מינה נדל שיפמן (1907-1988)

אגרונומית

מינה נדל נולדה בפולין למשפחה יהודית ציונית. בנעוריה, הייתה פעילה בתנועת הנוער הציונית "השומר הצעיר", ובבגרותה החליטה לסייע ככל שביכולתה להגשמת רעיון הציונות ועל כן החליטה יחד עם בן זוגה דאז, ולימים בעלה, יעקב שיפמן, ללמוד חקלאות ולאחר מכן לעלות לארץ ישראל ולסייע בפיתוחה. היא נרשמה לפקולטה לחקלאות באוניברסיטת ננסי אשר בצרפת, ולאחר קבלת תואר אגרונום המשיכה ללימודים מתקדמים באוניברסיטת פריז, עד להסמכתה כדוקטור לחקלאות. מיד עם עלייתה לארץ ישראל, התקבלה לעבודה במחלקת המחקר לחקלאות אשר ברחובות, שם עסקה רבות בחקר המחלות השונות אשר מתפתחות בפירות הדר בעת אחסונם.

מינה חקרה את הנסיבות להתפתחותם של מחלות בקרב פירות הדר בעת האחסון, וסייעה להבנת דרכים להתגבר על הגורמים לכך. מינה שילבה במחקריה תחומים רבים בחקר האגרונומיה, ובכך סייעה לשמר את טריות התוצרת החקלאית המיוצאת מישראל, ובכך תרמה רבות לסחר הישראלי בשנותיו הראשונות. מחקריה זיכו אותה בהערכה והכרה רבה בארץ ובחו"ל, והיא נחשבה למרצה מבוקשת בתחום. היא כהנה כחברת סגל באוניברסיטת ת"א ובאוניברסיטה העברית, ובהמשך אף הוסמכה כפרופסור לחקלאות. גם לאחר פרישתה לגמלאות מעבודה פעילה במשרדים השונים בענף החקלאות, היא המשיכה לחקור, להדריך חוקרים מצטיינים בתחום, לנהל תוכניות מחקר ולהרצות לסטודנטים לתארים השונים בתחום במסגרת האקדמיה וזכתה בפרסים רבים על תרומתה: פרס הקרן לקידום המחקר והפיתוח (1981), פרס לקידום ענף ההדרים והייצוא (1983) ועוד רבים.

מומלץ להציע את שמה בכל עיר בישראל, ובייחוד העיר רחובות בה נמצאת הפקולטה לחקלאות.
עיריית רחובות

למידע נוסף – https://goo.gl/R6J9oH

**התמונה באדיבות המכון הוולקני, ומוצגת במסגרת שימוש הוגן**

דבורה בן יהודה (1855-1891)

מורה, "האם העברית הראשונה"

דבורה יונאס נולדה בליטא למשפחה יהודית-חסידית אמידה. אביה, שלמה, היה סוחר אמיד, ולצד השכלה תורנית רחבה, הקפיד להעניק לילדיו השכלה כללית, הכוללת לימודי שפות כרוסית, צרפתית וגרמנית. לימים, אימצה משפחתה את אליעזר פרלמן, נער יהודי יתום, ודבורה שימשה לו כמורה פרטית לרוסית ולמקצועות השונים. בהדרגה, הקשר בין השניים התהדק, והם יועדו להינשא לאחר שאליעזר יסיים את לימודיו. אולם לאחר שנסע אליעזר לצרפת על מנת ללמוד רפואה, החליט כי הוא עוזב לארץ ישראל ועל כן לא יוכל לשאת את דבורה לאישה. משפחתה של דבורה, ובעיקר אביה, לא ידעו כיצד לעכל את הבשורה, אולם דבורה החליטה שהיא לא מתייאשת והחליטה לעזוב את בית משפחתה ולעלות לארץ ישראל בעקבות אהובה. היא נפרדה מבני משפחתה, ונסעה לבד לאירופה על מנת לחפש את אליעזר. היא התייצבה בביתו, והודיעה לו כי היא עולה אתו לארץ ישראל. השניים עשו את דרכם יחדיו בהפלגה לארץ ישראל, וכשעצרה האונייה להפסקה בקהיר, התחתנו השניים אצל הקהילה היהודית בעיר.

לאחר שהגיעו ארצה, אימצו הזוג את שם העט של אליעזר, בן יהודה, והצהירו על עצמם כמשפחה העברית הראשונה. מצבה של המשפחה היה קשה מאוד, ובנוסף לעוני הקשה, סבלה המשפחה מחרם חברתי מאנשי היישוב הישן אשר לא אהבו את מאמצי הזוג להפוך את העברית לשפת חול. אולם דבורה לא אמרה נואש. היא יצאה לעבוד על מנת לעבוד לפרנסת הבית כרוקמת, ושכנותיה הטובות סייעו לה במכירת יצירותיה. עם השנים, ידיעותיה בשפה העברית היו כה רבות, שהיא החלה לשמש כמורה לשפה המתחדשת. דבורה נודעה בקרב "האם העברית הראשונה", והקפידה לחנך את ילדיה אך ורק על ברכי השפה העברית, ואף עם מכריה ושכניה השונים שוחחה בשפה המתחדשת. בנוסף, דבורה הייתה שותפה יחד עם אליעזר בעריכת השבועונים והעיתונים השונים בשפה המתחדשת, בחידוש המילים השונות, בכתיבת מאמרים לעיתונים ואף סייעה בחלוקת העיתון למנויים.

ב-1891, לאחר מאבק ממושך במחלת השחפת, נפטרה דבורה בן יהודה ונקברה לבסוף בירושלים. עם היוודע דבר פטירתה, סירבה חברה קדישא לקבור אותה עקב פעילותה בחידוש השפה העברית. רק לאחר השגת פשרה בנושא, נקברה דבורה בהר הזיתים בירושלים. גם הקמת מצבה לזכרה מעל קברה התעכב, ורק לאחר שנשות המושבה העברית ראשון לציון לקחו על עצמן את הטיפול והחלו במגבית לצורך הקמת המצבה, העניין טופל.

למרות פעילותה הרבה יחד על אליעזר בן יהודה, שמה של דבורה נעלם עם השנים וכמעט ונשכח. פעילותה המשמעותית בחידוש השפה העברית, לצד בעלה, נדחקה, ושמה כמעט ולא מונצח במרחב הציבורי במדינה.

מומלץ להציע את שמה בכל עיר בישראל, ובייחוד העיר ירושלים, בה התגוררה, פעלה ונקברה.
Jerusalem Municipality | עיריית ירושלים

למידע נוסף – https://goo.gl/ZGDQxH

**התמונה באדיבות וויקיפדיה, ומוצגת במסגרת שימוש הוגן**

פוסט פרידה מניר!!

חבר צוות הפרוייקט בעקבות עזיבתו, אנחנו רוצות להיפרד מניר שעוזב אותנו בשל מחויבויות קודמות.
ניר תרם רבות לפרוייקט במשך תקופה ארוכה, ותרומתו באה לידי ביטוי בכתיבת פוסטים, וביוזמות שקודמו מאחורי הקלעים.
בנוסף לכתיבת פוסטים וקידום יוזמות, ניר היה גם עורך הדין של הפרוייקט.
אנחנו מאחלות לניר הצלחה בהמשך דרכו!
קרדיט תמונה:
https://www.emaze.com/@AZFLIIIF/%D7%AA%D7%95%D7%93%D7%94

בונות בניינים: האדריכליות שבנו את המדינה ונמחקו מההיסטוריה נחשפות

שמחנו לקרוא. יישר כוח.

לכתבה המלאה בכלכליסט

 

Open House Tel Aviv בתים מבפנים
Calcalist כלכליסט

קארי (פרנסיס) פישר (1956-2016)

היתה שחקנית וסופרת אמריקאית ממוצא יהודי. נודעה לראשונה בעקבות תפקיד הנסיכה ליאה בסדרת סרטי מלחמת הכוכבים. כמו כן שיחקה בסרטים נוספים רבים וביניהם "שמפו", "חנה ואחיותיה", "האחים בלוז", "כשהארי פגש את סאלי" ועוד.
נולדה בקליפורניה, בתם של הזמר אדי פישר והשחקנית דבי ריינולדס.
הופעת הבכורה של פישר בקולנוע היתה בסרט הקומדיה "שמפו" (1975).
ב-19777 כיכבה בתור הנסיכה ליאה בסרט "מלחמת הכוכבים" של ג'ורג' לוקאס, שמאוחר יותר נקרא "מלחמת הכוכבים: פרק 4 – תקוה חדשה", לצד מארק האמיל והאריסון פורד.

בשנת 1987 פישר פרסמה את הרומן הראשון שלה, "גלויות מהקצה". הספר היה אוטוביוגרפי למחצה במובן שהיא כתבה בו בצורה סיפורית וסאטירית על אירועים אמיתיים, כגון התמכרותה לסמים בשנות ה-1970 המאוחרות ויחסיה עם אמה. הספר הפך לרב מכר, והיא קיבלה את פרס "לוס אנג'לס פן" על רומן הביכורים הטוב ביותר. ב-1990 הוא עובד לסרט.

עד אמצע שנות ה-2000, המשיכה פישר להופיע בתפקידי משנה בסרטים רבים, הפקות, תכניות, עבדה על תסריטים ואף כתבה ושיחקה במחזה משלה ב-2006, בשם Wishful Drinking.
ב-20088 פרסמה ספר אוטוביוגרפי באותו השם. גירסת האודיו של הספר היתה מועמדת לפרס גראמי בקטגוריית "אלבום הספוקן וורד הטוב ביותר". אחד הקטעים ההומוריסטיים בו דיבר על מלחמת הכוכבים והאספקטים הפיזיקליים של ביגוד תחתון בחלל. מה קורה כאשר הגוף מתרחב, אך החזיה לא? וכך סיכמה שהיתה רוצה שיכתבו לאחר מותה: טבעה באור ירח, נחנקת מהחזיה שלה.

ב-2015 הופיעה בסרט ההמשך הנוסף לסרטי מלחמת הכוכבים, "מלחמת הכוכבים: פרק 7 – הכוח מתעורר", שוב לצד אותם השחקנים שלוהקו לתפקידיהם המקוריים. סרטה האחרון, "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'די" יצא ב-15 בדצמבר 2017 והוקדש לה.

בהופעותיה בתכניתו של סטיבן פריי, "The Secret Life of the Manic Depressive", דיברה בגלוי על ההפרעה הדו קוטבית ממנה סבלה, ועל ההתמכרות לקוקאין ותרופות מרשם. היא דיברה על הנושא בראיונות נוספים. ב-2016 מכללת הארוורד העניקה לה פרס מטעמה על פועלה וישירותה בנושא התמכרות ומחלות נפש, שקידמו משמעותית את השיח הציבורי סביב שני נושאים אלה.

ב-23 בדצמבר 2016, במהלך טיסה מלונדון ללוס אנג'לס, לקתה פישר בהתקף לב קשה זמן קצר לפני הנחיתה. לאחר פעולות החייאה שנמשכו גם על הקרקע, היא אושפזה בבית החולים ושם נפטרה לאחר ארבעה ימים.

אפשר להציע רחוב על שמה בערים בהן יש בתי קולנוע ותיאטראות, או בכל עיר עם מצפה כוכבים שמאפשר לראות אור שמגיע מגלקסיות רחוקות מאוד.

לינקים למידע נוסף:
https://en.wikipedia.org/wiki/Carrie_Fisher

http://www.vanityfair.com/hollywood/2016/12/carrie-fisher-dies-strangled-by-bra-wishful-drinking

https://books.google.co.il/books?id=2f1nyv9Pi80C&pg=PA88&lpg=PA88&dq=%22i+drowned+in+moonlight%22&source=bl&ots=mEgPTuYRGc&sig=EVy0BlS22SAgl_Wmt77CjI1d9DI&hl=en&sa=X&redir_esc=y#v=onepage&q=%22i%20drowned%20in%20moonlight%22&f=false

תמונה: ריקרדו ג'ילרדי

ורה רובין (1928-2016)

אסטרופיזיקאית אמריקאית יהודיה. נודעה במחקריה על תנועת גז וכוכבים בגלקסיות, מחקרים שהייתה להם תרומה משמעותית בגילוי מרכיבים בלתי ידועים של היקום ובמיוחד החומר האפל.
רובין נולדה בשם ורה קופר בפילדלפיה, למשפחה יהודית יוצאת ליטא. היא החלה להתעניין באסטורונומיה כבר בגיל צעיר- נטייה שזכתה לעידוד מצד הוריה.
התפתחותה כמדענית נתקלה בקשיים כשהגיעה לאקדמיה- שם הופלתה עקב היותה אישה. היא סיימה את התואר הראשון שלה במכללת וסאר בניו-יורק, מכללה יוקרתית לנשים, אולם לא התקבלה לאוניברסיטת פרינסטון, אליה הגישה מועמדות, על רקע מגדרי. לבסוף היא התקבלה לאוניברסיטת קורנל- ועבודת המאסטר שלה התמקדה בתנועת גלקסיות.
באותן שנים כבר היה ידוע מעבודותיו של האבל כי היקום מתפשט, אולם רובין גילתה כי בניגוד לסברות- הגלקסיות אינן מתרחקות בצורה ישירה, אלא ישנה הזחה בתנועתן.
רובין המשיכה את מחקרה על תנועת הגלקסיות גם בתואר השלישי שלה, אותו ערכה באוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון, והיתה מהראשונים לזהות שגלקסיות אינן מפוזרות באופן אקראי בייקום, אלא מאוגדות בצבירים.
תוצאות מחקריה- גם במאסטר וגם בדוקטורט לא התקבלו בחמימות על ידי הממסד המדעי של אותה התקופה.
לאחר עשור באוניברסיטת ג'ורג'טאון המשיכה רובין למכון קרנגי, שם המשיכה לחקור את תנועת הגלקסיות, יחד עם קנט פורד. בתצפיותם הם גילו כי המסה הנראית לעין של הכוכבים בגלקסיה אינה יכולה להסביר את מהירותם של הכוכבים החיצוניים, לכן ישנה כנראה מסה נוספת, שאיננו יכולים לראותה. הרעיון של חומר אפל הועלה כבר בשנות ה-30, אבל עבודתם של רובין ופורד סיפקה הוכחות ראשונות לקיומו.

החומר האפל שינה מן היסוד את תפיסתנו בנוגע ליקום וחולל מהפכה בפיזיקה כולה. המאמצים להבין את טיבו מעסיקים חוקרים רבים באסטרופיזיקה ובפיזיקה של חלקיקים.

נוסף על עבודתה המדעית פורצת הדרך, פעלה רובין רבות גם לקידום נשים במדע, במיוחד באסטרונומיה.
עבודתה פורצת הדרך של רובין זיכתה אותה בפרסים מדעיים ובאותות הוקרה רבים, בראשם המדליה הלאומית האמריקאית למדעים (1997), פרס גרובר (2002) ומדליית הזהב של החברה המלכותית הבריטית לאסטרונומיה (1996). היא גם זכתה לאסטרואיד הנושא את שמה, ובשנים האחרונות הוזכרה כמה וכמה פעמים כמועמדת לפרס נובל בפיזיקה.

התמונה באדיבות נאסא

ראיון עם יעל שרר ברשת א

מינה בן צבי (1909-2000)

מינה בן צבי (1909-2000), הייתה ממקימות חיל הנשים של צה"ל, ועמדה בראש החיל בדרגת סגן אלוף.
היא נולדה בעיירה מזריץ' שבפולין הרוסית, היא עלתה לארץ ישראל בשנת 1921, ולמדה בבית הספר "הריאלי" בחיפה, בבית הספר מונטפיורי בתל אביב, ובאוניברסיטת ניו יורק.
בשנת 1933 חזרה לארץ ישראל, ואז הצטרפה ל"הגנה", לאחר מכן בשנת 1942, בזמן מלחמת העולם הראשונה הייתה בין 66 הנשים הראשונות שגוייסו לחיל העזר הנשי של הצבא הבריטי, ושם עברה קורס קצינות, וקיבלה פיקוד על פלוגה מעורבת.
בשנת 1946 יצאה לניו יורק, והייתה שם שליחה מטעם ההגנה, שנה לאחר מכן ב-1947 פעלה למען קליטת עלייה בצפון הארץ, באותה שנה נישאה לבעלה, אליהו בן צבי.
ב-1948, עם הקמת צה"ל, דוד בן גוריון ביקש מאבא חושי ראש עיריית חיפה, לשחרר אותה מתפקידה, ואז עם השיחרור היא גוייסה לצבא, ועיברתה את שמה ע"י אימוץ שם משפחתו של בעלה.
היא קיבלה מינוי לתפקיד ראש חיל הנשים, וכיהנה בתפקיד במשך שנה.
בהמשך הקריירה כיהנה בתפקידים נוספים, התפקידים שבהם כיהנה הם:
נציגת ישראל בועדה למעמד האישה מטעם האו"ם, בתפקיד זה כיהנה בין השנים, 1956-1958, קונסולית ישראל בפינלנד, ראש המחלקה לכלכלת בית של משרד החקלאות, וגם מייסדת המרכז הבינלאומי לעבודה קהילתית "כרמל" של משרד החוץ.
מינה בן צבי נפטרה בשנת 2000 בגיל 91.
אז איפה כדאי להנציח אותה?
חיפה, ששם יש על שמה כיכר בקירבת המרכז שאותו ייסדה.
עיריית חיפה
למידע נוסף:
מינה בן צבי- ויקיפדיה
קרדיט תמונה: ויקיפדיה

חנה פרידברג 1923-2006

ימין למעלה: חנה עם הצוות הרפואי בבית החולים בקובנה (1947). משמאל: חנה רוכבת על אופנוע (1947). ימין למטה: חנה ונכדתה, יעל נודלמן (1995).

פוסט אורחת מאת יעל נודלמן

 

חנה נולדה למשפחת פרידברג בעיירה אקמנה שבליטא, החמישית מבין שישה אחים ואחיות. בילדותה עברה חנה עם משפחתה להתגורר בעיר טאורגה שגם בה הייתה אוכלוסייה יהודית גדולה. בתקופת לימודיה בתיכון הייתה לתלמידה מצטיינת ואת הכיתה התשיעית (באותה תקופה למדו 9 שנים) היא אף סיימה בהצטיינות במסלול אקסטרני. לאחר שסיימה את בית הספר, נרשמה לסמינר (מכללה) למורים והחלה ללמוד במסלול של מורות למתמטיקה. בשנת 1941, כשסיימה את שנת הלימודים הראשונה במכללה, היא נסעה לבקר את הוריה. במהלך הביקור גם הדוד שלה הגיע לבית הוריה והזהיר אותם מפני המלחמה שעמדה לפרוץ.

ביוני 1941, נמלטה חנה יחד עם משפחתה מהעיר, ימים ספורים לפני פלישת הגרמנים לעיר (כחלק ממבצע ברברוסה). במהלך ניסיון הבריחה, הצליחו בני המשפחה לעלות על רכבת לכיוון הגבול עם לטביה ולמרות הפצצות תכופות מהאוויר, הצליחו לחצות את הגבול. המשפחה המשיכה עם הרכבת וחצתה איתה את לטביה והגיעו עליה עד לגבול עם רוסיה ואחריו נכנסו לטריטוריה הרוסית. משם החליטה המשפחה לנסוע לקרובי משפחה רחוקים שהתגוררו באזור סיביר.

כאשר הגיעו לסיביר, הם הצליחו להתקיים בקושי רב שכן רק אחיה של חנה עבד ולמעשה פרנס את כל המשפחה בעצמו. חנה, שרק מלאו לה 18, החליטה להקל על משפחתה ולנסוע למוסקבה להתנדב לצבא. היא חשבה שכך יהיה למשפחתה פה אחד פחות שצריך להאכיל.

בסופו של דבר היא הגיע לעיר איוואנובו, שם למדה בקורס של אחיות צבאיות. בשנת 1943 סיימה את לימודיה ונשלחה לשרת בתור אחות צבאית בחזית האוקראינית. את מרבית שירותה היא העבירה בבית חולים שדה שהוקם בקייב ובאופן יומיומי השתתפה בניתוחים בשדה הקרב. גם לאחר המלחמה, חנה המשיכה לשרת בבית החולים, עד שב-1946 היא ביקשה לחזור בחזרה למשפחתה בליטא ושובצה בבית החולים הצבאי בקובנה. שירותה הצבאי של חנה הסתיים ב-1949, אחרי שביקשה להשתחרר מהצבא, כשהיא בדרגת סטארשי לייטננט (המקבילה לקצין בדרגת סגן בצה"ל). לאחר השחרור המשיכה לעבוד כאחות בבית חולים אזרחי.

בשנת 1991 עלתה חנה לישראל.

כדאי להציע אותה בחולון, בה התגוררה.

אלחנדרה פיסארניק (1936-1972)

אלחנדרה פיסארניק

מגיעים לה רחובות!
משוררת ומתרגמת יהודייה ארגנטינאית

 

אלחנדרה נולדה בעיר אבז'אנדה בארגנטינה להורים שהיגרו מרוסיה וסלובקיה. ספר שיריה הראשון התפרסם עוד במהלך לימודיה באוניברסיטה – אלחנדרה למדה פילוסופיה, ספרות ועיתונאות, אך עזבה את הלימודים כדי להתמקד בציור. בהמשך נסעה לפריז, שם למדה היסטוריה של הדת וספרות צרפתית בסורבון, ותירגמה שירה וספרות לספרדית.

 

היא פרסמה ספרי שירה רבים שזכו להצלחה בינלאומית ותורגמו לשפות רבות.

אלחנדרה התאבדה בשנת 1972, והיא בת 36 בלבד.

 

"מַבָּט מִתּוֹךְ הַבִּיב

יָכוֹל לִהְיוֹת הַשְׁקָפַת-עוֹלָם

הַמֶּרֶד הוּא לְהַבִּיט בַּוֶּרֶד

עַד תַּהֲפֹכְנָה הָעֵינַיִם לְאָבָק "

(תרגום: פבלו יצחק הלוי-קירטצ'וק)

 

כדאי להציע אותה בערים בהן יש רחובות על שם משוררות, למשל, בשכונת קריית המשוררים בפתח תקווה, במטולה בה מתקיים פסטיבל משוררים, ובערים נוספות בארץ!