פרחה ששון (1859-1936)

12565380_971390762949794_6053640877174134430_nמגיעים לה רחובות משלה!

היתה אשת עסקים יהודיה ממוצא בגדדי, שנודעה כפילנתרופית, רבנית מלומדת ופעילה ציונית.
נולדה בשנת 1859 במומבאי, הודו, בת לקהילה היהודית-בגדדית בעיר. היתה בת משפחת ששון, שזכתה לשם "הרוטשילדים של המזרח" בשל הונה המופלג. המשפחה שלטה על חלק גדול מהמסחר הענף בין הודו לבריטניה.
בנעוריה קיבלה חינוך פרטי מרבנים שהגיעו למומבאי מבגדאד, ובמקביל רכשה השכלה כללית בבית ספר נוצרי יוקרתי במומבאי.
בעזרת הונה המשפחתי מימנה יוזמות פילנתרופיות וציבוריות שונות. בין היתר תמכה במחקריו במומבאי של מרדכי זאב חבקין, מפתח החיסון כנגד חולרה, והשתתפה במאמציו להפיץ את החיסון בקרב האוכלוסייה המקומית. היא גם הייתה פעילה ציבורית בתנועה המקומית בהודו כנגד מנהג הפורדה, שכלל סגרגציה מלאה בין נשים לגברים ולבישת כיסוי גוף ופנים מלא מצד נשים מקומיות בנוכחות גברים.
לאחר פטירתו של בעלה בשנת 1894 קיבלה לידיה את ניהול חברת דוד ששון ושות' (David Sassoon & Co.), חברת המסחר הבינלאומית הגדולה של המשפחה, וכך באופן יוצא דופן לתקופה זו אישה עמדה בראשות חברה כלכלית גדולה.
בזכות חינוכה הפרטי מרבנים היא הייתה מלומדת היטב בכתבי הקודש היהודיים ובקיאה ברזי היהדות. לאורך חייה פרסמה מספר מאמרים בכתבי עת יהודיים על סוגיות שונות בהיסטוריה והדת היהודית, כולל מאמר על הגותו של רש"י (1930).
מסופר שבאחת מנסיעותיה לבגדד שהתה בעיר לאורך שלושה חודשים שבמהלכם ניתן לה הכבוד לקרוא בתורה באופן קבוע בבית כנסת בעיר. היא זכתה לשם התואר רבנית. בשנת 1924 הפכה האישה הראשונה המשמשת כיושבת הראש של הכנס השנתי של בית המדרש לרבנים בלונדון ונאמה את הנאום הפותח בכנס. הנאום הודפס כנספח לספרו של הרב יואל לייב הלוי הרצוג "אמרי יואל (ויקרא)". בנאום, שמתובל בדברי תורה ותלמוד, ציינה שהיא אסירת תודה על ההזדמנות שניתנה לה לנאום בפני הקהל המכובד, אך גם עסקה בזכויות נשים ונזפה בכך שרק שבעים שנה לאחר פתיחת המוסד ניתנה ההזדמנות לאישה לנהל את האסיפה השנתית.

הציעו רחובות על שמה בכל עיר שהיא.

לקריאה נוספת
תמונה באדיבות מרכז מידע הר הזיתים

חנה טאו (1940-2005)

12321104_10153832251119312_6446426795344309109_nמגיעים לה עוד רחובות!

היתה רבנית ומחנכת בולטת בתחום לימוד תורה לנשים בציבור הדתי לאומי.
נולדה לרב מרדכי אריה הברפלד, רבה של קהילת זלטה מורבצה שבסלובקיה. במלחמת העולם השנייה איבדה את רוב משפחתה ונדדה עם אמה. לאחר עלייתן לארץ ישראל למדה בין השאר ב"בצלאל".
בשנות ה-60 החלה להעביר שיעורים לנשים במחשבת ישראל, במשנתו של המהר"ל מפראג ובתורת הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה קוק.
מאז שנות ה-70 השתתפה בהקמת כמה מן המדרשות התורניות לנשים בירושלים. לימדה בשתיים מהן, מכון אורה ומדרשת הרובע.
הייתה מעורבת בהקמה ובפעילות של כמה ארגונים, בהם "שלח את עמי" ו"בנין שלם" – ארגון העוסק בבניין המשפחה בישראל ברוח תלמידי הרצי"ה קוק.
מלבד מנהיגותה הרוחנית ושיעוריה הייתה ידועה כאשת חסד שסייעה לאנשים רבים. דלת ביתה הייתה פתוחה לכל מי שביקש עצה או עזרה. שידכה רבים מתלמידי בעלה עם תלמידותיה.

הציעו אותה בעיר שלכן, אם יש בה רחובות על שמות רבנים ורבניות.

צילום: אורנה שפיצר (הרחוב בתמונה הוא על שם חנה המקראית ואין קשר – מצורף רק לצורך המחשה)
ויקיפדיה

אסנת ברזאני (1670-1590)

איך יכול להיות שאין על שמה רחובות?אסנת ברזאני

תנאית, משוררת וראש ישיבה בכורדיסטאן.
נולדה בשנת 1590 (לערך) בכורדיסטאן, כחלק משושלת של רבנים מקובלים (לומדי קבלה) – בתו של הרב המקובל שמואל בראזני ונכדתו של נתנאל בראזני. זכתה לעמדה נדירה בעולם היהודי – אז והיום – של סמכות רוחנית ותורנית ברורה, שלא ערערו עליה, ושל קול נשי חד וברור שלא הוסתר או כוסה.
אסנת, שהייתה בת יחידה, זכתה לחינוך תורני מפי אביה והתחנכה בישיבתו. לקראת נישואיה השביע אביה את בן זוגה (כך היא מכנה אותו בכתביה) שלא להטיל עליה מלאכות ולאפשר לה להקדיש את עתותיה ללימוד. לאחר מות אביה שימשה אסנת כיורשתו ולימדה את תלמידיו בישיבתו. לאחר מות בעלה המשיכה בתפקידה – ושימשה כראש הישיבה, הן בהוראה והן בפן הניהולי.
סביב אסנת נקשרו אגדות ומעשיות עממיות: היא מוזכרת במורשת יהדות בבל כתנאית ומקובלת, אישה גדולה בתורה, שעשתה לעצמה שם בנסים ונפלאות. היא מוזכרת שם כאישה היכולה להקפיא אנשים במבטה, בעלת כוחות שכנוע גדולים ויכולות אישיות. שמה נכתב על קמעות והיא נתקבלה על ידי הקהילות היהודיות שבהן פעלה כבעלת סמכות וקול.
מעבר לפעילותה התורנית, אסנת ידועה גם בשירה ובפיוטים שכתבה. שירה זו חשובה הן מהבחינה הלירית שלה והן בפן ההיסטורי שהיא חושפת, שכן היא מעידה על קשרים בין יהדות ספרד ליהדות כורדיסטאן (השירים כתובים בסגנון דומה) ועל חילופים תרבותיים בין הקהילות השונות. שיריה הם בין הדוגמאות היחידות לשירים מאת משוררות יהודיות טרם התקופה המודרנית.
העדויות על חייה של אסנת מגיעות הן מכתבים ומסיפורים עממיים והן מכתביה השונים, המעידים על שליטה מלאה בעברית ובכתובים ועל רקע רוחני וספרותי רחב ועמוק.
אסנת מהווה דוגמה לאישה שניתנה לה האפשרות לגדול ולהתפתח, מתוך אמונתו המלאה של אביה ביכולותיה, ולאופן שבו היו יכולות נשים, גם בימי הביניים, להגיע למעלות רוחניות ואינטלקטואליות מרשימות, כאשר הגברים שסביבן לא מנעו זאת מהן.
איפה כדאי להציע אותה? בערים בעלות אוכלוסייה דתית גדולה, כגון אלעד, בני ברק, חריש ובית שמש, אך גם בערים חילוניות שיש בהן נשים בעלות תאוות ידע ויכולות שניתנות לפיתוח אם רק תינתן להן ההזדמנות.


למידע נוסף 1 2
פיוטים שכתבה

 

 

רגינה יונאס (1902-1944)

מגיעים לה רחובות!רגינה יונאס

היתה רבה בברלין, אשת אקדמיה ולימים דמות ציבורית ביהדות המתקדמת; האישה הראשונה בגרמניה ובעולם שהוסמכה לרבנות.

נולדה בברלין. בשנת 1924 הוסמכה כמורת בית-ספר גבוה לבנות. לאחר תקופה התקבלה לבית המדרש הגבוה לחוכמת ישראל, שהיה מוסד אקדמי של היהדות הליברלית, והשתלמה שם במסלול לרבנים ומחנכים. אף כי יונאס לא היתה האשה היחידה בבית המדרש, אולם היא היחידה ששאפה לקבל הסמכה לרבנות – דבר שנחשב עדיין חסר תקדים.
ב-27 בדצמבר 1935 קיבלה רגינה יונאס הסמכה מהרב ד"ר מקס דינמן מאופנבך, שהיה ראש אגודת הרבנים הליברלית של גרמניה. עם זאת, חיפוש אחר קהילה שתסכים להעסיקה היה כרוך בקושי רב.
יונאס ראתה עצמה כשווה לעמיתיה הגברים. "הגעתי למקצוע שלי מתוך הרגש הדתי, שאלוקים אינו מדכא אנשים, וכן שהגבר אינו מושל באישה…", טענה. לשאלה בעבודת הגמר שלה, "היכולה אשה להחזיק במשרה רבנית?" ענתה במסקנה כי "חוץ מדעות קדומות והֶרגל אין דבר הנוגד זאת".
ב-1942 נעצרה על ידי הגסטאפו, ושולחה למחנה טרזינשטאט, שם המשיכה בפעילותה כמורת דרך רוחנית, וסייעה לפסיכיאטר היהודי וינאי ויקטור פרנקל, אף הוא אסיר במחנה, בהגשת סיוע ותמיכה נפשית. היא נטלה על עצמה את התפקיד לקבל את פני האסירים החדשים במחנה, וכן הרצתה על חשיבות שמירת כבוד הזקנים במסורת היהודית גם בזמנים קשים.
לאחר עבודה מאומצת של כשנתיים במחנה גורשה יונאס ב-12 באוקטובר 1944 לאושוויץ, שם נרצחה ככל הנראה ב-12 בדצמבר באותה שנה, בגיל 42.

הציעו אותה בכל עיר בה קרויים רחובות על שם אישים מתקופת השואה.

ויקיפדיה
צילום: מנפרד ברוקלס
(אנדרטה לזכרה של רגינה יונאס)

 

חיה מושקא (1901-1988)

מגיעים לה עוד רחובות.11208645_920610178027853_2166785333370737726_n

בתו של רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר השישי מחב"ד, ואשתו של רבי מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר השביעי של חסידות חב"ד.
נולדה בעיירה בבינוביטש שליד לובביץ'. בשנת תרע"ו (1915) עברה משפחתה לגור ברוסטוב על הדון בעקבות מלחמת העולם הראשונה. בתרפ"ה קיבלה מאביה ייפוי כח לקבל בשמו כסף או מסמכים וסמכות להעביר ייפוי כוח זה גם לאחרים. לאחר שאביה נאסר בשנת התרפ"ז, בעוון הפצת יהדות, נטלה שניאורסון חלק במאמצים לשחרורו, והצטרפה אליו לגלות בקאסטרמה.
בשנת תרפ"ט (1928) נישאה למנחם מנדל בוורשה ועקרה יחד אתו לברלין. לאחר עליית הנאצים לשלטון הם ברחו לפריז, ובשנת תש"א (1941), לאחר כיבוש צרפת על ידי הנאצים, נמלטו לארצות הברית והצטרפו לאביה בשכונת קראון הייטס בברוקלין שבניו יורק. לאחר פטירת אביה, מונה בעלה לאדמו"ר חסידות חב"ד.
חסידים מספרים כי לשניאורסון היה תפקיד בתהליך הכתרתו של בעלה כאדמו"ר חסידות חב"ד. כשהוקם ארגון נשי ובנות חב"ד הוזמנה שניאורסון לעמוד בראשו, אך סירבה לתפקיד.

יש על שמה רחוב בחיפה וקרית שמואל, הציעו אותה בעיר מגוריכן.

ויקיפדיה

צילום: שמוליק לוטטי

נחמה ליבוביץ (1905-1997)

למה אין עוד רחובות על שמה?נחמה ליבוביץ

פרשנית ופרופסור למקרא. כלת פרס ישראל לחינוך.
נולדה בלטביה ב-1905 לבית יהודי ציוני. ב-1919, בעקבות המהפכה, עברה המשפחה לברלין, שם המשיכה בלימודיה האקדמאיים. בשנת 1930 עלתה לישראל הוחלה ללמד ספרות, מקרא והיסטוריה של עם ישראל בסמינר למורות בירושלים. היא המשיכה ללמד שם עד 1955, כשאר היא מתמקדת בעיקר בלימוד תנ"ך והכשרת מורות.
בשנת 1942 החלה במנהג שהפך לסימן ההיכר הציבורי שלה- להפיץ גליונות של שאלות על פרשת השבוע. אופיינית השאלה "מה היה קשה לרש"י?" שבה ניסתה לרדת למניעיו של הפרשן. מאפיין מרכזי של גליונות אלו היה הדיאלוג עם הקהל הציבורי הרחב, והאפשרות של בני ניישוב לערוך דיון דו כיווני על גבי הדפים האלו בדרך חופשית.
בפרשנותה לפרשיות הושפעה ליבוביץ מגישתו של מרטין בובר שהתיחחס לניתוח המקרא בצורה חופשית יותר, מבלי להעזר בביקורת המקרא.
גליונות אלו תורגמו לשפות רבות והגיעו לקהילות יהודיות רבות בכל העולם, לאחר מכן קובצו ה"עיונים" בצורת חמישה ספרים המקבילים לחמשת חומשי תורה על פי נושאי פרשת השבוע.
ב1956 נתמנתה למרצה לתנ"ך ודידקטיקה באוניברסיטת בר אילן, וב-1957 החלה להרצות גם באוניברסיטת תל אביב. על אף שעסקה במחקר ברמה אקדמית, נהגה להופיע רבות בציבור הרחב כמרצה עממית, וגם כפרופסור הייתה ידועה בפשטות הליכותיה ומכונה "נחמה" בפי תלמידיה, והעדיפה את התואר מורה על פני פרופסור. היא גם דאגה להנגיש את הרצאותיה והקפידה לנסוע להרצות גם במקומות מרוחקים בארץ.
היא נפטרה בשנת 1997, ומאות תלמידיה ליוו אותה בדרכם האחרונה.
בשנת 2008 יצאה ביוגרפיה בשם "נחמה" מאת חיה דויטש על חייה ופועלה.
היתה אחותו של ישעיהו ליבוביץ.

רחובות בשם נחמה נצאים בערים תל אביב, ירושליים וראשון לציון.
איפה כדאי להצעי? בערים בעלות אוכלוסייה דתית גדולה- כמו בני ברק, רעננה, פתח תקווה, ובכל עיר שבה אנשים מרחיבים את דעתם.

תמונה: שרון צימרמן
 

הרבנית ברכה קאפח (1922-2013)

מגיעים לה רחובות על שמה!ברכה קאפח

היתה אשת חסד, יזמית, פעילה חברתית ואשת הרב יוסף קאפח. כלת פרס ישראל לשנת 1999.
נולדה בתימן. בהיותה בת 21 עלתה עם משפחתה לישראל המשפחה התגוררה מספר שנים בתל אביב, ובהמשך עקרה לירושלים, בה החלה קאפח לבלוט ביזמותה ומעשי החסד שלה. היא פתחה מפעל רקמה והעסיקה רוקמות רבות משכבות חלשות. בהמשך פתחה בגדייה, בה חולקו בגדים יד שנייה בעזרת צוות של מתנדבות. במקביל, הקימה את עמותת הצדקה "סגולת נעמי", ובמשך עשרות שנים ניהלה מפעלי גמילות חסדים שהיוו סעד לאלפי נזקקים בירושלים וסביבתה. בין היתר ייסדה והייתה מנהלת פרויקט ה"קמחא דפסחא", במסגרתו חולקו, בעזרת הציבור, מצרכי מזון לחג הפסח.
בשנת 1992 הוענק לה התואר "יקירת ירושלים". על פועלה זכתה קאפח ב-26 תעודות הוקרה שונות, וכן בפרס ישראל לשנת תשנ"ט – 1999, על "תרומתה המיוחדת לחברה ולמדינה".

הציעו רחובות על שמה בירושלים, או בכל עיר אחרת.

ויקיפדיה

תמונה באדיבות עוזי ו.
 

אמא שלום

מגיעים לה עוד רחובות!אמא שלום

דמות בולטת מהתלמוד ומהנשים היחידות שמוזכרות בשמן. חייתה בין חורבן בית המקדש השני לתקופת מרד בר כוכבא.
מוצאה משושלת מפוארת, נשיא הסנהדרין היה אביה ולאחר מכן אחיה היה נשיא הסנהדרין. היתה אשתו של רבי אליעזר.
בסיפורים התלמודיים עליה היא משתפת פעולה עם בעלה ואחיה כדי להוכיח סוגיות, להפליל דיין שלוקח שוחד ולדון בהלכות.

רחוב על שמה יש בירושלים.
מתאים להציע אותה בערים בעלות אוכלוסיה דתית גדולה כמו בני ברק, בית שמש, אלעד ואחרות…


צילום דורית גרייבר
 

ברוריה

מגיעים לה עוד רחובותברוריה

תלמידת חכם מהיחידות המוזכרות בתלמוד שמתוארת כתלמידה מבריקה וחריפה.
ברוריה לא פחדה לחלוק על גברים בעיניני הלכה, לנזוף במי שנהג שלא כשורה לדעתה ולהשתתף במחלוקות טעונות בין פוסקים. בתוספתא היא חולקת על אביה התנא ר' חנינא בן תרדיון בעינינים של טומאה וטהרה וזוכה לשבחים על דבריה.
רש"י מזכיר כי נהגה ללעוג למי שטען "נשים דעתן קלה"

רחובות על שמה של ברוריה יש ב: ירושלים, תל אביב, פתח תקווה, רמת גן, בני ברק
מומלץ להציע אותה ב: בית שמש, אלעד וערים אחרות בעלות אוכלוסיה דתית גדולה.

עוד מויקיפדיה

צילום: שמוליק לוטטי

בת שבע קנייבסקי (1932-2011)

מגיעים לה רחובות על שמה!בת שבע קנייבסקי

רבנית ומורה רוחנית.
בת שבע נולדה בירושלים, בתם הבכורה של הרב אלישיב , מנהיג הציבור הליטאי, ואשתו שיינה-חיה, בתו של הרב אריה לוין שנודע בכינוי "אבי האסירים". בילדותה נהגה בת שבע ללוות את סבה בעת שהלך לבקר אסירים, חולים, יתומים ואלמנות. כשבגרה עבדה בהנהלת חשבונות ועזרה לאביה בהגהת כתבי הסבא-רבא שלה, הרב שלמה אלישוב.
בשנת 1951 נישאה לרב חיים קנייבסקי ולזוג נולדו שמונה ילדים.
בשנות התשעים, באופן מאד חריג וייחודי בציבור החרדי, החלה לקבל בביתה נשים שבאו לקבל עצה וברכה, ושמה נודע למרחוק. מכל הארץ באו נשים רבות, חרדיות, מסורתיות וחילוניות, ומחוץ לביתה של בת שבע השתרך תור ארוך כל שעות היממה. היא כונתה "אדמו"רית", האישה היחידה שכונתה בשם זה בחברה החרדית. ביתה וליבה תמיד היו פתוחים בפני כל מבקשות העזרה והתמיכה. השפעתה על רבבות נשים הייתה גדולה ומשמעותית.
בשנת 2011 נפטרה בת שבע מדום לב. בהלוויתה השתתפו כ-50,000 איש.

קיימת תכנית לקרוא על שמה שכונה בהתנחלות החרדית מיצד. מעבר לכך, לא ידוע לנו על רחובות נוספים על שמה. כדאי להציע אותה בבני ברק בה התגוררה, בירושלים בה נולדה, ובכל מקום בו יש קהילה חרדית בישראל.

לקריאה נוספת

תצלום באדיבות בת שבע פלאי-סרי.