שולמית (שולה) איתן (1927-2014)

הייתה מחנכת, סופרת ילדים ומשוררת ילדים.
שולמית נולדה בשנת 1927 בארץ ישראל, ולמדה בגימנסיה הרצליה בתל אביב. בשלב מאוחר יותר בלימודיה, למדה במכללה לחינוך ע"ש דוד ילין, ובמחלקה לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב.
הייתה לה השכלה אקדמית רחבה שהתבטאה בתארים בספרות, בתיאטרון ובאמנות.
במסגרת פעילותה, לימדה בבתי ספר ובמכללות, ושילבה גם הדרכה בחוגי דרמה, פירסום מאמרים בנושא חינוך, כתבה מחזות וסיפורים שהיו מיועדים לילדים ולמבוגרים, והתפרסמו בעיתוני ילדים, ובבמות פירסומיות נוספות.
עסקה עיבוד תסכיתי רדיו עבור קול ישראל הישן, ובעיבוד חומר ספרותי לילדים, פעוטות, וילדי חינוך מיוחד, העיבוד היה מיועד למשרד החינוך ולטלוויזיה הלימודית, לימים הטלוויזיה החינוכית הישראלית.
בנוסף לכך פירסמה ספרי ילדים, ספרי שירה, וספרים למבוגרים.
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית תל-אביב-יפו
למידע נוסף:
https://he.wikipedia.org/wiki/שולמית_איתן
קרדיט תמונה: מאתר מכללת ספיר

 

חנה בן-ארי (1928-1978)

שדרנית "קול ישראל", תסריטאית ומתרגמת.
חנה בן-ארי נולדה כחנה זילברשטיין למשפחה יהודית מבוססת בגרמניה. בשנת 1938, ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, הצליחה חנה להימלט מגרמניה, ולעלות לארץ ישראל. חנה ומשפחתה בחרו להתיישב בת"א, ובמהרה החלה חנה את לימודיה בגימנסיה הרצליה הידועה אשר בעיר. שם, בין ספסל הלימודים, הכירה את אברהים ניניו, אשר לימים יהפוך לבעלה.
מיד לאחר תום לימודיה, ובהיותה רק בת 19, החלה להיות פעילה בשורות ההגנה, ושימשה כקריינית בקול ההגנה. חנה הייתה מהקרייניות הראשונות ב"קול ההגנה", ולאחר הקמת המדינה הפכה לאחת מהקרייניות הראשיות ב"קול ישראל". בנוסף, ניהלה חנה את מחלקת הדרמה ברדיו, והייתה אחראית על שידורם של תסכיתי רדיו רבים, במסגרת תוכניתה "המסך עולה". במסגרת עבודתה בקול ישראל, חנה העלתה לראשונה תוכנית תחקירים ברדיו, אשר היוותה את הבסיס לתוכנית "כלבוטק" הידועה. כמו כן, חנה הייתה אחראית לתרגומם ועיבודם של תסכיתי רדיו רבים מאנגלית וגרמנית.

בנוסף לעבודתה ברדיו, עסקה חנה גם בתחומי הטלוויזיה והתיאטרון: היא כתבה תסריטים רבים לתוכניות ילדים אשר שודרו במסגרת הטלוויזיה החינוכית וזכו להצלחה רבה, בין השאר הסדרה "רגע עם דודלי", היא תרגמה מחזות רבים אשר הועלות על במת "הבימה", התיאטרון הלאומי": "העלמה יוליה", "12 המושבעים", "ממלא המקום" ועוד רבים וטובים. בין שלל עיסוקיה הרבים, הספיקה חנה לערוך ספרים שונים, ובינהם את ספר העיתונאים לשנת 1977, אשר היה אחד מהספרים הבולטים שיצאו באותה תקופה, ואף כתבה חנה יחד עם בעלה מחזות רבים אשר זכו להצגה בתיאטרון.

בשנת 1978, נפטרה חנה בן ארי לאחר מחלה קשה. בשנת 2011, הנציחה עיריית ת"א את פועלה וזכרה באמצעות שלט על ביתה ברחוב קפלן בעיר. אולם לדעתינו זה לא מספיק.

מומלץ להציע את שמה בכל עיר בישראל, ובייחוד העיר ת"א בה התגוררה ופעלה.
עיריית תל-אביב-יפו

למידע נוסף – https://goo.gl/OfwWsD

**התמונה לקוחה מתוך אתר ויקיפדיה, מוצגת במסגרת שימוש הוגן**

טטיאנה הופמן (טטיאנה טשנפקובה) (1946-2016)

מגיע לה רחוב משלה!
היתה עיתונאית ישראלית, שתחום התמחותה היה עיסוק בחדשות החוץ, היא נולדה בפראג שבצ'כוסלובקיה לשעבר, והתחילה את דרכה המקצועית ברדיו המקומי של פראג.
בתחילת דרכה הגישה פינה ברוח סאטירית על המצב בצ'כוסלובקיה שבאותו זמן הייתה מדינה קומוניסטית.
בשנת 1968 זכתה הופמן בפרס על פועלה שניתן לה ע"י אגודת העיתונאים הישראלית, וקיבלה הזמנה לקבלת הפרס, בזמן שהייתה הקצרה בישראל, פלשה ברית המועצות לפראג, והיא קיבלה החלטה להשתקע בישראל.
לאחר לימודי עברית, התאקלמות בירושלים, ולימודי מדעי המדינה, חזרה לעיסוק בתחום התקשורת, והתקבלה לעבודה בקול ישראל, כשתפקידיה היו תפקידי עזר ולאחר מכן הייתה עורכת מהדורות חדשות ועריכת יומני חדשות.
למרות התאקלמותה בישראל, קיבלה החלטה מסיבות אישיות לעזוב את ישראל לגרמניה, ולימדה באוניברסיטת דיסלדורף, כשבמקביל התמקדה בחיי המשפחה במשך 12 שנים.
בתום השהות בגרמניה, עלתה לישראל פעם נוספת עם משפחתה.
בשנת 1993, עם עליית ערוץ 2 לאוויר, החליטה לנסות להתקבל לטלוויזיה בישראל, וביקשה להתקבל לעבודה בחברת החדשות של הערוץ, היא התקבלה לעבודה בחברת החדשות, ושובצה בחדשות החוץ.
אז איפה כדאי להנציח אותה?
Jerusalem Municipality | עיריית ירושלים
קרדיט תמונה:חדשות 2, התמונה מוצגת במסגרת שימוש הוגן
למידע נוסף

בלה ברעם (1918-2006)

למה היא לא מונצחת?
היתה שדרנית רדיו, במאית, וגם סופרת ישראלית, היא נולדה בקייב שבאוקראינה, בשנת 1922, התייתמה מאביה ולאחר מכן עלתה עם אימה לארץ ישראל, ושתיהן קבעו את מקום מושבן בתל אביב.
היתה ממייסדי תנועת "המחנות העולים", שהייתה בתל אביב, ובשלב מאוחר יותר עברה לגור בקיבוץ גבעת ברנר, ועיסוקה היה חינוך.
החלה את עבודתה ברשות השידור בשנת 1946, ותפקידיה היו ניהול אולפן הרשות בתל אביב, ועריכת המדור לתיאטרון, קולנוע ואמנות פלסטית של הרשות.
סיפורי הילדים שכתבה פורסמו בעיתונים "דבר לילדים", ו"משמר לילדים", לאחר הפירסום בעיתונים, סיפוריה יצאו לאור בספרים.
עשתה עיבוד של מחזות לתסכיתי רדיו, ועסקה בבימוי סרטים, ועסקה בעיבוד מחזות לספרים.
לאחר עזיבתה את הקיבוץ, עבדה ברדיו "קול ירושלים", והתקבלה לעבודה כקריינית בפינת הנוער של הרדיו, הפיקה את תכנית הילדים "פינת הילד", עם פרוץ מלחמת העצמאות, שימשה קריינית חדשות, משדרת התסכיתים, ומספרת סיפורי הנוער, בעקבות שריפת משדר התחנה, ומלאכת ריכוז הקריינים בירושלים שהייתה נצורה.
כשהדרך לירושלים נפרצה, רוכזו כל אנשי הצוות בתל אביב, והקימו את הרדיו העברי הראשון, שהפך מ"קול ירושלים", ל"קול ישראל", בקול ישראל תפקידה היה מנהלת פינת הנוער, ולאחר תקופה קצרה קיבלה את תפקיד ניהול מחלקת האמנות והדרמה.
בשנת 1957 יזמה את שידור התכנית "בימות ובדים", תכנית זו זכתה להצלחה גדולה במשך 20 שנים, והייתה לה השפעה רבה על חיי התרבות במדינה הצעירה.
לצד פועלה עם "בימות ובדים", ייסדה ברדיו את סוגת הדרמה הדוקומנטרית, ונושאי התכנית שונו לסיפורים על אירועים שקרו בארץ.
הפיקה את התכנית הדוקומנטרית "חלמתי על פרחים", שעסקה ברצח ילדי מעלות, התכנית עוררה הדים, ובלה ברעם נשלחה לייצג את מדינת ישראל בתחרות "פרס איטליה".

למידע נוסף

אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית תל-אביב-יפו
קרדיט תמונה: ארכיון לוטן אדריכלים, התמונה מוצגת במסגרת שימוש הוגן