שרה דורון (1922-2010)

12651366_974571999298337_300131766247396978_nמגיע לה רחוב משלה!

חברת מועצת עיריית תל אביב-יפו, חברת כנסת, כיהנה כיו"ר מכבי שירותי בריאות.
שרה נולדה בליטא ועלתה לישראל כשהייתה בת 11. היא החלה את הקריירה הציבורית שלה כיו"ר ועד ההורים העירוני בתל אביב. בשנת 1967 נבחרה למועצת העיר מטעם מפלגת גח"ל, ושירתה כיו"ר ועדת החינוך העירונית בתל אביב.
לאחר קרוב לעשור בעיריית תל אביב נבחרה שרה לכנסת בשנת 1977, מטעם מפלגת הליכוד. היא מונתה לשרה בלי תיק ובכך הפכה לאישה השלישית בישראל שמונתה לתפקיד שרה. שרה שימשה כיו"ר הקואליציה וכחברה בוועדת החוץ והבטחון, בוועדת הכנסת, בוועדת החינוך והתרבות ובוועדת העבודה והרווחה. במסגרת פעילותה הפרלמנטרית יזמה את חוק שיוויון ההזדמנויות בעבודה.
החל משנת 1988 כיהנה שרה בהתנדבות כיו"ר הנהלת מכבי שירותי בריאות. היא ניהלה את התמודדותה של מכבי עם חוק הביטוח הבריאות הממלכתי שנכנס לתוקף בשנת 1995.
מדי שנה מתקיים כנס של "קבוצת מכבי" הקרוי על שמה.

אין על שמה אף רחוב בישראל! כדאי להציע אותה בתל אביב-יפו.

לקריאה נוספת
תצלום: אתר הכנסת.

יהודית נאות (1944-2004)

10450448_796890910399781_4619887740162105459_nמגיע לנו עוד רחובות על שמה!

פרופ' יהודית נאות, ד"ר למיקרוביולגיה בטכניון, סגנית ראש עיריית חיפה, סגנית יו"ר הכנסת, השרה לאיכות הסביבה. לוחמת בלתי מתפשרת למען איכות הסביבה ולשימור הטבע בישראל. תרמה לשמירה על איכות הסביבה בישראל ולחמה בעד מים נקיים, נגד חומרים מסוכנים ורעילים בריכוזי אוכלוסיה, קידום המחזור והגנה על חופי הים שישארו נקיים וברשות הציבור!

אין רחובות על שמה באף עיר בארץ- ככל הידוע לנו.
מומלץ להציע אותה: עיריית חיפה צריכה לדעתנו להיות רק הראשונה בתור…

לקריאה נוספת
צילום: ניצן מזור
לכבוד ט"ו בשבט

גולדה מאיר (1978-1898)

תתפלאו כמה מעט רחובות יש בישראל על שמה…גולדה מאיר

ראשת הממשלה הרביעית של מדינת ישראל. האישה הראשונה והיחידה עד כה שעמדה בראשות ממשלה בישראל, והשלישית בעולם.
כיהנה כחברת כנסת למן הכנסת הראשונה ועד השמינית, וכשרה בכל הממשלות מן הראשונה ועד ה-16 (למעט ה-13) – במשרד העבודה ובמשרד החוץ.

עוד כנערה במילווקי, ויסקונסין, גילתה עניין רב בפעילות ציונית במסגרת מפלגת "פועלי ציון". בהדרגה, בהשפעת הגעתם לעיר של מבקרים מארץ ישראל כמו דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי, התגבשה בה נחישות לעלות לארץ ישראל. בחורף 1918 זכתה להכרה על פעילותה כשנבחרה על ידי הקונגרס היהודי האמריקאי לאחת מהצירות של מילווקי. ב-1921 הפליגו מאירסון ואחותה עם משפחותיהן לארץ ישראל, במסע רצוף אסונות ואירועים מוזרים.

לאחר שהות קצרה בתל אביב עברו הזוג מאירסון לקיבוץ מרחביה בעמק יזרעאל. מאירסון נהנתה מחיי הקיבוץ והתמחתה שם בגידול עופות, אולם בעלה מוריס התקשה להסתגל לתנאי החיים הקשים ולחוסר הפרטיות. במרץ 1923 חזר הזוג לתל אביב ואחר כך עבר לירושלים, שם סידר להם דוד רמז עבודה במשרדי "סולל בונה": מוריס עבד בהנהלת חשבונות וגולדה כקופאית במשרה חלקית. את השנים האלה תיארה לימים כ"אומללות ביותר בחייה", הן בשל היעדר ההגשמה החלוצית והן בשל העוני.

ב-1928 הוצע לה לשמש מזכירת מועצת הפועלות בהסתדרות. תפקיד זה הפך אותה לראש ארגון נשים ציוני גדול. היא ניהלה חיים עמוסי פעילות ונסיעות, והייתה לנואמת נחשבת שסומנה כבעלת עתיד מנהיגותי. ב-1934 נתמנתה למזכירת הוועד הפועל, ההנהגה העליונה של ההסתדרות, שבה כיהנה לצד אישים כדוד בן-גוריון, דוד רמז וברל כצנלסון. היה לה תפקיד מרכזי במימוש רעיון ה"מפדה", מס שנגבה מחברי ההסתדרות לשם סיוע למובטלים. מ-1946 עמדה בראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית בירושלים ולמעשה ניהלה אותה בפועל.

ב-ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, חתמה גולדה מאירסון על הכרזת העצמאות בבית דיזנגוף, אחת משתי הנשים היחידות מבין החותמים. מיד לאחר מכן נשלחה מאירסון לגייס כספים בארצות הברית למען המאמץ המלחמתי. משם נשלחה לעמוד בראש צירות ישראל בברית המועצות. תמונתה המפורסמת רוקדת עם יהודי ברית המועצות בשמחת תורה בבית הכנסת הגדול במוסקבה התנוססה על שטר של עשרה ש"ח.

ב-1949 חזרה מאירסון לישראל כדי לכהן כשרת העבודה. בתקופת כהונתה הונחה התשתית למשפט העבודה הישראלי, נחקקו דיני העבודה הראשונים – ביניהם חוק שעות עבודה ומנוחה, חוק חופשה שנתית, חוק עבודת הנוער, חוק החניכות וחוק עבודת נשים – ונחנך המרכז הראשון להכשרה מקצועית במדינת ישראל, בבאר שבע.

ב-1956 מונתה לשרת החוץ וכיהנה בתפקיד זה עשר שנים. מעט אחרי כניסתה לתפקיד החל "מבצע קדש". מאיר עשתה מאמץ עצום להבקיע את חומת המצור המדיני באמצעות התחברות למדינות העולם השלישי, בעיקר על ידי טיפוח יחסי אפריקה-ישראל.

עם מותו של ראש הממשלה לוי אשכול ב-1969 הועדפה מאיר על פני מועמדים אחרים. היא נחשבה למועמדת של פשרה כשמונתה על ידי מרכז מפלגת העבודה לראשות הממשלה מטעמה. מאיר החלה את כהונתה כראשת ממשלת ישראל ב-17 במרץ 1969, וכיהנה בתפקיד זה במשך 5 שנים.

בתקופת כהונתה בראשות הממשלה נעשו ניסיונות להגיע לפתרון מדיני של הסכסוך בין ישראל למצרים. ב-1973 הציע קיסינג'ר למצרים ולישראל תוכנית שלום, שלפיה ישראל תכיר בריבונות מצרית על כל סיני, ואילו מצרים תכיר בישראל ותאפשר נוכחות ביטחונית ישראלית במספר נקודות בסיני. גולדה הסכימה לתוכנית בעוד שסאדאת לא השיב וכחצי שנה אחר כך פתח במלחמת יום הכיפורים.

במקביל, בתקופת כהונתה התגברו פעולות הטרור הפלסטיני של אש"ף בארץ ובעולם. ביניהן, ההתקפה על אוטובוס ילדי אביבים, חטיפת המטוס של חברת "סבנה", הטבח בנמל התעופה לוד על ידי אנשי "הצבא האדום היפני" ו-טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן. באישורה של מאיר ביצע "המוסד" מבצע חיסולים נרחב ברחבי אירופה, ובנוסף סיירת מטכ"ל התנקשה בבכירי אש"ף בביירות במבצע אביב נעורים באפריל 1973. באמצע שנת 1973 רחשה דעת הקהל אהדה גדולה לגולדה מאיר.

בחודשים שלפני מלחמת יום הכיפורים זרמו התרעות רבות מפני מלחמה מתקרבת, ובכללן התרעותיו של המלך חוסיין בפגישותיו עמה. אך מאיר נמנעה מגיוס המילואים, בהתבסס על דעתם של הרמטכ"ל דוד אלעזר, שר הביטחון משה דיין, ראש אמ"ן וחיים בר לב, החלטה שהיא הגדירה כטעותה הגדולה ביותר, שעליה "לא הייתה לה נחמה". רק שעות לפני פרוץ המלחמה החליטה מאיר לגייס את המילואים אך סירבה להנחית מכה מקדימה, מחשש שכך תימנע הגעת עזרה בינלאומית במהלך המלחמה.

חרף תוצאות המלחמה נבחרה גולדה מאיר שנית לראשות הממשלה בבחירות לכנסת השמינית, שנערכו זמן קצר לאחר המלחמה, אך הביקורת הציבורית גברה. ועדת אגרנט אמנם ניקתה את הדרג המדיני וקבעה שמאיר פעלה בצורה שקולה ונכונה והחלטותיה היו נכונות, אך עצם קיומה של הוועדה הביא להתגברות הביקורת הציבורית כלפיה. ב-11 באפריל 1974, חודש בלבד לאחר שהקימה את ממשלתה, הגישה את התפטרותה. לפני כן עוד הספיקה לחתום על הסכמי הפרדת הכוחות עם מצרים (שהוליכו להסכם השלום) ועם סוריה (ההסכם האחרון שנחתם עם מדינה זו).

בליל שבת, 8 בדצמבר 1978, גבר עליה לבסוף סרטן הדם, שדגר בגופה במשך כל תקופת כהונתה בראשות הממשלה. היא נפטרה ונקברה בחלקת גדולי האומה בהר הרצל.

לדברי הביוגרף שלה, יוסי גולדשטיין, "את הסיבה להבדל הדרמטי שבין דימויה הכושל של גולדה בעיני הציבור […] לבין הצלחתה המזהירה לאורך עשרות שנים, צריך לחפש כנראה בפסיכולוגיה של הזיכרון הקולקטיבי הישראלי […] בקביעה המושתתת על חקר ההיסטוריה בלבד נמצא שגולדה מאיר הייתה אחת האישים החשובים ביותר בתולדות מדינת ישראל".

יש על שמה שכונות ורחובות באשקלון, בחיפה, בירושלים, בראשון לציון ובערים נוספות, אך לא בכולן הייתכן שאפילו בתל אביב, העיר שבה גרה ושבה הקימה את "המטבחון", אין רחוב על שמה? גם אנחנו נדהמנו שמסתפקים ב"מתחם גולדה" אך רחוב… אין.

ויקיפדיה

תמונה: טל רי