לוחמת צה"ל שנפלה במלחמת העצמאות.
נולדה בעיר קורפץ'-בוטושני שבגבול רומניה בסרביה. בשנת 1942 עלתה לארץ ישראל, הגיעה לירושלים, למדה בה בבית חינוך תיכון, והמשיכה לגימנסיה.
בפרוץ מלחמת העצמאות התגייסה לשירות מלא בלח"י, עברה לשרת בחי"ש, ולאחר מכן, עברה לשירות בגוש עציון.
בקרב האחרון בו השתתפה, שמעה קריאות לעזרה מצד חבריה, עלתה אל "גג מנזר האחיות הצרפתיות המתקנות", לקחה רובה, ניסתה להושיט עזרה, ונפלה בקרב.
למידע נוסף:
קרדיט תמונה: אתר האינטרנט "יזכור" של משרד הביטחון.
גיבורת מלחמה פרוסית ממוצא יהודי.
אסתר מנואל נולדה בעיר הנאו שבדרום-מרכז בגרמניה בשנת 1786, למשפחת תכשיטנים יהודית ממוצא פורטוגזי. בשנות ה-20 לחייה נישאה והפכה לאמא לשני ילדים, אך בשנת 1809 נטש בעלה את הבית והתגייס לגדוד פרשים בצבא האיפריה הרוסית למחלמה נגד נפוליאון בונפרטה.
בעקבות התפתחויות המלחמה ותבוסת צרפת במלחמת רוסיה-צרפת, החל הצבא הרוסי במרדף אחרי הצרפתים הנסוגים. בדרכם, עברו הכוחות בפרוסיה. אסתר החליטה לנצל את ההזדמנות ולחפש את בעלה. היא השאירה את ילדיה אצל קרובי משפחה, התחזתה לגבר, נסעה לברלין והתגייסה ל"גדוד השני הפרוסי של הפרשים נושאי הרומח" של הצבא הפרוסי.
באותם הימים, התגייסות לצבא היתה על בסיס התנדבותי ועל החייל היה לדאוג לרכוש בעצמו ציוד לחימה, נשק וסוס. אסתר, אשר מצבה הכלכלי לא אפשר לה לרכוש את הציוד, הצליחה להפגש עם נסיך פרוסיה ואשתו ולשכנע אותם להעניק לה סוס ונשק. אסתר התגייסה לצבא ונשלחה לחזית בשנת 1813. היא לחמה במסגרת הקואליציה האנטי-צרפתית, בה מדינות רבות התאחדו כנגד צרפת לאחר מסעו הכושל של נפוליאון בונפרטה לרוסיה. אסתר נפצעה בקרב ונשלחה לבית חולים. לא ברור איך הצליחה לשמור על סודה בזמן זה.
לאחר שהחלימה, חזרה אסתר ליחידתה. בשנת 1814, חזרה להלחם בשדה הקרב ואף קיבלה את עיטור "צלב הברזל" לאחר שלכדה בעצמה קצין ושישה חיילי אוייב צרפתיים.
באותה השנה הצליחה אסתר לאתר את בעלה בגבעת מונמארטר שבפריז. היא זיהתה אותו במקרה. הכוחות הפרוסים והרוסים נפגשו. לתדהמת החיילים, אסתר קרעה מעליה את המדים, רצה וחיבקה את בעלה וכך חשפה את זהותה. חיילים משני הצבאות הריעו לזוג שהתאחד מחדש. למרבה הצער, יום לאחר מכן נהרג בעלה של אסתר מפגיעת פגז צרפתי.
לאחר כניעת נפוליאון בונפרטה, עזבה אסתר את הצבא, אך כאשר הוא נמלט מגלותו ולמעשה פתח במלחמה נוספת, התגייסה מחדש לצבא הפרוסי. במהלך הקרבות, נפגעה אסתר מפגז וחלק מזרועה נקטע.
לאחר שחרורה מהצבא, החלה אסתר לקבל פנסיה עבור שירותה הצבאי מהצבא הפרוסי, וכן קצבה עבור שירותו של בעלה מהצבא הרוסי. היא עברה להתגורר בסנט פטרבורג שברוסיה והפכה לדמות מפורסמת. היא התראיינה לעיתונים, הוזמנה למסיבות של החברה הגבוהה ותמונתה הודפסה על ספלים.
אסתר מנואל נפטרה בשנת 1852 בסן פטרבורג.
(התמונה מתוך ויקיפדיה ומוצגת במסגרת שימוש הוגן)
לוחמת פלמ"ח.
נולדה באיזור הכרמל, ובהיותה תינוקת עברה לגור בקיבוץ עין חרוד. תקופת פעילותו של וינגייט שפעל בסביבה באותה תקופה, הותירה בה רושם גדול.
בשנת 1944, התגייסה לפלמ"ח, שירתה בגדוד השני, והייתה מפקדת ומדריכת ספורט, הדריכה גם נערות שהיו בגבעת ברנר, ובתקופה מסויימת, הדריכה גם בקיבוץ נען. לקחה חלק גם בפעולות הפלמ"ח, וביניהן פעולת "ליל הגשרים".
אז איפה כדאי להנציח אותה? חיפה, ירושלים
למידע נוסף:https://emek.mynet.co.il/local_news/article/r13L0JkXP
רומה פלק היתה פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. במלחמת העצמאות שירתה בארגון ההגנה וקיבלה את התשדורת האחרונה בקרב על גוש עציון.
רומה אורן נולדה בירושלים בשנת 1932 להורים ילידי סלונים (כיום בבלארוס). היא למדה בגימנסיה העברית ברחביה, שם טופחה אהבתה למתמטיקה. את לימודי התיכון סיימה בגימנסיה הרצליה.
במהלך מלחמת העצמאות, הצטרפה רומה לארגון ההגנה ושירתה כאתתית (שולחת אותות) בעזרת מורס והליוגרף (איתות במראות).
"עברנו קורס במורס" סיפרה בראיון לתולדות ישראל, "אהבתי את זה מכיוון שעד אז הייתי ילדה טובה ירושלים, לא הייתי מהחבר'ה… פתאום הרגשתי בפעם הראשונה שאני עושה משהו משמעותי, עם תועלת, שמנצל את הכשרונות שלי. הייתי טובה בזה".
יום לפני הכרזת העצמאות, קיבלה את התשדורת האחרונה שבה הודיעו על נפילת גוש עציון. "כולנו בכינו, זה היה נורא", סיפרה.
רומה למדה פסיכולוגיה וסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית. בשנת 1975 קיבלה את תואר הדוקטורט על עבודתה בנושא "תפיסת מקריות". היתה מרצה וחוקרת במחלקה לפסיכולוגיה, ולימדה בחוגים נוספים בהם החוג לחינוך ולעבודה סוציאלית. מחקריה עסקו בקבלת החלטות בתנאי אי ודאות ותפיסת האינסוף והמקריות, במיוחד בחקר החשיבה של ילדים כלפי נושאים אלו.
במהלך הקריירה שלה כתבה רומה פלק ספרי חידות מתמטיות ("אתגרים לתאים האפורים", "יש בעיה!") ויצרה את משחק הקופסה "ברירה וסיכוי". בספרה "אתגרים לתאים האפורים", הנחתה את הקוראות והקוראים:
"איך לקרוא את הספר? לאט לאט ובמינון סביר. אני ממליצה להתייחס לספר זה כמו לשתיית קפה: לא יותר מדי בבת אחת ולא לפני השינה. מומלץ לחשוב לבד על כל בעיה לפני שמציצים בפתרונה. הפתרון יהיה הרבה יותר משמעותי בעבורכם אם הגעתם אליו (או לפתרון אחר) בכוחות עצמכם, או אף אם עשיתם חלק מהדרך ועמדתם על סוד הקושי והסיבוך של הבעיה."
פרופ' רומה פלק היתה נשואה לפרופ' רפי פלק ז"ל, אשר נפטר בשנת 2019.
היא נפטרה בשנת 2020 והותירה אחריה שני ילדים, נכדים ונינים.
עיריית ירושלים מועצה אזורית גוש עציון
התמונה מתוך אתר "הארץ" ומוצגת במסגרת שימוש הוגן.
שושנה (שוש) ספקטור הייתה קצינת השלישות של הפלמ"ח, והייתה לאישה שהגיעה לתפקיד הבכיר ביותר בפלמ"ח.
נולדה בעיירה רז'ינה שקרובה לקישינב, בהיותה תינוקת, עלתה לארץ ישראל עם הוריה. המשפחה התגוררה ביפו, ולאחר מכן עברו לבלפוריה ועפולה. בשנת 1927, נשלחה לכפר הנוער בבן שמן, ולאחר סיום תקופת לימודיה שם הייתה פעילה בהכשרות שונות, ובקיבוצים השונים, לאחר מכן, עבדה במשרדי הסוכנות היהודית בירושלים. בשנת 1941, לקחה חלק בהקמת הפלמ"ח, ובמלחמת העצמאות שימשה כמזכירת מטה הפלמ"ח, תפקיד שהיה חשוב מאד בתקופה ההיא.
בסוף שנת 1948, לאחר פירוק הפלמ"ח, נשלחה לארצות הברית, ללימודי שיקום פצועי מלחמה, בנוסף ללימודים, הרצתה בפני חוגים יהודיים בארצות הברית. בשנת 1949, שוחררה מהצבא. בשנת 1950, החליטה להצטרף לקיבוץ גבעת ברנר, ומונתה למנהלת מפעל המיצים בקיבוץ. לאחר מכן הקימה מפעל לייצור רהיטי מוזאיקה.
בשנת 1963, עזבה את קיבוץ גבעת ברנר, ומונתה למנהלת האדמיניסטרטיבית של בית הספר לקציני ים בעכו, ובמהלך תקופת כהונתה בתפקיד זה, תקופת כהונה בת עשר שנים, הצליחה להביא להחלטה לקריאת בית הספר ע"ש כ"ג יורדי הסירה.
לאחר סיום מלחמת יום הכיפורים יצאה לגימלאות ועבדה כמתנדבת במשתלת פיתוח פרחים. במסגרת עבודה זאת לקחה חלק בפיתוח זן פרחים שהפרחים שלו נקראו ע"ש לוחמות פלמ"ח שנפלו בעת מילוי תפקידן.
אז איפה כדאי להנציח אותה?
למידע נוסף: https://he.wikipedia.org/…/%D7%A9%D7%95%D7%A9%D7%A0%D7…
קרדיט תמונה: ויקישיתוף, התמונה מוצגת במסגרת רשיון שימוש הוגן.
חלוצה, אשת העלייה השניה, חברה בקבוצת תל עדש וחברה בארגון השומר, ההרוגה הראשונה בקרב תל חי.
דרכלר נולדה בשנת 1896 באוקראינה. משפחתה, שהיתה המשפחה היהודית היחידה בכפר, הקפידה על המסורת וגילתה זיקה לרעיונות חיבת ציון. בגיל 17 הודיעה להוריה שבכוונה לעלות לארץ ישראל ובאותה שנה (1913) הגיעה לארץ ישראל לבדה.
עם הגיעה לארץ ישראל הצטרפה לאחותה וגיסה, שחיו ועבדו בקבוצת השומר שנאבקה להשאר בתל עדש. הצטרפותה להשומר לא הייתה קלה. היא הייתה בין הנשים הבודדות שהיו חברות הארגון בזכות עצמן ולא בזכות קשרי נישואין. יחד עם עטרה שטורמן ויהודית הורוביץ חוללה "מרד נשים" בתל עדש וחתמה איתן על עצומה נגד החברים אשר מרחיקים אותם מכל אספה שעניינה הגנה וביטחון. נשים אלו דרשו שוויון בין גברים לנשים בכל תחומי העשייה.
בשנת 1917, נעצרו ונכלאו בנצרת כמעט כל חברי השומר בידי השלטון העותמאני. דרכלר לקחה על עצמה, למרות הסכנה והיותה חדשה בארץ ישראל, לקיים קשר עם האסורים ולעודד אותם, גם לאחר שהועברו לדמשק ויצאה במסווה לשליחות לאסירי "השומר" בדמשק.
בשנת 1919 החלו המאורעות בגליל התחתון. דרכלר החליטה להצטרף למען חברי כפר גלעדי ותל חי. עם הידרדרות המצב הבטחוני החלו החברים לפקפק בצורך להישאר במקום, אך דרכלר האמינה כי אין לוותר על נקודת אחיזה של "השומר" והייתה בין המצביעים בעד ההחלטה להישאר במקום.
ב 1.3.1920 הגיע לחצר תל חי קאמל אפנדי, מנהיג בדואי מחלסה, יחד עם אנשיו וביקש מיוסף טרומפלדור להיכנס לחצר בטענה של חיפוש אחר חיילים צרפתים שאולי מסתתרים שם. בחדר העליה הייתה דבורה דרכלר ביחד עם 3 אני השומר. כאשר עלו לקומת העלייה, ראו את דבורה דרכלר אוחזת באקדח. אפנדי ניסה לקחת את האקדח מידיה והיא התנגדה. נורתה ירייה אחת, שהיתה הסימן המוסכם לפתיחה באש וטרומפלדור הכריז על תחילת הקרב. נזרק רימון לחדר העלייה וגרם למותם של ארבעת השומרים ששהו בחדר.
שמה חקוק על מצבת האריה השואג בתל חי והיא מונצחת בחצר תל חי.
ניתן להציע את שמה להנצחה בישובי הגליל העליון ובכל עיר הרוצה להנציח את גיבורות ישראל.
תמונה מוצגת במסגרת שימוש הוגן.
Hashomer השומר החדש אנדרטת האריה השואג תל חי תל חי
לקראה נוספת:
רחוב משלה 