עפיה זכריה (1912-2000)

 עפיה זכריהציירת ואמנית פורצת דרך

עפיה זכריה נולדה בעיר לאודר הסמוכה למפרץ עדן בתימן, למשפחה יהודית. כבר מגיל קטן נמשכה עפיה לאומנות, ועסקה רבות בציור ופיסול בחומר. כשרונה הרב לא נעלם מעיני סביבתה, והיא הועסקה בביתו של אחד מפרנסי המחוז כציירת עבור קירות ביתו. אולם על מנת לשמור על פרנסתה, נאלצה עפיה להחביא את יהדותה. בשנת 1949, עם תחילת מבצע "על כנפי נשרים" להעלאת בני תימן, עלתה עפיה לארץ ישראל יחד עם בעלה וששת ילדיהם. בישראל קיבלה עפיה את השם העברי עופרה, אולם בחרה להישאר עם שמה המקורי, עפיה, אשר משמעותו חיים ובריאות בשפה התימנית. עפיה ומשפחתה נשלחו תחילה למעברה באיזור חדרה, אולם לאחר כמה חודשים זכתה המשפחה במגורי קבע בכפר שלומי אשר בצפון. ביתה החדש היה בית אבן יפייפה ורחב ידיים, ועפיה השתוקקה לחזור לאהבתה הישנה, הציור, ולעטר את קירות ביתה בצבעים אותם אהבה כל כך. אולם בעלה קינא לה מאוד ואסר עליה לשוב אל תחום האומנות, ועל כן נאלצה עפיה לזנוח את חלומה.

עם הזמן, שמה של עפיה ביישוב הקטן הלך לפניה כאישה הדורה ומטופחת אשר הקפידה מאוד על מראה החיצוני, הכולל איפור מסורתי, התזת בושם ייחודי אותו רקחה במיוחד וענידת תכשיטי כסף תימנים מסורתיים אותם הכין לה במיוחד אחיה אשר היה צורף בתימן. בנוסף, עפיה הקפידה מאוד במטלות הבית, ובייחוד הבישול. ביתה היה פתוח לרווחה, וכל אדם היה מוזמן לטעום מתבשיליה ובייחוד ממאפיה השונים אשר אפתה במיוחד בטאבון אותו בנתה בחצר ביתה. לימים, התאלמנה עפיה והרשויות פנו אליה בדרישה לפנות את ביתה הגדול לטובת דירת שיכון קטנה. עפיה לא ידעה קרוא וכתוב, וסמכה על הפקידים השונים, ועל כן חתמה באצבעה, אולם הבינה כי נוצלה רק כשהיה מאוחר מידי.

לאחר המעבר הרגישה עפיה כלואה בדירתה החדשה והקטנה, ועל מנת להרגיש בבית בביתה החדש, החליטה עפיה לחזור לאהבתה הישן, הציור והיצירה, ולעטר את קירות ביתה. וכך, בהיותה למעלה משמונים, ורק לאחר שהתאלמנה והשתחררה מאיסוריה של בעלה, התמסרה עפיה לאומנותה הייחודית ועיטרה את קירות ביתה. בהדרגה הפכה עפיה את ביתה ליצירת אומנות אשר שילבה ציורי קירות מרהיבים, רקמה תימנית מסורתית, רהיטים שונים בעיצובה ובובות אשר יצרה בדמותה.

עפיה ויצירותיה זכו להכרה בימי חייה במסגרת אירוע הוקרה לכבודה והכתרת כ"אשת חיל" מטעם המועצה המקומית, אולם זה לא מספיק. עפיה נחשבת בפני מומחי אומנות כאומנית פורצת דרך, אשר ללא השכלה פורמלית, הנחשבת לקריטית בתחום ובייחוד באותם ימים, הצליחה ליצור ולהטביע את חותמה תוך שימור אופייה הייחודי. לאחר מותה, קירותיה, רהיטיה ובובותיה של עפיה נשתמרו, ומעידים על טביעת האצבע הייחודית כל כך לה.

מומלץ להציע את שמה בכל עיר בישראל, ובייחוד באיזור המועצה המקומית שלומי בה התגוררה ופעלה.

מועצה מקומית שלומי – העמוד הרשמי

למידע נוסף – https://goo.gl/aFkWtv

**עפיה זכריה בין קירות ביתה, צילום: מאיה כהן לוי**

מודעות פרסומת

פנינה פדרמן (1914-1948)

פנינה פדרמןהייתה לוחמת אצ"ל שנפלה בעת מילוי תפקידה.
פנינה נולדה בפרנקפורט שבגרמניה, למדה שם בבית הספר התיכון היהודי משם עברה ללימודים באוניברסיטה, כשהייתה בת 16 הצטרפה לתנועת בית"ר, ובשנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון, עזבה לבלגיה, שם הוציא אביה עיתון בשם "העתיד שלנו", שהיה לביטאון בית"ר במדינה.
לאחר שהות המשפחה בבלגיה, עזבה להולנד, אך כשהתייתמה משני הוריה חזרה לבלגיה, שם נישאה לבעלה. חתונתם נערכה במועדון בית"ר.
בשנת 1935 עלתה לארץ ישראל יחד עם בעלה, והזוג התיישב בראשון לציון, שם ייסדה את סניף קופת חולים המקומי, הקימה מסעדה שהייתה מיועדת לעובד הלאומי בבאר יעקב, והמשיכה את פעילותה בבית"ר כשהדריכה בסניף התנועה בעיר.
במקביל, הצטרפה עם בעלה לאירגון האצ"ל, ביתם שימש כמקום מפגש ויציאה לפעולות האירגון שקרו בדרום הארץ.
כשבעלה נתפס ע"י הבריטים והוגלה לאריתריאה, עברה לגור בנחלת יהודה, וגם שם ביתה שימש מקלט לפעילות אירגון האצ"ל, ובנוסף לכך, שימש הבית מקלט לפעילים ופליטי מלחמה.
בפעילותה האחרונה מילאה תפקיד ציבורי שהיה מיועד למשפחות האסירים, מכוניתה עלתה על מוקש והיא נהרגה.
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית ראשון לציון
למידע נוסף:
http://www.gen-mus.co.il/person/?id=23377

הנסיכה החשמונאית המורדת (?-33 לפנה"ס)

נסיכה חשמונאית לוחמתלפעמים כחלק מכתיבת הערכים בדף, אנחנו נתקלות לא רק בנשים שפעלו, עשו, לחמו ויצרו ונדחקו ונשכחו, אלא גם בכאלו שלמרות פועלן הגדול כמעט ונמחקו לחלוטין מדפי ההיסטוריה.
הנסיכה החשמונאית הלוחמת היא אחת הדמויות האלו, ולכן מרגש במיוחד לכתוב עליה.
העובדה שבמרד החשמונאים היו נשים פעילות, קיימות, שותפות בזירה הציבורית מראה כיצד נשים היו מאז ומתמיד על במת ההיסטוריה, ואיך פעם אחר פעם הן הושכחו, בצורה שחוזרת על עצמה אלפי שנים.
אז הערך היום מוקדש לנסיכה החשמונאית המורדת, אישה ללא שם, בתו של אריסטובולוס השני, נכדה למלך אלכסנדר ינאי, אחות לאלכסנדר השני ולמלך החשמונאי האחרון מתתיהו אנטיגונוס השני.
היא עמדה בראש לוחמי גרילה יהודים, וניהלה ממבצר הורקניה הנצור קרב מאסף בחילות הורדוס לאורך ארבע שנים עד שנת 33 לפנה"ס. היא הנהיגה את יהודי האזור, ולחמה בעוז לשחרור ארצה.

הציעו אותה בעירכן!

בצילום- נסיכה לוחמת, תמונת אילוסטרציה.

חנה בן-ארי (1928-1978)

חנה בן ארישדרנית "קול ישראל", תסריטאית ומתרגמת.
חנה בן-ארי נולדה כחנה זילברשטיין למשפחה יהודית מבוססת בגרמניה. בשנת 1938, ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, הצליחה חנה להימלט מגרמניה, ולעלות לארץ ישראל. חנה ומשפחתה בחרו להתיישב בת"א, ובמהרה החלה חנה את לימודיה בגימנסיה הרצליה הידועה אשר בעיר. שם, בין ספסל הלימודים, הכירה את אברהים ניניו, אשר לימים יהפוך לבעלה.
מיד לאחר תום לימודיה, ובהיותה רק בת 19, החלה להיות פעילה בשורות ההגנה, ושימשה כקריינית בקול ההגנה. חנה הייתה מהקרייניות הראשונות ב"קול ההגנה", ולאחר הקמת המדינה הפכה לאחת מהקרייניות הראשיות ב"קול ישראל". בנוסף, ניהלה חנה את מחלקת הדרמה ברדיו, והייתה אחראית על שידורם של תסכיתי רדיו רבים, במסגרת תוכניתה "המסך עולה". במסגרת עבודתה בקול ישראל, חנה העלתה לראשונה תוכנית תחקירים ברדיו, אשר היוותה את הבסיס לתוכנית "כלבוטק" הידועה. כמו כן, חנה הייתה אחראית לתרגומם ועיבודם של תסכיתי רדיו רבים מאנגלית וגרמנית.

בנוסף לעבודתה ברדיו, עסקה חנה גם בתחומי הטלוויזיה והתיאטרון: היא כתבה תסריטים רבים לתוכניות ילדים אשר שודרו במסגרת הטלוויזיה החינוכית וזכו להצלחה רבה, בין השאר הסדרה "רגע עם דודלי", היא תרגמה מחזות רבים אשר הועלות על במת "הבימה", התיאטרון הלאומי": "העלמה יוליה", "12 המושבעים", "ממלא המקום" ועוד רבים וטובים. בין שלל עיסוקיה הרבים, הספיקה חנה לערוך ספרים שונים, ובינהם את ספר העיתונאים לשנת 1977, אשר היה אחד מהספרים הבולטים שיצאו באותה תקופה, ואף כתבה חנה יחד עם בעלה מחזות רבים אשר זכו להצגה בתיאטרון.

בשנת 1978, נפטרה חנה בן ארי לאחר מחלה קשה. בשנת 2011, הנציחה עיריית ת"א את פועלה וזכרה באמצעות שלט על ביתה ברחוב קפלן בעיר. אולם לדעתינו זה לא מספיק.

מומלץ להציע את שמה בכל עיר בישראל, ובייחוד העיר ת"א בה התגוררה ופעלה.
עיריית תל-אביב-יפו

למידע נוסף – https://goo.gl/OfwWsD

**התמונה לקוחה מתוך אתר ויקיפדיה, מוצגת במסגרת שימוש הוגן**

חיה קלוגר (אנה קלוגר), (1890-1942)

חיה קלוגרהייתה נערה חרדית שברחה מבית הוריה בשל רצונה ללמוד ולהשכיל. נולדה בעיירה פודגורז'ה בפולין. למשפחה עשירה ומיוחסת, נצר למייסדי שושלת צאנז.
לאחר שסיימה את לימודיה בבית הספר לנערות בקרקוב בשנת 1904.
תשוקתה ללימודים הייתה גדולה מאד, והיא למדה לתעודת בגרות אקסטרנית בגימנסיה בקרקוב במטרה להתקבל ללימודים באוניברסיטה, באחת מהפקולטות הבודדות שפתחו את שעריהן בפני נשים באותה העת. הוריה התנגדו ללימודיה וכשהייתה בת 15 אילצו אותה להתארס לבחור חסידי. למרות האירוסין המשיכה ללמוד לבחינות הבגרות בספריית האוניברסיטה, עד שגילתה זאת אמה, שהגיעה לאוניברסיטה ודרשה מהם שלא לספק ספרי לימוד לבתה. קלוגר הצעירה לא ויתרה, ולימדה גרמנית באופן פרטי כדי לממן את לימודיה. כשגילתה אמה שהיא לומדת, היא סילקה את מנורת החשמל מחדרה כדי להפסיק את לימודיה. קלוגר לא ויתרה והמשיכה ללמוד בסתר, גם כשהתקבלה לאוניברסיטה היגלונית.
בשנת 1909 החליטה שהמצב לא יכול להימשך כך, ברחה מבית הוריה יחד עם אחותה הקטנה.
השתיים הגישו תביעה נגד הוריהן בבית המשפט המקומי בפודגורז'ה כדי לאלץ את הוריהן לאפשר להן ללמוד (צעירים עד גיל 24 נחשבו קטינים ולא יכלו ללמוד ללא אישור הוריהם).
לאחר המאבק המשפטי שבו ניצחה ולאחר הקשיים הרבים שהערימו עליה משפחתה והקהילה היהודית בקרקוב, המשיכה קלוגר בלימודיה ואף קיבלה בשנת 1914 תואר דוקטור לפילוסופיה באוניברסיטת וינה (אחת מחמש נשים בלבד שקיבלו תואר דוקטור באוניברסיטת וינה באותה השנה).
בהמשך פירסמה מאמרים מדעיים בכתבי עת שונים ועבדה כמורה להיסטוריה בגימנסיה היהודית בקרקוב עד שנרצחה בשנת 1942 בקרמניץ.
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית באר-שבע | העמוד הרשמי
עיריית תל-אביב-יפו
Jerusalem Municipality | עיריית ירושלים
למידע נוסף: http://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.3022330
קרדיט תמונה: אנה קלוגר בטופס רישום עירוני, קרקוב 1934. מתוך אתר "הארץ", מוצג במסגרת שימוש הוגן

אלידע גרא (1931-2017)

אלידע גראהייתה במאית קולנוע וכוריאוגרפית. הסרט העלילתי הראשון שלה, הוא גם הסרט הראשון שבוים ע"י אישה.
היא נולדה בארצות הברית למשפחה יהודית, למדה מחול בבית ספר בניו יורק, והייתה מתלמידות מרתה גרהם.
הופיעה בתיאטרוני העיר, ועסקה גם בכוריאוגרפיה, הקימה להקת מחול עצמאית, ועסקה גם בהדרכת תנועה הקשורה לתיאטרון.
בשלב מסויים קיבלה פניה של במאי קנדי שבא לצלם את עבודתה, ונסעה לקנדה כדי ללמוד צילום ובימוי. במהלך שהותה בקנדה הכירה את בעלה, ובשנת 1964 עלתה לישראל יחד עם בעלה והילדים.
בישראל לימדה שיעורי תנועה שהיו מיועדים לשחקנים, השיעורים נעשו במסגרת עבודתה בתיאטרון הקאמרי.
בנוסף לכך, הקימה סטודיו למחול ששכן בביתה, ועשתה סרטים.
במסגרת יצירת הסרטים שלה, עשתה עיצוב תנועה לסרטי קולנוע ישראליים פופולריים.
בשנת 1969 ביימה את הסרט "לפני מחר", שהיה הסרט הארוך היחיד שביימה, לאחריו ביימה סרטי תעודה שהוזמנו ע"י גופים שונים.
בשלב מאוחר יותר בקריירה, חזרה לעיסוק בתחום המחול, ובמסגרת עיסוקה זה ניהלה את מדור המחול באמנות לעם, הייתה המנהלת האמנותית של להקת המחול "גוונים", והייתה עם מייסדי הפסטיבל "גוונים במחול".
בנוסף לכך, הייתה מחלוצות הקולנוע, ומהנציגים הבולטים של תנועת "הרגישות החדשה", שרוב חבריה הם גברים.
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית תל-אביב-יפו
למידע נוסף: https://he.wikipedia.org/wiki/אלידע_גרא
קרדיט תמונה: ויקיפדיה, התמונה מוצגת במסגרת שימוש הוגן.

פוסט פרידה מניר!!

תודה

חבר צוות הפרוייקט בעקבות עזיבתו, אנחנו רוצות להיפרד מניר שעוזב אותנו בשל מחויבויות קודמות.
ניר תרם רבות לפרוייקט במשך תקופה ארוכה, ותרומתו באה לידי ביטוי בכתיבת פוסטים, וביוזמות שקודמו מאחורי הקלעים.
בנוסף לכתיבת פוסטים וקידום יוזמות, ניר היה גם עורך הדין של הפרוייקט.
אנחנו מאחלות לניר הצלחה בהמשך דרכו!
קרדיט תמונה:
https://www.emaze.com/@AZFLIIIF/%D7%AA%D7%95%D7%93%D7%94