מרים בת אברהם (לויטין) (1908-1998)

חקלאית וזמרת.

מרים בת אברהם נולדה בתימן, ולאחר שהתייתמה מהוריה בגיל צעיר, עלתה עם משפחת דודה ב-1912 לארץ ישראל. המשפחה התיישבה ברחובות, וחיה בעוני רב. מרים לא זכתה להשכלה מסודרת, ועם הזמן נשלחה לבית יתומות בירושלים, שם גדלה והתחנכה. בהיותה בת 14, פגשה בה מניה שוחט, דמות בולטת באותם ימים, ונקשרה אל מרים עד מאוד. היא פרשה עליה את חסותה, ומרים עברה לקיבוץ כפר גלעדי יחד עם מניה, שם למדה בבית הספר החקלאי לבנות בניהולה של חנה מייזל.

מרים התאהבה ברעיון הקיבוץ, ובעיקר בעבודת החקלאות. היא עבדה בגן הירק המקומי, ועסקה בגידול ירקות לזרעים. במסגרת עבודתה, הגיעה מרים להישגים רבים בתחום, אשר הובילו לזכייתה בפרסים רשמיים על כך: פרס העבודה הממלכתי, פרס מטעם חברת הזרע ועוד. במהלך עבודתה, נהגה מרים לשיר, וכל באי גן הירק זכו לשמוע את קולה הנאווה. למרות הפצרות רבות ונשנות מצד חבריה לפתח את קריירת השירה שלה, מרים סירבה והעדיפה להמשיך לעסוק בחקלאות. אולם היא לא רצתה לוותר על אהבתה לשירה באופן מלא – מרים נהגה להופיע במסגרות השונות בקיבוץ, בעיקר בעת ביקור אורחים נכבדים, טקסים רשמיים ואף בערבי שירה מקומיים. מרים שימשה כסולנית, וקולה הערב כבש יוצרים מפורסמים באותה תקופה, אשר ביקשו להיפגש עם ולהעביר לה את יצירותיהם. במשך השנים, שרה מרים מגוון רחב של שירים, ובעיקר שירי ילדים ושירי ארץ ישראל קלאסיים.

מומלץ להציע את שמה של מרים בת אברהם לרחוב בכל עיר, ובייחוד ראש העין הממותגת כעיר המוזיקה.
עיריית ראש העין

**התמונה לקוחה מאתר חלון אחורי, ומוצגת במסגרת שימוש הוגן. צילום מקור: גדעון גלעדי**

שרה אשל (1918-2012)

היתה סופרת ילדים ישראלית.
שרה נולדה וגדלה בעיירה בליניץ שבתקופת לידתה היתה שייכת לרוסיה הלבנה, עלתה יחד עם הוריה לארץ ישראל בשנת 1931, בהיותה בת 13.
את לימודי בית הספר היסודי שלה למדה ברחובות, ואת לימודי התיכון המשיכה בתל אביב.
בגיל צעיר, הצטרפה לתנועת השומר הצעיר, והגיעה לתפקיד רכזת הנהגת התנועה הראשית, בהמשך דרכה למדה בסמינר למדריכי נוער שהתקיים בירושלים.
בשנת 1937, הצטרפה לקיבוץ של השומר הצעיר, והייתה מבין האנשים שהקימו את חצור, עסקה בעבודה בחקלאות, בתעשייה, ובחינוך ילדי עולים מהקיבוץ שבו התגוררה, ובחינוך ילדי קיבוצי הסביבה.
בין השנים 1971 ל-1978, עבדה במכון למחקר חינוכי של הפרופסור ראובן פוירשטיין ז"ל, ותפקידה היה להנחות מורים בתכניות העשרה מיוחדות שהיו מיועדות לעבודה עם ילדים מתקשים בלמידה.
במהלך שהותה בקיבוץ נישאה לבעלה, ושם נולדו ילדיהם ונכדיהם, בשנת 1967, בתקופת מלחמת ששת הימים נהרג בנה בעת מילוי תפקידו כטייס בחיל האוויר.
למידע נוסף
קרדיט תמונה:התצלום מתוך אתר לקסיקון הספרות העברית החדשה ומוצג במסגרת שימוש הוגן.
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית רחובות
עיריית תל-אביב-יפו

נעמי אונגר (1933-2007)

היתה סופרת ישראלית, ניצולת שואה, התפרסמה גם בזכות המאבק למניעת תאונות אימונים בצה"ל שהובילה יחד עם בעלה, המאבק נוהל בעקבות נפילת בנם בתאונת אימונים.
הוציאה ספר הנקרא "לעצור את הכדור", שבעת יציאתו חולק לכל צוערי צה"ל.
חלק מתוצאת מאבקם הייתה הקמת ועדה בנושא מניעת תאונות אימונים.
נעמי נולדה בלודז', בבית ציוני, אביה היה ציר בקונגרס הציוני בבזל, ומנהיג ציוני מקומי, כשפלשו הנאצים לפולין, עזבה המשפחה את המדינה, וברחה למזרח אירופה, בשנת 1939, יצא אביה להשתתף בקונגרס היהודי בבזל, אך נרצח בדרכו חזרה הביתה.
נעמי ואימה, חזרו לבוכניה, שהייתה ליד קרקוב, שם היו יחד בגטו, בשנת 1943 נמסרה למסלול בריחה של חברי המחתרת הציונית הסלובקית, שברחו להונגריה.
מסלול הבריחה התחיל בכך שנעמי הייתה אצל אישה שהעבירה אותה לצד השני של הגבול, ומשם עברה נעמי דרך מדינות שונות, עד שהגיעה לישראל.
בשנת 1944, הגיעה נעמי לישראל, לקיבוץ יגור, והייתה אצל משפחה מאמצת, בשירותה הצבאי עסקה בעבודות סיקול אבנים, ופגשה את מי שיהיה לימים בעלה, צביקה אונגר.
הקריירה שלה כסופרת החלה בגיל 12, והתחילה מכתיבת סיכומים על חיי הקיבוץ, וביקורת על ספרים שקראה.
בזמן מלחמת ששת הימים, כתבה יומן על חוויות המלחמה, יומן שהפך לעיתון חודשי שהוציאה יחד עם תלמידי כיתתה.
בשנת סיום לימודיה בבית הספר, כתבה עבודת גמר בנושא הרעיונות שהביאו להתפתחות התנועה הציונית, המורה שלה שלח את העבודה למחלקת המחקר של ההיסטוריה היהודית, שהייתה באוניברסיטה העברית בירושלים, ובתגובה למשלוח העבודה, המחלקה הזמינה את נעמי ללימודי מחקר במחלקה, אך נעמי סירבה.
לקראת גיוסה לצבא, הגיעה לסמינר שנערך בקיבוץ אפעל, בנושא מנהיגות, ושם החליטה לקחת הפסקה מלימודיה לטובת גיוסה לצה"ל.
במשך הקריירה כסופרת, כתבה ארבעה ספרים.
למידע נוסף
קרדיט תמונה: אתר עיתון "הארץ",התמונה מוצגת במסגרת שימוש הוגן.
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית תל-אביב-יפו
עיריית אילת

תמר אנה הלנה קולק (1917-2013)

היתה רעייתו של טדי קולק ז"ל, לשעבר ראש עיריית ירושלים, ונמנתה על מייסדות אירגון איל"ן, אירגון המטפל בילדים נכים.
תמר נולדה בוינה שבאוסטריה, כנערה לקחה חלק בפעילות תנועת הנוער הציונית, "כחול לבן", ובעת פעילותה בתנועה פגשה את טדי קולק, שיהיה בעלה.
בשנת 1937, עלתה לארץ, ונפגשה עם טדי בפעם השנייה, יחד הצטרפו השניים לקבוצה שייסדה את קיבוץ עין גב, תמר מונתה לאחראית על אספקת המזון שהגיעה לקיבוץ, והייתה אחראית גם על תקציב הקיבוץ.
במקביל, התחיל טדי את פעילותו הציבורית בסוכנות היהודית, לאחר קום המדינה, נשלחה משפחת קולק לשליחות בוושיגנטון, שליחות שהסתיימה בשנות ה-50'.
משפחת קולק עברה לגור בירושלים, כשטדי מונה למנהל משרד ראש הממשלה.
תמר הייתה לצידו של טדי לאורך כל עשייתו הציבורית, ובמיוחד לאורך כהונתו בת 28 השנים כראש עיריית ירושלים, כהונה שהסתיימה בשנת 1993, עם תחילת כהונת אהוד אולמרט כראש העיר.
בנוסף לכך, הייתה תמר ממייסדות איל"ן, היא כיהנה כיו"ר סניף איל"ן בירושלים במשך תקופה של יותר מ-25 שנים, ובהמשך הייתה נשיאת הכבוד של הסניף.
קיבלה את עיטור איל"ן בשנת 2000.
בשנת 1982 פעלה במסגרת "בית תמר", הנקרא על שמה, "בית תמר", היה מקום שסיפק מודל משפחתי מיוחד, שהיה תחליף עבור ילדים נכים שלא היו יכולים לגור עם משפחותיהם בעקבות נסיבות חיים קשות.
אז איפה כדאי להנציח אותה?
Jerusalem Municipality | עיריית ירושלים

למידע נוסף

קרדיט תמונה: אתר ynet, התמונה מוצגת במסגרת שימוש הוגן.