סופרת יידית, מאנשי גדוד העבודה. הקימה את הקיבוץ היהודי בחצי האי קרים.
נולדה ב- 1906 למשפחה יהודית ליטאית. בגיל 14 עזבה את ביתה ועברה לקובנה, שם הצטרפה לפעילי התנועה הציונית "החלוץ". היא עברה נעורים לא פשוטים, ובהיותה בת 16 ילדה את בתה הבכורה.
ב-1923, בהיותה בת 17, עלתה לארץ ישראל, והשתלבה בפלוגת גדוד העבודה בירושלים. בעת הפילוג בגדוד העבודה בסוף 1926 הצטרפה לפלג השמאלי של הגדוד, בהנהגת מנחם אלקינד, וב-1927, בהיותה גרושה ומטופלת בשלוש בנות, עזבה את הארץ עם הקבוצה שהקימה את הקיבוץ היהודי וויו נובה בקרים.
בקרים היתה אחראית על הרפתות בקיבוץ- שם גם פגשה והתאהבה בצייר מנדל גורשמן, ולאחר מכן התחתנה איתו ועברה לגור איתו במוסקבה.
שם, דרך בעלה, התחברה לחוגים האומנותיים של אותה התקופה. היא החלה להתבלט ביכולות הכתיבה שלה, והחלה לפרסם בעיתונות היידית העירונית.
בשנת 1948 פרסמה את קובץ הסיפורים הראשון שלה, ולאחריו המשיכה לפרסם מספר קבצי סיפורים באיידיש.
סיפרוי נוגעים בהווי העיירה ומכילים אלמנטים פרוטו פמיניסטיים, הדנים בעבודות נשים, בקשיים בחיי משפחה, הפלות מלאכותיות ואמהות חד הורית.
עם נפילת הגוש הסובייטי, בשנת 1989, עלתה גושרמן לישראל, והשתקעה באשקלון.
למרות גילה המבוגר היא יצרה קשר עם החוגים הספרותיים היידיים בישראל והמשיכה לפרסם את סיפוריה- שחלקם גם תורגמו לעברית.
שנתיים אחרי עלייתה, ב- 1991, הופק סרט תיעודי "דרך חדשה" , העוקב אחר דמותה בגדוד העבודה ובקיבוץ בקרים.
איפה כדאי להציע?
אשקלון, שם גרה, ירושלים, שם השתקעה כשהגיעה לארץ לראשונה.
רחוב משלה 