אדריכלית גרמניה-ישראלית, בלטה בשנות ה-30 וה-40.
נולדה בליטא וגדלה בברלין ובוילנה, שם למדה בגימנסיה העברית והיתה תלמידה מצטיינת. מגיל צעיר נמשכה לציור, והחליטה ללמוד אדריכלות בדנציג – צעד נועז בתקופה בה היה ייצוג אפסי לנשים במקצוע זה. בסיום לימודיה התמחתה במשרד בנייה, שם השתתפה בתחרות לתכנון בית כנסת בעיר. עבדה במשרדי אדריכלים שונים, כולל אצל אדריכל האוונגרד היהודי לאו נכטליכט בברלין.
בעקבות המשבר הכלכלי של 1929 פוטרה יהודית מהמשרד ועברה לעבוד במשרד הבנייה של הקהילה היהודית בברלין, שם השתתפה, בין היתר, בתכנון שני בתי כנסת נוספים. ב-1933, עם עליית הנאצים השלטון, ברחה לפלשתינה והשתלבה במשרדיהם של האדריכלים לוטה כהן, זאב רכטר וריכרד קאופמן. זמן קצר לאחר עלייתה גברה על עשרות מתמודדים וזכתה בתחרות לתכנון בית כנסת בחדרה, מה שהוביל להתנגדות עזה משום שלא ייתכן שבית כנסת יתוכנן ע״י אישה. לבסוף הושגה פשרה בשל העובדה שאביה של סגל היה ראש הקהילה היהודית בדנציג ואדם דתי.
הזכיה בפרויקט הנכבד אפשרה לסגל לפתוח משרד עצמאי בשיתוף עם הקולגה אויגן שטולצר, לו גם נישאה בגיל 37.
בין הפרויקטים הנוספים שלה בארץ: שכונת קרית מאיר בת״א, בית ההסתדרות ובית מועצת הפועלות בירושלים.
בנוסף לפעילותה האדריכלית היתה בקשר עם אנשי רוח, אמנים והוגים פוליטיים רבים.
ב-1957 עזבו בני הזוג את הארץ ושבו לגרמניה. זמן קצר לאחר מכן נפטר אויגן, ויהודית נפגעה בתאונת דריסה והיתה מרותקת למיטתה עד מותה בשנת 1990.
*בתמונה: ביה״כ הגדול במוזיאון החאן בחדרה. התמונה מויקיפדיה ומוצגת במסגרת שימוש הוגן
רחוב משלה 