דרורה בן אב"י (1922-1981)

דרורה בן אביהייתה מוותיקות העובדים של קול ישראל, וניהלה את חטיבת התכניות הקלות במשך שנים ארוכות.
נולדה בירושלים, בעת לידתה קראו לה הוריה דרור, ע"ש אחותה שנפטרה בגיל 4 ממחלת הסרטן, וכשבגרה עברה שינוי שם לדרורה. כשהייתה תינוקת בת חודשיים נפטר סבה אליעזר בן יהודה.
בתחילת שנות ה-50' עבדה בתקליטיית קול ישראל, ובשנת 1957 ערכה את מצעד הפזמונים, יחד עם שותפה יורם רונן.
בשנת 1963 עברה לערוך תכנית בוקר בת חצי שעה, שנקראה "שירי עצלות", ובאוקטובר של אותה שנה עברה לערוך חידון ידע.
במשך שנות ה-60' ושנות ה-70', עבדה בתפקיד מנהלת הגל הקל של קול ישראל, ובמסגרת תפקידה זה הקפידה על עברית תקינה, והגייה תקינה של השפה.
עוד במסגרת תפקידה, הייתה אחראית על תכניות הבידור והמוסיקה, תחומים שבהם השאירה את החותם האישי שלה.
עשתה חידוש לתכנית "מחפשים את המטמון", ושיבצה אליה עיתונאים מן השורה הראשונה לתפקידי ההגשה והעריכה שלה.
תכנית רדיו שיזמה הייתה התכנית "בירה ומצב רוח", שאותה הגיש יעקב אגמון, תכנית שהוקלטה לפני קהל, וכללה ראיונות והמון הומור.
לצד תפקידיה הניהוליים, ערכה תכניות רבות, ובין התכניות הייתה התכנית "שאלה של טעם".
בשנת 1976, הייתה ממייסדי רשת ג', ובין הגורמים שדחפו לפתיחת הרשת, ושם הייתה אחראית על שיבוץ עורכי התכניות, ושיבוץ מגישי התכניות.
אז איפה כדאי להנציח אותה?
Jerusalem Municipality | עיריית ירושלים
גיל חובב – Foodspy
קרדיט תמונה: התמונה מוצגת במסגרת שימוש הוגן, מתוך אתר "העין השביעית"
למידע נוסף:
https://he.wikipedia.org/wiki/דרורה_בן_אב%22י

עוגניה שמחוני (1922-1982)

עוגניה שמחוניחברת ההגנה, שדרנית, עורכת ומנהלת תכניות רדיו וטלוויזיה, מחלוצות השידור הציבורי בישראל.
עוגניה שמחוני נולדה ב- 1922 כעוגניה לוין, בצפת. בת למשפחת חלוצים ממזרח אירופה.
היא גדלה ברמתיים (כיום שכונה השייכת להוד השרון) והחלה את הכשרתה המקצועית כמורה בסמינר לווינסקי. היא עבדה כמה שנים כמורה בבית הספר העממי ברעננה עד שהחליטה להמשיך את לימודיה האקדמאיים בתואר בביולוגיה בהר-הצופים. למודיה הגבוהים בתחום זה נקטעו עם ההפצצות על האוניברסיטה.
בפעילותה החברתית באותן שנים הצטרפה שמחוני להגנה, והיה אחת משלוש הנשים היחידות שסיימו הכשרה כמ"כ. בהמשך היא הצטרפה כשדרנית לקול ישראל תחת ההגנה, וכן לקול ירושליים המנדטורית.
ב 14.5.48, מתוך האולפן המאולתר, היא קריינה את הכרזת המדינה לכל חלקי הארץ.
במסגרת עבודתה כשדרנית, עורכת ומנהלת תוכניות, הקדישה שמחוני תשומת לב ייחודית לצרכים של אוכלוסיות מוחלשות- למשל היא שילבה ב"תוכנית לעקרת הבית" פינת מידע משפטי שהבהירה את זכויותיהן החוקיות של הנשים, וכן היתה הראשונה ליזום שידורים ייחודיים לבני הגיל השלישי.
שמחוני היתה מחלוצות השידור החי ברדיו, וערכה תוכניות מתוך הקלטות פומביות.
בראשית שנות השישים נשלחה לארה"ב כחלק מהשתלמות לצורך הקמת הטלוויזיה הישראלית, ועבדה בעורכת ומפיקה בטלוויזיה הלימודית, שתהפוך לימים ל חינוכית.
ב- 1982, במהלך טיול לדרום אמריקה היא לקתה מפרצת מוחית ונפטרה בהיותה בת 59 בלבד. היא תרמה את גופתה למדע ונקברה ב עיריית הוד השרון.
איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית צפת – Safed Municipality, שם נולדה, Jerusalem Municipality | עיריית ירושלים, שם שידרה, ו- עיריית הוד השרון, שם היא קבורה.
בתמונה , המדריך לנימוסי שולחן שכתבה יחד עם חנה בבלי, הוצאת ר.סירקיס.‬‎

יהודית הנדל (מאירוביץ) (1921-2014)

יהודית הנדל.jpgהייתה סופרת, כלת פרס ישראל לספרות.
יהודית נולדה בוורשה, בירת פולין, והייתה בת למשפחה חסידית, סבה היה ממייסדי כפר חסידים, שניים מבני האב היו מראשוני נהגי האוטובוס בעמק זבולון.
לאחר שנהרג אחד מאחיו של האב, ב-1930 עלתה כל המשפחה לארץ ישראל, והתיישבה ביישוב נשר.
בארץ, היה אביה של יהודית נהג אוטובוס, וחבר הנהלת אגד.
בתקופת שהותה בנשר, למדה יהודית בבית הספר "בית הספר לילדי עובדים", שלימים שינה את שמו לבית הספר "בית יהושע", ובתקופת שהותה חיפה סיימה את חוק לימודיה בבית הספר הריאלי. את לימודיה האקדמיים למדה בסמינר לווינסקי בתל אביב, הייתה פעילה בסניף תנועת הנוער העובד בחיפה, ובשנת 1939, יצאה עם קבוצה מהתנועה כדי לייסד את קיבוץ גשר. בשנת 1940 נפטרה אימה של יהודית ממחלה, ובעקבות האסון עזבה את גשר בחזרה לחיפה כדי לעזור לאביה עם שאר בני המשפחה.
בשנת 1942 פורסם סיפורה הראשון בכתב עת, ולאחר פירסום זה יצירותיה קיבלו במה במקומות אחרים.
בשנת 1950 יצא ספרה הראשון, ספר שעסק בעולמם של חיילים שלחמו במלחמה, בקליטתם של ניצולי השואה בארץ, ובחייהם של חסרי בית.
בשנת 1948, נישאה לבעלה, וחייתה איתו עד פטירתו. בני הזוג היו הורים לשני ילדים.
בשנת 1954, זכתה בפרס על ספרה "רחוב המדרגות", שבו הביאה הנדל לידי ביטוי את הקול הנשי הראשון בישראל הצעירה שלאחר מלחמת העצמאות. ספר זה הומחז על ידה והפך להצגה מצליחה שהוצגה בתיאטרון הבימה.
לאחר הוצאת ספר זה, לא פירסמה יצירה נוספת במשך 15 שנים.
למידע נוסף:
https://he.wikipedia.org/…/%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D…
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית חיפה

דרורה חבקין (1934-1995)

דרורה חבקיןהייתה זמרת, מלחינה, פזמונאית וגם מעבדת מוסיקלית.
היא נולדה בחיפה, וגדלה בירושלים, הייתה מראשוני להקת הנח"ל של שנות ה-50'. לאחר סיום שירותה הצבאי למדה באקדמיה למוזיקה ע"ש רובין שנמצאת בירושלים, ואת שירה הראשון כתבה בשנת 1962, במסגרת לימודים אלה.
במהלך הקריירה שלה שיתפה פעולה עם אומנים רבים, הלחינה ותרגמה להיטים גם ללהקות הצבאיות.
בסוף שנות ה-60' יצרה אלבומים של שירי רחוב, שהצליחו מאד. תוך כדי ניהול הקריירה נישאה לבעלה, ובני הזוג היו הורים ל-2 בנות.
בעקבות המשבר הגדול שיצרה מלחמת יום הכיפורים כתבה שירים לאלבום מחאה, אך האלבום לא הגיע להצלחה מסחרית. בשנת 1977, עזבה עם ילדיה את ישראל ועברה לגור באירופה, לאחר מספר שנים חזרה לישראל, והמשיכה בקריירת המוסיקה שלה.
כתבה לירדנה ארזי את הלחן לשיר תפילה. במקביל לעיסוק במוסיקה התחילה לעסוק גם בטבעונות, ופתחה חנות טבע בראש פינה שבה התגוררה.
אז איפה כדאי להנציח אותה?
Jerusalem Municipality | עיריית ירושלים
למידע נוסף:
https://he.wikipedia.org/wiki/דרורה_חבקין
קרדיט תמונה:צילום מסך מתוך ערוץ היוטיוב של הערוץ הראשון

ענבל פרלמוטר (1971-1997)

ענבל פרלמוטרזמרת, גיטריסטית ופורצת דרך במוזיקת הרוק בישראל. למרות תקופת יצירתה הקצרה נחשבת ליוצרת ייחודית ומשפיעה במוזיקה הישראלית.
פרלמוטר נולדה ברעננה, הוריה היו המשוררת עופרה סמוליאנוב והמוזיקאי אברהם פרלמוטר.
היא החלה את דרכה המקצועית בשנת 1992, בלהקת המכשפות (יחד עם יפעת נץ ויעל כהן). פרלמוטר היתה סולנית הלהקה וכותבת השירים העיקרית. בשנת 1994 יצא אלבומה הראשון של הלהקה "עד העונג הבא" בהפקת קורין אלאל- שנחל הצלחה וזכה למעמד של תקליט זהב. ב- 1995 יצא אלבומה השני של הלקה, "זמנים מוזרים", שוב עם פרלמוטר ככותבת העיקרית.
שירי הלהקה התאפיינו בשיח פתוח על דכאון וקושי נפשי, דימויים מיניים לא הטרונורמטיביים.
גם לאחר התפרקות הלהקה המשיכה פרלמוטר להיות קול ייחודי ביצירתה,
והמשיכה להקליט ולצור.
ערב לפני הופעת איחוד של המכשפות נהרגה פרלמוטר בתאונת דרכים, כאשר בדמה לא נמצאו שרידי סמים או אלכוהול.
אלבומה האחרון יצא לאחר מותה, בשם "הקלטות אחרונות".

רחל מכבי (1915-2003)

פעילה בפלמ"ח וסופרת.רחל מכבי
רחל נולדה בשם מרי-לואיז גרין למשפחה יהודית מהמעמד הגבוה בעיר אלכסנדריה אשר במצרים. אביה, פליקס, היה איש עסקים בכיר בקהילה היהודית, ואילו אמה, ג'נין, השתייכה למשפחת אצולה מקומית. בנעוריה למדה מרי-לואיז בגמנסיה הצרפתית היוקרתית והיתה פעילה בתנועת השומר הצעיר. משפחתה של מרי-לואיז הרבתה לנפוש בארץ ישראל, ותמכה רבות ברעיון הציוני באמצעות איסוף תרומות בקרב הקהילה המקומית לטובת הגשמת החלום הציוני. מרי-לואיז נקשרה מאוד לארץ ישראל במהלך ביקוריה התכופים בארץ, אולם סלדה מתנועה ציונית של "תרומות והתרמות" לדבריה ועל כן נטשה את הרעיון הציוני. באחד מביקוריה בתל אביב, פגשה מרי-לואיז את מכבי מוצרי, פעיל ציוני נלהב, אף הוא ממשפחה מיוחסת מצרית. מכבי דגל בציונות מעשית, של עליה ועבודת הארץ, והצליח להדביק את מרי-לואיז בלהט הציוני שוב. השניים נישאו בטקס צנוע במצרים, ולאחריו החליטו לעלות לארץ ישראל. בנוסף, מרי-לואיז שינתה את שמה לרחל, כהוקרה לרחל המשוררת, מהקולות הבולטים של השירה העברית דאז.

הזוג מוצרי היה מוכר בקרב היישוב היהודי הקטן, שכן מכבי שימש כמפקד בכיר בפלמ"ח ואילו רחל שירתה כמדריכת אלחוטנים. בנוסף, שימשה רחל בתפקידי מנהלה רבים בקרב בכירי הארגון. במהלך מלחמת העצמאות נשלח מכבי ללוות שיירת אספקה, ובמהלכה נפגע ונהרג. מותו של מכבי היכה את רחל בתדהמה, ומתוך אבלה הכבד החליטה על שינוי שם משפחתה למכבי כדרך להנצחתו של אהובה. בתום המלחמה, נשלחה רחל מכבי לקורס הקצינים היוקרתי והמשיכה לשירות קבע. מעבר לתפקידיה הרבים בהם שימשה במסגרת הפלמ"ח, נודעה רחל בידע הרב אותו אצרה, זכר לחינוך המעולה לו זכתה במצרים. רחל ניחנה בזכרון מופלא, ולאחר שוך הקרבות החלה בכתיבת זכרונותיה מהשנים הסוערות. ספרה הראשון, "מצרים שלי" היטיב לתאר את חיה הבורגנים באלכנסדריה של אז, אולם גם את חיי האדם הפשוט אותו הכירה הודות לסקרנותה ולהתעקשותה ללוות את אביה במסגרת עסקיו. שאר ספריה עסקו גם הם במהלך חייה: החיים בארץ ישראל המנדטורית, חוויותיה ממלחמת העצמאות, השירות בפלמ"ח ולאחר מכן בצה"ל והחיים בקיבוץ.

קולה של רחל מכבי, דרך ספריה, מספקים הצצה אותנטית למסע אותו עברה במהלך חייה. מהילדות הבורגנית באלכסנדריה, דרך הלחימה העיקשת במלחמת העצמאות ועד לחייה בקיבוץ. רחל מכבי משרטטת זאת באמצעות תיאורים מרתקים, כנים להחריד ובעיקר, ייחודים.

מומלץ להציע את שמה בכל עיר בישראל, ובייחוד העיר ת"א בה שוכן מוזיאון הפלמ"ח.
עיריית תל-אביב-יפו

למידע נוסף – https://goo.gl/XbUiDA

**התמונה, המציגה את רחל ומכבי ביום נישואיהם באלכסנדריה, מוצגת במסגרת שימוש הוגן**

רחל (דידי) הראל (1923-1989)

רחל דידי הראלחברת המחתרת ההולנדית שלחמה נגד הנאצים במלחמת העולם השנייה, זוכת מדליית החירות של ארצות הברית ומדלית האומץ של מלך בריטניה.

רחל נולדה ברוטרדם, הולנד בשנת 1923. רחל נאבקה על זכותה ללמוד בתיכון וסיימה את בית הספר והכשירה עצמה כגננת והתמחתה בהוראה בשיטת מונטסורי.

בשנת 1941 התארסה למרסל הרץ. בשנת 1942 הייתה אמורה להשלח משפחתה למזרח אירופה. מרתה נגטנל, שעבדה אצל משפחת הרץ, הציעה להסתירם בביתה. במרץ 1943 השיגה מרתה עבורם תעודות זהות בדויות.
רחל, שהתחזתה לגויה כפרית, הצטרפה למחתרת ההולנדית וקיבלה תפקיד של בלדרית. תפקידה של רחל היה ליצור קשר בין מפקדי המחתרת לפעילים שדאגו בעיקר למציאת מקומות מסתור ליהודים ולסרבני חתימה על הצהרת הסולידריות. חרף הסכנות היא נעה בין הכפרים ברכיבה על אופניים כשהיא מתחזה לאיכרה בת האזור.
בקרב על ארנהם 1944, רחל השתתפה בטיפול בפצועים וכבלדרית במבצע העברת החיילים וצירופם לכוחותיהם. בנובמבר 1944 נתפסה רחל על ידי הגרמנים. בעת תפיסתה הצליחה להשמיד את מכתבי מפקד המחתרת שהיו עימה. ניסיונות הבריחה שלה לא צלחו והיא נורתה ברגלה.

אף שעברה עינויים קשים רחל לא הסגירה את חבריה. מכיוון שמוצאה היהודי לא היה ידוע וגם חברותה במחתרת לא הוכחה היא לא הוצאה להורג. בתחילת אפריל 1945 כאשר נשמעו תותחי בעלות הברית החלו אנשי האס אס לארגן את השיבה לגרמניה והנשים הצעירות הוצאו למסע רגלי קשה. בליל המסע השני הצליחה רחל לברוח ומצאה מחסה אצל איכר. למחרת נודע לה שהולנד שוחררה.
בשנת 1946 קיבלה באמסטרדם את מדליית החירות עם עיטור דקל ארד מהשגריר האמריקאי. בשנת 1948 הוענקה לה בשגרירות בריטניה מדלית המלך עבור אומץ לב למען החירות.
ב 1950 עלו לישראל רחל ומשה הרץ וילדיהם. בני הזוג התיישבו בקיבוץ בית השיטה ומאוחר יותר עברה המשפחה לחולון ולאחר הולדת בנם השלישי להרצליה. בישראל רחל הייתה פעילה בויצו וברטורי.
רחל הראל נפטרה ב-16 בנובמבר 1989, עם שובה מטקס הענקת אות חסיד אומות העולם לבני משפחת נגנטל בהולנד.

ראוי להנציח אותה בערים עיריית חולון – הדף הרשמי עיריית הרצליה שם התגוררה ופעלה בשנותיה בישראל.

ויצו ישראל Wizo Israel רוטרי ישראל Rotary club Herzliya, Israel רוטרי הרצליה, ישראל

לקריאה נוספת:
חירות, אומץ, גבורה: זו האישה המעוטרת בישראל YNET

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4364441,00.html