פעילה לזכויות האישה בארץ ישראל.רוזה וולט-שטראוס נולדה בעיירה קטנה באימפריה האוסטרית דאז, למשפחה שהתנתקה מהמסורת החסידית ואימצה אורח חיים מודרני. אביה, סיני וולט, הקפיד לחנך את בנותיו על ברכי התרבות הגרמנית, ואף התעקש לשלוח אותן לאוניברסיטה – צעד יוצא דופן לאותה תקופה. בהוראת אביה, רוזה קיבלה שיעורים פרטיים רבים על מנת לעודד את מצוינותה, והיא אכן סיימה את לימודיה התיכוניים בהצטיינות. על מנת להקל על המשך השכלתן של הבנות, עברה המשפחה לוינה, אולם מסיבות שונות של אפליה לא הצליחה רוזה להתקבל לאוניברסיטה. לאחר מאמצים רבים, הצליחה רוזה להתקבל לבית הספר לרפואה באוניברסיטת ברן אשר בשוויץ, שם סיימה את לימודיה והוסמכה כרופאה עם התמחות בפתולוגיה וברפואת עיניים, ולמעשה הייתה בין רופאות העיניים הראשונות באירופה באותה תקופה.
לאחר הסמכתה נסעה רוזה לניו יורק ועסקה כמנתחת עיניים, שם הכירה את לואי שטראוס, איש עסקים, ולזוג נולדה בת בשם נלי. במקביל לעיסוקה הציבורי ברופאה, ד"ר רוזה וולט-שטראוס פעלה רבות למען זכויות הנשים, תוך מתן דגש למאבק לזכות הבחירה, והייתה שותפה להקמת "הברית הבינלאומית למען זכויות הנשים לבחור ולהיבחר". בפעילותה הפוליטית שילבה רוזה ניסיון עשיר בעבודה הציבורית ושליטה שוטפת בשלוש שפות – גרמנית, אנגלית וצרפתית. לאחר מותו של בעלה, לואי, חזרה רוזה יחד עם ביתה, נלי, לאירופה, והתמקמה בבית דודותיה מצד אימה בז'נבה. שם, באוניברסיטה המקומית, התוודעה לראשונה רוזה ליהדותה, ונחשפה לפעילות ציונית ענפה באדיבות צעירים יהודים ציונים. בין השאר, הכירה את ברנרד מושנזון, פעיל ציוני מרכזי, אשר שבה את ליבה ובמקביל הוקסמה מהרעיון הציוני כולו. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, חזרה רוזה לארה"ב, שם המשיכה בפעילות ציונית נלהבת, ובעיקר בעידוד ציונות מעשית – עלייה לארץ ישראל והתיישבות בה. בתום המלחמה, הצטרפה רוזה לעולים ועלתה יחד עם ביתה לארץ ישראל.
לאחר עלייתה ארצה, ובהתאם לשליחות חברותיה הסופרג'סטיות האמריקאיות, מיקדה רוזה את מאמציה בצירוף ארגוני הנשים העבריות לארגוני זכויות הנשים העולמיות. היא פרסמה מכתב ישיר לנשות הארץ בו הציגה את דרישתה: "רוצות אנו להשתתף, עד כמה שיכולותינו מגעת, בתחיית ארצנו". דמותה של רוזה התאפיינה בכריזמה רבה, וקולה הבהיר והצלול בכל הנוגע לשיוויון נשים איגד סביבה נשים רבות מבנות היישוב, ועד מהירה רוזה נבחרה ליו"ר התאחדות הנשים העבריות. רוזה פעלה במספר מישורים: השגת זכות בחירה לנשים, הקמת לשכות ייעוץ משפטיות, בעיקר בנושאי אישות ומשפחה, מאבק לאיסור נישואי קטינות, מתן אישור עלייה לנשים על סמך נתוניהן וללא צורך באישור בני זוגן ועוד.
רוזה שימשה במשך שנים רבות כ"שרת החוץ" של ההתאחדות הנשים העבריות, וכנציגה של נשות היישוב בקונגרסים הבינלאומיים השונים. בנוסף, קשריה הרבים מעבר לימים סייעו תמכו ועודדו רבות במאבק הנשי בארץ ישראל לזכות בחירה, ורבים רואים בפעילותה הנמרצת להשגת מטרה זו כגורם משמעותי לכך ששאלת זכותן של נשים לבחור ולהיבחר לא הועמדה בספק עם הקמת המדינה. בסוף ימיה, חזרה ד"ר רוזה וולט-שטראוס לז'נבה לחיק משפחתה, וב-1938 נפטרה, 5 שנים לאחר מות בתה, נלי.
מומלץ להציע את שמה בכל עיר בישראל, ובייחוד העיר ירושלים, בה התגוררה לזמן מה ופעלה.
Jerusalem Municipality | עיריית ירושלים
למידע נוסף – https://goo.gl/1SDAxc
**ד"ר רוזה וולט-שטראוס ובתה נלי (1893), באדיבות הארכיון הציוני המרכזי**
הייתה פעילה ציונית שעסקה גם בלימוד עברית.
חברת ההגנה, שדרנית, עורכת ומנהלת תכניות רדיו וטלוויזיה, מחלוצות השידור הציבורי בישראל.
חברת המחתרת ההולנדית שלחמה נגד הנאצים במלחמת העולם השנייה, זוכת מדליית החירות של ארצות הברית ומדלית האומץ של מלך בריטניה.
הייתה לוחמת פלמ"ח שליוותה את השיירות לירושלים, הייתה מהמפקדות הראשונות בצה"ל, והייתה גם קצינת ח"ן בדרגת סא"ל.
לוחמת במרד גטו ורשה.
אשת התנועה הרוויזיוניסטית ולוחמת האצ"ל, ציירת ופסלת ישראלית. יקירת העיר תל אביב.
הייתה מהמפקדות שפיקדו על בית"ר, לוחמת אצ"ל ומהאסירות שנכלאו ע"י הבריטים בבית הסוהר לנשים שהיה בבית לחם.
הייתה בכירה בקהילת המודיעין של מדינת ישראל, והאישה הראשונה שכיהנה בתפקיד סגנית ראש המוסד, בתפקידה זה היה לה חלק גדול בעיצוב המוסד ב-13 שנות קיומו הראשונות.
רחוב משלה 