הייתה בכירה בקהילת המודיעין של מדינת ישראל, והאישה הראשונה שכיהנה בתפקיד סגנית ראש המוסד, בתפקידה זה היה לה חלק גדול בעיצוב המוסד ב-13 שנות קיומו הראשונות.מלכה נולדה בביאליסטוק שבפולין, והייתה הצעירה מבין 8 אחים. אביה יחד עם שני אחיו היו אנשי עסקים אמידים, ואימה הייתה אישה שומרת מסורת.
היא למדה בגימניסיה כמו כל אחיה ואחיותיה, ולמדה גם נגינה על פסנתר. החינוך שקיבלה מהבית היה חינוך לציונות, וכנערה הייתה חניכה בתנועת השומר הצעיר. כנערה חוותה גם אנטישמיות.
הזמן והשפעות המהפכה הבולשביקית, כולל ההפסדים שגרמה מלחמת העולם הראשונה, גרמו להחמרה במצבה הכלכלי של המשפחה, אחיה ואחיותיה היגרו למקומות אחרים בעולם, ובשנת 1933 עלתה מלכה לארץ ישראל, יחד עם אימה ושניים מאחיה ואחיותיה, האחות ציפורה שעלתה עם המשפחה נפטרה בארץ ממחלת הטיפוס, והאחות ברוניה שהתגוררה בוורשה שבפולין נספתה בשואה.
עם הגעתה לארץ, נאלצה ברוורמן לוותר על הצטרפות לגרעין שהוקם לצורך הקמת קיבוץ, גרעין שהוקם ע"י חבריה לתנועת השומר הצעיר, ובנוסף לוויתור זה, ויתרה גם על המשך לימודים, על מנת לעזור לפרנסת משפחתה.
משפחתה קבעה את מקום מגוריה ברעננה, ומלכה מצאה עבודה במיון בפרדס תפוזים, עד מהרה קודמה בעבודתה לדרגת אחראית.
היא הצטרפה לש"י (שירות ידיעות), שהיה שירות המודיעין של ההגנה, ועיסוקה שם היה העברת ידיעות, בנוסף לכך היא עברה גם הכשרה בעזרה ראשונה וקורס הדרכה. לאחר מכן, הדריכה על נשק, בתקופה ההיא באו לידי ביטוי תושיה המשולבת בקור רוח.
בשנת 1944, נישאה לבעלה והזוג השתקע בשכונת צהלה שהייתה אז בשלבי הקמה.
באותה שנה, 1944, הצטרף למוסד איסר הראל שהיה מזכיר המחלקה היהודית, ולאחר מכן גם ראש המחלקה, ומשנת 1947 עד לקום המדינה היה מפקד מחוז תל אביב. בתקופה זו למד הראל להכיר את מלכה, ונוצרו ביניהם יחסי אמון.
עם הקמת מדינת ישראל, הועמד הראל בראש הש"ב שלימים הפך לשב"כ, וברוורמן עם אנשים נוספים של הש"י עברה לשירות בגוף החדש.
בשנת 1951, הוקם המוסד וב-1952, מונה איסר הראל לראש המוסד, ולקח איתו את מלכה לעבודה במוסד. באותו זמן המוסד היה בשלבי ההקמה הראשונים שלו, והתחלק לשני עיסוקים עיקריים:
תחומי המנהלה, והתחום המבצעי.
איסר הראל עסק בתחום המבצעי, ומלכה ברוורמן התעסקה בתחום המנהלי. הראל נתן גיבוי מוחלט לברוורמן, ועם הזמן היא קיבלה סמכויות נוספות וצברה כח, עד שאנשי המוסד הבינו שיש תחומים שבהם אין טעם לפנות ישירות לראש האירגון.
היא קיבלה סמכויות גם בתחום כח האדם, ובשיבוצי כח אדם.
כאחראית על תחום הכספים, היו לה קשרי שלטון ענפים, אך יחד עם זאת נשארה צנועה ולא אהבה מותרות כלל.
הייתה אחראית על ענייני תקציב, כולל הגשת תקציבים לרה"מ הראשון דוד בן גוריון.
למשימות המבצעיות היו מלווים גם ענייני לוגיסטיקה, והייתה לה אחריות גם עליהם, וכתוצאה מכך הייתה מעורבת בכל משימות המוסד הידועות, ביניהן:
לכידת אדולף אייכמן, ופרשת יוסל'ה שוחמכר.
בקיץ 1965 יצאה לחופשת פרישה, ובשנת 1966 פרשה מהמוסד באופן סופי.
הייתה אשת חינוך ששימשה יו"ר הנהלת החברה למתנ"סים, שזכתה בפרס החינוך של עיריית תל אביב לשנת תשמ"ד 1984, וגם זוכת פרס מטעם המועצה לארץ ישראל יפה.
הייתה סוכנת המוסד שנטלה חלק במבצע הבאת אייכמן לארץ, ובאיתור הילד יוסל'ה שוחמכר.
לוחמת בולטת בשורות "המוסד"
רחוב משלה 