מגיע לה עוד רחוב משלה!
היתה ציירת וגם לוחמת של הפלמ"ח שמצאה את מותה בקרב על משטרת לטרון שנערך במסגרת מלחמת העצמאות.
הדסה נולדה בעיר נובי סנץ' שבפולין, והייתה לה אחות גדולה ממנה בשם סטלה.
זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, באוגוסט 1939, הדסה ומשפחתה נדדו ברחבי אירופה כדי להתרחק מהגרמנים, בתחילת המסע הם עברו למחוז המזרחי של אזור טרונופול שבפולין, לאחר מכן עברו ללבוב שהייתה אז בשליטת ברית המועצות, ומשם עברו להרי הקרפטים.
לאחר חצי שנה פתח אירגון ה-NKWD, במבצע של מאסר אזרחים פולניים, והגלייתם אל תוך עומק סיביר.
המשפחה נשלחה למזרח כאשר הם מובלים בקרונות רכבת שנועדה לבהמות, ונשלחה אל מחוז טומסק, מטומסק נשלחו לאורל, שם הם חיו בתנאים פיזיים ירודים.
הדסה ואחותה נאלצו לעמוד בתור לקבלת מזון, והקצבת האוכל הייתה מועטה.
תנאי הקור והרעב הקשים פגעו בהוריהן, שהחליטו לשלוח את הדסה לבית יתומים למשך שעות היום, על מנת שתקבל תנאים פיזיים הולמים.
כשעברה הדסה לבית היתומים, השיער שלה נגזז, והיא לא הורשתה לגדלו עד עזיבתה את המקום.
באוגוסט 19422, אביה של הדסה שלח אותה אל קבוצה של יתומים יהודים ששהתה באותה תקופה בטהרן, כדי שתגיע אל ארץ ישראל, בהיותה בטהרן שהתה שוב בבית יתומים עד השגת רשיונות עליה, ועלתה לארץ ישראל בגיל 14.
בתחילת דרכה בארץ, עברה למחנה עתלית, משם עברה למחנה המעבר עיינות, ולבסוף נקלטה בקיבוץ גבעת ברנר.
מאותו יום שבו נקלטה בגבעת ברנר, גידלה שוב את שיערה, הפעם לצמות גדולות מאד ועבות.
שמה השתנה מהלנה להדסה, מכיוון שקליטתה בקיבוץ קרתה בסמוך לחג הפורים.
במשך שנותיה בארץ, היא שמרה על קשר מכתבים עם הוריה שהשתקעו בגרמניה, ושרדו את השואה, ובמכתבים אלה תיארה את התלהבותה מהארץ החדשה.
בשהותה בקיבוץ, סיימה את לימודיה, והצטרפה אל תנועת "המחנות העולים".
לאחר שסיימה את לימודיה בקיבוץ, התגייסה לפלמ"ח בנובמבר 1946, והצטרפה להכשרת מעוז א' במסגרת פלוגה י', ובינואר 1948 צורפה ליחידת מלווי השיירות, שליוותה שיירות לירושלים.
היא סיימה קורס בתחום האלחוטנות, ושימשה כקשרית בתוך המשוריינים שפעלו בשער הגיא.
בחודש מאי 1948, סופחה לחטיבה 77 שהוקמה כדי לפרוץ את המצור על ירושלים, ולכבוש את לטרון, היא הוצבה בגדוד 73, שמפקדו היה חיים לסקוב, ולסקוב לא הסכים שהדסה כאישה תשתתף בקרב, היא לא שעתה להתנגדותו, והציבה את עצמה ללא ידיעת לסקוב, כקשרית בזחל"ם של מפקד צוות הקרב שנועד לכיבוש לטרון.
בלילה שבין ה-30 ל-31 במאי 1948, יצאה הגדוד המשוריין שבו שירתה למבצע שמטרתו הייתה כיבוש הגיזרה המערבית של לטרון, חמישה זחלמ"ים ניסו לכבוש את מצודת המשטרה שהייתה בשליטת הירדנים, ותפקיד החבלנים שצורפו לזחלמ"ים הייתה לאפשר כניסה לחיל הרגלים.
הקרב התחיל בסמוך לחצות, והיה אמור להגיע לסיומו לקראת עלות השחר, הזחלמ"ים הצליחו לעשות את הפריצה פנימה, אבל אש להביור שנורתה בשוגג מכוחותינו, האירה את חצר הבניין, ואיפשרה פגיעה נוספת בחיילים של כוחותינו.
חיל הרגלים שהיה אמור להיכנס למקום התעכב, וכשבוצעה כניסתו רוב המשתתפים היו פצועים או הרוגים, והמשוריינים הרוסים.
במהלך הקרב, העבירה למפל דיווחים על המתרחש, ועשתה את זה בקור רוח, בנוסף לזה, הייתה זו שקיבלה את פקודת הנסיגה, אך ביצוע הפקודה היה בלתי כמעט בלתי אפשרי, בשל מצב המשוריינים.
מפקד הקרב נתן הוראה לכל מי שיכול להציל את עצמו, לעשות את זה, אך נהרג לפני שהספיק לבצע את הוראתו שלו.
בהיותם תחת מטר אש, המשיכה לדווח על האירועים, ולהיות מקור עידוד לנשארים להילחם.
כשהמשוריין שבו נמצאה, התחיל לבעור באש, היא קפצה החוצה והמשיכה לשדר, כאשר השדר האחרון שלה כלל דרישת שלום לחבריה.
היא המשיכה לירות באויב בעזרת הרובה שלה, כשהיא מטיחה קריאות בערבית לאנשי האויב וקוראת להם להיכנע.
היא נהרגה מאש שנורתה עליה זמן קצר לאחר מכן.
למידע נוסף
עיריית תל-אביב-יפו
נולדה בקיבוץ תל יוסף, ובהמשך חייה התגוררה בירושלים, וכפר ורבורג, שם היה למשפחתה משק, את לימודיה עשתה בבאר טוביה.
הייתה לוחמת פלמ"ח שליוותה את השיירות לירושלים, הייתה מהמפקדות הראשונות בצה"ל, והייתה גם קצינת ח"ן בדרגת סא"ל.
רחוב משלה 