מגיעים לה רחובות משלה!
היתה אשת עסקים יהודיה ממוצא בגדדי, שנודעה כפילנתרופית, רבנית מלומדת ופעילה ציונית.
נולדה בשנת 1859 במומבאי, הודו, בת לקהילה היהודית-בגדדית בעיר. היתה בת משפחת ששון, שזכתה לשם "הרוטשילדים של המזרח" בשל הונה המופלג. המשפחה שלטה על חלק גדול מהמסחר הענף בין הודו לבריטניה.
בנעוריה קיבלה חינוך פרטי מרבנים שהגיעו למומבאי מבגדאד, ובמקביל רכשה השכלה כללית בבית ספר נוצרי יוקרתי במומבאי.
בעזרת הונה המשפחתי מימנה יוזמות פילנתרופיות וציבוריות שונות. בין היתר תמכה במחקריו במומבאי של מרדכי זאב חבקין, מפתח החיסון כנגד חולרה, והשתתפה במאמציו להפיץ את החיסון בקרב האוכלוסייה המקומית. היא גם הייתה פעילה ציבורית בתנועה המקומית בהודו כנגד מנהג הפורדה, שכלל סגרגציה מלאה בין נשים לגברים ולבישת כיסוי גוף ופנים מלא מצד נשים מקומיות בנוכחות גברים.
לאחר פטירתו של בעלה בשנת 1894 קיבלה לידיה את ניהול חברת דוד ששון ושות' (David Sassoon & Co.), חברת המסחר הבינלאומית הגדולה של המשפחה, וכך באופן יוצא דופן לתקופה זו אישה עמדה בראשות חברה כלכלית גדולה.
בזכות חינוכה הפרטי מרבנים היא הייתה מלומדת היטב בכתבי הקודש היהודיים ובקיאה ברזי היהדות. לאורך חייה פרסמה מספר מאמרים בכתבי עת יהודיים על סוגיות שונות בהיסטוריה והדת היהודית, כולל מאמר על הגותו של רש"י (1930).
מסופר שבאחת מנסיעותיה לבגדד שהתה בעיר לאורך שלושה חודשים שבמהלכם ניתן לה הכבוד לקרוא בתורה באופן קבוע בבית כנסת בעיר. היא זכתה לשם התואר רבנית. בשנת 1924 הפכה האישה הראשונה המשמשת כיושבת הראש של הכנס השנתי של בית המדרש לרבנים בלונדון ונאמה את הנאום הפותח בכנס. הנאום הודפס כנספח לספרו של הרב יואל לייב הלוי הרצוג "אמרי יואל (ויקרא)". בנאום, שמתובל בדברי תורה ותלמוד, ציינה שהיא אסירת תודה על ההזדמנות שניתנה לה לנאום בפני הקהל המכובד, אך גם עסקה בזכויות נשים ונזפה בכך שרק שבעים שנה לאחר פתיחת המוסד ניתנה ההזדמנות לאישה לנהל את האסיפה השנתית.
הציעו רחובות על שמה בכל עיר שהיא.
לקריאה נוספת
תמונה באדיבות מרכז מידע הר הזיתים
