נחמה ריבלין, (1945-2019)

מגיע לה רחוב משלה!

הייתה אשת נשיא המדינה ראובן ריבלין יבדל"א.
נולדה במושב חרות.
למדה בבית ספר תיכון בעמק חפר.
בשנת 1964, למדה באוניברסיטה העברית בירושלים, וקיבלה תואר ראשון בביוטכנולוגיה וזואולוגיה, יחד עם תעודת הוראה בתחום מדעי הטבע.
במשך שנים ארוכות עבדה באוניברסיטה העברית כמזכירה מדעית במכון למדעי החיים, בתחילת דרכה עבדה כמזכירה במחלקה לזואולוגיה, ולאחר מכן, עבדה במחלקת אקולוגיה.
לאחר יציאתה לגימלאות, החלה ללמוד את תולדות האמנות, אך לא קיבלה תואר אקדמי בתחום זה.
במסגרת תפקידה כאשת הנשיא, תמכה בפעילויות לטובת נשים וילדים, לצד תמיכה במשפחות שכולות.
בעת כהונתה אירחה 200 פעילי אקי"ם, במטרה לתמוך בילדים המתמודדים עם מוגבלות שכלית התפתחותית.
קידמה נושאים כמו שמירה על איכות הסביבה ושלום.
בשנת 2018, ייסדה את הפרס לשירה עברית, ולקחה חלק בדיבוב הסרט "הדב פדינגטון 2".
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית ירושלים
עיריית תל-אביב-יפו
Reuven Ruvi Rivlin – ראובן רובי ריבלין
קרדיט תמונה:ויקישיתוף, התמונה מוצגת במסגרת שימוש הוגן.
למידע נוסף:
https://he.wikipedia.org/wiki/נחמה_ריבלין

בלה וקסנר 1908-2001

אשת עסקים ונדבנית.
וקסנר נולדה להורים שנמלטו במהלך המאה ה-19 מן הרדיפות ברוסיה, והתיישבו בניו יורק. בשנת 1912 הם עברו עם ששת ילדיהם להתגורר בעיר קולומבוס, אוהיו.
אין לנו מידע על ילדותה וחייה המוקדמים.
בשנת 1951 פתחו בלה ובעלה, הארי וקסנר, חנות לבגדי נשים. עסק זה שגדל והתפתח עם השנים הביא לבני הזוג את הונם. הם תרמו כל השנים מיליוני דולרים למוסדות שונים, בעיקר בתחום העיר קולומבוס.
בשנת 1999 תרמה בלה וקסנר, יחד עם בתה סוזן, סכום משמעותי לשיפוץ בית הספר לרפואת שיניים באוניברסיטה העברית בירושלים, שנקרא בעקבות זאת על שמם של בלה והארי וקסנר.

בנוסף תרמו השתיים סכום כסף להקמת המרכז ללימודים מתקדמים ברפואת שיניים בירושלים, שנקרא על שם אחיה של בלה, ד"ר איזידור י. קבקוף (Dr. Izador I. Cabakoff), שהיה רופא שיניים בעיר קולומבוס.
לרגל פעולתה נקרא על שמה רחוב באשקלון ונטבעה לרגל תרומתה חותמת של דואר ישראל (בתמונה)

דורותי (דבורה) דה רוטשילד, (1895-1988)

הייתה פילנטרופית ישראלית, נשיאת פיק"א, ואשת ג'יימס דה רוטשילד.
היא נולדה כבת למשפחת פינטו שמוצאה הוא מספרד, והיו לה שושלות רבנים במרוקו, בדמשק, וגם בארץ ישראל, בעיר צפת.
בנוסף לרבנים יצאו מהמשפחה גם משפטנים ומדענים ידועים.
דורותי נישאה לבעלה בשנת 1913, כשהייתה בת 17, בעת נישואיהם בעלה היה בן 35.
בשנת 1922 ירש בעלה את אחוזת וואדאדסון בעיר בקינגהמשיר שבבריטניה, ובני הזוג עברו לגור באחוזה. בעת מגוריהם שם סייעה דורותי לבעלה בעיסוקיו הפוליטיים, במיוחד בתקופה שבין השנים 1929 ל-1945 שבה ג'יימס היה חבר פרלמנט מטעם המפלגה הליברלית, כנציג מחוז האי אלי.
לאחר מות בעלה, בשנת 1957, ירשה דורותי את אחוזת וואדאסדון, ועוד אחוזה קטנה בבקינגהמשיר.
היא המשיכה לתמוך ביישוב היהודי שהיה בארץ ישראל, כפי שהיו בעלה וחותנה שקדמו לה, היא הייתה ידידה של חיים וייצמן, לימים נשיא מדינת ישראל, והייתה יושבת ראש של קרן יד הנדיב, שהיא קרן התרומות של משפחת רוטשילד, הקרן אחראית להקמת מוסדות ציבוריים רבים במדינה, כמו: הטלוויזיה החינוכית הישראלית, וחידוש פרוייקט הספרייה הלאומית.
תרומתו האחרונה של בעלה, מימנה את בניית משכן הכנסת, ולפני מותה תרמה לבניית בניין בית המשפט העליון.
למידע נוסף:
https://he.wikipedia.org/wiki/דורותי_דה_רוטשילד
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית תל-אביב-יפו
קרדיט תמונה: ויקישיתוף, התמונה מוצגת במסגרת שימוש הוגן.

מנן אספאו (1889-1962)

קיסרית אתיופיה.
מנן אספאו נולדה למשפחה מיוחסת מאוד באתיופיה, אשר שורשיה משוייכים לשושלת הסולומונית המלכותית. בהיותה בת 22, נישאה מנן בהסכמה הדדית לטפרי מקונן – בן אצולה צעיר, לימים הקיסר היילה סלאסי ומשיחה של דת הראסטפארי הידועה. מנן שימשה כיועצת הקרובה ביותר לקיסר, ומאחורי הקלעים הייתה מעורבת בכל היבטי המלוכה. הקיסר ראה באשתו האהובה כנאמנה ביותר, וסמך עליה ועל עצותיה הרבות.

במקביל לתפקידיה הטקסיים המחייבים, מנן פעלה רבות – ורתמה את הקיסרות כולה – לקידום מעמד האישה באתיופיה, תוך דגש רב על הקמת מוסדות חינוך ורווחה. מנן ייסדה את בית הספר הראשון לבנות במדינה, והייתה מעורבת בניהולו. בעידודה הנלהב של הקיסרית, נערות מכל רחבי המדינה באו במיוחד לבית הספר, וזכו לחינוך מעולה לצד תמיכה כלכלית. מנן לקחה חלק פעיל בחיי היומיום בבית הספר על ידי השתתפות בטקסי הסיום השונים ומתן תמיכה כלכלית רחבה לתמיכה בעניים, חולים ונכים אשר באו בשערי המוסד. בנוסף, מנן שימשה כפטרונית של הצלב האדום במדינה, וייסדה את ארגון הצדקה של הנשים האתיופיות אשר תמך וסייע לנשים מאוכלוסיות חלשות במדינה. כמו כן, מנן הייתה ידועה באדיקותה הדתית לכנסייה האתיופית האורתודוקסית. היא עמדה בראש ארגון "אגודת ירושלים" אשר אירגן מסעות צליינות לארץ הקודש, ואף סייעה במימון מסעות אלו לנזקקים. מנן בנתה ושיפצה כנסיות רבות ברחבי המדינה, אך גם בארץ הקודש. בנוסף, היא תרמה כספים רבים – לעיתים גם מהונה האישי – לסיוע באחזקת ושימור מבני הקיסרות בירושלים.

ב-1933 הגיעה הקיסרית לביקור מלכותי ורשמי בארץ ישראל בליווי אחת מבנותיה. היא התקבלה בכבוד רב על ידי בכירי המנדט, אך גם על ידי נציגי היישוב היהודי והערבי בארץ. במשך מס' שבועות טיילה מנן בירושלים, תל אביב ובית לחם תוך שהיא זוכה לקבלות פנים מלכותיות בכל מקום אליו הגיעה. מנן נפגשה עם ראשי הערים, קציני ושוטרי המנדט ואף עם הנציב הבריטי העליון. בנוסף, נפגשה עם נציגי הדתות השונות בארץ, והבטיחה להמשיך ולתמוך במבנים השונים שבבעלות הקיסרות ואחזקתם. מספר שנים לאחר מכן, כאשר הוכרחה משפחת המלוכה לצאת לגלות בעקבות הכיבוש האיטלקי, זכרו נציגי הדתות השונות את הסיוע האדיב, ואירחו למספר חודשים את הזוג למקלט מדיני. לאחר שובם לכס המלכות, המשיכה מנן את תמיכתה האדיבה. ב-1962 נפטרה מנן ונקברה בכנסייה המרכזית באדיס אבבה, עיר הבירה.

מומלץ להציע לרחוב בכל עיר בישראל, ובייחוד העיר ירושלים בה טיילה, התגוררה לזמן קצר וסייעה לשיפוץ מבנים רבים בעיר.
Jerusalem Municipality | עיריית ירושלים

**התמונה מוצגת במסגרת שימוש הוגן**