שרה שפירא (1866-1932)

undefined

הייתה משוררת שכתבה בעברית, ופעלה בתחומי רוסיה והאימפריה הרוסית.
במהלך הקריירה שלה פירסמה שירים בכתבי עת שהופיעו באותה תקופה.
שירה הנודע "ציון", המוכר בזכות מילות הפתיחה שלו:"אל טל ואל מטר", נכתב בשנת 1887.
ארבע שנים לאחר פירסום השיר, הוא הולחן ע"י דוד קבונובסקי, שהיה מלחין ידוע שפעל בתקופה ההיא.
השיר התקבל בהתלהבות רבה ע"י אנשי היישוב, והודפס בשירונים רבים.
בשנת 1901, עבדה כמורה באודסה, ולקחה חלק בוועידת חובבי ציון שהתכנסה בעיר.
קיימה קשר מכתבים עם המשורר יהודה לייב גורדון, שהקדיש לה ארבעה שירים מיצירתו.
משוררים נוספים של התקופה כתבו לכבודה שירים.
לאחר המהפכה הרוסית התגוררה במוסקבה, ועברה לעבוד במחלקה היהודית של ספריית לנין, במסגרת עבודתה שם, שימשה כעוזרת מנהל המחלקה.
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית תל-אביב-יפו, ובכל עיר אחרת שבה יש חיי תרבות.
למידע נוסף:
https://he.wikipedia.org/…/%D7%A9%D7%A8%D7%94_%D7%A9%D7%A4%…
קרדיט תמונה: התמונה מתוך אתר "עונג שבת" ומוצגת במסגרת שימוש הוגן.

נחמה ריבלין, (1945-2019)

מגיע לה רחוב משלה!
undefined

הייתה אשת נשיא המדינה ראובן ריבלין יבדל"א.
נולדה במושב חרות.
למדה בבית ספר תיכון בעמק חפר.
בשנת 1964, למדה באוניברסיטה העברית בירושלים, וקיבלה תואר ראשון בביוטכנולוגיה וזואולוגיה, יחד עם תעודת הוראה בתחום מדעי הטבע.
במשך שנים ארוכות עבדה באוניברסיטה העברית כמזכירה מדעית במכון למדעי החיים, בתחילת דרכה עבדה כמזכירה במחלקה לזואולוגיה, ולאחר מכן, עבדה במחלקת אקולוגיה.
לאחר יציאתה לגימלאות, החלה ללמוד את תולדות האמנות, אך לא קיבלה תואר אקדמי בתחום זה.
במסגרת תפקידה כאשת הנשיא, תמכה בפעילויות לטובת נשים וילדים, לצד תמיכה במשפחות שכולות.
בעת כהונתה אירחה 200 פעילי אקי"ם, במטרה לתמוך בילדים המתמודדים עם מוגבלות שכלית התפתחותית.
קידמה נושאים כמו שמירה על איכות הסביבה ושלום.
בשנת 2018, ייסדה את הפרס לשירה עברית, ולקחה חלק בדיבוב הסרט "הדב פדינגטון 2".
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית ירושלים
עיריית תל-אביב-יפו
Reuven Ruvi Rivlin – ראובן רובי ריבלין
קרדיט תמונה:ויקישיתוף, התמונה מוצגת במסגרת שימוש הוגן.
למידע נוסף:
https://he.wikipedia.org/wiki/נחמה_ריבלין

פרופ' מנוחה גלבוע (1926-1998)

מגיע לה רחוב משלה!

הייתה פרופ' בחוג לספרות עברית של אוניברסיטת תל אביב.
נולדה בירושלים.
למדה את לימודיה בבית הספר הריאלי בחיפה.
לאחר מכן, למדה בבית המדרש למורים בתל אביב.
בשנות לימודיה האקדמיים, למדה באוניברסיטאות תל אביב וירושלים.
משנת 1962, לימדה במוסדות להכשרת מורים ברחבי הארץ.
משנת 1972, לימדה בחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב.
כתבה ספרי שירה, וספרי סיפורת לילדים ונוער.
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית תל-אביב-יפו
עיריית ירושלים
עיריית חיפה
למידע נוסף:
https://he.wikipedia.org/wiki/מנוחה_גלבוע
קרדיט תמונה: התמונה מתוך אתר לקסיקון הספרות העברית החדשה ומוצגת במסגרת שימוש הוגן.

חיה תומא (1931-2009)

undefined

אמנית קרמיקה

חיה קרברג נולדה ברומניה, ב-1934 עלתה לארץ.
משפחתה התיישבה בחדרה ולאחר מכן עברה לחיפה. היא שירתה בצבא במחלקת התרבות של חיל הים.

בין השנים 1965-1968 למדה תסריטאות במוסקבה.
בשנים 1971-1974 למדה קרמיקה באונ' חיפה. בין השנים 1975-1980 למדה אומנות במכללת אורנים.
בשנים 1955-1972 עסקה במחול, ב1989-2004 לימדה את אומנות הקרמיקה בבית חסד בחיפה. לאורך השנים גם ניהלה חנות ספרים בעיר.

אומנותה של תומא היא במדיום הפיסול הקרמי והקדרות. היא מחוברת לביוגרפיה שלה ולנוף של הארץ, ובעיקר לחיפה- עיר מגוריה.
בין עבודותיה הידועות היתה סדרה של קירות קרמיקה אשר נוצרו בשנים 1999-2008 בפסטיבל החג של החגים.
היא השתתפה בתערוכות בארץ ובעולם. ביניהן: "המטבח היהודי" ו-"קולות רחוקים, מילים קרובות" בגרמניה.
תומא היתה גם מעורבת בפעילות פוליטית ובעבודותיה הביעה זאת. בחלק מפסליה תיארה את סבל המלחמה והשפעתה על גורלן של הנשים.

לזכרה הוקם "מסלול חיה תומא" שהוא חלק מהפסטיבל החג של החגים. במשכן לתרבות ואומנות נגלר הוצגה תערוכה להוקרתה בהשתתפות 50 אמנים יהודים וערבים.
כמו כן, הוקם קיר בואדי ניסנאס המוקדש לה.

היא ראויה לרחוב משלה וניתן לעשות זאת בעיר שלה, העיר חיפה.
עיריית חיפהפסטיבל החג של החגיםמכללת אורניםאוניברסיטת חיפה – University Of Haifa

פרופ׳ חוה ליפשיץ (2005-1936)


undefined

כימאית ישראלית בולטת, מומחית בתחום ספקטרומטרית מסה.

▪️נולדה בוינה כאוה וולף, ולאחר האנשלוס עלתה עם משפחתה לא״י. בילדותה גילתה כשרון בולט למוזיקה ולמדה פסנתר אצל המלחין פאול בן חיים.

▪️למדה כימיה וכימיה פיזיקלית לתואר ראשון ושני באונ׳ העברית. בשנת 1961 השלימה את דוקטורט בכימיה של קרינות בהנחיית גבריאל שטיין, שלאחריו נסעה לפוסט-דוקטורט באונ׳ קורנל, שם החלה את דרכה המקצועית בתחום המוביל בו עסקה – ספטקטרומטרית מסה.

▪️בשובה הצטרפה לסגל האונ׳ העברית שם פיתחה מעבדה לחקר התחום ותרמה לפיתוח ההוראה. הנחתה תלמידים רבים לדוקטורט ופוסט-דוקטורט, עמדה בראש המכון לכימיה באונ׳ העברית והיתה חברה בצוות העורכים של כתבי עת מקצועיים מובילים וזכתה במספר פרסים חשובים.

▪️בנוסף, החזיקה בתפקידים ציבוריים שונים בעולם האקדמיה – היתה חברה במועצה להשכלה גבוהה, יו"ר המחלקה לכימיה פיזיקלית וחברה בוועדה העליונה למדע וטכנולוגיה.

▪️שימשה דמות תומכת ומודל לחיקוי עבור מדעניות בתחילת דרכן באקדמיה.

▪️ליפשיץ התמודדה עם מחלת הסרטן במשך כ-20 שנה, אך המשיכה בפעילות ובמחקר עד ימיה האחרונים.

▪️הותירה בלכתה את בעלה, פרופ׳ אסא ליפשיץ – גם הוא במכון לכימיה באונ׳ העברית, ושלושה ילדים.

עיריית תל-אביב-יפועיריית ירושליםעיריית רחובותהאוניברסיטה העברית

*התמונה מתוך אתר מכון ויצמן ומוצגת במסגרת שימוש הוגן

נחמה דוידית (1924-2015)

נחמה דוידיתשחקנית, במאית, מורה וציירת.

נחמה סטוקלין נולדה בתל אביב. היא למדה בסמינר לוינסקי למורים וב-1945 נבחנה לבית הספר הדרמטי שליד תיאטרון הבימה.
היא התקבלה והפכה לשחקנית, בת המחזור הראשון של שחקני הבימה. בין השנים 1947-1950 שיחקה בהצגות כמו- משפחת היינה, המבול וערבות הנגב.
במהלך משחקה בהצגה, צפה בה הבמאי האמריקאי הרולד קלורמן והציע לה מלגת לימודים בארה"ב. היא למדה בניו יורק ב-neighborhood playhouse והמשיכה את לימודיה ב-actor's studio. במהלך הלימודים החלה לעסוק בבימוי ועבדה במחנות נוער לילדים דוברי עברית.

ב-1951 שבה לישראל וביימה הצגות עם תלמידים ושחקנים חובבים. ב-1955 חתמה חוזה חסר תקדים עם תיאטרון האוהל שאיפשר לה לבחור את תפקידיה ולא להופיע בהצגות ישנות המחודשות. היא הופיעה בהצגות שזכו לשבחים כמו: ג'וני בלינדה, קערת העץ וכוכב השחר. ב-1957 עברה השתלמות משחקית נוספת בפריז.

ב-1962 פרשה מעולם המשחק והחלה לצייר. ציוריה הוצגו בתערוכות בגרמניה וארה"ב. ב-1973 למדה ציור בבית הספר לאומנות "בצלאל" שבירושלים והשלימה תואר שני בריפוי אומנויות בבוסטון.
בין השנים 1981-2004 עבדה כמורה להוראה מתקנת בשילוב אומנות בבתי ספר יהודיים בארה"ב. וב-2010 שבה לארץ, התגוררה ברעננה והמשיכה לצייר עד סוף ימיה.

ראוי שיהיה רחוב על שמה בערים בהן ניכר פועלה- תל אביב, ירושלים ורעננה. עיריית תל אביב יפו עיריית ירושלים עיריית רעננה

תמר ליבס (1943- 2015)

תמר ליבסהייתה פרופסור לתקשורת באוניברסיטה העברית בירושלים.

נולדה בישראל. בשנת 1972 החלה לעבוד במחלקת הנוער בקול ישראל ובמשך שנים ערכה וביימה תוכניות רבות, ובהן התוכנית לנוער "חתול בשק", והייתה חברה במליאת רשות השידור.

היא נחשבה לחוקרת פורצת דרך מפני שסללה נתיבים חלוציים בחקר התרבות הפופולרית וביישום שיטות מחקר איכותניות בתקשורת. את עבודת הדוקטור עשתה בהנחייתו של אליהוא כ"ץ. העבודה עסקה בסדרת הטלוויזיה "דאלאס" וצופיה ברחבי העולם, ועובדה לספר בשם The export of meaning:‎ cross-cultural readings of Dallas.
בעבודת הדוקטורט ליבס הראתה שקהילות שונות מפענחות אותם מסרים בצורה שונה, אבל במידה רבה גם חולקות הבנה דומה של התכנים. בכך היא תרמה לביסוס הגישה המחקרית שעל-פיה צרכני התקשורת אינם "קונים" את כל מה שהמסך "מוכר" ומגייסים בזמן הצפייה את הידע המוקדם שלהם כדי לפרש את התוכן בדרכים המתכתבות עם עולמם התרבותי. הדוקטורט זכה בפרס הצטיינות מטעם האוניברסיטה העברית ואף לפרסום עולמי לאחר שעבודתה נסקרה על-ידי העיתונאי תומס פרידמן בעמוד השני של ה"ניו-יורק טיימס". בשיא עבודתה האקדמאית כיהנה כראש החוג לתקשורת באוניברסיטה העברית בירושלים.
למרות שאת תהילתה האקדמית רכשה בעיקר בשל העיסוק רב השנים במדיום הטלוויזיוני, אולם גם הרדיו היה אפיק משמעותי של הניתוח התרבותי שבו פעלה.
ליבס חקרה את תפקיד כלי התקשורת בעיצוב הלאום ובביסוסו של מרחב ציבורי. מחקרה נע על הציר שבין העבר להווה: היא עמדה על תרומת הרדיו לתחיית השפה העברית המדוברת בשנות ה-30 בארץ-ישראל, על תפקידו בעיצוב זכרון השואה בזמן משפט אייכמן בשנות ה-60 ועל שינויים בתרבות השידור בישראל לאורך שנות קיומה של המדינה. היא גייסה את היכרותה המעמיקה עם מאפייני המדיום הטלוויזיוני כדי לחקור את תפקיד המסך הקטן (שהלך והתרחב במהלך שנות המחקר שלה) בביסוס מרחב ציבורי שבו אנשי התקשורת פונים אל ראשו ולא לכיסו של הצופה ומתייחסים אליו כאזרח ולא כצרכן

ליבס לא הגבילה את עשייתה לתחום האקדמאי, אלא פעלה במישור הציבורי והחברתי. היא נאבקה למען שילוב אוכלוסיות מוחלשות בבתי-ספר מבוססים, היא היתה חברה במליאת רשות השידור מטעם מפלגת מרצ ונלחמה על שימור חופש העיתונות בישראל. היא היתה גם חברה במועצת העיתונות והתוותה עקרונות אתיים לעבודת כלי התקשורת במרכז לאתיקה שבמשכנות-שאננים. במיוחד ראויה לאזכור תמיכתה המוחלטת בשידור הציבורי.

תמר ליבס פירסמה 14 ספרים, למעלה מ-100 מאמרים ופרקים ואינספור מאמרי דעה וחוות דעת מקצועיות. את תהילתה האקדמית רכשה בעיקר בשל העיסוק רב השנים במדיום הטלוויזיוני. היא זכתה, יחד עם נילי המאירי, בפרס רשות השידור על הפקת תוכנית שעסקה בטראומה של ילדים בצל מלחמות. 

שרה משורר (1930-2015)

שרה משוררהייתה רבנית ופעילת ציבור, שפעלה בפתח תקווה, זכתה בתואר יקירת העיר פתח תקווה, עסקה בלימוד תורה לנשים, ובתחומי קליטת העלייה, והעצמת נשים.
בשנת 1949, נישאה לבעלה. ובשנת 1972, החלה את פעילותה הציבורית, עבדה עם עולים חדשים, אזרחים ילידי המדינה וקשישים. נטלה חלק בפעילותה של עמותת "נש"ר" שפועלת בעיר עד היום.
שרה הייתה האישה הראשונה שהעבירה שיעורי תורה לנשים בפתח תקווה, ומייסדת שיעורי התורה בעיר, העבירה שיעורי תורה במשך 30 שנים.
סייעה לעולים חדשים מאתיופיה ורוסיה בענייני דת, כמו בריתות מילה, והתקנת מזוזות בבתיהם, השכנת שלום בית, ובאירגוני ליל הסדר.
במסגרת פעילותה, פעלה לטובת הקמת מעון ילדים שהיה שייך לאירגון אמונה, בכל שנה בחג הפסח עסקה באירגון קמחא דפסחא.
הקימה סניף של תנועת זהב"י תנועה למען משפחות ברוכות ילדים בפתח תקווה, ועמדה בראשו במשך 10 שנים, דאגה לזכויותיהן של משפחות ברוכות ילדים, והקימה קייטנות לטובת ילדים אלה במסגרת פעילותה בתנועת אמונה.
נבחרה כחברת מרכז של המפד"ל, וחברת לשכה של המפלגה, פעלה בהתנדבות בתנועת אמונה, וקיבלה תעודת הוקרה מטעם התנועה בשנת 2009.
בשנת 1998, קיבלה את פרס הציונות הדתית למנהיגות והגשמה, ובשלב מאוחר יותר קיבלה את אות אשת החיל, של האגודה לטיפוח חברה ותרבות.
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית פתח תקוה
למידע נוסף:
https://he.wikipedia.org/wiki/שרה_משורר
קרדיט תמונה: ויקישיתוף

שושנה רזיאל (1917-2010) (שושנה שפיצר)

שושנה רזיאלהייתה לוחמת אצ"ל ואשת חינוך, על פעילותה זכתה בתואר יקירת העיר ירושלים.
את לימודיה במסגרות החינוכיות, החלה בגיל צעיר, בשל דרישת אימה, שהייתה אשת חינוך גם היא.
לשירות באצ"ל, הגיעה בעקבות חברתה שהייתה איתה בסמינר, ובמהלך שירות זה, הכירה את דוד רזיאל, לימים בעלה.
לאחר מלחמת העצמאות, ייסדה בירושלים את ביה"ס יהודה הלוי, שנפתח לבנות מכל זרמי האוכלוסייה, וניהלה אותו במשך 40 שנים.
בגישתה החינוכית חוללה מהפך, כשהעניקה חינוך לבנות ביה"ס במגוון רחב של תחומים, ובהמשך דרכה החינוכית, החליטה לצרף בנים לשיעורים אלה. החלטתה לצרף בנים חוללה סערה, אך שושנה התעלמה מהסערה, והמשיכה בדרכה.
בשנת 1998, קיבלה את תואר יקירת העיר ירושלים, על תרומתה החינוכית ארוכת השנים לעיר.
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית ירושלים
למידע נוסף:
https://he.wikipedia.org/wiki/שושנה_רזיאל
קרדיט תמונה: מכון ז'בוטינסקי ו-ויקישיתוף

נג'ווה סלאם (1925-1988)

נגווה סלאםשחקנית מצריה.

נט'ירה מוסא שח'אתה נולדה בקהיר למשפחה יהודית. עקב העוני שבו גדלה, היא הפסיקה את לימודיה בסוף בית הספר היסודי.
היא החלה לשחק בקבוצת התיאטרון של נגיב א-רחיאני. זאת לאחר שכשצפתה בהצגה של הקבוצה בגיל 13, היא ניגשה לרחיאני ואמרה לו שנהנתה ממנה ותרצה לעבוד אצלו. בתחילה הוא סירב, אך נג'ווה המשיכה להגיע כל שבוע. הוא התרשם מהילדה ואיפשר לה לעבוד כסייעת ללא תשלום. לאחר שנה, הוא החל לשלם לה סכום מועט וכאשר אחת מהשחקניות חלתה היא החליפה אותה. כאשר עלתה לבמה, אף אחד מהשחקנים האחרים לא האמין שזוהי הפעם הראשונה שלה עליה.

היא הפכה לשחקנית מן המניין, כוכבת מוכרת ואהובה ששיחקה בהצגות רבות.
בשנות ה-60 הקהל המצרי החל לגלות את עולם הטלוויזיה. נג'ווה שיחקה באחת מהתוכנית הנצפות ביותר, "הגבר שהתחייב" (בתרגום חופשי). בכל פרק היא שיחקה דמות אחרת לגמרי, דבר שדרש טווח משחק ויכולת של עמידה מול מצלמה, יכולות שלא כל שחקני התיאטרון ידעו או יודעים ליצור. היא שיחקה בעוד סדרות טלוויזיה מוכרות ומספר סרטים.
בשנות ה-70 הקימה קבוצת תיאטרון משלה שנקראה בשמה, "נג'ווה סלאם". הקבוצה הופיעה במרכז המוזיקה שבמרכז קהיר והצליחה מאד.

ב-1978 הוענק לה אות הוקרה מהמדינה מצרים ועד היום היא זכורה כאייקון לאומי ממלכתי מצרי.
ראוי להוקיר לה כבוד ושיהיה רחוב על שמה. ניתן לעשות זאת באחת מהערים בעלות דו קיום כמו יפו, עכו, חיפה או ירושלים. או באשדוד, שם חיים חלק ממשפחתה של נג'ווה עד היום.
עיריית אשדוד – העמוד הרשמי עיריית ירושלים עיריית חיפה עיריית עכו עיריית תל-אביב-יפו