ד"ר יעל אנוך (1938-2018)

סוציולוגית, חברת הסגל הבכיר הראשונה בתחום הסוציולוגיה באוניברסיטה הפתוחה.

יעל אנוך (יוליאנה לבית בלום) נולדה בצפון גרמניה. הוריה של יעל, שמוצאם בפולין, איבדו את האזרחות הפולנית שלהם בשנת 1938, כאשר ממשלת פולין שללה את האזרחות של יהודים שגרו מחוץ למדינה. כך, הפכו הוריה של יעל לחסרי אזרחות וגורשו מגרמניה. בשנת 1939, השיגו ההורים אשרת תיירות לדנמרק ועברו לגור שם בשנים הראשונות של מלחמת העולם השניה.  בשנת 1943, כאשר היתה בת 5 בלבד, הוברחה יעל באוניית דייג לשוודיה הנייטרלית בשביל להגן על חייה. בהמשך פגשה שם את משפחתה.  בתום המלחמה, שבה המשפחה להתגורר בדנמרק.

לאחר סיום בית הספר התיכון בדנמרק למדה יעל אנוך הוראה. כציוניים, החליטו יעל ובעלה צבי (אשר למד אגרונומיה) ללמוד מקצועות אשר נחשבו בעיניהם לנדרשים בישראל.  בני הזוג עלו לארץ בשנת 1963.

לאחר העלייה לישראל החלה יעל ללמוד סוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב. למעשה, היתה הראשונה להשלים את תואר המוסמך (תואר שני) והראשונה לכתוב עבודת דוקטורט בתחומי הסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב.  בשנת 1981 התמנתה יעל אנוך לחברת הסגל הבכיר הראשונה בתחום הסוציולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. יעל היתה חלוצה בתחום הוראת הסוציולוגיה, והשפעתה ניכרת עד היום.  היא נעזרה בהכשרתה כמורה ובניסיונה הרב בהוראה, פיתחה את הקורסים הראשונים ועיצבה את דרכי ההוראה בתחום הסוציולוגיה.  

יעל פיתחה קורסי יסוד (כמו "מבוא לסוציולוגיה", אשר נלמד באוניברסיטה הפתוחה על ידי עשרות אלפי תלמידים לאורך השנים) וקורסים מתקדמים. כמו כן כתבה ותרגמה ספרי לימוד אקדמיים בעברית.  במשך השנים באוניברסיטה הפתוחה, יעל שמרה על קשר ישיר עם הסטודנטים ואהבה את המפגשים עמם. היא ייעצה לסטודנטים והדריכה אותם.

תחומי המחקר של ד"ר יעל אנוך היו רחבים מאוד, ועסקו בין היתר בתהליכי ההכשרה של עובדים סוציאלים, אתניות בדנמרק והיחס למיעוטים במדינה. בהמשך חקרה גם את נושא ההוראה מרחוק, תיירות וטיולי תרמילאים.

לאחר שפרשה לגימלאות בשנת 2006 תכננה אנוך לכתוב ספר על חוויותיה כילדה יהודיה בדנמרק בזמן מלחמת העולם השניה. היא החלה לאסוף חומרים ולראיין אנשים בני גילה אשר חיו בדנמרק בזמן המלחמה והוברחו לשוודיה לצורך הצלתם. עם זאת, העבודה לא הבשילה והספר מעולם לא פורסם.

יעל אנוך נפטרה בשנת 2018, כאשר היתה בת 80.

(התמונה מתוך ויקיפדיה ומוצגת במסגרת שימוש הוגן)

נעמי ברסלאו (1932-2018)

סוציולוגית וחוקרת אפידמיולוגיה-פסיכיאטרית ישראלית-אמריקאית.

נעמי ברסלאו נולדה בעפולה בתקופת המנדט הבריטי. הוריה היגרו מאוקראינה ועבדו בבניין. לאחר מספר שנים, המשפחה עברה לחדרה. היא למדה תואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית, ולאחריו עברה לניו-יורק כדי להשתלם בתחום המנהל המשפטי. בהמשך החליטה לעבור ללימודי סוציולוגיה.

בשנת 1987 התמנתה למנהלת מחקר במערך לשירותי הבריאות בדטרויט, ובשנת 2003 מונתה לפרופסורית לאפידמיולוגיה וביוסטטיסטיקה באוניברסיטה של מישיגן.

ברסלאו היתה היתה מהמדענים הראשונים שחקרו כיצד חוויות יומיומיות יכולות להשפיע ברמה הפסיכיאטרית. מחקריה עסקו רבות בהשפעת אירועים טראומטיים על הנפש. היא חקרה כיצד אירועים כמו מוות של אדם קרוב, תקיפה אלימה או אונס יכולים להוביל להפרעת דחק פוסט טראומטית  (PTSD). בשנת 1991 מצאו ברסלאו ושותפיה כי 5 מכל 10 תושבים צעירים של העיר דטרויט נחשפו לאירועים טראומטיים, וכי בערך רבע מהם פיתחו PTSD .

ברסלאו חקרה ומצאה כי מיגרנות עלולות להיות קשורות לדיכאון קליני ותחלואות נפש נוספות. מחקריה פורסמו בכתבי עת נחשבים, ובשנת 2001 שמה נכלל ברשימת החוקרים המצוטטים ביותר של המכון למידע מחקרי. כמו כן, זכתה בפרסים ואותות הוקרה רבים על פועלה ומחקריה.

נעמי ברסלאו נפטרה בגיל 86 מסיבוכי סרטן הרחם.

עיריית עפולה, עיר הולדתה של נעמי ברסלאו, או עיריית חדרה בה התגוררה, יכולות להנציח אותה ולקרוא רחוב על שמה!