חנה לוין (1897-1985)

מגיע לה רחוב משלה!חנה לוין

ראשת עיריית ראשון לציון. יו"ר ויצו ישראל. נשאה את פנקס השירות מס' 1 של חיל הנשים של צה"ל. הייתה ראשת העירייה הראשונה שכיהנה במדינת ישראל.
חנה נולדה ברוסיה למשפחה ציונית. כשמלאו לה 26 עלתה לארץ יחד עם משפחתה. בארץ הכירה את מיכאל לוין שיהיה לבן זוגה, וכעבור שנה נישאו.
בני הזוג לוין גרו בראשון לציון. בתקופה זו החלה חנה את פעילותה בויצו. במרוצת השנים היא שימשה כיו"ר ויצו בראשון לציון, יו"ר ויצו בישראל וחברת הנהלת ויצו העולמית. במסגרת עבודתה הקדישה חנה את עצמה לקליטת עולות ועולים חדשים, סייעה לעולות למצוא עבודה ומגורים ולהיקלט בארץ. חנה אף הקימה קרן להלוואות לעולות החדשות מכספה הפרטי.

בשנת 1942 התגייסה חנה לחיל העזר הבריטי. במסגרת שירותה הצבאי טיפלה בחיילות העבריות וכונתה "אם החיילות העבריות". היא השתחררה בשנת 1945 בדרגת לוטננט, וגם אחרי השחרור הוסיפה לדאוג לרווחתן של החיילות והחיילים המשוחררים במסגרת לשכת השחרור.
כשהייתה בת 50, בשנת 1948, התגייסה חנה לצה"ל, ונשאה את פנקס השירות מס' 1 של חיל הנשים. היא שימשה כקצינת גיוס ראשית לחיל הנשים במלחמת העצמאות. גם אחרי שהשתחררה משירות סדיר המשיכה חנה לדאוג לרווחת החיילות והחיילים המשוחררים, בפרט לשיקום נפגעי הקרבות.
בשנת 1956 נבחרה חנה לראשות עיריית ראשון לציון. במהלך כהונתה הדגישה חנה את חשיבותו של חינוך הילדים והנוער והדאגה לרווחתם. במסגרת פועלה כראשת עיר הקימה בין היתר את השירות הפסיכולוגי העירוני, קונסרבטוריון ללימודי מוזיקה ואת "מפעל ההזנה" לילדי בתי הספר בעיר. בנוסף, תרמה מכספה הפרטי כסף להקמת "בית ויצו" בראשון לציון המשמש עד היום כמועדון לילדים ונקרא על שמה ועל שם בן זוגה.
חנה זכתה בעיטור "גור אריה" על ידי איגוד החיילים המשוחררים מכל הצבאות שנלחמו בנאצים.
זכתה בתואר "עמית כבוד" של האגודה למען החייל.
בשנת 1984 נבחרה להדליק משואה ביום העצמאות ה-36 למדינת ישראל.

קיים על שמה רחוב אחד בלבד בישראל – בעיר ראשון לציון קיים רחוב "חנה ומיכאל לוין" על שמה ועל שם בן זוגה. כדי להציע אותה בערים נוספות! למשל, בחולון עיר הילדים, בערים בהן יש שכונות ליוצאי צבא כמו יבנה ותל אביב, ועוד.

לקריאה נוספת
תמונה באדיבות משה פרידן

 

 

קרן טנדלר (1979-2006)

מגיעים לה רחובות על שמה!12068511_920619361360268_8760572886938613406_o

היתה מכונאית מוטסת בחיל האויר, והחיילת הראשונה שנהרגה בלבנון.
בראשית יולי 1997 יצאה לטירונות מוקדמת ולאחר מכן המשיכה לכיתות י"ג-י"ד ב"מכללת אורט". בשנת 1999 סיימה את לימודיה והיתה הנדסאית מכונות. מיד בתום הלימודים התגייסה לחיל האוויר ונשלחה לקורס ממס"ניקים בבית-הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה.
היתה האישה היחידה בקורס מכונאים מוטסים, והיתה למכונאית המוטסת היחידה בטייסת ה"יסעורים". קרן השתחררה מהצבא ב-2005, אך המשיכה להתנדב למילואים.
במהלך שירות המילואים פרצה מלחמת לבנון השנייה. במהלך הלחימה היא הצטרפה לטיסה מבצעית בלבנון שיצאה לדרכה ב-11 באוגוסט 2006.

למחרת, ביום י"ט באב תשס"ו (12.8.2006) נפלה קרן בקרב בדרום-לבנון.

הציעו רחובות על שמה בעיר מגוריכן.

צילום: שמוליק לוטטי

 

רס"ל גלית ארביב (1981-2002)

מגיע לה רחוב על שמה!גלית ארביב

גלית ארביב
גדלה ביישוב נשר, ובשירותה הצבאי שירתה במשמר הגבול בירושלים. כאשר השתחררה היא התגייסה למשטרה ועברה קורס שוטרים. ב-2002 היא סיימה את הקורס וחזרה לשרת במקום בו שירתה בצבא, בתחנת המשטרה "ציון", בשלוחת שועפת. היא היתה שוטרת צעירה, כשבועיים בתפקיד, כאשר התרחש פיגוע ירי בשכונת נווה יעקב בירושלים. גלית הגיעה למקום הפיגוע בנווה יעקב זמן קצר לאחר שהמחבל פתח באש לעבר האזרחים במקום. היא וחבריה הסתערו על המחבל הרגו אותו ומנעו אסון כבד. גלית נפגעה מקליעי המחבל ונפצעה באורח אנוש. היא נפטרה מפצעיה בבית החולים "הדסה עין כרם" ביום שלמחרת.

הציעו אותה בעיר מגוריכן, ובפרט בנשר או חיפה.

תמונה: אדיר חגאזי

בת שבע דה רוטשילד (1914-1999)

מגיעים לה עוד רחובות על שמה!בת שבע דה רוטשילד

נדבנית, חוקרת ביולוגיה, ממייסדות המחול המודרני בישראל.
בת שבע נולדה בלונדון למשפחת דה רוטשילד, הבנקאים הידועים. בילדותה עברה המשפחה להתגורר בצרפת, שם אביה ניהל את הבנק המשפחתי. בשנות ה-30 למדה בת שבע ביולוגיה בסורבון, ועבדה במכון פסטר בפריז. בשנת 1940, קצת לפני פלישת הנאצים לצרפת, נמלטה משפחת דה רוטשילד לניו יורק, שם למדה בת שבע מדעים באוניברסיטת קולומביה.
לאחר לימודיה התגייסה בת שבע לצבא צרפת החופשית. היא הוצבה בלונדון, נשלחה עם כוחות הלחימה לנורמנדי והשתתפה בשחרור פריז.
אחרי המלחמה שבה בת שבע לניו יורק, והחלה ללמוד מחול אצל מרתה גראהם. היא לא הפכה לרקדנית אך החלה לתמוך כלכלית במרתה גרהאם ובלהקתה, והשתיים הפכו לחברות קרובות.
בשנות החמישים החלה לבקר בישראל מדי פעם, ובשנת 1962 עלתה לארץ באופן רשמי. בארץ הקימה את להקת המחול "בת-שבע", אותה ניהלה בתחילה חברתה הטובה מרתה גראהם.
בשנת 1964 פגשה בת שבע את הרקדנית ג'נט אורדמן. השתיים הקימו יחד את בית הספר לריקוד "בת-דור" בשנת 1965, ובהמשך את להקת המחול "בת-דור". זמן קצר לאחר היכרותן אורדמן עברה להתגורר עם בת שבע בביתה בשכונת אפקה בתל אביב, והן חיו יחד כשלושים שנה, עד למותה של בת שבע בשנת 1999.
בנוסף לתמיכתה הרבה במחול בישראל תמכה בת שבע גם במדעים. בשנת 1958 הקימה את קרן בת שבע שמטרתה לקדם את המדע בישראל. הקרן קיימת עד היום ותומכת במחקרים ופרוייקטים שונים, מקיימת סמינרים, סדנאות, מעניקה מימון למחקרים ומעבדות במגוון תחומים ומלגות לסטודנטים.
בשנת 1989 זכתה בת שבע בפרס ישראל על תרומתה המיוחדת לחברה ולמדינה.

יש על שמה רחוב בעכו וביפו. הציעי אותה גם לעירייה שלך!

לקריאה נוספת
תצלום באדיבות ימה אנין אמינוב

זהרה לביָטוב (1948-1927)

זהרה לביטובמגיע לה עוד רחובות על שמה!

זהרה לביטוב הייתה לוחמת פלמ"ח וטייסת בחיל האוויר הישראלי. היא נפצעה במהלך "ליל הגשרים" כאשר שימשה כחובשת, חזרה לשירות עם פרוץ מלחמת השחרור ונספתה בהתרסקות מטוסה במהלך טיסת תובלה אל ירושלים הנצורה.

היא התפרסמה לאחר מותה עם פרסום יומניה האישיים, המכילים רשמים מילדותה ומנעוריה וכן את חליפת המכתבים בינה ובין ארוסה שמואל קופמן, שנהרג לפניה בפעולה של הפלמ"ח.

הסופרת דבורה עומר תיארה את סיפור אהבתם ומותם הטרגי של זהרה ושמוליק בספרה "לאהוב עד מוות", שיצא לאור בשנת 1980. ב-1981 עלה על בימת התיאטרון לילדים ולנוער המחזה "שמוליק של זהרה", שנכתב בעקבות פרסום יומניה. גם ספרו של עופר רגב "כזוהר הרקיע" (2003) מבוסס על יומניה ומכתביה של זהרה. בעקבות הספרים והמחזה זכתה זהרה לביטוב לחשיפה רבה, וישנם סיורים מודרכים רבים העוסקים בדמותה.

יש רחובות על שמה בירושלים (נתיב זהרה) ובראשון לציון.
מומלץ להציע אותה גם ברחובות ובתל אביב, שבהן התגוררה.

 

צילום: אייל ברק

 

יעל רום (2006-1932)

יעל רוםהטייסת הראשונה שעברה קורס טיס צבאי מלא והוסמכה לקברניטה במסגרת חיל האוויר הישראלי, הראשונה שטסה בטיסה מבצעית מעבר לקווי האויב והראשונה שהטיסה מטוסים בחברת תעופה סדירה.

בסיום קורס הטיס החמישי של חיל האוויר (1951), שדורגה שנייה מבין מסיימיו, הוכשרה רום כמדריכת טיסה ונשלחה להדריך בגדנ"ע אוויר. במשך חצי שנה נאבקה רום לעבור חזרה לחיל האוויר כטייסת תובלה. בשנת 1953 הגיעה לטייסת הפילים, טייסת של מטוסי דקוטות, שבה שירתה כטייסת מן המניין. לאחר השחרור משירות הקבע המשיכה לטוס בשירות מילואים מלא, גם לאחר שנישאה והפכה לאם. במבצע קדש (1956), הצניחה כוחות במעבר המיתלה ובהצנחה בא-טור.

ב-1957 הוזמנה לעבוד כטייסת בחברת "ארקיע", "בתנאי שהנוסעים לא יתלוננו", שנים רבות לפני שחברות תעופה מערביות החלו להעסיק נשים כטייסות.

בשנותיה המאוחרות ניהלה יעל רום את חברת אידורום מדע וטכנולוגיה בע"מ, הייתה יושבת הראש של ועד שכונת דניה בחיפה וניהלה את היחידה לקידום סטודנטים בטכניון, יחידה האחראית על סיוע לסטודנטים בעלי צרכים מיוחדים. במסגרת פעילותה לקידום נשים בישראל, היא יזמה את פרויקט נעל"ה (נערות ללימודי הנדסה), שבו מאותרות נערות בעלות יכולת בגיל חטיבת הביניים ולימודיהן במדעים ובהנדסה מתוגברים במטרה להביאן לרמה של חמש יחידות לימוד. התגבור כולל גם התמודדות עם דימוי עצמי נמוך ושינוי סטיגמות באשר ליכולת מתמטית פחותה של נשים ומעודד נשים להובלה ולמנהיגות באופן כללי.

פתח תקוה היא העיר היחידה שיש בה רחוב על שמה. איך אין רחוב על שמה בחיפה, בנשר או בקריות?

ויקיפדיה
התמונה צולמה על ידי אורית סווטה ברנר ואייל ברק