סוניה קולודני (1901-1999)

15940464_1248933485195519_5100898052322430758_nמראשונות הצלמות העבריות בישראל.

קולודני נולדה בשנת 1901 בעיר פינסק באימפריה הרוסית. בשנת 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, גורשה משפחתה לפולין. סוניה, נערה צעירה, עבדה במשך שנתיים כשוליה אצל צלם בוורשה. בשנת 1922 עלתה לארץ ישראל והקימה סטודיו לצילום במרפסת בית אחיה בחדרה והייתה למפרנסת העיקרית במשפחה.

בתקופה זו של ראשית הציונות, תחום הצילום נשלט ברובו המוחלט על ידי גברים שעבדו עבור מוסדות ציבור והציגו בצילומיהם נקודת מבט גברית-ציונית. בתמונותיה של קולודני ניתן למצוא יותר חופש ופחות פורמליות. היא תיעדה את מרחב המושבות מחוץ למשולש העירוני תל-אביב-חיפה-ירושלים. בצילומיה ההיסטורים אפשר למצוא גם דמויות מחייכות שאינם ממורכזות, לעומת הפנים חמורות הסבר המאפיינות את האסתטיקה הפדנטית של התקופה. איזור פעילותה הייתה בחדרה והסביבה ובין היתר תיעדה את ייבוש הביצות, העבודה החקלאית, הטקסים וכן דיוקנאות ומשפחות ועוד.

אסוף התצלומים של קולדוני מהווים נדבך חשוב ביותר בארכיון ההיסטורי של רצועת החוף הפריפריאלית בכלל ושל חדרה בפרט. אוסף זה נרכש על ידי מוזיאון החאן עם הקמתו בשנת 1982. כיום, מספר מצלמות ואביזרים מהסטודיו של קולודני מוצבים בתצוגת הקבע של המוזיאון.

בשנת 2013 אישרה ועדת השמות של עיריית חדרה להנציח את קולודני ברחוב שעתיד להיסלל בשכונת וייצמן במערב העיר.

איפה ניתן להנציח אותה: מועצה מקומית פרדס חנה כרכור ובערים נוספות בסביבת חדרה אותן הנציחה.

לקריאה נוספת:

פוטו סוניה / מוזיאון ארץ ישראל

צלמת בודדה בעולם גברי / גבי מנשה

תצלום באדיבות ארכיון עיריית חדרה

רות גרובר (1911-2016)

15284188_1201873063234895_4923914439677875879_nאישה אמיצה ופורצת דרך שתיעדה את התקופות הסוערות ביותר במאה העשרים. עיתונאית, סופרת, צלמת, ואקטיביסטית.

רות נולדה בברוקלין בניו יורק למשפחת מהגרים רוסים-יהודיים. כבר בגיל 15 נרשמה לאוניברסיטת ניו יורק, לאחר מכן המשיכה ללמוד באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, ובגיל 20 הייתה לאדם הצעיר ביותר שקיבל תואר דוקטור כשסיימה את לימודי הדוקטורט שלה באוניברסיטת קלן בגרמניה.

לאחר ששבה לארה"ב החלה את הקריירה שלה כעיתונאית.
בזמן מלחמת העולם השנייה יצאה רות ללוות כוח צבאי במשימה סודית להציל 1000 יהודים מאיטליה ולהביאם לארה"ב. במהלך ההפלגה לארה"ב תיעדה רות את סיפורם של הפליטים, ולאחר מכן ליוותה אותם וסייעה להם במאבקם להשיג אשרת שהייה ואזרחות.
כעיתונאית סיקרה רות את ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל ואת ועדת אונסקו"פ, את אוניית המעפילים אקסודוס, את משפטי נירנברג, את הקמת מדינת ישראל, את המעברות בישראל בשנות החמישים ועוד. בשנת 1985, כשהייתה בת 74, נסעה רות לאתיופיה לסקר את "מבצע משה" וליוותה עולים יהודים במסעם לישראל.

כלת פרס נעמת על שם גולדה מאיר לזכויות אדם ופרס מוזיאון הסובלנות ממרכז שמעון ויזנטל. בשנת 2008 זכתה לאות הערכה מאת הקואליציה נגד צנזורה בארה"ב על פועלה לשימור חופש הביטוי. ספרה "רחלה" המתעד את חייה של האחות רחלה פריבס זכה בפרס הספר הטוב בישראל לשנת 1979.

במהלך הקריירה הארוכה שלה פרסמה רות כעשרים ספרים וספרי צילומים.
ספרה "מקום מפלט" עובד לסרט עלילתי בשנת 2001, ובשנת 2009 הופק סרט תיעודי על חייה בשם "הקדימה את זמנה".

כדאי להציע אותה בכל עיר בישראל.

לקריאה נוספת

בתמונה: רות גרובר בשנת 1941, תצלומסך מתוך יוטיוב

אנה ריבקין-בריק (1908-1970)

12510499_972406352848235_3668306402156817602_nאיך אין על שמה רחובות??

צלמת ומאיירת שוודית יהודייה.
אנה נולדה למשפחה יהודית ציונית ברוסיה. כשהייתה אנה ילדה קטנה היגרה משפחתה לשוודיה ושם היא גדלה. עוד בנעוריה גילתה את אהבתה לעולם הצילום, וכבר כשהייתה בת 20 פתחה סטודיו לדיוקנאות בשטוקהולם. בהמשך הרחיבה אנה את תחומי יצירתה כשעבדה כצלמת עיתונות ואף כמאיירת.
אנה הרבתה לנסוע ולטייל בעולם, ולתעד את מסעותיה. במהלך מסע שכזה בלפלנד בשנת 1949 פגשה בילדה אלה קרי בת השלוש, ונשבתה בקסמה. אנה צילמה תמונות רבות שלה, והעיתונאית אלי ינס ליוותה את הצילומים בטקסט על חייה של אלה קרי ומשפחתה. הצילומים והטקסט אוגדו בספר שיצא בשנת 1951 הפך ללהיט. הוא תורגם לשפות רבות והפך לספר הראשון מבין רבים בסדרת "ילדי העולם", את כולם צילמה אנה.
במהלך ביקוריה הרבים בישראל צילמה אנה ותיעדה גם את ילדי ישראל. היא פגשה בלאה גולדברג שהפכה לחברתה הטובה, ויחד הן יצרו שני ספרים על ילדים ישראלים. בנוסף הרבתה לצלם ולתעד את החיים בארץ ישראל, ואף פירסמה בשוודיה שני ספרי תצלומים המתעדים את הקמת המדינה.
ישראל הייתה מאד משמעותית עבור אנה, וכאשר חלתה בסרטן בחרה להגיע לישראל ולחיות בה את שארית חייה. היא נפטרה בתל אביב בשנת 1970 ונקברה בבית העלמין בבת-ים.

בשנת 1973 קבעה אגודת הצלמים של שוודיה פרס שנתי לצילום על שמה.
אין על שמה אף רחוב בישראל! כדאי להציע אותה בחולון, "עיר הילדים", ובערים נוספות. הציעי אותה לעירייה שלך!

לקריאה נוספת ולצילומים של אנה ריבקין-בריק מביקוריה בישראל
תצלום באדיבות יעל שרר