגי תדר, בשנת 1942. הצי האמריקני דחה את ההמצאה באותה העת, אך במהלך משבר הטילים בקובה בשנת 1962 כן נעשה בה שימוש. הטכנולוגיה עומדת בבסיס התקשורת הסלולרית, בלוטות' ו-GPS.

אין על שמה אף רחוב בישראל!
מומלץ להציע אותה בערים בהן יש איזורי תעשיית הייטק, כגון חיפה, ירושלים, רחובות, רעננה, קריית גת, ועוד!

לקריאה נוספת

 

 

גליקל מהמלין (1724-1645)

איך אין על שמה רחוב?

אשת עסקים וכותבת זיכרונות יהודייה.
גליקל נולדה בהמבורג, שבאותה התקופה הייתה חלק מהאימפריה הרומית, למשפחה שהאמינה בחשיבותה של השכלה. בילדותה למדה בחדר ולמדה לימודים חילוניים. בגיל 14 נישאה לחיים האמל (פירוש השם הוא "מהעיר המלין") ועברה לגור איתו אצל הוריו בהמלין. לאחר שנולדה בתם הבכורה עבר הזוג לגור בהמבורג עם הוריה של גליקל, שם הקימו וניהלו יחדיו את העסק המשגשג שלהם למסחר בתכשיטים ואבני חן. במהלך שלושים שנות נישואיהם ילדה גליקל 14 ילדים, ש-2 מהם מתו בינקותם.
את זיכרונותיה החלה גליקל לכתוב כדרך להתמודד עם אובדנו של בעלה, שנפטר כשהייתה בת 44, והותיר אותה לנהל את העסק ולפרנס ולגדל לבדה את 8 הילדים הקטנים שעדיין לא נישאו בשלב זה. תחת ניהולה התרחב העסק וגליקל פתחה מפעל מצליח לגרביים. עסקי המסחר של גליקל הצליחו מאוד והובילו אותה לנסוע בכל רחבי אירופה.
במהלך השנים כתבה גליקל שבעה פרקים של זיכרונותיה. הפרק הראשון עוסק במוסר ובעקרונותיה הרוחניים של גליקל. שאר הפרקים עוסקים בתולדות משפחתה ובתולדות הקהילה שבה גדלה בהמבורג, בתיאור חייה וחיי הסובבים אותה, בניהול העסק המשפחתי ובחיי היהודים באירופה.
ספר הזיכרונות שלה נכתב לילדיה, אך התגלה על ידי החוקר דוד קאופמן בשנת 1896 ומאז זכה לפרסום רב. הספר תורגם לשפות רבות ואף זכה לכמה עיבודים לתיאטרון. תצוגה שלמה מוקדשת לגליקל במוזיאון היהודי בברלין.

אין על שמה אף רחוב בישראל! הציעי אותה לעירייה שלך.

לקריאה נוספת

תצלום באדיבות היא-סטוריה

 

מרגוט קלאוזנר (1905-1975)

מגיעים לה עוד רחובות!

אשת תיאטרון וקולנוע, סופרת, מחלוצות הגות ה"עידן החדש" והמיסטיקה בישראל.
קלאוזנר נמנתה בברלין על "חוג ידידי הבימה" ואחרי עלייתה לארץ ב-1926 העלתה לישראל גם את תיאטרון הבימה על כל צוותו והפכה למנהלת האדמיניסטרטיבית שלו. תחת ניצוחה עלה ופרח התיאטרון, העלה הצגות מופת וביסס את מעמדו והחל להעלות מחזות מקור שנכתבו בעברית.
יחד עם בעלה הקימה בהרצליה את אולפני ההסרטה, וביתה שלה דאז, משמש כיום כסט להפקות שונות.
שימשה כאחת מראשי תנועת הידידות בין ישראל לברית המועצות שפעלה בישראל בשנות השישים והייתה פעילה נמרצת למען עלייתם לארץ של יהודי ברית המועצות.
מייסדת האגודה הישראלית לפראפסיכולוגיה, קידמה בישראל את תחום תורת הנסתר, התת-מודע והעידן החדש.
היא כתבה ספרים בנושאי התיאטרון ותורת הנסתר וכן עסקה גם בספרות היסטורית.

רחוב על שמה יש בתל אביב, בו נמצאים אולפני הטלויזיה החינוכית וכן הגן הבוטני.
מומלץ מאד להציע אותה בהרצליה- לא מצאנו בעיר רחוב על שמה- ראוי, מתאים ונחוץ.

ויקיפדיה

צילום: דר' אבישי טייכר

 

 

בת שבע דה רוטשילד (1914-1999)

מגיעים לה עוד רחובות על שמה!

נדבנית, חוקרת ביולוגיה, ממייסדות המחול המודרני בישראל.
בת שבע נולדה בלונדון למשפחת דה רוטשילד, הבנקאים הידועים. בילדותה עברה המשפחה להתגורר בצרפת, שם אביה ניהל את הבנק המשפחתי. בשנות ה-30 למדה בת שבע ביולוגיה בסורבון, ועבדה במכון פסטר בפריז. בשנת 1940, קצת לפני פלישת הנאצים לצרפת, נמלטה משפחת דה רוטשילד לניו יורק, שם למדה בת שבע מדעים באוניברסיטת קולומביה.
לאחר לימודיה התגייסה בת שבע לצבא צרפת החופשית. היא הוצבה בלונדון, נשלחה עם כוחות הלחימה לנורמנדי והשתתפה בשחרור פריז.
אחרי המלחמה שבה בת שבע לניו יורק, והחלה ללמוד מחול אצל מרתה גראהם. היא לא הפכה לרקדנית אך החלה לתמוך כלכלית במרתה גרהאם ובלהקתה, והשתיים הפכו לחברות קרובות.
בשנות החמישים החלה לבקר בישראל מדי פעם, ובשנת 1962 עלתה לארץ באופן רשמי. בארץ הקימה את להקת המחול "בת-שבע", אותה ניהלה בתחילה חברתה הטובה מרתה גראהם.
בשנת 1964 פגשה בת שבע את הרקדנית ג'נט אורדמן. השתיים הקימו יחד את בית הספר לריקוד "בת-דור" בשנת 1965, ובהמשך את להקת המחול "בת-דור". זמן קצר לאחר היכרותן אורדמן עברה להתגורר עם בת שבע בביתה בשכונת אפקה בתל אביב, והן חיו יחד כשלושים שנה, עד למותה של בת שבע בשנת 1999.
בנוסף לתמיכתה הרבה במחול בישראל תמכה בת שבע גם במדעים. בשנת 1958 הקימה את קרן בת שבע שמטרתה לקדם את המדע בישראל. הקרן קיימת עד היום ותומכת במחקרים ופרוייקטים שונים, מקיימת סמינרים, סדנאות, מעניקה מימון למחקרים ומעבדות במגוון תחומים ומלגות לסטודנטים.
בשנת 1989 זכתה בת שבע בפרס ישראל על תרומתה המיוחדת לחברה ולמדינה.

יש על שמה רחוב בעכו וביפו. הציעי אותה גם לעירייה שלך!

לקריאה נוספת
תצלום באדיבות ימה אנין אמינוב

דונה גרציה נשיא (1510-1569)

מגיעים לה עוד רחובות!

נדבנית , מדינאית ואשת עסקים מצליחה מאנוסי ספרד. אף על פי שהתנצרה למראית עין השתמשה בכספה לפדות שבויים יהודים, להגן מול השלטונות והכנסיה על היהודים האנוסים, תרמה לבנית ישיבות, בתי כנסת ובתי חולים. בתקופתה נחשבה לאישה העשירה בעולם. בכספה חכרה את אדמות טבריה והחלה לבנות בה ולישב בה יהודים.

רחובות על שמה יש בטבריה, חיפה ונתניה.
מומלץ להציע אותה בכל מקום כיוון שבכל עיר בארץ ישנן יוצאי ויוצאות ספרד שמורשתםן קשורה בדונה גרציה נשיא.

ויקיפדיה
צילום: שני כהן