קולנועית, מייסדת דוקאביב.
אילנה צור הגיעה אל הקולנוע מ"קול ישראל", שם הגישה ויצרה תוכניות דוקומנטריות. אחת התוכניות שלה, שהתבססה על סיפור מעורבותו של דודה בלכידתו של יאיר שטרן – עניינה את הבמאי הדוקומנטרי יהודה קווה, שביקש לעשות ממנה סרט. צור הסכימה, בתנאי שתהיה שותפה לכל שלבי הפקתו של הסרט. לאחר מכן יצרה לבדה את הסרטים ״אלטלנה״ ו״שנים טרופות״ (שעסק בניצולי שואה המאושפזים בבית החולים אברבנאל) והציגה אותם בפסטיבלים שונים בעולם.
כאשר היתה בפסטיבלים בחו"ל חשבה על הרעיון ל"דוקאביב". היא השיקה את פסטיבל דוקאביב הראשון בשנת 1999, עם 50 סרטים שהוצגו לאורך 4 וחצי ימים בפני 5,000 צופים. היא עשתה זאת במטרה לקדם את הסרט התיעודי בישראל ולהביאו לחזית העשייה הקולנועית.
עם השנים הפסטיבל התרחב, כל מהדורה שלו נמשכה עשרה ימים והציגה יותר ממאה סרטים חדשים בארץ ובעולם. הפסטיבל החל בתל אביב ולאורך השנים הגיע גם לצפון והדרום. לפני שנתיים האקדמיה האמריקאית לקולנוע בחרה בו כפסטיבל המרכזי שהזוכים בו כשירים באופן אוטומטי להשתתף בתחרויות אוסקר לסרטי תעודה.
צור ניהלה את הפסטיבל במשך 12 השנים הראשונות לקיומו, בשנתיים האחרונות כמנהלת אמנותית.
בשנת 2016 יצרה את סרטה הדוקומנטרי האחרון והמשפחתי, "עיניים כחולות – עיניים חומות" אשר הוקרן בפסטיבל ובשנת 2018, בחגיגות ה-20 לדוקאביב, אצרה תוכנית מיוחדת של פנינים קולנועיות משנותיה כמנהלת אמנותית.
אילנה האמינה בכוחו של הקולנוע התיעודי לשנות מציאות. במהלך השנים אמרה כי היוצרים הדוקומנטריים בישראל מצליחים להאיר תהליכים חברתיים חשובים במציאות המקומית. נושאים כמו הגירה, מפגשי תרבויות מזרח ומערב, מפגשי דתות ואקולוגיה היו בעיניה בעלי חשיבות עצומה, והיא הייתה בטוחה שהקולנוע התיעודי העוסק בהם תורם ליצירתה של חברה אזרחית אינטליגנטית, רחבת אופקים וביקורתית.
לאחר מותה הוענק פרס "מעבר למסך" על שמה. המועמדים לפרס הם סרטים ישראלים ובינלאומיים אשר יוצריהם או גיבוריהם פועלים על מנת להביא לשינוי במציאות החברתית, הסביבתית והפוליטית. נושאים שהיו חשובים לצור, והיא קידמה אותם לאורך שנותיה כמנהלת הפסטיבל.
שירי ונגה צור, בנותיה של צור, סיפרו: "החזון של אמא היה להפיץ את עולם הסרטים הדוקומנטריים שמביא את המציאות הישראלית ואת הנעשה בעולם לתל אביב בתחילה ומשם לכל הארץ ולפריפריה. היוזמה שלה, קרי הקמת דוקאביב, תרמה לפריחה של היצירה התיעודית הישראלית שהיתה כל כך גאה בה בארץ ובעולם".
רמי שלמור, יו"ר עמותת דוקאביב, ספד לה: "שוחרי הסרט הדוקומנטרי מתאבלים מרה על לכתה של הוגת הרעיון והמייסדת של דוקאביב, אילנה צור. סיפורו של דוקאביב הוא גם סיפורה של אילנה. הוא סיפור על לידתו של רעיון שהפך להצלחה בינלאומית. היום יש לדוקאביב מקום של כבוד על המפה העולמית של הפסטיבלים לקולנוע דוקומנטרי, ובמאים ומפיקים מכל העולם נלחמים על הזכות להציג בו את סרטיהם. לולא הגשימה אילנה את חלומה לפני 22 שנה, ספק אם היתה היום ליוצרים הדוקומנטריים במה כל כך חשובה להציג בה את יצירותיהם".
גליה בדור, מנהלת פסטיבל דוקאביב, הוסיפה: "אילנה צור היא אבן הייסוד של דוקאביב. הידע והאהבה העצומה שלה לקולנוע דוקומנטרי ימשיכו להוות מקור השראה לעמותת דוקאביב גם בהמשך הדרך. מותה הוא אובדן גדול לעולם התרבות בכלל ולעולם הדוקומנטרי בפרט".
היא ראויה לרחוב משלה וניתן לעשות זאת בתל אביב.
רחוב משלה 