עיתונאית וסופרת. עסקה בשימור השפה והתרבות היידית.
זלציה פסווג נולדה בגליציה. במהלך מלחמת העולם הראשונה שהתה עם סביה עד שהיתה בת שש, אז עברה עם הוריה לשוויץ. לאחר סיום בית הספר התיכון נסעה ללמוד משפטים ופילוסופיה בברלין. במקביל למדה שרטוט אופנה. לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ב-1933 עברה ללמוד באוניברסיטת בזל. היא סיימה דוקטורט בפנומנולוגיה ותורת ההוויה באוניברסיטת ציריך בשנת 1939.
לנדמן עסקה בעיקר בשימור ובהגנה על היידיש. ב-1960 פרסמה את ספרה על ההומור היהודי, Der jüdische Witz, הנחשב לספר יסוד בתחום, שהפך לרב-מכר בגרמניה ותורגם לשפות רבות. מלבדו, כתבה ספרים רבים, כולם על התרבות, המסורת והבישול היהודיים. כמו כן, תרגמה ספרים משפת היידיש.
הרבה מבני משפחתה של לנדמן לא שרדו את השואה. היא ראתה ביצירתה רקוויאם לתרבות היהודית היידית שהלכה לאיבוד. בהקדמה לספרה משנת 1979, כתבה: "הספרים הבאים שלי עוסקים באותו נושא: שפה וספרות יידית, יהדות, המטבח הכשר". היא עשתה מאמץ לתרום על מנת לשמור על המורשת התרבותית היהודית שהלכה ונהרסה גם כאשר נגעה בכך בפן הפוליטי: "בהתמודדות אינטנסיבית עם העולם שנהרס באכזריות, אני רגישה כעת לכל סוג של איום אשר מגיע מחוץ לעולם היהודי".
ב-1978 כשכבר היתה סופרת מוערכת, היתה בין המקימות של "אינטרנשיונל פאן" בליכטנשטיין. איגוד סופרים עולמי, שמטרתו קידום ידידות ושיתוף פעולה אינטלקטואלי בין סופרים ברחבי העולם.
בשנות ה-90 פירסמה מאמרים במגזין הגרמני Staatsbriefe.
רחוב משלה 