ריקה זראי (1938 – 2020)

זמרת בינלאומית וסופרת.

רבקה גוזמן נולדה בירושלים. היא למדה חינוך בבית המדרש למורים בית הכרם, ופסנתר באקדמיה למוזיקה. היא גדלה בבית מוזיקלי, אמה ניגנה בגיטרה ואביה שר. עוד מילדותה ייעדו אותה הוריה ללימודי מוזיקה בכלל ופסנתר בפרט.

היא שירתה בצבא כמדריכה קולית ומנהלת מוזיקלית של להקת פיקוד מרכז. הגישה תוכניות בקול ישראל בשם "תו לכל מכתב" ו"צליל וצבע". בהמשך התקבלה לשחק בהצגה "חמש, חמש" של תיאטרון האוהל בתפקיד הראשי. בעקבות ההצגה התפרסמה מאד.

בשנת 1959 הוציאה את תקליטה הראשון והייתה לכוכבת זמר: משיריה הזכורים היו "גן השקמים", "רב האור והתכלת" ו"קול אורלוגין". בשנים אלו הופיעה במחזות זמר ובהצגות בתיאטרונים, בהם התיאטרון הקאמרי והבימה, בהצגות כגון: "הערב אימפרוביזציה”, "דון פרלימפלין", "אשת הסנדלר".

לאחר ביקור בצרפת החלה זראי לשיר שאנסונים וללמוד צרפתית. היא שבה לצרפת והחלה להקליט בשפה החדשה שירים מקוריים וגרסאות צרפתיות לשירים עבריים פופולריים. היא פיתחה קריירה בינלאומית והעתיקה את מרכז פעילותה לצרפת, שם שיתפה פעולה עם המלחין נחום היימן וזכתה להצלחה רבה. היא גם עבדה בשיתוף פעולה עם מלחינים מפורסמים נוספים, בהם שארל אזנבור וז'אק ברל.

להיטה הגדול ביותר היה "קאזאצ'וק", גרסה צרפתית לשיר הידוע בעברית כ"קטיושה", שיצא בשנת 1969.

השיר היה קרוב לליבה כי אביה נהג לשיר אותו. באותה שנה עברה זראי תאונת דרכים קשה, ושברה ארבע חוליות. כחלק מההחלמה השתמשה ברפואה טבעית. חוויה זו הביאה אותה לגלות עניין רב ברפואה הטבעית, והיא כתבה מספר ספרים בנושא שזכו להצלחה.

הספר "הרפואה הטבעית שלי" בתרגום אביטל ענבר יצא לאור בארץ בשנת 1986. ספר זה היה רב-מכר בצרפת, ונמכר בשניים וחצי מיליון עותקים. במהלך השנים כתבה כשישה ספרים בנושאי רפואה טבעית, רובם היו לרבי-מכר בצרפת.

בשנת 2006 פרסמה ביוגרפיה בשם "L'espérance a toujours raison" ("התקווה תמיד צודקת").

בשנת 2008 אושפזה בבית חולים לאחר אירוע מוחי, אחריו לא חזרה להופיע באופן סדיר במשך כשבע שנים. הופעתה האחרונה, כשהיא ישובה על כיסא גלגלים, הייתה בפברואר 2020 בפריז, ובה היא ביצעה בצרפתית את שירה "פראג".

היא ראויה לרחוב משלה וניתן לעשות זאת בירושלים.

ריקה זראי – גן השקמים

ריקה זראי – קאזאצ'וק

ריקה זראי – ירושלים של זהב

שרה יערי (1914-1994)

זמרת מצו-סופרן.

שרה רייכסטלר נולדה בפולין למשפחה יהודית מסורתית. היא חונכה לאהבת הזמר היהודי העממי המסורתי. למדה שירה ופיתוח קול מויטוריו ויינברג, יצחק אדל ואלי קורץ. נוסף על כך למדה בבית הספר למסחר. לישראל עלתה בנעוריה.

יערי השתתפה באופרה הארצישראלית ובאורטוריה הארצישראלית. משנות ה-40 הרבתה לשתף פעולה עם נחום נרדי – היא שרה משיריו והוא ליווה אותה בנגינה. בין היתר הייתה מהראשונים שהקליטו את "שיר העבודה" ב-1943. במלחמת העצמאות התפרסמה בביצועה את השיר "בן עשרים" שהושמע ברדיו. היא הקליטה עשרות שירים נוספים, ביניהם: "צאנה צאנה" ושירי עם ביידיש ושירי ילדים.

העיתונאי ומבקר התרבות אורי קיסרי כתב על הופעתה של יערי ב-1950: "כן, זוהי זמרת עממית ממדרגה ראשונה. לקולה גוון וצליל היודעים לדבר אל ההמונים ולעורר בצוותא את הדמעה הטובה והחיוך המאושר".

בקיץ 1955 יצאה לסיבוב הופעות באנגליה ובצרפת, הופיעה בין היתר בנשף הסופרים, העיתונאים והאמנים בפריז, בתוכנית ברדיו פריז והקליטה משיריה. באותה שנה יצא תקליטה "יידישע פאלקס-לידער" הכלל שירי עם ביידיש.

במשך עשרות שנים הופיעה בנשפים אמנותיים וערבי זמר, בקבלות שבת וערבי חג, באירועים של ההתיישבות העובדת, בערבי תרבות נושאיים ועוד. בין היתר נהגה ללוות את משורר איציק מאנגר בזמרה משיריו מאז ביקורו הראשון בארץ ב-1958 ועד מותו. בשנות ה-60 היא הוציאה תקליט עם שירים על מילים של יצחק ירושלמי ושירים שהוא תרגם מעברית ליידיש.

היא ראויה לרחוב משלה וניתן לעשות זאת בתל אביב.

שרה יערי – שיר העבודה

שרה יערי – בן עשרים

שרה יערי – צאנה צאנה

אורה זיטנר (1946 – 2020)

זמרת, פסנתרנית ומנצחת מקהלות.

אורה זיטנר נולדה בפולין, עם עלייתה של משפחתה לארץ הם התיישבו ברמת גן.  זיטנר למדה באקדמיה למוזיקה על שם רובין בתל אביב, היא התמחתה בהלחנה, ניצוח מקהלות ונגינה בפסנתר. במשך תקופה ארוכה נמנתה עם "חבורת רננים" ועם מקהלת רינת.

הקריירה של זיטנר כזמרת החלה במופע של שירי סשה ארגוב שנערך בשנת 1979. כתוצאה מהמופע יצאו שני אלבומי מופת, שבהם זיטנר ביצעה את שירי ארגוב בלוויית פסנתר. השיר הידוע ביותר בביצועה הוא "שיר ארץ" למילותיו של נתן יונתן וכמו גם השירים "אז היה לה עדיין ריח של ים" למילותיה של לאה גולדברג ו-"מחשיך ערב קיץ" למילותיו של איציק מאנגר.

זיטנר שרה בעברית, יידיש ולדינו ולאורך השנים היא הוציאה עוד חמישה אלבומים: חלקם גירסאות כיסוי ללהיטים ושירי עם ישראלים וחלקם פיוטים יהודיים ושירים ביידיש.

בפסטיבל שירי הילדים מספר 13 (1982), הופיעה זיטנר עם השיר "בחלון שלי יש ים". היא גם הדריכה קולית את משתתפי הפסטיבל ואת שחקני תיאטרון אורנה פורת. בשנת 1987 ערכה מסע הופעות שבמסגרתו הופיעה בתיאטרון העירוני של פריז. בשובה העלתה את מופע היחיד שלה "תחת גגות פריז", שבו שרה וליוותה את עצמה בפסנתר בתוכנית של שאנסונים צרפתיים.

מלבד הופעות היחיד שלה, הרבתה זיטנר לשתף פעולה במופעים עם אמנים והרכבים אחרים, כמו ההופעות המשותפות עם רביעיית "קולן", עם ישראל גוריון ואליהו הכהן. היא הייתה יוזמת של אירועי זמר ברחבי ישראל, מפגשי זמר ב-"צוותא", וכן לקחה חלק בפסטיבל אבו גוש למוזיקה קלאסית.

בשנת 1995 זכתה בפרס על שם אמה שייבר מבית שלום עליכם על תקליט שירי היידיש שהוציאה "א ניגון וואס לויפט מיר נאך".

המלחין והמומחה לזמר העברי, פרופ' עודד זהבי, אמר עליה: "שמור לה מקום חשוב בתולדות הזמר הישראלי, בעיקר כמבצעת של שירי סשה ארגוב, אבל גם בזכות האלבום 'למדבר'. זיטנר וארגוב היו שותפים לקו התפר הדק שבין ה'ליד' הקלאסי ובין השיר הישראלי הפופולרי. הוא, בכתיבה הפסנתרנית וההרמונית המיוחדת שלו והיא בעלת ההשכלה הקלאסית שידעה בקולה המדויק ובחוש המוזיקלי הנהדר שלה. נדמה לי שחלק מהחיבור של זיטנר לארגוב נבע מהיותה אדם ואמן בלתי מתפשר, ממש כמוהו".

אבנר איתי, ממנצחי מקהלת "רינת", אמר עליה: "המוזיקה שלה היתה אנינת טעם. היא עשתה הרבה הקלטות מכל מיני סוגים ואי אפשר היה להישאר אדיש לקול שלה"

היא ראויה לרחוב משלה וניתן לעשות זאת בתל אביב וברמת גן.

אורה זיטנר- שיר הארץ

אורה זיטנר- בחלום שלי יש ים

אילנה רובינא (1934-2020)

זמרת ושחקנית.

שמה של אילנה רובינא מוכר לרבים בשל היותה "הבת של" האושיות אלכסנדר פן וחנה רובינא, אך פועלה שלה מדבר בעד עצמו והיא היתה אחד מהקולות הבולטים בארץ בשנות ה-50, ה-60 וה-70.

נולדה בירושלים וקיבלה את שמה מכיוון שנולדה בסמוך לט"ו בשבט. היא פרשה מן התיכון בלי לסיים את הלימודים והתגייסה. בשירותה הצבאי שירתה כקצינה וכרל"שית אלוף.

מכיוון שתמיד אהבה מוזיקה ורצתה להיות זמרת אופרה, היא התגוררה במילאנו במשך 4 שנים ולמדה זמרה קלאסית בלה סקאלה – אחד מבתי האופרה המפורסמים ביותר בעולם. בשנתה השלישית ללימודים החלה לדגמן על מנת לממן את לימודיה. עם שובה לארץ המשיכה לעסוק בדוגמנות, והחלה להופיע במועדון התיאטרון, זאת לאחר שהבינה ש"סצנת האופרה" בארץ באותה תקופה לא היתה מפותחת. באותה עת יצא לאור להיטה הראשון, "שיר הדרך" ואחריו, "שיר הפלפל" ו"איריסים". בשנת 1953 השתתפה במקהלה בהצגה "זעקי ארץ אהובה" בתיאטרון הבימה.

היא הצטרפה לתוכניתה הרביעית של להקת "בצל ירוק" ושרה עם שמעון ישראלי את הביצוע המקורי ל"כשאנחנו נצא ביחד". היא הקליטה גם מספר שירים עם אורי זוהר, ביניהם: "החופש בבית הבראה", שהוקלט לתוכנית הרדיו "שלושה בסירה אחת". בעקבות הצלחתו של השיר הוא צולם לקליפ. באותה תקופה רובינא החלה להיות זמרת פופולרית והיא הקליטה להיט נוסף, "ביקשתי אש". בשנת 1960 שיחקה בסרט "איי לייק מייק", הסרט הביא לאולמות 660 אלף צופים, ונחשב להצלחה גדולה. באותה שנה הקימה יחד עם אריק איינשטיין את הצמד המוזיקלי "צמד הגפרורים", אשר הופיע והוציא מספר שירים עד שנת 1964.

בשנת 1963 הגיעה רובינא למקום השני בפסטיבל הזמר הבינלאומי שנערך בפולין, בפסטיבל השתתפו 39 זמרים מ-24 מדינות, ורובינא שרה את השיר "לילה ועשן". היא טסה לפריז להופיע במחזמר ישראלי ב"אולימפיה". בעקבות ההופעה זכתה בחוזה תקליטים בצרפת ונשארה שם לארבע שנים.

בשנת 1970 שבה רובינא לישראל והגיעה למקום הראשון בפסטיבל הזמר החסידי השני עם השיר "יברכך". באותה שנה הופיעה גם בפסטיבל שירי הילדים הראשון, עם השיר "לילך רוצה לקטוף את הירח". ב-1971 יצא בחברת "פונדור" אלבומה הראשון "שני הצדדים" שכלל את הלהיט "לך איתה". ב-1971 גם הנחתה בקול ישראל ברשת ב' תוכנית בשם "שירי ואני".

בפסטיבל הזמר ב-1972 ביצעה את השיר "בלדה על נערי שגדל". באותה שנה הוזמנה להקליט שיר חדש ל"תקליט הזהב 72' של להיטון" ובו שרה את "ספני שלמה המלך". היא גם שרה בדואט עם יוסי בנאי גרסה עברית של "הגבירה בחום" והופיעה בפני הלוחמים במלחמת יום הכיפורים, במסגרת צוות הווי.

משנת 1974 מיעטה בהשתתפות במופעים והקלטות, עד שפרשה לחלוטין מעולם הבידור. מאמצע שנות השבעים התגוררה בלונדון ובשנת 2006 חזרה לגור בישראל. זמן קצר אחר כך הקליטה את השיר "ציור ירושלמי". השיר, שמעולם לא הוקלט לפני כן, נכלל באלבום אוסף משולש משירי וילנסקי, "כלניות וזמר", שיצא ב-2007. בנוסף, בסוף 2006 יצאה רובינא במופע משותף עם שחקן שלמה בר-שביט.

היא ראויה לרחוב משלה וניתן לעשות זאת בירושלים ובתל אביב.

אילנה רובינא – בלדה על נערי שגדל

אילנה רובינא – לך איתה

אילנה רובינא ויוסי בנאי – הגבירה בחום

דינה גולן ( 1946 – 2011)

זמרת ושחקנית.

דינה מנחם נולדה בתל אביב. בתיכון למדה שרטוט ובצבא שירתה כגרפיקאית בחיל החימוש.

היא החלה להתפרסם ב-1966 לאחר שהפכה לסולנית להקת "האחיות שמר", שאליה נבחרה מתוך 100 נבחנות. אחד משירי הלהקה, "מנהג חדש" שכתב חיים נחמן ביאליק, הועלה בפסטיבל הזמר והפזמון 1966. ללהקה יצא גם תקליטון, שכלל את השירים "פרחי אולי", "זמר" ועוד. גולן גם הקליטה באותה שנה שירים ללחניה של נורית הירש: "זמר שכזה", שנכתב על ידי יעקב רוטבליט ו"סנוניות", שנכתב על ידי אהוד מנור.

לאחר פירוק הלהקה היא הופיעה ב-1970 בפסטיבל הזמר החסידי עם השיר "הנה מה טוב", אחר כך עברה עם משפחתה להתגורר באוסטרליה, שם הופיעה מדי פעם, כולל בטלוויזיה המקומית. בשנת 1976 הופיעה בתיאטרון בימות במחזה "מסעות בנימין השלישי". באותה הצגה ביצעה את השירים "המכתב" ו"שלג על עירי". בסוף אותה שנה השתתפה בפסטיבל הזמר המזרחי.

בשנים 1977–1980 השתתפה בתוכנית הרדיו "שוב יוצא הזמר", בה ביצעה גרסאות כיסוי לשירים כגון "הטנדר נוסע" ו-"יש לי גן". בשנת 1979 השתתפה במופע "ציוניוני הדרך" ב"צוותא", לכבוד יציאת קובץ השירים באותו השם. בשנת 1980 השתתפה שוב בפסטיבל הזמר המזרחי ובתוכנית הרדיו "שירים יפים לשבת", שזכתה בפרס.

בשנת 1982 השתתפה במופע על חיי העולים מתימן בישראל, "ילדי הכרך", שעלה בבית ליסין. בהצגה שר וסיפר כל אחד מהמשתתפים סיפור אישי משפחתי בנושא זה. גולן שרה בהצגה על אמה את "מכתב של טירונית". בקיץ 1982 יצאה אלבום עם שירי המופע והוא עלה 250 פעמים במשך יותר משנה. באותה שנה השתתפה גם בסרט "כביש ללא מוצא".

בשנת 1984 הצטרפה גולן להרכב שהופיע ברחבי העולם בהצגה "הללויה ברודוויי", אשר כללה שירים ממחזות זמר באנגלית. בשנת 1985 השתתפה בהרכב "כחול לבן בצבעים", הלהקה הוציאה סינגל שכלל שלושה שירים. בשנת 1987 השתתפה במחזמר "עלובי החיים" של התיאטרון הקאמרי. ב1989 השתתפה בהצגה "קזבלן" בתפקיד רוזה, לצד יהורם גאון, ושרה את השיר "יפו" בתקליט שיצא עבור ההצגה. "קזבלן" עלה כמאה פעמים עד תחילת 1990. בשנת 1992 התארחה גולן בחלק מפרקי הסדרה "בסוד העניינים", סדרת ההמשך ל"בלי סודות". באותה שנה שיחקה במחזה "חשמלית ושמה תשוקה" בתיאטרון "בית ליסין".

בשנת 1995 גילמה את אם המנזר בהצגה המצליחה "צלילי המוסיקה". הביצוע שלה לשיר "כל הר וגבע" מתוך ההצגה, זכה להצלחה ונכלל בפסקול של ההצגה, יחד עם ביצועיה לשירים "מריה" ו"הדברים שאותי משמחים".

בשנת 1997 הופיעה במחזמר "כנר על הגג" לצד חיים טופול. ב-2001 שיחקה בהצגה "אנני", וביצעה בה את השיר "אמריקה ארץ של זהב". ב-2006 שיחקה בהצגת הפרינג' "ארץ בושת" בתפקיד איזבל.

לאורך השנים גם דובבה, שיחקה ושרה בסרטים, שרה שירי פתיחה לתוכניות והשתתפה בפרסומות.

ב- 2011 נערך בצוותא מופע הצדעה לכל פועלה של גולן והשתתפו בו מיטב האמנים.

עם פטירתה אמר יענקלה מנדל, יו"ר איגוד אמני ישראל, ב-ynet: "אנו מרכינים ראש עם פטירתה הבוקר של דינה גולן, אחת הזמרות הגדולות שהיו בישראל ומזמרות הבלוז הגדולות בעולם. כשהיא הייתה פותחת את הפה, לא היה צורך במערכת הגברה. הלב והנשמה שלה פרצו דרך קולה האדיר החוצה".

דינה גולן הופיעה על הבמה הישראלית במשך ארבע עשורים, היא אחראית לביצועים זכורים ולחלק מההצגות המוצלחות והמוכרות ביותר בתולדותינו. על כל עשייתה, אם בשירה ואם בתיאטרון – היא יותר מראויה לרחוב משלה.

כל הר וגבע – דינה גולן

שלג על עירי – דינה גולן

מכתב של טירונית – דינה גולן

יפו – יהורם גאון, דינה גולן וצוות "קזבלן" 1989

גילה ירון

זמרת סופרן.

גילה ירון החלה את הקריירה המוזיקלית שלה בין השנים 1963-1974, במקהלת "רינת". מקהלה קאמרית שהתמקדה בשירת א-קפלה של מוסיקת רנסנס ושל יצירות ישראליות ומודרניות, ובכך ייצגה חידוש בנוף המוזיקה המקהלתית בישראל. ירון הופיעה עם המקהלה בכל הקונצרטים והסיורים שלה בארץ ובעולם, לרבות בתפקידי סולו.

ירון הופיעה על במות ישראל במשך מעל ל-40 שנה (והופיעה גם באירופה ואמריקה). הרפרטואר שלה כזמרת כלל יצירות מתקופת הברוק ועד תקופתנו אנו. היא חשה קשר מיוחד עם המוסיקה של אוליבייה מסיאן, אשר את כל יצירותיו לקול שרה והקליטה. במהלך הקריירה הענפה שלה כזמרת סופרן, ירון עבדה עם כמה מגדולי המנצחים כמו: זובין מהטה, גארי ברתיני, מנדי רודן, ועוד. בין הפסנתרנים שאיתם עבדה אפשר למנות את רות מנזה, עדית צבי, אלן שטרנפלד, צבי זמל ויונתן זק.

בשנת 1982 הצטרפה לסגל ההוראה במחלקה הווקאלית שבאקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, שם עבדה כ-30 שנה ובה שימשה כראש המחלקה במשך 10 שנים. התמחותה בשירה אמנותית בסגנון 'ליד' וכסולנית באורטוריות הובילה אותה להנחיית סדנאות לזמרים בנושאים הללו. היא נתנה גם שיעורי דיקציה ושירה בבית הספר הישראלי לשירת מקהלה.

כישרונה האמנותי זיכה אותה בהכרה על ידי קהל חובבי המוזיקה בארץ ובעולם, ועל ידי הממסד התרבותי הרשמי. בשנת 1990 זכתה בפרס היוקרתי מטעם רשות השידור והמועצה לתרבות ולאמנות על ביצועה ליצירה "אלזה" מאת המלחין חתן פרס ישראל יוסף טל.

בנוסף, ירון היתה סופרת שכתבה ספרים העוסקים בהגייה נכונה בשש שפות לזמרים וספר יחיד במינו ללימוד השפה הגרמנית דרך טקסטים שיריים קלאסיים. ספרים אלו משמשים שימוש נרחב מורים, זמרים, תלמידי אקדמיה ומנצחי מקהלות עד היום. בשנת 2014, פירסמה ספר זיכרונות בשם 'סתם כי בא לי לספר', אשר יצא בהוצאת סטימצקי. בספר זה אספה זיכרונות ורשמים מהקריירה המוזיקלית שלה. הספר זכה להצלחה, ובשנת 2016 תורגם לאנגלית ולגרמנית וזכה גם למהדורה דיגיטלית.

https://www.youtube.com/watch?v=bMb-nZA-zw0

גילה ירון שרה שיר ערש

סירטון שנערך לכבוד יום הולדתה ה-75 של גילה ירון

ראיון עם גילה ירון על הוצאת ספרה "סתם כי בא לי לספר".

מירה זכאי ( 1942 – 2019)

זמרת אלט בתחום הליד והאורטוריה, פרופסור נלווה בבית הספר למוזיקה באוניברסיטת תל אביב.

מירה זכאי נולדה בירושלים. למדה במדרשה למורי ציור בתל אביב ובעלת תואר ראשון בספרות עברית ותיאטרון מאוניברסיטת תל אביב ותואר אמן מטעם האקדמיה הישראלית למוזיקה ע"ש רובין באוניברסיטת תל אביב.

זכאי הופיעה לראשונה על בימת האופרה בגלאזגו, באופרה הלאומית של סקוטלנד, שם ביצעה את תפקיד אורפאו באופרה "אורפאו ואאורידיצ'ה" מאת גלוק. ברפרטואר האופראי שלה ניתן למצוא גם את הרוזן אורלובסקי (מהאופרטה "העטלף" מאת יוהאן שטראוס) וארדה, אלת האדמה (מהאופרה "זהב הריין" מאת וגנר).

היא היתה בעלת קריירה ענפה בישראל ובעולם, הופיעה עם מנצחים ידועים בקונצרטים עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, התזמורת הסימפונית תל אביב, הקאמרטה הישראלית ירושלים, הפילהרמונית של ברלין, התזמורת הסימפונית של שיקגו, הפילהרמונית של ניו יורק, התזמורת הפילהרמונית של לונדון, תזמורת פריז, הפילהרמונית של וינה ועוד.

עם הקלטותיה הידועות נמנות הסימפוניה השנייה של מאהלר עם התזמורת הסימפונית של שיקגו, ביצוע שזכה בגראמי. האופרות "בוריס גודונוב" מאת מוסורגסקי ו"מלחמה ושלום" מאת פרוקופייב, "תיקון חצות" מאת מרדכי סתר והקלטות רבות של שירים אמנותיים ישראליים. יהודי מנוחין בחר בה כמבצעת הסולו היחידה לקונצרט מיוחד שנערך לכבוד האפיפיור יוחנן פאולוס השני; בקונצרט ביצעה את האריה Erbarme dich, mein Gott מתוך ה"מתאוס פסיון" מאת יוהאן סבסטיאן באך, כאשר מנוחין מלווה אותה בכינור. למעלה משמונים יצירות נכתבו במיוחד לקולה על ידי מלחינים בישראל ומחוצה לה.

בשנת 1997 החלה ללמד והפכה לפרופסור אמריטוס נלווה בבית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב ודרך תפקיד זה הצמיחה דורות של זמרים וזמרות. במהלך עבודתה פרסמה מאמרים רבים על אמנות בכתבי עת מקצועיים ואת הספרים "לאן שוחים דגי הסלמון – שיחות על מוזיקה" (1999) ודלתות נפתחות (2015), שאותם כתבה בשיתוף עם המלחין אנדרה היידו. היא העבירה בקביעות כיתות אמן בבתי ספר גבוהים למוזיקה באירופה ובארצות הברית. היא גם ישבה בוועדות שיפוט רבות שהעניקו פרסים ומלגות לאמנים צעירים. זכאי הייתה גם יו"ר ועדת רפרטואר בסל תרבות ארצי בשנים 1999–2009.

מלבד פרס הגראמי שקיבלה, זכתה בפרס אקו"ם על ביצוע מצטיין של מוזיקה ישראלית עבור התקליט "שיר ארץ", בפרס המועצה לתרבות ואמנות על תרומתה למוזיקה ישראלית ובפרס מטעם רשות השידור על ביצוע מצטיין של מוזיקה יהודית וישראלית. במסגרת חגיגות החמישים למדינת ישראל העניק לה שר החינוך והתרבות פרס הוקרה מיוחד על מסירותה לביצוע ולקידום מוזיקה ישראלית. ב-2013 הוכרזה מטעם משרד התרבות והספורט כזוכת פרס מפעל חיים ע"ש פרנק פלג עבור פעילות אמנותית מרשימה ברמה גבוהה, רבת שנים.

היא ראויה לרחוב משלה וניתן לעשות זאת בתל אביב, ירושלים וגבעתיים.

Erbarme dich mein Gott – Mira Zakai & Yehudi Menuhin

אינטרמצו עם אריק – שני שושנים – מירה זכאי

מירה זכאי – פזמון ליקינטון

נורה בייס (1880 – 1928)

זמרת, שחקנית, כוכבת מופעי וודוויל שזכתה להצלחה בינלאומית.

רייצ'ל אלונורה גולדברג, שהיתה ידועה בכינוי "דורה" נולדה בשיקגו למשפחה יהודית. בשנות העשרה שלה עברה עם משפחתה למילווקי שבוויסקונסין. בתקווה להתחיל קריירה במה, היא החלה להופיע במופעי כישרונות ואימצה את שם הבמה נורה בייס. "נורה" כצורה מקוצרת של אלונורה, ו"בייס", הסיפור אומר, מכיוון שמנהל במה אמר לה שלא תהיה לה קריירה מוצלחת עם השם גולדברג. הוא הציע לעבור על האלפבית בעברית כדי למצוא לה שם, וקרא "אלף, בית….", כאשר היא עצרה אותו והציעה "בייס".

בסוף 1900 החלה להופיע במופעי ווודוויל בשיקגו, היא הצטרפה ללהקה שהופיעה בסנט לואיס, מיזורי ובקליפורניה. לאחר מכן החליטה לנסות ולקדם את הקריירה שלה ועברה לניו יורק. שם צברה פופולריות כשחקנית וכזמרת קומית, וב -1902 ביצעה את השיר "Down Where the Wurzburger Flows", כשהופיעה בתיאטרון אורפום בברוקלין. השיר הזה הפך להצלחתה הפופולרית הגדולה הראשונה.

במהלך השנים הבאות היא הופיעה בבתי הקולנוע היוקרתיים בניו יורק, נסעה לסיבובי הופעות בארה"ב ובין השנים 1904-1907 ערכה מספר הופעות באירופה. היא הופיעה לראשונה בלונדון בדצמבר 1905, וזכתה להצלחה מיידית. לאחר שחזרה לארצות הברית, הופיעה בקביעות בלהקת התיאטרון של בנג'מין פרקלין קית'. ב-1907 פנה אליה פלורנץ זיגפלד בכדי להציע לה להופיע במופע תיאטרון חדש שלו – Follies. ההופעה, זכתה להצלחה אדירה, ביססה את מעמדה של בייס, והפכה אותה לאחת השחקניות בעלות השכר הגבוה ביותר בעולם.

בשנת 1908 הופיעה וכתבה עם בעלה דאז שיר שהפך להיט בשם "Shine On, Harvest Moon", אשר נכלל ב"ספרי זיגפלד" של 1908 , יחד עם כמה שירים במופע.

בייס היתה כוכבת ולעיתים קראה תיגר על סמכותם של מנהלי ומפיקי התיאטרון. היא עזבה את "ספרי זיגפלד" משנת 1909 בגלל מחלוקת עם זיגפלד. היא המשיכה להופיע במופעי וודוויל עם בעלה וקיבלה שכר גבוה עוד יותר מבעבר. המבקרים ציינו כי בייס הצליחה בגלל קולה היפה, רגישותה לטעם הקהל שלה, ונכונותה לצחוק על עצמה.

ב-1910 בייס ביצעה את ההקלטות הראשונות שלה, עבור ויקטור רקורדס. היא זכתה להצלחה מיידית עם "Has Anybody Here Seen Kelly", גרסה אמריקנית לשיר בריטי. היא ובעלה הקליטו יחד, והמשיכו להופיע ביחד עד שנת 1912.

לאחר מכן השיקה מופע יחיד, וכיכבה במחזמר Ladies First בשנת 1918. היא גם חזרה להקליט, ואחת ההצלחות הגדולות שלה הייתה שיר פטריוטי להעלאת המורל שיצא במלחמת העולם הראשונה (בתחתית הפוסט). היא חתמה על חוזה חדש בקולומביה רקורדס, והקליטה איתם מעל 60 שירים במהלך שש השנים הבאות. היא המשיכה להופיע בוודוויל עד 1927. בנוסף, בייס הקימה תיאטרון משלה, תיאטרון נורה בייס, ברחוב 44 מערב בניו יורק.

Nora Bayes – Over There (1917)

מרים סגל (1905-1981)

זמרת, סופרת ומורה לזמרה.

נולדה בקייב שברוסיה, למדה בקייב, והצטרפה לתנועת השומר הצעיר. בשנת 1924 או 1926, עלתה לארץ ישראל כחלוצה, ועבדה בעפולה וביישובי הסביבה.

בשנת 1927 נסעה ללימודי מוזיקה בצרפת, במשך שנתיים למדה בטולוז, ולאחר מכן, למדה בפריז, שם זכתה במקום הראשון בתחרות מוזיקה מקומית. בשנת 1939, חזרה לארץ ישראל.

בין השנים 1930-1956, הופיעה באופרות ורסיטלים, בין היתר הופיעה על בימות האופרה הארץ-ישראלית, ועוד אופרות ארץ-ישראליות של התקופה.

לימדה זמרה בסטודיו של הבימה, ובאופן פרטי. רפרטואר השירה שלה כלל יצירות רבות. השיר האמנותי "עקרה" של פאול בן-חיים ז"ל, נכתב עבורה, והלחן של רבקה גווילי ז"ל לשיר "פזמון ליקינתון" למילותיה של רחל המשוררת ז"ל, נכתב גם הוא עבורה.

אז איפה כדאי להנציח אותה?

עיריית עפולה

למידע נוסף:

https://he.wikipedia.org/…/%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7…

בתמונה: כרזת פרסומת לקונצרט של מרים סגל. התמונה מתוך אתר הספריה הלאומית ומוצגת במסגרת שימוש הוגן.

חנה רוט (1939-2019)

שחקנית, זמרת, משוררת וסופרת.

רוט נולדה באיטליה, בגיל צעיר עלתה עם הוריה לארץ והמשפחה השתקעה בתל אביב. היא למדה בחוג לאמנות התיאטרון וספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. לאחר מכן שבה לאיטליה, שם למדה וחקרה פולקלור ושירה עממית יהודית ואיטלקית. היא נפגשה עם קבוצת מחקר ולהקת פולקלור מהחשובות בעולם, אספה מאות שירי עם יהודיים וחקרה את אופן ביצועם העממי. בעקבות כך הופיעה במופעים של שירה עממית, ביניהם ב"פסטיבל ונציה למוזיקה מודרנית ולשירה עממית", הופעה שנחלה הצלחה ובעקבותיה הוציאה תקליטים של שירי עם יהודיים ואיטלקיים.

בסוף שנות השישים שבה לישראל והצטרפה לתיאטרון "בימות". בין ההפקות המדוברות שהשתתפה בהן היו: ב"גבעת ספון ריבר", "איש חסיד היה" ו"נפוליון – חי או מת".

בסוף שנות ה-60 הקליטה שני תקליטי סולו. "אנעים זמירות", במסגרתו ביצעה שירי עם ביידיש, ובהם גם שירים חסידיים שלוקטו ועובדו על ידה. ו"מול חלונך", שכלל שירים חסידיים, מסורתיים ושירי עם יהודיים ביידיש ובלאדינו.

ב-1975 השתתפה בתוכנית הרדיו של קול ישראל "על הדרך עץ עומד", שהוקדשה לשירים יידיים שתורגמו לעברית על ידי יעקב שבתאי. השירים הוקלטו עבור התוכנית ויצאו גם על גבי תקליט.

לקראת סוף שנות השבעים, בעת שהות נוספת באיטליה, עסקה רוט בחקר שירים יהודיים שנכתבו בתקופת השואה, בעיקר ביידיש. מחקרה הניב תקליט נוסף שכונה "Es Brent" (יידיש: "בוער"), שהוקלט ויצא באיטליה, וזכה לשבחים לפרסים חשובים והכרה בינלאומית.

מלבד משחקה בתיאטרון בימות, רוט שיחקה בעשרות הצגות בתיאטראות הגדולים בארץ: הקאמרי, הבימה, באר שבע, חיפה, החאן, בית ליסין ועוד. בין ההצגות בהן שיחקה היו הצגותיו של חנוך לוין, "הקמצן" של מולייר, "תל אביב הקטנה" ו"מסע יום ארוך אל תוך הלילה". שיחקה גם בסרטים ותוכניות טלוויזיה, המוכרים שבהם: "אלכס חולה אהבה" ו"רחוב סומסום".

רוט כתבה שלושה ספרים: ספר השירים "תמונות מתערוכה רחוקה", אשר יצא בהוצאת "עם עובד" ועובד על ידה להצגת יחיד (1987), ספר הסיפורים "אתמול יקר", יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד (1997) וספר השירים "הסתיו של פרימורה" בהוצאת גוונים (2003).

עבור תקליטה הראשון ביידיש זכתה בפרס השני בפסטיבל שירה בנאפולי, עבור תקליטה השני ביידיש זכתה בפרס מבקרי איטליה. כמו כן, זכתה בפרס לאמנויות הבמה על שם גוטליב וחנה רוזנבלום מטעם עיריית תל אביב על הישגיה באמנות המשחק.

עם מותה ספד לה נשיא המדינה, רובי ריבלין: "הייתה שחקנית מופלאה. לצד המשחק, היא עסקה שנים רבות באהבתה השנייה – שירת עם. הזמרת-החוקרת הצליחה לשמר ולעבד מחדש שירי עם באיטלקית, יידיש ולאדינו והם יישאו את מורשתה ויישארו עמנו עוד שנים רבות".

היא ראויה לרחוב משלה וניתן לעשות זאת בתל אביב, חיפה ובאר שבע.

לסירטון כתבת הפרידה מחנה רוט בכאן 11

Chana Roth – SHLOF MAYN KIND

יער, יער – חנה רוט (מתוך איש חסיד היה)

התמונה לקוחה מתוך אתר מעריב ומוצגת במסגרת שימוש הוגן.