נג'ווה סלאם (1925-1988)

נגווה סלאםשחקנית מצריה.

נט'ירה מוסא שח'אתה נולדה בקהיר למשפחה יהודית. עקב העוני שבו גדלה, היא הפסיקה את לימודיה בסוף בית הספר היסודי.
היא החלה לשחק בקבוצת התיאטרון של נגיב א-רחיאני. זאת לאחר שכשצפתה בהצגה של הקבוצה בגיל 13, היא ניגשה לרחיאני ואמרה לו שנהנתה ממנה ותרצה לעבוד אצלו. בתחילה הוא סירב, אך נג'ווה המשיכה להגיע כל שבוע. הוא התרשם מהילדה ואיפשר לה לעבוד כסייעת ללא תשלום. לאחר שנה, הוא החל לשלם לה סכום מועט וכאשר אחת מהשחקניות חלתה היא החליפה אותה. כאשר עלתה לבמה, אף אחד מהשחקנים האחרים לא האמין שזוהי הפעם הראשונה שלה עליה.

היא הפכה לשחקנית מן המניין, כוכבת מוכרת ואהובה ששיחקה בהצגות רבות.
בשנות ה-60 הקהל המצרי החל לגלות את עולם הטלוויזיה. נג'ווה שיחקה באחת מהתוכנית הנצפות ביותר, "הגבר שהתחייב" (בתרגום חופשי). בכל פרק היא שיחקה דמות אחרת לגמרי, דבר שדרש טווח משחק ויכולת של עמידה מול מצלמה, יכולות שלא כל שחקני התיאטרון ידעו או יודעים ליצור. היא שיחקה בעוד סדרות טלוויזיה מוכרות ומספר סרטים.
בשנות ה-70 הקימה קבוצת תיאטרון משלה שנקראה בשמה, "נג'ווה סלאם". הקבוצה הופיעה במרכז המוזיקה שבמרכז קהיר והצליחה מאד.

ב-1978 הוענק לה אות הוקרה מהמדינה מצרים ועד היום היא זכורה כאייקון לאומי ממלכתי מצרי.
ראוי להוקיר לה כבוד ושיהיה רחוב על שמה. ניתן לעשות זאת באחת מהערים בעלות דו קיום כמו יפו, עכו, חיפה או ירושלים. או באשדוד, שם חיים חלק ממשפחתה של נג'ווה עד היום.
עיריית אשדוד – העמוד הרשמי עיריית ירושלים עיריית חיפה עיריית עכו עיריית תל-אביב-יפו

מרים נוביץ (1908-1990)

מרים נוביץאוצרת, אספנית וחוקרת ישראלית.

נוביץ, ילידת רוסיה הלבנה, גדלה ברוסיה ובפולין, ולאחר לימודיה התיכוניים נסעה לצרפת. בפאריס הייתה מקורבת לחוג אמנים ולאנשי שמאל. בשנת 1943 נעצרה על פעילות פוליטית בחוגי השמאל ונכלאה במחנה ויטל, שם קשרה קשרי ידידות עם יצחק קצנלסון. המפגש עימו שינה את עולמה של נוביץ ובזכותו התקרבה לרעיון הציוני. לאחר שחרורה מהמחנה יצרה בפאריס קשר עם צביה לובטקין ואנטק צוקרמן, ובעקבות זאת עלתה לארץ ישראל (1946) והצטרפה לקיבוץ לוחמי הגטאות.

נוביץ הייתה האוצרת הראשונה של בית לוחמי הגטאות ומי שהניחה את המסד שלו, כבר בשנות ה – 50. היא שטבעה את המונח "התנגדות רוחנית" לגבי יצירות האמנות שנעשו בתקופת השואה, שרק מאוחר יותר זכה לתשומת לב ההיסטוריונים של השואה.

על פי נוביץ ההתנגדות הרוחנית, על כל היבטיה, הייתה חשובה יותר מהתנגדות באמצעות כלי נשק, כשהיציאה האמנותית היא פן חשוב שלה.

איפה ראוי להנציחה:
בערים בסביבת מקום פעילותה עיריית נהריה עיריית עכו

קיבוץ לוחמי הגטאות Ghetto Fighters' House
לקריאה נוספת
"הגיבורות : פרק מספר לכבוד יום השואה הבינלאומי" NRG
http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/205/216.html

התמונה באדיבות ארכיון בית לוחמי הגיטאות, מוצגת במסגרת שימוש הוגן.