קארי (פרנסיס) פישר (1956-2016)

16403017_1731680296858324_2194933165796049438_oהיתה שחקנית וסופרת אמריקאית ממוצא יהודי. נודעה לראשונה בעקבות תפקיד הנסיכה ליאה בסדרת סרטי מלחמת הכוכבים. כמו כן שיחקה בסרטים נוספים רבים וביניהם "שמפו", "חנה ואחיותיה", "האחים בלוז", "כשהארי פגש את סאלי" ועוד.
נולדה בקליפורניה, בתם של הזמר אדי פישר והשחקנית דבי ריינולדס.
הופעת הבכורה של פישר בקולנוע היתה בסרט הקומדיה "שמפו" (1975).
ב-19777 כיכבה בתור הנסיכה ליאה בסרט "מלחמת הכוכבים" של ג'ורג' לוקאס, שמאוחר יותר נקרא "מלחמת הכוכבים: פרק 4 – תקוה חדשה", לצד מארק האמיל והאריסון פורד.

בשנת 1987 פישר פרסמה את הרומן הראשון שלה, "גלויות מהקצה". הספר היה אוטוביוגרפי למחצה במובן שהיא כתבה בו בצורה סיפורית וסאטירית על אירועים אמיתיים, כגון התמכרותה לסמים בשנות ה-1970 המאוחרות ויחסיה עם אמה. הספר הפך לרב מכר, והיא קיבלה את פרס "לוס אנג'לס פן" על רומן הביכורים הטוב ביותר. ב-1990 הוא עובד לסרט.

עד אמצע שנות ה-2000, המשיכה פישר להופיע בתפקידי משנה בסרטים רבים, הפקות, תכניות, עבדה על תסריטים ואף כתבה ושיחקה במחזה משלה ב-2006, בשם Wishful Drinking.
ב-20088 פרסמה ספר אוטוביוגרפי באותו השם. גירסת האודיו של הספר היתה מועמדת לפרס גראמי בקטגוריית "אלבום הספוקן וורד הטוב ביותר". אחד הקטעים ההומוריסטיים בו דיבר על מלחמת הכוכבים והאספקטים הפיזיקליים של ביגוד תחתון בחלל. מה קורה כאשר הגוף מתרחב, אך החזיה לא? וכך סיכמה שהיתה רוצה שיכתבו לאחר מותה: טבעה באור ירח, נחנקת מהחזיה שלה.

ב-2015 הופיעה בסרט ההמשך הנוסף לסרטי מלחמת הכוכבים, "מלחמת הכוכבים: פרק 7 – הכוח מתעורר", שוב לצד אותם השחקנים שלוהקו לתפקידיהם המקוריים. סרטה האחרון, "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'די" יצא ב-15 בדצמבר 2017 והוקדש לה.

בהופעותיה בתכניתו של סטיבן פריי, "The Secret Life of the Manic Depressive", דיברה בגלוי על ההפרעה הדו קוטבית ממנה סבלה, ועל ההתמכרות לקוקאין ותרופות מרשם. היא דיברה על הנושא בראיונות נוספים. ב-2016 מכללת הארוורד העניקה לה פרס מטעמה על פועלה וישירותה בנושא התמכרות ומחלות נפש, שקידמו משמעותית את השיח הציבורי סביב שני נושאים אלה.

ב-23 בדצמבר 2016, במהלך טיסה מלונדון ללוס אנג'לס, לקתה פישר בהתקף לב קשה זמן קצר לפני הנחיתה. לאחר פעולות החייאה שנמשכו גם על הקרקע, היא אושפזה בבית החולים ושם נפטרה לאחר ארבעה ימים.

אפשר להציע רחוב על שמה בערים בהן יש בתי קולנוע ותיאטראות, או בכל עיר עם מצפה כוכבים שמאפשר לראות אור שמגיע מגלקסיות רחוקות מאוד.

לינקים למידע נוסף:
https://en.wikipedia.org/wiki/Carrie_Fisher

http://www.vanityfair.com/hollywood/2016/12/carrie-fisher-dies-strangled-by-bra-wishful-drinking

https://books.google.co.il/books?id=2f1nyv9Pi80C&pg=PA88&lpg=PA88&dq=%22i+drowned+in+moonlight%22&source=bl&ots=mEgPTuYRGc&sig=EVy0BlS22SAgl_Wmt77CjI1d9DI&hl=en&sa=X&redir_esc=y#v=onepage&q=%22i%20drowned%20in%20moonlight%22&f=false

תמונה: ריקרדו ג'ילרדי

ז'אז'א גבור (1917-2016)

15874707_1247295265359341_5184330633234141424_oנולדה בשם שרי גאבור. שחקנית קולנוע אמריקאית-הונגריה- יהודיה. היתה נשואה לנסיך פרדריק פריץ.
גאבור נולדה בבודפסט, אז חלק מהאימפריה האוסטרו הונגרית, למשפחה יהיודית מהמעמד הבינוני.
סיפור חייה רווי טלטלות דרמטיות.
בשנת 1941 הגיעה גאבור יחד עם בעלה דאז, שהיה דיפלומט טורקי לארצות הברית. שם היא הכירה את קונארד הילטון והתגרשה מבעלה על מנת להנשא לו. גם נישואים אלו לא החזיקו מעמד, וגאבור התגרשה ממנו ונישאה מחדש.
קריירת המשחק פרצה בשנת 1951, אז קיבלה את התפקיד הראשי בסרט "מולן רוז'", ומאז המשיכה בקריירה משחק שנמתחה לאורך 30 שנים, וכללה עשרות סרטים.
בנוסף לקריירה הקולנועית שלה שיחקה גאבור גם בתפקידים על המסך הקטן- כולל אפילו הופעת אורח ב"הנסיך המדליק" בשנת 1991, 40 שנה אחרי תפקידה הראשון.
גאבור נחשבה לאחת מנערות הזוהר הראשונות, ואחת ממי שהמציאו את מוסד הסלבריטאות כפי שאנו מכירים היום- מלא שערוריות מין, בזבזנות, וזוהר.

רחל אטאס (רחל ברוך) (1934-2004)

15230616_1206602512761950_5013910002228920146_nהיתה שחקנית קולנוע, תיאטרון, זמרת, וגם מדבבת ישראלית.
היא נולדה בתל אביב, והחלה את קריירת המשחק שלה בגיל צעיר, בשנות ה-60' שיחקה בהצכות בתפקידים מגוונים, וכשהוקם תיאטרון הסמבטיון שהיה תיאטרון סאטירי, שיחקה לצידם של אריק אינשטיין, ומרדכי בן-זאב.
היא זכורה לציבור הרחב כמי ששרה את השירים "חיימקה שלי", ו"טנגו כפר סבא", ביצעה שיר נוסף בשם "בן החוג הנוצץ".
בשנת 19644 שיחקה בהצגה "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" שעלתה בתיאטרון הקאמרי, ושיחקה את דמותה של נופרית שהייתה הפילגש המצריה של שלמה המלך, הייתה בולטת בביצוע השירים "שיר המצריה", "שערוריה שכזאת", ו"שיר המריבה" שאותו שרה יחד עם השחקנית יונה עטרי.
שיר נוסף שבלטה בו היה "שמש מוף", שנכתב במיוחד בשבילה, ע"י המשורר נתן אלתרמן.
היא השתתפה בהצגה "זעקי ארץ אהובה" שעלתה בתיאטרון הבימה, ובהצגה "משלי ערב" שהייתה ההצגה הראשונה שהועלתה בתיאטרון החמאם, שיחקה גם בהצגות "פישקה החיגר", "חכמי חלם", "כמו ציפורים", "משחקי הפיג'מה", והצגות רבות נוספות.
הנחתה את המופע "היה היו זמנים", שזכה להצלחה גדולה, ולקחה חלק באופרטה הישראלית "שולמית" שעלתה בתיאטרון "דו-רה-מי".
היא שיחקה גם בסרטי קולנוע, "נס בעיירה" שהיה מבוסס על קובץ סיפורים מאת שלום עליכם, ובסרטים "רק בלירה ו"חמש חמש", שהיה מבוסס על מחזמר משנות ה-50'.
אטאס השתתפה גם בתכנית הטלוויזיה שכונת חיים בתפקיד אימא של יוני.
למידע נוסף
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית תל-אביב-יפו
קרדיט תמונה: הטלוויזיה החינוכית הישראלית

ענת אלימלך (1974-1997)

15241768_1207519502670251_5618127054068975424_nדוגמנית ושחקנית ישראלית שנרצחה על ידי בן זוגה.
גדלה בירושליים, ומגיל צעיר החלה בקריירה דוגמנות ותחרויות יופי. היא הופיעה במגוון פרסומות ותוכניות טלוויזיה והיתה דמות קבועה בתודעה הציבורית של ראשית שנות ה-90.
בגיל 17 החלה במערכת יחסים עם דוד אפוטה, באותה עת גרוש ואב לשניים, שהיה מבוגר ממנה ב-14 שנים. השניים המשיכו במערכת היחסים הרומנטית שלהם
במשך שש שנים, עד שיחסיהם החלו לעלות על שרטון- כאשר הסובבים את אלימלך היו מודעים לאיומים מצידו, סצנות קנאה וחוסר הסכמתו לסיום היחסים בינהם.
ב- 2 לדצמבר 1997 נמצאה גופה היירויה של אלימלך יחד עם גופתו של אפוטה. הערכת החקירה הראשונית היה כי מדובר במקרה רצח-התאבדות, כאשר אלימלך היתה זו שירתה באפוטה ולאחר מכך התאבדה.
בעקבות לחץ המשפחה, ובעיקר לאור העובדה כי אביה של אלימלך ביקש כשבוע לפני הרצח מהמשטרה להחרים את נשקו של אפוטה, נפתחה החקירה מחדש. בחקירה המחודשת נמצא כי ממצאי החקירה הראשונה היו שגויים, ונבעו משיבוש זירת הפשע ע"י אחיו של אפוטה.
בעקבות הגילויים החדשים תבעה משפחתה של אלימלך את עזבונו של אפוטה, ואחיו חויבו לפצות את המשפחה על שיבוש חומר הראיות.
בעוד ייתכן ויכוח על האם פועלה הציבורי של אלימלך מקנה לה חשיבות להנצחה, נסיבות מותה והתגלגלות האירועים מהווים סמל לחשיבות המאבק באלימות נגד נשים, לחשיבות הגברת הבטחון האישי של הנשים במרחב הציבורי והפרטי. כפי שקורבנות טרור לאומני מונצחים ומקבלים נוכחות במרחב הציבורי- כך גם קורבנות האלימות המגדרית המתמשכת צריכות לקבל הכרה ומקום בזיכרון הציבורי.
איפה כדאי להציע? ב Jerusalem Municipality | עיריית ירושלים– איפה שגדלה וחיה.

ראקיה אברהים (1919-1974)

14925802_1170611126361089_5469139308582796891_nשחקנית קולנוע בולטת.
ראקיה אברהים נולדה בשם רחל אברהם לוי למשפחת סוחרים אמידה במצרים. מגיל צעיר התעניינה בשירה ובשאר אומנויות הבמה, ולאחר לימודיה בבית הספר הצרפתי בעיר, נרשמה ראקיה לפקולטה לאומנויות. ראקיה החלה להופיע במסגרות שונות, ואף הצטרפה ללהקה התיאטרלית הלאומית של מצרים. בשנות ה30, קיבלה ראקיה את התפקיד הראשי בסרט ליילה – בת המדבר" אשר זכה להצלחה גדולה וראקיה הפכה לכוכבת על. היא החלה לשחק בסרטי קולנוע רבים, וברבות השנים הפכה ראקיה – ביחד עם סרטיה הרבים – לקלאסיקה בקולנוע המצרי.
בדומה לשחקניות וזמרות רבות – ראקיה נחשבה לדמות מצרית לכל דבר, למרות מוצאה היהודי. נישואיה למוסטפא וואלי, מהנדס מצרי מוסלמי, אף חיזקו את מעמדה בתרבות המצרית של אותם ימים. אולם ב1952, עם מהפכת הקצינים החופשיים וההגבלות שהוטלו בעקבותיה, ביקשה ראקיה להתגרש וזמן קצר לאחר מכן עזבה את מצרים. למרות יחסה החם למדינת ישראל הצעירה ולציונות, בחרה ראקיה להגר לארה"ב, שם נישאה בשנית למפיק יהודי, ויחד הקימו חברת הפקות מצליחה.

מומלץ להציע את שמה לכל עיר בישראל, ובייחוד ערים בעלות זיקה לקולנוע או למורשת יהדות מצרים.
מוזמנת להציע אותה בעירך!

לגלריית תמונות מתוך סרטיה השונים

** התמונה מוצגת במסגרת שימוש הוגן **

סועאד זכי (1915-2004)

12642654_977453919010145_5590016081858381066_nמגיע לה רחוב משלה!

סועאד נולדה במצרים למשפחה בורגנית. היא גדלה באיזור כפרי ולמדה בבית ספר אנגלי. בנעוריה התגלה כשרון השירה שלה והיא עברה לגור אצל דודיה בקהיר כדי ללמוד בקונסרבטוריום.
בשנת 1934 פרצה לתודעה המצרית כשתחנת הרדיו המצרית הממלכתית החלה להשמיע משיריה. היא כונתה "אל א'נסה סין", העלמה ס', והפכה לזמרת מבוקשת שהופיעה בכל רחבי העולם הערבי, ובמהרה גם לכוכבת קולנוע.
בתחילת שנות הארבעים נישאה סועאד למוחמד אל-עקאד, נגן קאנון מפורסם, ובשנת 1944 נולד בנם היחיד, משה.
בעקבות הקמת מדינת ישראל ומלחמת השחרור החלו מהומות נגד יהודים במצרים, והקריירה של סועאד נעצרה. בשנת 1950 עזב מוחמד את את סועאד ואת מצרים והיגר לארה"ב, וסועאד החליטה לעלות לישראל עם בנה. בעקבות כך הוגדרה במצרים כבוגדת ואויבת העם ומרבית ההקלטות של שיריה הושמדו.
בישראל התגוררה סועאד במעברה של כפר שלם בתל אביב ולאחר מכן באור יהודה. היא החלה להקליט שירים עם התזמורת הערבית של קול ישראל, עבדה עם האחים אל-כוויתי, עם זוזו מוסא ועם ליאון קסטרו. מכיוון שהמשכורת שקיבלה מקול ישראל לא הספיקה כדי לממן את לימודיו של בנה, פתחה סועאד מזנון בבנק החקלאי בתל אביב ובנוסף, עבדה בבנק כמנקה. בעבודתה זו הציגה את עצמה סועאד בשם מזל זכי כדי שלא להיות מזוהה עם שם הבמה שלה.
בשנות השמונים חודש הקשר בינה ובין מוחמד והשניים נישאו מחדש. הם התגוררו בתחילה בניו-יורק אך בשנת 1988 חזרו לישראל וחיו בחיפה עד יומם האחרון.
בישראל לא זכתה סועאד להכרה ממסדית בחייה. הגיע הזמן לתקן את העוול ולקרוא על שמה רחוב! כדאי להציע אותה בתל אביב, באור יהודה ובחיפה בהן התגוררה, ובערים נוספות!

לקריאה נוספת

צילום: רותי שניידר

עליזה עזיקרי (1941-2009)

למה היא לא מונצחת?עליזה עזיקרי

זמרת ושחקנית ישראלית.
נולדה במרוקו בשם לוסי מלול ועלתה לארץ בשנת 1952 במסגרת "עליית הנוער". גדלה בכפר הנוער קריית יערים ובקיבוץ "בית אלפא", שם גם עוברת שמה ל"עליזה".
לאחר גיוסה לצה"ל היא הוזמנה להשתתף בלהקת גייסות השיריון, לאחר ששאול ביבר, קצין החינוך של החיל, התרשם מקולה.
עם שחרורה החלה להשתתף במופעי תרבות והצגות. היא השתתפה בפסטיבלי זמר, הופיעה לצד חיים טופול ויהורם גאון במחזות והשתתפה ב"מועדון הזמר" של הרדיו. בזמן שהופיעה במועדוני הים התיכון גילה אותה אריס סאן. בין השניים ניצת רומן, וסאן כתב לה מספר להיטים- בינהם "נערה ממש אוצר".
בשנת 1970 ייצגה עזיקרי את ישראל בפסטיבל הזמר הבינלאומי בברזיל.
היא ערכה סיבובי הופעות בדרום אמריקה ונחשבה לזמרת פופולארית.
בתחילת שנות ה-70 עברה עזיקרי להתגורר בארה"ב, אולם ביקרה בישראל לעיתם תכופות.
היא השתתפה בסרט האיקוני "קזבלן", בשנת 1977 השתתפה בפסטיבל הזמר המזרחי.
ב-1984 שבה להתגורר בארץ והשתקעה באילת.
מאז שחזרה היא חיה בארץ באלמוניות יחסית, עם הופעות ציבוריות מעטות- בין היתר עקב תאונת דרכים שעברה.
ב-2009 נפטרה ממחלת הסרטן.
ב"הבימה" הועלה בשנת 2011 מחזמר בשם "סיגל" העוקב אחר הרומן של עזיקרי עם אריס סאן.

שושנה דואר (1908-2000)

מגיעים לה עוד רחובות!שושנה דואר

שחקנית תיאטרון וקולנוע ישראלית.
שושנה נולדה וגדלה בדמשק. עוד בנעוריה הופיעה על הבמה בהצגות נוער במסגרת חברותה בתנועת המכבי הצעיר. כשהייתה בת 17 עלתה לארץ והחלה ללמוד משחק בסטודיו של הסתדרות הנוער העובד. כשבגרה הצטרפה לסטודיו למשחק של הבימה. בשנת 1932 הייתה שושנה לבוגרת הראשונה של הסטודיו שהתקבלה להבימה.
היא שיחקה בעשרות תפקידים בהבימה, בתסכיתי רדיו בקול ישראל ובסרטי קולנוע.
זכתה בפרס תמרה רובינס לתיאטרון בשנת 1995.
זכתה בתואר יקירת העיר תל אביב-יפו בשנת 1997.

קיים על שמה רחוב אחד ויחיד בארץ, בתל אביב. כדי להציע אותה בערים בהן יש תיאטראות נוספים בארץ, כגון באר שבע, חיפה וירושלים.

לקריאה נוספת

תצלום באדיבות ד"ר אבישי טייכר

הדי לאמאר (1914-2000)

מגיעים לה רחובות!
הדי לאמאר
שחקנית קולנוע וממציאה יהודייה.

הדי נולדה בווינה למשפחה יהודית. קריירת המשחק שלה החלה עוד כשהייתה נערה. הפריצה הגדולה שלה לתודעה הייתה בסרט "אקסטזה" כשהייתה בת 18 בלבד. הדי עשתה היסטוריה בכך שהייתה לשחקנית הראשונה שהופיעה בעירום בסרט קולנוע מהוגן.
כשנה לאחר מכן נישאה לפרידריך מאנדל, סוחר נשק עשיר עם קשרים ענפים למשטר הנאצי ולמשטר הפאשיסטי באיטליה. מאנדל אסר על הדי להמשיך בקריירת המשחק שלה ואסר עליה לצאת מביתם לבדה. הדי נאלצה ללוות אותו לכל מקום, בין היתר גם לפגישות עסקים עם מדענים ואנשי מקצוע מתעשיית הנשק. במפגשים אלו נחשפה הדי לתחום חדש ומרתק שיהיה משמעותי בחייה בהמשך.
בשנת 1937 החליטה הדי לברוח מפרידריך. היא התחפשה למשרתת שלה וברחה מביתה באישון ליל. מאוסטריה הגיעה לפריז, ושם פגשה את לואי מאייר, ממייסדי MGM. הדי נסעה איתו להוליווד, ושם פיתחה קריירה קולנועית משגשגת.
במהלך מלחמת העולם השנייה המציאה הדי (יחד עם המלחין ג'ורג' אנטהיל) מערכת לניווט טורפדו באמצעות גלי רדיו העמידה בפני חסימת תדרים. הדי וג'ורג' רשמו פטנט על הטכנולוגיה שפיתחו, שידור גלי רדיו בדילוגי תדר, בשנת 1942. הצי האמריקני דחה את ההמצאה באותה העת, אך במהלך משבר הטילים בקובה בשנת 1962 כן נעשה בה שימוש. הטכנולוגיה עומדת בבסיס התקשורת הסלולרית, בלוטות' ו-GPS.

אין על שמה אף רחוב בישראל!
מומלץ להציע אותה בערים בהן יש איזורי תעשיית הייטק, כגון חיפה, ירושלים, רחובות, רעננה, קריית גת, ועוד!

לקריאה נוספת

 

 

גאולה נוני (1942-2014)

מגיעים לה רחובות על שמה!גאולה נוני

שחקנית וזמרת ישראלית.
גאולה נולדה ברמת גן. כבר מגיל צעיר התבלטה בכישרונה התיאטרלי, וכבר בגיל 15 החלה להופיע בתיאטרון סמבטיון. קצת לפני שהתגייסה ללהקת הנח"ל עוד הספיקה לככב בשובר הקופות המקומי הראשון, "איי לייק מייק" בשנת 1961.
אחרי הצבא נסעה גאולה לאירופה ושם למדה ריקוד אצל מרי ויגמן, מחלוצות המחול האקספרסיוניסטי. כששבה לארץ, גאולה הצטרפה לתיאטרון הבימה שם כיכבה בתפקיד הראשי במחזמר "אירמה לה דוס".
בשנת 1964 שיחקה בסרט "סאלח שבתי" את דמותה של חבובה שבתי, בתו של סאלח. בסרט שרה יחד עם אריק איינשטיין את הדואט "לי ולך". בשנת 1988 שיחקה במחזמר "סאלח שבתי" בהבימה, הפעם את דמותה של אשתו של סאלח.
גאולה המשיכה לפתח קריירת משחק ושירה בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע, עד שחלתה בגיל 68. בין סרטיה הבולטים: "צ'רלי וחצי", "סימה ועקנין מכשפה", ו"משפחת צנעני". גאולה שיחקה בין היתר בסדרות "עניין של זמן", "משפחת עזאני", "בלו נטלי", ו"טירונות".

אין על שמה אף רחוב! כדאי להציע אותה ברמת גן, בה נולדה, בתל אביב בה התגוררה רוב חייה, ובערים נוספות בישראל.

לקריאה נוספת

תצלום באדיבות יעל קלופמן.