פנינה קליין (1945-2014)

פרופסור לפסיכולוגיה וכלת פרס ישראל לחקר החינוך.

פנינה נולדה בעיר טרנוב שבפולין עם תום מלחמת העולם השניה. הוריה, דב ורחל, היו ניצולי שואה. המשפחה עלתה לארץ באוניית המעפילים "נגבה" והתגוררה בתל אביב. היא למדה פסיכולוגיה וביולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, ובמהלך לימודי התואר השני עבדה בשירות הפסיכולוגי החינוכי עם ילדים בסיכון משכונת התקווה. בתקופה זו החלה להתעניין בפיתוח תוכניות להתערבות מוקדמת עבור אוכלוסיות אלו.

לאחר השלמת הדוקטורט שלה בארצות הברית, החלה ללמד ולחקור בבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר אילן כפרופסורית מן המניין. היא שימשה כראש התוכנית ללימודי התפתחות הילד והקימה את מרכז "בייקר" לחקר שיטות חינוך וטיפול בילדים בעלי צרכים מיוחדים בבר אילן.

מחקריה של קליין, אשר זכו להערכה בינלאומית, עסקו בחקר החינוך לגיל הרך. היא פיתחה מודלים ושיטות הערכה ליחסי גומלין בין פעוטים למבוגרים, בפרט בקשר שבין אנשי הוראה לתלמידים וכן הקשר שבין הורים לילדיהם.

השיטה הייחודית שפיתחה למדידה כמותית של איכות הקשר הרגשי בין הילד למטפליו, וכן הגישה שפיתחה להתערבות חינוכית המשלימה את החסכים של הילד, הן אבני יסוד בטיפול בתחום החינוך בישראל וברחבי העולם.

"החלום שלי", אמרה, "הוא לראות את כל הפעוטות והתינוקות בישראל מקבלים את 'התפריט המנטלי' המלא שהם זקוקים לו, לראות את כל הילדים משתלבים במסגרות המתאימות להם, וגדלים לממש את הפוטנציאל הגלום בהם לטובתם ולטובת החברה שהם חיים בה".

קליין נמנתה עם מדליקי המשואות ביום העצמאות ה-60 למדינת ישראל, שנחגג בסימן ילדי ישראל. כמו כן, בשנת 2011 הוכרזה כזוכת פרס ישראל לחקר החינוך. בנוסף, היתה חברה בוועדת טרכטנברג שהוקמה בעקבות המחאה החברתית בשנת 2011.

בגבעת שמואל, עיר מגוריה, קראו רחוב על שמה.

שארלוטה ביהלר (1893-1974)

פסיכולוגית התפתחותית יהודייה-גרמנייה.

שארלוטה נולדה בברלין בשנת 1893 למשפחה ממוצא יהודי-פולני. אביה ואלטר היה מהנדס ואמה רוז היתה מוזיקאית ואינטלקטואלית, אשר הביעה את תסכולה לגבי חוסר היכולת של נשים להתקדם באותה תקופה.

בשנת 1913 החלה ללמוד פסיכולוגיה, רפואה ופילוסופיה באוניברסיטת פרייבורג. שארלוטה למדה אצל בכירי הפסיכולוגים באותה התקופה. בשנת 1918 סיימה שרלוטה את הדוקטורט, וכך הפכה לדוקטור הצעירה ביותר והאישה הצעירה ביותר בעלת דוקטורט בסקסוניה. בשנים אלו פגשה שארלוטה את קארל ביהלר, שהפך לבן זוגה.

בשנת 1923 עבר הזוג ביהלר לאוניברסיטת וינה, שם החלה שארלוטה ללמד ובהמשך קודמה למשרת פרופסור חבר. בשנים אלו זכתה להכרה בינלאומית בעקבות מחקריה על פסיכולוגיה התפתחותית, בדגש על ההתפתחות הפסיכולוגית מגיל הילדות לנעורים. היא פתחה את "בית הספר הוינאי להתפתחות הילד" של שארלוטה ביהלר, שם חקרה ופיתחה שיטות רבות הנמצאות בשימוש גם היום.

במרץ 1938, בעת ששהתה בלונדון, כבשה גרמניה הנאצית את אוסטריה. קארל, בעלה של שארלוטה ששהה באותה תקופה בגרמניה, נאסר עקב הבעת דעותיו נגד השלטון הנאצי. בעזרת קשריה דאגה שארלוטה לחילוצו של בעלה מהשבי, ובאוקטובר 1938 המשפחה התאחדה בעיר אוסלו שבנורווגיה. המשפחה היגרה לארצות הברית זמן קצר לפני הפלישה הנאצית למדינה.

לאחר המעבר לארצות הברית, החלה שארלוטה להיות מעורבת בזרם הפסיכולוגיה ההומניסטית (אסכולה העוסקת במימד האנושי של הפסיכולוגיה והקשר שלו להתפתחות התיאוריה הפסיכולוגית), ואף עמדה בראש האגודה לפסיכולוגיה הומניסטית.

שארלוטה ביהלר נפטרה בשנת 1974 בעיר שטוטגארט שבגרמניה, בה התגוררו ילדיה.

בשנת 1992, הוקם בוינה מכון מחקר על שמה (Charlotte-Bühler-Institut für praxisorientierte Kleinkindforschung), העוסק במחקר פסיכולוגיה של פעוטות. שרלוטה ביהלר זכתה לרחוב משלה בערים בגרמניה.

אנחנו מאמינות כי ראוי להכיר ולהוקיר את פועלה בישראל. לכן, מגיע לה גם כאן רחוב משלה!

(התמונה מתוך ויקיפדיה ומוצגת במסגרת שימוש הוגן)

רומה פלק (1932-2020)

רומה פלק היתה פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. במלחמת העצמאות שירתה בארגון ההגנה וקיבלה את התשדורת האחרונה בקרב על גוש עציון.

רומה אורן נולדה בירושלים בשנת 1932 להורים ילידי סלונים (כיום בבלארוס). היא למדה בגימנסיה העברית ברחביה, שם טופחה אהבתה למתמטיקה. את לימודי התיכון סיימה בגימנסיה הרצליה.

במהלך מלחמת העצמאות, הצטרפה רומה לארגון ההגנה ושירתה כאתתית (שולחת אותות) בעזרת מורס והליוגרף (איתות במראות).

"עברנו קורס במורס" סיפרה בראיון לתולדות ישראל, "אהבתי את זה מכיוון שעד אז הייתי ילדה טובה ירושלים, לא הייתי מהחבר'ה… פתאום הרגשתי בפעם הראשונה שאני עושה משהו משמעותי, עם תועלת, שמנצל את הכשרונות שלי. הייתי טובה בזה".

יום לפני הכרזת העצמאות, קיבלה את התשדורת האחרונה שבה הודיעו על נפילת גוש עציון. "כולנו בכינו, זה היה נורא", סיפרה.

רומה למדה פסיכולוגיה וסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית. בשנת 1975 קיבלה את תואר הדוקטורט על עבודתה בנושא "תפיסת מקריות".  היתה מרצה וחוקרת במחלקה לפסיכולוגיה, ולימדה בחוגים נוספים בהם החוג לחינוך ולעבודה סוציאלית. מחקריה עסקו בקבלת החלטות בתנאי אי ודאות ותפיסת האינסוף והמקריות, במיוחד בחקר החשיבה של ילדים כלפי נושאים אלו.

במהלך הקריירה שלה כתבה רומה פלק ספרי חידות מתמטיות ("אתגרים לתאים האפורים", "יש בעיה!") ויצרה את משחק הקופסה "ברירה וסיכוי".  בספרה "אתגרים לתאים האפורים", הנחתה את הקוראות והקוראים:

"איך לקרוא את הספר? לאט לאט ובמינון סביר. אני ממליצה להתייחס לספר זה כמו לשתיית קפה: לא יותר מדי בבת אחת ולא לפני השינה. מומלץ לחשוב לבד על כל בעיה לפני שמציצים בפתרונה. הפתרון יהיה הרבה יותר משמעותי בעבורכם אם הגעתם אליו (או לפתרון אחר) בכוחות עצמכם, או אף אם עשיתם חלק מהדרך ועמדתם על סוד הקושי והסיבוך של הבעיה."

פרופ' רומה פלק היתה נשואה לפרופ' רפי פלק ז"ל, אשר נפטר בשנת 2019.

היא נפטרה בשנת 2020 והותירה אחריה שני ילדים, נכדים ונינים.

עיריית ירושלים מועצה אזורית גוש עציון

התמונה מתוך אתר "הארץ" ומוצגת במסגרת שימוש הוגן.