פרופ׳ חוה ליפשיץ (2005-1936)


undefined

כימאית ישראלית בולטת, מומחית בתחום ספקטרומטרית מסה.

▪️נולדה בוינה כאוה וולף, ולאחר האנשלוס עלתה עם משפחתה לא״י. בילדותה גילתה כשרון בולט למוזיקה ולמדה פסנתר אצל המלחין פאול בן חיים.

▪️למדה כימיה וכימיה פיזיקלית לתואר ראשון ושני באונ׳ העברית. בשנת 1961 השלימה את דוקטורט בכימיה של קרינות בהנחיית גבריאל שטיין, שלאחריו נסעה לפוסט-דוקטורט באונ׳ קורנל, שם החלה את דרכה המקצועית בתחום המוביל בו עסקה – ספטקטרומטרית מסה.

▪️בשובה הצטרפה לסגל האונ׳ העברית שם פיתחה מעבדה לחקר התחום ותרמה לפיתוח ההוראה. הנחתה תלמידים רבים לדוקטורט ופוסט-דוקטורט, עמדה בראש המכון לכימיה באונ׳ העברית והיתה חברה בצוות העורכים של כתבי עת מקצועיים מובילים וזכתה במספר פרסים חשובים.

▪️בנוסף, החזיקה בתפקידים ציבוריים שונים בעולם האקדמיה – היתה חברה במועצה להשכלה גבוהה, יו"ר המחלקה לכימיה פיזיקלית וחברה בוועדה העליונה למדע וטכנולוגיה.

▪️שימשה דמות תומכת ומודל לחיקוי עבור מדעניות בתחילת דרכן באקדמיה.

▪️ליפשיץ התמודדה עם מחלת הסרטן במשך כ-20 שנה, אך המשיכה בפעילות ובמחקר עד ימיה האחרונים.

▪️הותירה בלכתה את בעלה, פרופ׳ אסא ליפשיץ – גם הוא במכון לכימיה באונ׳ העברית, ושלושה ילדים.

עיריית תל-אביב-יפועיריית ירושליםעיריית רחובותהאוניברסיטה העברית

*התמונה מתוך אתר מכון ויצמן ומוצגת במסגרת שימוש הוגן

סמיש זדנקה (דבורה כהן), (1904-2007)

סמיש זדנקה דבורה כהןנולדה בפראג שבאותה תקופה הייתה שייכת לאוסטריה. כנערה הייתה פעילה בתנועת נוער ציונית והחינוך שקיבלה משם הביא אותה לעלות לארץ ישראל, בשנת 1924.
בשנת 1926, יחד עם בעלה, נסעה לקליפורניה כדי להשלים את לימודי האוניברסיטה שלה, באוניברסיטאות דיוויס וברקלי, ובסיומם קיבלה תואר בוגר במקצועות של טכנולוגיית מזון ותזונה.
בשנת 1934, לאחר שובה לארץ מצאה עבודה ככימאית בבית החרושת לשימורי פירות שהיה ברחובות. שנים ספורות לאחר מכן הצטרפה לתחנת הניסיונות שהייתה גם היא ברחובות.
בשנת 1946 מונתה דבורה לראשת המעבדה לשימורי פירות וירקות, ובשנת 1949, מונתה כמדריכה בפקולטה לחקלאות ברחובות, בתחום טכנולוגיה של פירות.
לאחר שנת 1951, עברה לעבוד בתחנה לחקר החקלאות, ושם שימשה כמנהלת המחלקה לטכנולוגיה של מזון.
בשנת 1963, קיבלה זכות להדריך עבודות גמר ועבודות דוקטורט בפקולטה לחקלאות.
בשנת 1946, קיבלה דבורה מענק מהממשלה הבריטית, שנועד עבור הכנת מיצים ותרכיזים של פירות הדר.
השגיה המדעיים הם:
היא שימשה כיועצת בועדות ששימשו לתיכנון תעשיית המזון, כולל עיסוק בהכנת תקנים למוצרי מזון במוסדות בישראל ובחו"ל.
היא עבדה גם בפיתוח נושא השימורים בבתי הספר החקלאיים בארץ.
למידע נוסף:
http://www.agri.gov.il/he/pages/468.aspx
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית רחובות
התמונה מתוך אתר מכון וולקני, ומוצגת במסגרת שימוש הוגן.

ציון ציפורה (1437-1462)

ציון ציפורהקיסרית אתיופיה.

ציון ציפורה השתייכה לקהילת ביתא ישראל באתיופיה, ונולדה למשפחה מיוחסת משושלת הגדעונים. הקיסר זרע יעקב, משושלת הסולומונים, ראה את ציון באחד מביקוריו העממיים, והתאהב בה בשל יופיה הרב. הוא נשא אותה לאישה, והכריח אותה להתנצר לשם כך. ציון ציפורה התנצרה למראית עין, אולם בסתר המשיכה לשמור על יהדותה ועל קשריה עם קהילתה – ביתא ישראל. למרות מעמדה הנחות כאישה השלישית של הקיסר, ציפורה זכתה לכבוד רב בשורות השלטון והיא ניהלה בפועל את בית המלוכה. לאחר שנולדו ילדיה מהקיסר, היא זכתה לכינוי הכבוד האם הקיסרית בקרב הממלכה כולה.
תקופת מלכותו של זרע יעקב התאפיינה בקנאות נוצרית ורדיפה רבה על רקע דתי, ובייחוד ביטול המנהיגות הקהילתית בקרב העדות השונות והחזרת שלטון הנציבים מטעם השלטון – גם באופן אלים. ציפורה סיפרה לראשי ביתא ישראל על תוכניותיו של הקיסר, והמלך גדעון – מנהיג הקהילה וקרוב משפחתה – החל באסיפת צבא לוחם על מנת לסכל את תוכנית הקיסר והכתרת בנו אסקל, המשותף לו ולציון, תחתיו. ציפורה חיכתה לרגע הנכון, וכאשר נודע לה כי הקיסר עזב את עיר הבירה לצורך ניהול קרב כנגד מורדים מוסלמים, היא הדליפה זאת לקהילתה. המלך גדעון ולוחמיו ניצלו את פגיעותה של הממלכה, והחלו בפלישה אל עיר הבירה. המידע על המרד היהודי הגיע אל אוזנו של הקיסר, והוא מיהר חזרה אל עיר הבירה על מנת לדכאו. הקיסר ידע כי תושבי הממלכה יתמכו בניסיון להדיחו, בין השאר בשל רצון היהודים להמליך תחתיו את בנו, אסקל, אשר שייך ל2 שושלות מלוכה עתיקות – הסולומונית מצד אביו והגדעונית מצד אימו. על כן, דיכא זרע יעקב את נסיון המרד באמצעות קרב אכזרי וחסר רחמים. לוחמים יהודים רבים נהרגו, מנהיגי הקהילה נלקחו בשבי וציפורה נרצחה על ידי הקיסר אל מול ילדיהם המשותפים. בנוסף, הקיסר הגלה את בנו הבכור, אסקל, ופקד עליו לנהל את בית הכלא בו שכנו השבויים היהודים. אסקל שמר טינה לאביו, ועל כן התיידד בכלא עם אבא צברה, אחד מהמנהיגים השבויים, ויחד ביצעו בריחה המונית מהכלא. לימים, שב אסקל את היהודים וחידש את מעמדם ההלכתי-חברתי של הנזירים בקהילה. בנה השני, באדה מריאם, הפך ליורש לאחר הגלייתו של אחיו הבכור, וירש את אביו מספר שנים לאחר מות אימו.

מרד ציפורה זכור בכאב בקרב בני ביתא ישראל, ולמרות התוצאות הקשות ציון ציפורה זכורה כ"אסתר המלכה" של הקהילה. במקורות השונים, מתוארת דמותה כמופת לגבורה, ונאמנות לעמה, קהילתה ומורשתה.

מומלץ להציע לרחוב בכל עיר בישראל, ובייחוד הערים ירושלים ורחובות בהם חיה אוכלוסייה רבה ממוצא אתיופי.
עיריית רחובות Jerusalem Municipality | עיריית ירושלים

**תמונת אילוסטרציה, מוצגת במסגרת שימוש הוגן**

 

יהודית המלכה (המאה העשירית)

יהודית המלכהאחת ממלכות אתיופיה הבולטות ביותר.
יהודית המלכה הייתה שליטת אתיופיה בסוף המאה העשירית. למרות משמעותה ההיסטורית הרחבה, כמעט ואין מקורות היסטוריים כתובים המתעדים את חייה ופועלה. רוב המידע הידוע על יהודית ועל תקופת שלטונה, מקורו במסורות בעל פה אשר השתמרו במשך השנים בקרב קהילות האזור: ביתא ישראל, הנצרות האתיופית והקופטיים המצריים. אך על אף המקורות המרובים, ולעיתים סותרים, קיימת הסכמה רחבה כי מדובר במלכה לא-נוצרית אשר הצליחה לאחד תחתיה צבא גדול של קהילות לא-נוצריות ולהפיל את ממלכת אקסום הרודנית.

על פי ביתא ישראל, יהודית נולדה בשם אסתר למלך גדעון משושלת הגדעונים המיוחסת, ולאחר עלייתה לגדולה אימצה את השם יהודית אשר מזוהה עם מנהיגות בנות העדה. בקרב קהילות ערביות שונות, כונתה חווה היהודיה. על סמך מספר מקורות נוצריים, יהודית אינה משושלת המלוכה, אך היא התגיירה לאחר נישואיה אל זרע יעקב – קיסרה של אתיופיה.
על פי התיעוד ההיסטורי, בשנת 980 בקירוב החל לשלוח מלך אקסום מכתבים למנהיגים נוצריים בבקשה לעזרה מול צבא חזק ועיקש בהנהגת אישה. אותה מורדת, יהודית שמה, זרעה הרס רב בממלכה, ורדפה אחר כל סממן מלוכני – נוצרי תוך שריפת ערים וכנסיות רבות ורדיפת המלך מעיר לעיר. בקשות העזרה של מלך אקסום נענו בשלילה, ויהודית תפסה את השלטון והוכתרה כמלכה. במשך כל תקופת שלטונה, רדפה יהודית את הדת הנוצרית בעוד ששאר הדתות, ובעיקר היהדות, נהנו מחופש דת נרחב. בנוסף, מיד עם ביסוס שלטונה החלה יהודית ביחסי מסחר נרחבים עם מנהיגי האזור אשר רחשו לה כבוד רב, בין היתר עקב הצלחתה הצבאית. מקורות יהודים טוענים כי יהודית מרדה במלכות אקסום כנקמה על כפיית הנצרות על קהילת ביתא ישראל תוך שימוש באלימות רבה. באחד הקרבות, נהרג אביה גדעון, ויהודית לקחה את הפיקוד על צבאו ונשבעה לנקום את מותו. על פי המסורות הנוצריות, יהודית ניהלה רומן אסור עם אחד מבני המלוכה. כאשר נודע הדבר ברבים, נענשה יהודית בעינויים קשים ועל כן נשבעה לנקום.

במסורת האתיופית הנוצרית, יהודית המלכה ידועה לשמצה בשל סלידתה העמוקה מהדת, והרדיפה הנרחבת כנגדה בתקופת שלטונה. בעוד שבמסורות לא-נוצריות, ובייחוד בקרב ביתא ישראל, זכורה יהודית כמנהיגה אהודה ותקופת שלטונה נחשבת לתור הזהב. למרות הסתירות בפרטיה הביוגרפיים, על דבר אחד אין עוררין. יהודית המלכה נחשבת לשליטה הגדולה והחשובה ביותר בימי הביניים בהיסטוריה האתיופית, והיחידה אשר הצליחה באמצעים צבאיים להביס אימפריה, ולבסס שושלת מלוכה חדשה משלה.

מומלץ להציע את שמה בכל עיר בישראל, ובייחוד העיר רחובות, בה חיה אוכלוסייה רבה של יוצאי אתיופיה.
עיריית רחובות

למידע נוסף – https://goo.gl/hkDQWt

**התמונה מוצגת במסגרת שימוש הוגן**