ימין למעלה: חנה עם הצוות הרפואי בבית החולים בקובנה (1947). משמאל: חנה רוכבת על אופנוע (1947). ימין למטה: חנה ונכדתה, יעל נודלמן (1995).
פוסט אורחת מאת יעל נודלמן
חנה נולדה למשפחת פרידברג בעיירה אקמנה שבליטא, החמישית מבין שישה אחים ואחיות. בילדותה עברה חנה עם משפחתה להתגורר בעיר טאורגה שגם בה הייתה אוכלוסייה יהודית גדולה. בתקופת לימודיה בתיכון הייתה לתלמידה מצטיינת ואת הכיתה התשיעית (באותה תקופה למדו 9 שנים) היא אף סיימה בהצטיינות במסלול אקסטרני. לאחר שסיימה את בית הספר, נרשמה לסמינר (מכללה) למורים והחלה ללמוד במסלול של מורות למתמטיקה. בשנת 1941, כשסיימה את שנת הלימודים הראשונה במכללה, היא נסעה לבקר את הוריה. במהלך הביקור גם הדוד שלה הגיע לבית הוריה והזהיר אותם מפני המלחמה שעמדה לפרוץ.
ביוני 1941, נמלטה חנה יחד עם משפחתה מהעיר, ימים ספורים לפני פלישת הגרמנים לעיר (כחלק ממבצע ברברוסה). במהלך ניסיון הבריחה, הצליחו בני המשפחה לעלות על רכבת לכיוון הגבול עם לטביה ולמרות הפצצות תכופות מהאוויר, הצליחו לחצות את הגבול. המשפחה המשיכה עם הרכבת וחצתה איתה את לטביה והגיעו עליה עד לגבול עם רוסיה ואחריו נכנסו לטריטוריה הרוסית. משם החליטה המשפחה לנסוע לקרובי משפחה רחוקים שהתגוררו באזור סיביר.
כאשר הגיעו לסיביר, הם הצליחו להתקיים בקושי רב שכן רק אחיה של חנה עבד ולמעשה פרנס את כל המשפחה בעצמו. חנה, שרק מלאו לה 18, החליטה להקל על משפחתה ולנסוע למוסקבה להתנדב לצבא. היא חשבה שכך יהיה למשפחתה פה אחד פחות שצריך להאכיל.
בסופו של דבר היא הגיע לעיר איוואנובו, שם למדה בקורס של אחיות צבאיות. בשנת 1943 סיימה את לימודיה ונשלחה לשרת בתור אחות צבאית בחזית האוקראינית. את מרבית שירותה היא העבירה בבית חולים שדה שהוקם בקייב ובאופן יומיומי השתתפה בניתוחים בשדה הקרב. גם לאחר המלחמה, חנה המשיכה לשרת בבית החולים, עד שב-1946 היא ביקשה לחזור בחזרה למשפחתה בליטא ושובצה בבית החולים הצבאי בקובנה. שירותה הצבאי של חנה הסתיים ב-1949, אחרי שביקשה להשתחרר מהצבא, כשהיא בדרגת סטארשי לייטננט (המקבילה לקצין בדרגת סגן בצה"ל). לאחר השחרור המשיכה לעבוד כאחות בבית חולים אזרחי.
בשנת 1991 עלתה חנה לישראל.
כדאי להציע אותה בחולון, בה התגוררה.
רחוב משלה 