דפנה אילת (1938-2002)

היתה מלחינה, פזמונאית, משוררת ושחקנית ישראלית, במסגרת תפקידיה כפזמונאית ומלחינה עבדה עם מבצעים ישראליים רבים.
היא נולדה בתל אביב, שבתקופת לידתה הייתה שייכת לארץ ישראל המנדטורית, נולדה למשפחה שמוצאה מפולין, אוקראינה, ובלארוס של היום.
את לימודי המשחק וההלחנה למדה אצל פאול בן חיים.
כתבה שירים לשלישיית גשר הירקון, ואריק אינשטיין ז"ל, ושיתוף הפעולה שלה עם אריק אינשטיין הוביל לאלבום הבכורה של הזמר.
מעורבותה באלבום הייתה גדולה, והניבה 11 שירים, ושישה לחנים.
בנוסף לכך, עסקה גם בהלחנת מוזיקה לתכניות טלוויזיה שונות, ביניהן התכניות "פלאי קלעים", "פרפר נחמד", ו"רגע עם דודלי", שהפכו לקלאסיקות ישראליות.
היא הלחינה את השירים "אל תבכי ילדה", "הגשם מתופף", "כי הנה הסתיו עבר", ועוד רבים אחרים.
בנוסף לכך, העניקה לשלמה ארצי שירים לאלבום הבכורה שלו.
עשתה עבודות תרגום להרכבים נבחרים, ובשלב מסויים עברה לתרגום מחזות לעברית.
קרדיט תמונה: ויקיפדיה, התמונה מוצגת במסגרת שימוש הוגן.
למידע נוסף

אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית תל-אביב-יפו

ורדינה שלונסקי (1905-1990)

למה היא לא מונצחת?
נחשבת למלחינה הישראלית הראשונה. בנוסף היתה גם פסנתרנית ועיתונאית.
נולדה במזרח אוקריאנה למשפחה יהודית מסורתית ציונית. משפחתה היתה חובבת אומנות ויצירה, וטיפחה את כישורי הילדים.
שלונסקי החלה לנגן בפסנתר בגיל חמש,והמשיכה לפתח את כשרונותיה בוינה גם אחרי שכל משפחתה עלתה לארץ ב- 1923. ב-1930-1934 החלה להשתלם גם בקומפוזיציה בפריז. בין השנים 1934 ו-1937 שהתה גם בארץ ישראל ולאחר מכן שבה לפריז. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלטה ללונדון שם התפרנסה כתופרת ב"מרקס אנד ספנסר" ומנגינה בפסנתר בבית קפה בכיכר פיקדילי.
ב- 1944 עלתה לארץ, אולם לא הצליחה להשתלב בחיי המוזיקה, בין היתר עקב נטייתה להתרחק ביצירתה ממאפיינים אוריינטליים שנחשבו הכרחיים לגיבוש סגנון ארצישראלי חדש.
בארץ יצירתה התמקדה בעיקר בהלחנת שירים. שלונסקי כתבה יותר ממאה שירים, למילים של משוררים שונים. היא חיברה גם שירי ילדים למילים של אנדה עמיר-פינקרפלד.

מחוץ לגבולות היישוב בארץ זכתה שלונסקי להכרה בינלאומית: השיר "פואמה עברית", שהיה אופוס 1 שלה ונכתב בשנת 1932 לזכר אביה, זיכה אותה בפרס בפריז, פרס שנועד לנשים בעלות מקצועות חופשיים.
רביעיית מיתרים משנת 1948 זיכתה אותה בפרס בארטוק בהונגריה. בשנת 1935 כתבה שלונסקי סימפוניה, היצירה הראשונה שלה לתזמורת, ובשנים 1942-4 את הקונצ'רטו לפסנתר. שתי היצירות בוצעו לראשונה רק כעשרים שנה לאחר חיבורן.
בישראל זכתה בשני פרסי אקו"ם על פועלה המוזיקלי – בשנת 1973 וב-1984 למפעל חיים.
שלונסקי אינה מונצחת בישראל כלל.
כדאי להציע אותה לעיריית תל-אביב-יפו, שבה התגוררה ונפטרה, לערים עם תזמורות, כמו עיריית באר-שבע | העמוד הרשמי, ו עיריית ראשון לציון.

רבקה גְּוִילי-ברוידא (1910-1999)

מגיעים לה רחובות על שמה.

היתה מלחינה, פסנתרנית ומורה למוזיקה ישראלית. ידועה במיוחד בלחניה לשירי ידידתהּ לאה גולדברג, ובהם בפרט "פזמון ליקינתון".
נולדה ב-1910 בהונגריה, וכעבור שנים ספורות עברה עם משפחתה לבירת האימפריה האוסטרו-הונגרית וינה. שם גדלה ולמדה נגינה בפסנתר. ב-1930 עלתה לארץ כחלוצה והצטרפה לגרעין. כעבור ארבע שנים עזבה עם משפחתה לצפון תל אביב והתפרנסה מעבודות מוזיקליות שונות: היא הורתה מוזיקה – זמרה וריתמיקה בגני ילדים, מוזיקה מקהלה בבתי ספר, והרמוניה בקונסרבטוריון שבהנהלת דוד שור – לימדה שיעורים פרטיים בפסנתר ועבדה עם זמרות וליוותה אותן בנגינה בקונצרטים.
כתוצר לוואי של עבודתה המוזיקלית הלחינה שירים רבים. מהידועים ביותר שבהם: שיריה של לאה גולדברג, חברתה הטובה, שגוילי הלחינה לבקשתה של המשוררת, בהם "פזמון ליקינתון" (1938), שנדפס לראשונה ב"דבר לילדים", "הירח הצהוב", (1940), "האווזים" (1944), ו"מזמור לילה", "יום יפה" ו"שיר קטן" (סוף 1959).
ב-1953, בעת ששהתה בהשתלמות ארוכה בארצות הברית, ביצעה רסיטל בוושינגטון שזכה לביקורות אוהדות, וכששבה הופיעה ב-18 בנובמבר 1953 במוזיאון תל אביב ברסיטל באותה מתכונת, שכללה יצירות מאת באך, מוצרט, בטהובן, ראוול ופאול בן-חיים, ובמרכזה סונטה בלה מז'ור עם וריאציות מאת מוצרט.
נפטרה ב-1999.

הציעו אותה בתל אביב או כל עיר אחרת.

ויקיפדיה

תמונת יקינטון: סלעית לזר

נעמי שמר (2004-1930)

איך ייתכן שאין רחוב על שמה של בכירת הפזמונאיות הישראליות בכל יישוב בישראל?!

נעמי שמר היא אחת מעמודי התווך של התרבות העברית: פזמונאית, מלחינה, משוררת, זמרת ומתרגמת שירים.

כתבה והלחינה מאות שירים למבוגרים ולילדים הנחשבים לקלאסיקות, ביניהם: "ירושלים של זהב", "חורשת האקליפטוס", "על כל אלה", "מחר", "לו יהי", "התחדשות" ("אחרי החגים") ו"אור".

כלת פרס ישראל לזמר העברי בשנת 1983. ועדת השופטים כתבה: "פרס ישראל לזמר עברי מוענק לנעמי שמר על שיריה, אשר מטבעם מזדמרים בפי כל בזכות איכותם השירית והמוזיקלית, בזכות המיזוג המופלא בין המילה והלחן ובזכות הביטוי הניתן בהם לרחשי לב של העם".

יש רחובות על שמה בכמה ערים, ובהן קריית מוצקין, הרצליה, חולון, גבעת שמואל וכפר סבא, וכן בתי ספר יסודיים. מומלץ להציע אותה בכל עיר ויישוב בישראל!

ויקיפדיה

אתר נעמי שמר בספרייה הלאומית

צילום: אורלי יהלום